מראה הפנים/בבא בתרא/ג/י

מראה הפנים בבא בתרא ג י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הכא את אמר פתח כנגד פתח מותר. הרמב"ן ז"ל הביא לזה בחידושיו פ' לא יחפור בשמעתתא דחרדל ודבורים וכתב שם אחר שהאריך בענין הסוגיא דהתם וז"ל נקיטינן השתא לפום נוסחא דר"ש ז"ל ולפירושו דכל הני הרחקות דמתניתין כגון הבא לסמוך גפת וזבל וריחיים ותנור למצר חבירו ואין שם כותל אי נמי הבא לפתוח חלונותיו לחרבתו של חבירו שאינו מזיקו עכשיו לענין היזק ראיה שאין עשוי לתשמיש אעפ"כ יכול לעכב עליו ולומר לו אני בונה שם כותל או אני בונה חרבתי ונמצאת מזיק אותי וההיא שעתא הוו גירי דידיה ויכול לעכב עליו דמודה ר' יוסי בגיריה וכו' וכענין זה אמרו בירושלמי פ' חזקת הבתים הכא את אמר פתח כנגד פתח מותר פירוש בתוספתא והכא את אמר פתח כנגד פתח אסור פירוש במשנתינו אמר ר' יוחנן שנייא היא בגנות שנתנו לחפירה אמר ר' נסא וחרבות לא נתנו לבנות וסליקא התם בתיובתא ושמעינן מינה דחורבה שעשויה ליבנות אינו רשאי לפתוח שם פתח וחלון כנגד חלון וכן כתב הראב"ד ז"ל בתשובה אלא שהוא פירש הירושלמי בענין אחר ומכל מקום עלה לו ממנו שחורבות עשויות הן ליבנות עכ"ל. והנה בפירושו ז"ל הכא את אמר בתוספתא קאי וכיון למה דתני בתוס' לעיל ממה שהבאתי בפנים וכן היה ר"מ אומר לא יפתח אדם פתח ע"ג פתחו של חבירו וחלון ע"ג חלון של חבירו וחכמים מתירין ואם כך הוא לכאורה לא הוי פריך הש"ס מידי דמתני' כר"מ אתיא וסתים לן רבי כוותיה ולא נמצא שם יותר מה שמפורש להיתר לפתח כנגד פתח כ"א מה שהבאתי מהדינים הנשנו שם ועוד כיוצא באלו. גם כי הוא ז"ל לא פי' הא דר' יוחנן כל הצורך. ובמה שלמד הוא ז"ל בענין חרבה היא עשויה ליבנות וא"כ אין לפתוח או לסמוך בתחלה אע"ג דאין ההיזק ברי עכשיו זהו לשיטתם ז"ל להסוברים דבכה"ג הוי גירי דידיה לרבי יוסי וכבר נתבאר בפ"ב שיטת הרמב"ם ז"ל וסייעתיה דסוברים דלא מיקרי גירי דידיה אלא א"כ ההיזק מזומן בשעת מעשה כדכתב בפ"י ופי"א משכנים וכמבואר לעיל שם מהסוגיות לפי שיטתם ופירושם. ואפשר לומר דלשי' הרמב"ם וסייעתיה ל"ק לדידהו מסוגיא דהכא דר' יוחנן לא חש ליה להשיבו ושאני בגנות דקאמר במקום שההיזק מזומן לפי שנתנו לחפירה או להפריח כגי' הרמב"ן וכלומר באיזה ענין שיהיה לזה איזה היזק בשעת מעשה במה שזה פותח או סומך. ובעיקר פירושא שפירשתי לריש הסוגיא בפנים הוא כדברי הנ"י שהביא שם בשם הרמ"ה ז"ל דמשמע דפריך דיוקי דמתניתין אהדדי אלא דגם שם אינו מבואר כל הצורך. ומיהו מ"ש שם דמכאן מוכח דלא כדברי הר"י ברצלוני שמביא הטור בסי' קנ"ד בענין מבוי מפולש דס"ל דינו כר"ה מדלא משני הכא כאן במפולש כאן באינו מפולש נראה דאי משום הא לא אריא דבכל מקום מבואות המפולשין לר"ה כר"ה חשבינן ליה וא"כ היינו ר"ה דמתני' וזהו העיקר דנלמד גם מכאן דמבוי שאינו מפולש כחצר השותפין הוא ומבוי המפולש כר"ה הוא דכיון דמפולש לר"ה שכיחי ביה רבים ביותר וא"ל סוף סוף וכו'. וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל בזה שכתב בפ"ה משכנים הל' י"ד מי שבקש וכו' ואם היה מבוי מפולש פותח כל פתח שירצה לכתחילה ור"ל אפילו פתח כנגד פתח והיינו כל פתח שכתב שדינו כר"ה ממש. גם מה שכתב הנ"י שם ומ"מ שמעינן מן הירושלמי דבחצר אף שנתן לו רשות אסור דיכול לומר סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל אלמא דלהיזק ראיה דחלון לא מהני שום ראיה עכ"ל ומביאו ב"י בסי' הנזכר ולפ"ז היה קשה להרמב"ם ולסייעתו דס"ל דיש חזקה להיזק ראיה. אבל לפי סברת רבו ז"ל שהבאתי בדבור דלעיל דיש עוד לחלק בהיזק ראיה בין מקום ששניהם מזיקין זה לזה או א' הוא שמזיק לחבירו לק"מ דשאני חצר השותפין דשניהן מזיקין זה לזה בפתח כנגד פתח וכל כה"ג ודאי לא מהני חזקה להיזק ראיה וזהו כמ"ש לעיל דהטעם הב' הוא העיקר לחלק בענין חזקת היזק ראיה והיינו דלא דייקינן מהכא דאין חזקה להיזק ראיה אלא בפתח כנגד פתח אבל לא בדין דרישא לא יפתח אדם חלונותיו וכו' דבזה חצר חבירו וחצר השותפין שוין הן לדינא ולענין חזקה היכא דידע ושתק מחל. וה"ז ג"כ דבר אחד ממה שלא זכרו האחרונים ז"ל לחלק בזה ומוכרח הוא מדהכא וכן להמדקדק בפירושי הר"י הלוי ודברי הרמב"ם ז"ל ועיין בסי' קנ"ד סעיף ג' בהגהה ומטעם הנזכר שבארתי אין לחלק בין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ולעולם אין חזקה להם לדעתם ז"ל וכמבואר:

תני תמן וכו'. ברייתא זו הוא נשנית בבבלי דף נ"ט ע"ב ת"ר מעשה באדם אחד שפתח חלונותיו לחצר השותפין וכו' ובא לפני ר' חייא ואמר יגעת ופתחת יגע וסתום. גם מכאן טען הרמב"ן ז"ל על דברי האומרים וסוברים דיש חזקה להיזק ראיה דרבי חייה משמע דס"ל דלעולם אין לו חזקה ומפורש בירושלמי הפותח חלון וכו' עד מגחך הוינא באהין גברא ושמעת מינה שאין להם חזקה שאלו היה חזקה להיזק ראיה לעולם כיון שהוא פתח במעמד חבירו והוא מושיט לו צרורות מיד נתקיימו חזקתו כדאמרינן אי דלי צנא דפירי לאלתר הוי חזקה ואמרינן נמי והא אית לי סהדי דאתא וסייע בגודא בהדאי וכיון שלא נתקיימה חזקה בכך לא מקיימא ליה חזקה לעולם היכא שיש שם היזק ראיה כדעת רבינו הגדול ז"ל ומסתברא כוותיה עכ"ל. וזהו הסיועו שרמז הוא ז"ל בריש מכלתין והבאתיו בהלכה דלעיל. ולדעת הר"י הלוי והרמב"ם והרא"ש ז"ל וסייעתי' דס"ל דיש חזקה להיזק ראיה א"כ נאמר דמשם ראיה דפסקו כר' אבא בגמ' דילן דלעיל דף ל"ה ע"ב ואי דלי ליה איהו גופא צנא דפירי וכו' וזהו מוסכם לפי סתמא דהש"ס דילן וכדפסק הרמב"ם בפי"א מטוען הלכ' ט' וא"כ תפסו לדברי רבי ישמעאל לעיקר דהיכא דשתק זה הויא חזקה לאלתר כדא"ל החזקת בני החזקת ומכ"ש היכא דעשה מעשה וסייע אותו וזהו שכתב הרמב"ם בפ"ז משכנים הל' ו' הרי שפתח חלון לחצר חבירו וכו' כגון שבא וסייע עמו וכו' ה"ז החזיק בחלון וכו' וכן בפי"א הל' ו' מי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה כגון שפתת חלון וכו' והה"מ כתב שם דין זה אע"פ שלא נזכר בגמ' בפירוש פשוט הוא וכו' ודברי ר ישמעאל בר' יוסי הם בענין שהחזיק לאלתר וא"כ אם זה טוען כנגדו באיזה טענה שיהיה עליו להביא ראיה ומקצת מזה זכר הה"מ שם בהל' ד' והביא שם חלוקי הדיעות בין הרי"ף ז"ל שתפס הירושלמי ובין הר"י מיגש והרמב"ם ז"ל שלא פסקו כהך דהכא. ולענ"ד נראה דמדין הנזכר בהל' ו' מוכח להדיא דפסק כר' ישמעאל בר' יוסי וזה בגוונא דהניזק היה לו לידע בשעת מעשה דמה דאמר ר"נ בדף מ"א ע"א גבי האי דרב ענן שקל בידקא בארעיה וכו' לית הלכתא כר' ישמעאל היינו היכא דלא הוה מסייע ליה אבל היכא דסייע בהדיה א"נ היכא דלא טעה זה אלא דהוה ליה לידע מודה ר"נ כדמוכח דקאמר אהא דא"ל הא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות היא וכו' וכן פי' שם הר"י מיגש ז"ל וכתב לתרץ ביה קושיות התוס' דהתם דהא בפ' איזהו נשך משמע דס"ל לר"נ מחילה בטעות הויא מחילה דשאני התם דידע דלא הוו פירות בעולם בשעת מכירה ומחיל אבל הכא לא ידע מאי דעביד ליה בארעיה דניחול וא"כ סברא זו קיימת לדעתם ז"ל דבמקום דידע מחיל ואין חילוק לדעתם בין דין דדלי צנא דפרי הנזכר ובין דין דפתח חלון. ומ"ש הטור בסי' קמ"ב כדעת הרב יונה ז"ל לחלק בזה זהו כפי' דעת הרי"ף ז"ל כמו שזכר הב"י שם בהגהה ב"ה ע"ש וכבר נתבאר לעיל במה שהכרחתי לדעתו ז"ל לחלק בין פותח חלון לחצר ובין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון בחצר השותפין:

היו חמשה פתחים וכו'. כבר הבאתי התוספתא דאהלות בפנים. והרמב"ן ז"ל הביא להסוגיא כפשטה ולא זכר כלום מהתוספתא. ואפשר לדחוק ולפרש הגי' דהכא דבזה כנגד זה הוי ככולן לאורה ומהחיצונה בא האור לכולן והלכך שיעור כולן כמלא מקדח אבל לא משמע הכי מהתוספתא. ומכל מקום למד הוא ז"ל דמה שאמר שמואל התם ולאורה אפילו כל שהו יש לו חזקה היינו מלא מקדח כדמשמע הכא דכשיעורו לטומאה שיעורו לחזקה. ודעת הרמב"ם ז"ל בזה סתם ומשמע מדבריו אפילו כל שהוא ממש כדכתב בפ"ז משכנים הלכ' ז' אבל אם פתחה לאורה אפי' היתה קטנה ביותר וכו' וא"כ לא למד מטומאה בענין השיעור אבל באיזה חלון יהיה ענינו לאורה כבר גילה דעתו בפ' י"ד מט"מ בהל' א' שכתב וחלון העשוי לאורה הוא שאין עליו תקרה אלא גלוי הוא לשמש. וזהו כדברי התוספתא שהבאתי. ובפ"ז דלעיל שם כתב הה"מ בדין האורה והרבה פירושין נאמרו בה ושי' רבינו כלשון רבו ז"ל. וכפי' הר"ר יוסף הלוי ז"ל אשר לפני לא מצאתי מזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף