מגיני שלמה/ביצה/ח/א
מגיני שלמה 
ביצה ח א
ד"ה ואם איתא כו' משמע דקאי אסיפא וכן פירש"י כי איכא למידק קצת יש לדחות כמ"ש לקמן אי"ה ואין כוונתינו אחרי שהם ז"ל העידו שכ"כ רש"י בהדי'. ונראה לע"ד לישב דודאי קושיא הראשונ' פריך מסיפא דמרישא לא קשיא למקשן מידי דדילמא כיון דספיקא היא לא שרו רבנן לכתחילה משום ספק טרחא שלא לצורך דע"כ צריך לדקדק בשמעתי' דהא לקמן תניא דלא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערב דמן אסור לכסות אפי' באפר כירה ואע"ג דהתם ליכא טעמא גזירה משום התרת חלבו אפ"ה אסור לכסות אפילו בדבר שאינו מוקצה משום טרחא שלא לצורך וא"כ גם בכור לא שרי לכתחלה דלמא ספק טרחא שלא לצורך היא אבל בדיעבד פריך שפיר דמשום ספק טרחא ש"ל לא הוי עקרי רבנן מצות כיסוי דאורייתא כיון דלאו איסור גמור הוא דע"כ צ"ל דאל"כ פשיטא דקשיא מאי דפריך ומאי שקלי וטרי כולהו אמוראי בקושיא זו כיון דאסקינא לקמן דטרחא שלא לצורך אסור אפילו בדבר שאינו מוקצה א"כ למה לי טעמא דהתרת חלבו ושאר טעמי תיפוק ליה מהאי טעמא אלא ש"מ כמ"ש דמספיקא לא מחמרינן מחמת האי טעמא אבל לכתחילה פשיטא דלא שרי לכנס בספק הלכך פריך מסיפא וכי משני דמיירי דלית ליה כלל לא אפר כירה ולא שאר מילי פריך מרישא אמאי קתני דאין שוחטין ספק אפי' ודאי לא לשחוט כיון דלית ליה במאי דמכסי ומשני דלא מבעיא קאמר וכו' וכיון דהשתא פריך מרישא אתי שפיר דמאי דפריך והא מדקתני סיפא כלומר תינח רישא אלא סיפא קשיא וזהו מאי דדייק רש"י ז"ל וכתב כלומר בשלמא אין שוחטין דרישא וכוונתו כמ"ש:
ואע"ג דפי' רש"י ד"ה אפי' ודאי נמי דבהכי ק"ל ואפי' דיעבד אין כוונתו לע"ד דקושיא זו קאי אסיפא כמ"ש שני המאורות הגדולים מורי מוהר"ם ז"ל ומהרש"א ז"ל דפשיטא לע"ד דהוי קושי' גדולה על רש"י למה לא פריך המקשן זה מרישא. עכ"נ דרש"י פי' לרווחא דמילתא דאפי' דיעבד ק"ל כב"ה כ"ש לכתחלה ונקטא רש"י להצעה על קושיא שאחר זו ולעולם פריך מרישא דאל"כ לא תירץ התרצן כלום וכמ"ש מורי עצמו ואפי' את"ל דפריך מסיפא יען שהתחיל להקשות מסיפא. מ"מ התרצן הבין דפריך מרישא ולכן מקשי ליה והא מדקתני סיפא כו'. ולפי זה אפשר דדחקו לרש"י מדלא הזכיר בקושיא השניה הרישא משמע דאסיפא קאי דוגמא דקושיא הראשונה דודאי ה"ל להזכיר הרישא כיון דפריך בענין אחר מקושיא הראשונה אלא שהתרצן לא הבין וכיוצא פי' התו' בב"מ פרק איזהו נשך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |