מראה הפנים/שבועות/ו/א

מראה הפנים שבועות ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שבועת הדיינין. כיצד שתי כסף לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור. משמע דמשום דלאו הודאה ממין הטענה הוי וכדפרש"י ז"ל וכן נראה דהא כיצד קתני ואע"ג דלרב דקי"ל כוותיה דבעינן כפירת טענה שתי כסף בלאו הכי פטור דהא חסרה לה טענה מ"מ קתני טעמא בהא דכ"ע מודים בה והך בבא אפי' כשמואל אתיא:

אתיא כבית שמאי דלא ילפי כסף מכלים. מהכא הוי משמע דשמואל לא ס"ל כלל כב"ה ולדידיה לא בעינן להטענה אלא מעה כב"ש דהא לית ליה היקישא כלל. וכבר כתבתי מזה בקידושין דסוגיא דהתם בריש פרקין היא סותרת בהא דמשמע דלשמואל אית ליה היקישא דכסף לכלים דשתי מעין בעינן ומכסף הוא דלמד דמה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב ולאפוקי כלים דיצאו למה שהן ואפי' שוה פרוטה לא בעינן בכלים כגי' רש"י ז"ל ופירושו וכדעת הגאונים ז"ל והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' טוען הל' ה' דאפי' עשר מחטין בפרוטה וטענו שתי מחטין והודה באחת וכפר באחת חייב שנאמר כסף או כלים כל הכלים ככסף. ודבריו ז"ל עולין כדברי רבו הר"י מיג"ש ז"ל דגריס כגי' התוס' מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב אבל אינו מפרש כפירושם אלא דה"ק מה כסף כל שהוא הוי דבר חשוב אף כלים כל שהן דבר חשוב הן. ומה שמביאין התוס' והרא"ש ז"ל ראיה לפירושם ולדעתם מהא דר' חיננא דהכא וכתבתי שם דקשה מהא דמסיק הכא דהא לא אתיא אלא כב"ש ואלו לב"ה א"כ צריך שיהו הכלים שוין שתי מעין ומצאתי בחידושי הרמב"ן ז"ל בכ"י שכתב כן דאין ראיה מהכא דהאי שקלא וטריא לא אתיא כגמרא דילן וכן כתב הרשב"א והר"ן ז"ל. ובארתי שם עוד דהא דהקשה הה"מ שם על מ"ש הרמב"ם בהל' ב' ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה שתי כסף הוא מדבריהם וכו' דהא משמע דמקראי ילפינן יש ליישב מהא דמשמע מהכא דב"ה דסברי הטענה שתי מעין היינו כל הטענה וכשמואל דהתם וא"כ יש לומר דדבריו ז"ל על הא דהצריכו כפירת הטענה שתי כסף קאי דהא הוי מדבריהם וכדאמר נמי התם דקראי כוותיה דשמואל דייקא ומה דפסקו הגאונים ז"ל כרב משום דסתמא דמתני' כוותיה אתיא ומשום זה עשו אותה שתי כסף של ירושלים שהן שתי מעין כדמסיים שם זהו דבר הנראה בשיעור כפירת הטענה:

כל ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד זוקקו לשבועה. האי דינא ברייתא היא כדמייתי התם דף מ' ע"א ושמואל קמ"ל דלמדנו מברייתא זו דבעד אחד אפי' בפרוטה מחייבו שבועה כדמסיק דלא אמרו שבועת הדיינין וכו' אלא בשחיוב השבועה ע"פ טענת עצמו היא כדאמר התם וכך היא המסקנא וכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו כ"י ומביאו הרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל דלמדנו מסוגיא דהכא מדלא מקשי והרי שנים מחייבין אותו בשמא ועד אחד אינו מחייבו בשמא ש"מ שאפי' בטענת שמא נשבעין בעדות עד אחד וזה מוסכם מרוב גדולי הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל דכן דעת הרי"ף ז"ל בפ' כל הנשבעין וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל סוף פ"ד דגזילה ובזה חולק על רבו הר"י מיג"ש ז"ל ורבינו אפרים ז"ל שדקדקו מדקאמר שמואל התם ל"ש אלא בטענת מלוה ולוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפי' בפרוטה חייב משמע דטענת המלוה בברי בעינן ואין להאריך במבואר כמ"ש הטור בסי' ע"ה ובש"ע שם סעיף כ"ג וכתב בה"ת בשער ל"ו ח"ד דקרא ומתניתא מסייע ליה להרי"ף ז"ל דכתיב לא יקום עד אחד וגו' אבל קם הוא לשבועה ומשמע דלגבי שבועה אחשביה כשנים דמחייבי אף בספק תובע וכן מהברייתא דקתני כל מקום ששנים מחייבין ממון וידוע הוא ששנים מחייבין אותו אף בשמא כשמביאם לב"ד. ומה שפלפל שם בג"ח אינם דברים מוכרחים. ועיין לעיל בפ"ד הל' ד' ד"ה הרגת את שורי מ"ש בפירוש התוספתא דסנהדרין בעניו טענת שמא:

הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת. זהו סברת ר' יוחנן ג"כ בבבלי פרק הגוזל קמא דף ק"ו ע"ב. והמסקנא דהכא כדהתם דקי"ל כר' חייא בר יוסף דעירוב פרשיות כתוב כאן וכדאמר הכא דכל חברוי פליגי עליה וכדאמר לקמן דמתני' אתיא כחברוי דר' יוחנן. וכבר כתבתי לעיל בפ"ק דסנהדרין הלכה א' ד"ה מה אנן קיימין בענינא דעירוב פרשיות דיש בה ג' שיטות ודעת הרמב"ם ז"ל כשי' ריב"א בתוס' שם דדוקא בטענת שומרין כגון שטוען שנגנבה שאבדה וכיוצא בו הוא דלא בעינן הודאה במקצת אבל בטענה השייכ' גם במלוה כגון להד"מ בזה שויו הן מלוה ופקדון דאם כופר בו ואומר לא נעשיתי לך שומר פטור הוא משבועת התורה ואינו נשבע אלא היסת. ולמדנו עכשיו מסוגיא דהכא ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל בדין שומרין בענין דלא בעינן נמי כפירת טענת שתי כסף כדכתב בפ"ג מטוען הלכה ו' דבשבועת השומרין אפי' הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטוען שאבדה נשבע. וזה דהא למאי דאמר דמתני' אתיא כחברוי דר' יוחנן דעירוב פרשיות יש כאן ולפיכך למדנו דבעינן הודאה ממין הטענה דכי הוא זה במלוה הוא דכתיב וא"כ רישא דמתני' דבעינן הטענה שתי כסף וההודאה בפרוטה נמי במלוה דוקא הוא דמיירי. ולא מיבעיא לרב דקאמר התם ריש פרקין דמכי הוא ומזה שמעינן לתרווייהו ולתרווייהו איצטריך חד להודאה במקצת הטענה וחד להודאה ממין הטענה ואף דמקשי ליה שמואל לאו ממילא ש"מ דחסרה לה טענה והוכרח רב למילף לסברי' דבעינן כפירת טענה שתי כסף מדאייתר כסף בקרא מיהת האי טעמא והאי סברא קאי אליביה דתרווייהו צריכי להודאה במקצת ולהודאה ממין הטענה וכדאמרינן עירוב פרשיות כתוב כאן א"כ כוליה קרא במלוה הוא דמשתעי דוקא ולא בשומרין הלכך לא הודעה במקצת ולא טענת שתי כסף בעינן בשומרין. אלא אפי' לשמואל נוכל לומר כן דהא בעירוב פרשיות לא פליגי ולכ"ע ילפינן מחדא להודאה במקצת ומחד למין הטענה וזה פשוט דלא פליגי בהא אלא בענין הטענה מר כסבריה ומר כסבריה. ועכ"פ שמעינן מדאוקי מתני' הכא דהא דקי"ל עירוב פרשיות א"כ כולה מתני' במלוה הוא דמיירי. ועל פי מה שנתבאר נוכל לפרש נמי דהא דאמר אתיא כחברוי דר' יוחנן אדר' זירא קאי דמפרש להטענה שתי כסף דמתני' ואזלא מילתיה כרב וכדקי"ל כוותיה והכוונה דהא לדידיה ע"כ הוא דס"ל עירוב פרשיות כמבואר והיינו כחברוי דר' יוחנן. אלא דאין אנו צריכין לזה. נקטינן מיהת דמבואר מהכא דלא בעינן בשבועת שומרין לא הודאה במקצת דבהא כ"ע מודים לפי המסקנא מלבד לשי' ר"ת כמבואר שם ולא טענת שתי כסף כדעת הרמב"ם ורבו ז"ל והסוברים כוותייהו בענין זה וכן הסכים הרשב"א ז"ל בחידושיו לזה ובמה שנתבאר לעיל במה דס"ל להרמב"ם כשי' הריב"א מתיישב נמי קושית בעל המאור והרמב"ן והביאם הרא"ש ז"ל בפרקין שהקשו על דעת הר"י מיג"ש ז"ל דסבר דלא בעינן טענת שתי כסף בשומרין דהא לא אמרינן עיקור פרשיות כתוב כאן אלא עירוב פרשיית כתוב כאן דמה שכתוב בפרשה זו קאי גם אפרשה אחרת ולא שאנו עוקרין אותו ממקומו תדע דהא כופר בכל בפקדון נמי פטור זהו דקדוקם ז"ל אבל לדעת הרמב"ם ורבו ז"ל יש לומר דהא דבפקדון כופר בכל פטור היינו משום שהוא כמלוה ממש דהוי טענת כפירה כמו דשייכא במלוה ולא אימעט פקדון מהודאת מקצת אלא בטענת דשייכא גביה ולא במלוה כגון נגנב או נאבד וכיוצא בו ולפ"ז בטענה דלא שייכא אלא בפקדון אימעט מהכל ממודה מקצת ומטענת שתי כסף והיינו נמי דאמרינן עירוב ולא עיקר שהרי בכופר בכל מלמדנו הכתוב דדינו כמו מלוה ומשום האי מילתא לחודה שייך שפיר לישנא דעירוב ולאפוקי מדעת הסוברים דבפקדון אפי' אמר להד"מ חייב שבועה:

רב ור' יוחנן תרויהון אמרין והוא שהלוהו בעדים וכו'. הרי דפליגי הכא רב ור' יוחנן עם ר' יודן בסברת רבה כמו שפירשו התוס' בריש ב"מ ובכמה מקומות להא דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע וכו' כלומר שיהא נאמן במיגו דאי בעי כופר הכל או נילף מהכא דלא אמרינן מיגו בעלמא ומשני דאין זה מיגו דאין אדם מעיז פניו לכפור הכל הואיל וחבירו מכיר בשקרו אבל במקום שיכול להעיז כגון בבנו ואמר מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס נאמן במיגו דאי בעי כפר הכל והשתא למאי דפרישית דנראה דר' יודן בניחותא קאמר ודעת ר' יודן דהכא כדעת רבה דהתם דאין אומרים מיגו דהעזה וקאי למסקנא כדאמר לקמיה מתני' פליגא בר' יוחנן וזה מוסכם בכגון זה שהוא לפטורי משבועה אין אומרים מיגו כזה כמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו כ"י והביא הריב"ש ז"ל בתשו' סי' שצ"ב בדיבור ואחרי שמתקנת של גאונים ז"ל וכו' דלאפטורי משבועה לא אמרינן מיגו דמעיז לשאינו מעיז כההיא דרבה מ"מ אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע וכו' אבל בשבועה מיהת מהימן דבשבועה אמרי' מיגו דמעיז לשאינו מעיז כדמשמע מההיא עובדא דהנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא דנאמן בשבועה לטעון עד כדי דמיהן במיגו דלקוחין בידי אע"ג דהוי מיגו דמעיז לשאינו מעיז וכן הסכמת האחרונים ז"ל. והביא זה הש"כ בסי' ע"ה. ודעת ר' יודן הוזכר לעיל בפ"ד הל' ד' כדאמר התם ועיין עוד לקמן פ' כל הנשבעין הל' א' ד"ה אמר ר' יוחנן ושם כתבתי דאשגרת לישנא דהאי ש"ס משמע דהא דר' יודן בתמיה מיתפרשא וכי אין אומרים מיגו בממון ולפ"ז דברי ר' יודן כדברי רב ור' יוחנן הם ומיהו מה שפירשתי בפנים דברי ר' יודן אתיא שפיר לדינא לפי מסקנת הפוסקים:

מתניתא פליגא בר' יוחנן וכו'. הא דלא פריך ממתני' דהכא גופה דקתני מנה לי בידך אין לך בידי פטור ואי בהלווהו בעדים מיירי הרי הוחזק כפרן משום דאיכא למימר דבמתני' במתרץ דיבורו הוא שאומר אין לך בידי שאמרתי שהרי פרעתיו לך והלכך פריך ממתני' דלקמן דקתני אין לך בידי חייב אלמא דאין לך בידי סתם הוי כאומר להד"מ והשתא ע"כ מתני' דהכא לאו בהלווהו בעדים מיירי וזהו כדעת רב האי גאון ז"ל מביאו הטור סי' ע"ט דאין לך בידי כמו להד"מ הוא. ועיין בהרא"ש ז"ל במתני' דלקמן דמשמע מדבריו שכתב לדעת רש"י ז"ל דאין לך בידי דחייב היינו שפירש ואמר אין לך בידי מעולם וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בריש פ"ו מהל' טוען דאין לך בידי סתם לא הוחזק כפרן ולפ"ז צ"ל דהא דפריך הכא ממתני' דלקמן היינו טעמא משום דקתני בהדיא אין לך בידי חייב בשיש עדים שהודה בפניהם והשתא היכי מפרש לה ר' יוחנן מתני' דהכא בהלווהו בעדים וקתני אין לך בידי פטור ואם אין לך בידי סתם להד"מ משמע קשיא מתני' דהכא ואי לאו משמע להד"מ אמאי התם חייב. והם ז"ל כתבו כן לפי המסקנא דבאמת בלאו הכי לא מיתפרשא מתני' דהכא כר' יוחנן אלא כר' יודן דס"ל כרבה דהתם כפי שנתבאר לעיל:

אסי אמר המלוה לחבירו בעדים וכו'. הכי נמי מותיב תיובתא התם בדף מ"א ללי' קמא דרב אסי ואף דמשני התם דשאני היכא דמעיקרא אוזפי' בעדים למתני' דהימני' מעיקרא פסקו הפוסקים ז"ל כלי' בתרא דרב אסי התם דהמלוה חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף