הרי בשמים/א/קכג
|
< הקודם · הבא > |
ע"ד ג"פ ששם המתגרשת שרה קרינדל וכך היא חתימתה והאשה הזאת אינה בעלת מו"מ שתחתום תדיר באגרת ובשטרות רק שחותמת א"ע לפרקים וחתמה א"ע כן על התנאים וכן על האבסלוטאריום שנתנה לבעלה לפני הגירושין בתוקף נימוסיהם חתמה א"ע כן במעמד אנשים רבים וכן כשהתפשרה א"ע עם בעלה על הגירושין והושלש מעות לבטחון נתן השליש שני שטרי שלישות וכאשר שאל השליש את פי האשה מה שמה לכתוב בהש"ש ענתה ואמרה שרה קרינדל וכן נכתב בהשני ש"ש וכן הגידה שאצל הלעהרער הי' דרכה מעולם לחתום שרה קרינדל אך העולם קורין אותה בשם קרינדל לחוד ונכתב בג"פ שרה קרינדל המכונה קרינדל וקמו מערערין לפסול הגט אחר שכבר ניתן:
הנה לכאורה לפי"ד הש"ס גיטין ל"ד ע"ב ההוא דהוו קרי לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהררעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה וכתבו מקצת פוסקים דזה מיירי אפי' היכי שהי' שמה מלידה שרה הוי מרים שם העיקרי משום שהוא הרוב א"כ לכאורה בנ"ד הו"ל להקדים שם קרינדל שהוא השם שהכל קורין בו. אמנם מלבד שמדברי מהרי"ק בשורש פ"ו אינו נראה כן אלא דשם הלידה הוי שם העיקר לגבי שם הרוב וכ"כ בתשו' מהראנ"ח על שם באלו שמורגל בין היהודים שבארצות ישמעאל שאף שהכל קורין אותו באלי יש לכתוב אליהו המכונה באלי לפי שהוא שם הלידה וכן מבואר מדברי היש"ש פ' השולח סי' ט"ז וגם הרי לד' הרמ"א מקדימין לעולם להשם הקודש אף שהשם הלעז הוא השם הרוב ותדיר ומקודש מקודש עדיף לי' וכמ"ש בב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"א אמנם אפי' אינימא כמ"ש א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' תורת גיטין דד' הרמ"א אינו אלא כשהשם הלעז הוא כינוי לשם העברי אבל אם השם הלעז הוא שם בפ"ע השם הרוב הוא העיקר מ"מ הרי מבואר בהרא"ש ז"ל פרק השולח דהשם שהוא חותם בו הוי השם העיקר וכ"כ בב"י סי' קכ"ט בשם הקונדרסין והמהרי"ק ז"ל וכן מבואר בתשו' תה"ד סי' רל"ג וכ"ה בס' חידושי אנשי שם מהגאון מהרש"ק ז"ל בסי' צ' דשם החתימה ראוי להקדימו ע"ש והה"נ בודאי נכון להקדים השם שרה קרינדל ואפי' אי נתפוס דשם קרינדל הוא העיקר מ"מ הרי מבואר בשו"ת הריב"ש סי' מ"ג דרק היכי דמקדים השם הטפל והשם העיקר כולל בוכל שום דאית לי הוא פסול אבל אם שני השמות כתובין בגט בפירוש אין קפידא בין שכותב זה ראשון או זה וכ"כ בהדיא הרמ"ה והרמב"ן ז"ל בההוא דרובא מרים ופורתא שרה כו' וכ"כ בתשו' מהר"א ששון סי' ל' והכי מפורש בתשו' חלקת מחוקק ז"ל בסי' קכ"ט וכן העלה המגיה משנה למלך פ"ג מגירושין ה' י"ב ע"ש ובפרט שבנ"ד לא הי' יכולין לכתוב קרינדל דמתקריא שרה קרינדל להקדים השם שהכל קורין בו משום דעל השם שרה קרינדל לא הי' שייך למיכתב דמתקריא כיון שאינה נקראת כן רק שחיתמת א"ע כן ומבואר בט"ז גבי שם אלעזר דעל החתימה ל"ש לכתוב דמתקרי וכ"כ בתשו' כנסת יחזקאל סי' ס"ד. ובדברי החת"ס חאה"ע סי' ך' שחולק ע"ז יש לדון הרבה וע' בס' חי' אנשי השם הנ"ל סי' ק"א דאף הפוסלין בהקדים שם הטפל זה הוי רק מכח חששא שיאמרו שאין זה המגרש והיינו דתקשי להו מי הכריחו להקדים הטפל לעיקר וזהו רק היכי לכתוב להיפוך ובלי הכרח הקדים הטפל אז יש חשש טעות אבל היכי דלא הי' יכול לעשות בע"א ורק להקדים הטפל א"כ לא יטעו לומר אין זה המגרש מדהקדים הטפל דהרי יבין דההכרח והלחץ דחקו לכך ע"ש וה"נ בנ"ד כיון שלא הי' יכול לכתוב להיפוך אפי' אי הי' שם קרינדל העיקר הי' ג"כ כשר אך בנ"ד א"צ לכ"ז דבלא"ה כן הי' מהראוי לכתחלה להקדים שם שרה קרינדל. ובדבר מה שנכתב המכונה ולא דמתקריא הנה מבואר ברמ"א סי' קכ"ט דמי שיש לו ב' שמות א' עברי וא' חול כותבין ע"ש הלעז המכונה ובמ"ש אח"ז ע"ש לעז דמתקרי נתקשה בב"ש שם סק"ל וכתב דאין כונת הרמ"א שם להורות איך נכתוב המכונה או דמתקרי אלא כונתו לומר דשם עברי עיקר וכן העלה בט"ז שם דלעולם על כל שם לעז כותבין המכונה. אמנם בג"פ שם ס"ק ס"ד לחלק יצא דשם לעז שאינו שם העצם אלא לעולם הוא נטפל לשם עברי כותבין עליו המכונה אבל היכי דשם לעז הוא שם העצם ואינו נטפל לשם עברי כותבין שם עברי עיקר ועל הב' כותב דמתקרי ובס"ק ע"ו שם הביא שבס"ש כ' חילוק זה בשם הב"ח ודחאו דאין משמע בדברי מור"ם חילוק זה ואדרבא מדברי מור"ם נראה דכל דשם השני הוא שם לעז כותבין המכונה אפי' בשם העצם וכ"כ בשם ס' נחלת צבי ושם בס"ק ע"ח איהו גופי' מפקפק אם י"ל בכונת הרמ"א חילוק זה ומביא שמפשט דברי הסמ"ק והכלבו והגה"מ יראה דכששם השני הוא בלשון לעז כותבין המכונה אף שהוא שם העצם ובכ"ז כ' שיראה דעתו שאם השם הלעז הוא שם העצם יכתוב עליו דמתקרי ובסוף דבריו כתב וז"ל וע' במהרח"ש סי' כ"ו ד' קמ"ג ע"ג דיראה התופס עיקר דיכתבו שם עברי המכונה פ' שם לועז אף שהוא שם העצם ע"ש והכי פסק באמת בסדר הגט למהר"ם ר' יוזפעש ז"ל ע"ש ובג"פ שם ס"ק פ"ב מביא שכ"ה גם דעת מהר"ם מינץ וכ' וז"ל העולה מזה דנראה מדברי מהרח"ש דהוא תופס עיקר דהיכא דנקר' משעת לידה בב' שמות שם עברי ושם לועז או שנקר' משעת לידה בשם עברי ואח"כ קראוהו בשם לועז ורובא קרי לי' בשם עברי ופורתא בשם לעז כותבין שם עברי המכונה פ' שם לעז אף דזה השם של לעז בשאר בנ"א הוי שם העצם לגבי זה דיש לו שם עברי מיום הלידה חשיב הלעז כינוי כו' ע"ש הרי להדי' דדעת כל הפוסקים הנ"ל דיש לכתוב על כל שם לעז אף שהוא שם העצם המכונה היכי שהי"ל שם הקודש ג"כ וגם הג"פ אינו מחליט בפשיטות היפוך זה רק מסיק שם וז"ל אמנם הנכון לפענ"ד דכ"מ דשם לעז הוא שם עצם יותר נכון לכתוב דמתקרי ולא המכונה ע"כ הרי שגם הוא לא כ' רק בלשון יותר נכון אבל אינו מחליט לכתוב דוק' דמתקרי ומצאתי בשו"ת נאות דשא מהגאון בעל לבושי שרד ז"ל סי' ח' בד"ה הספק השלישי הביא שם דברי הב"ח בתשו' שכ' דעל שם לעז שהוא שם העצם ואין לו שייכות לשם הקודש צריך לכתוב דמתקרי ולא המכונה וכ' הוא ז"ל וז"ל ולא קיי"ל כהב"ח בהא אלא כהר"ם מינץ דכל שיש לו שם קודש ושם לעז נתוסף עליו אפי' אח"כ ואפי' אין לו שייכות כלל להשם הקודש אפ"ה כל שם לעז לגבי שם קודש הוי כינוי עכ"ד הרי שהגאון בעל לבו"ש ז"ל תופס ג"כ להלכה דצריך לכתוב ע"ש לעז המכונה אף שהוא שם העצם ובפרט שבנ"ד גם הג"פ יודה דכל עיקר החשש מהבעל ג"פ הוא שאם נכתב המכונה יאמרו שאינו שם כלל אלא כינוי בעלמא כמ"ש מהרי"ק שורש קס"ב דכל כינוי משמעו שאינו השם כלל כדא' המכנה שם לחבירו וא' נמי ואבדתם את שמם לכנות לו שם וכן בשבועות קורא כינויין חנון ורחום ארך אפים שאין שייכות כלל לשם ע"ש. אמנם בגט זה שאנו דנין עליו שנכתב שרה קרינדל המכונה קרינדל הרי ליכא חשש שיאמרו שאינו שם רק כינוי בעלמ' כיון שנכתב מקודם שרה קרינדל א"כ מוכח מתוכו ששני השמות הללו המה שמות העצמיים ורק שנכתב אח"כ המכונה קרינדל בודאי יאמרו שהוא מטעם שלגבי שם העברי חשיב שם החול כינוי וע' בש"ע אה"ע סי' קכ"ו סכ"א או לפימ"ש המג"ש ז"ל בתשו' הובא בתשו' גאונים בתראי שכ' וז"ל ול"נ ליתן טעם מה שתיקנו לכתוב דמתקרי ע"ש הלעז דשם הלעז לא ניחא ל' לישראל דרוב שמות לעז שמות גוים הם או דומה להם כדא' בגמ' ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות גוים ויודעים שבשביל שלא שינו את שמם נגאלו לכן תקנו ע"ש הקודש לכתוב דמתקרי שראוי לקרות בו שאינו שם גוי אבל ע"ש הלעז כותבין המכונה להורות ששם זה הוא כינוי כאלו שלא ברצונן קוראין עצמן בשם הלעז עכ"ד ומטעם זה כ' ש"ב הגאון הצדיק מצאז ז"ל בס' דברי חיים בסופו בכללי השמות סק"ה דאפי' אם השם הקודש ניתן אח"כ מ"ח ושם הלעז הוא מלידה יש לכתוב המכונה ע"ש הלעז אף שהוא מתולדה דכיון דהוא חול הוא נקר' כינוי נגד השם הקודש וכ"כ בשו"ת ד"ח חאה"ע סי' ס"ה. והנה בתשו' נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' קי"ט פוסק מתחלה באשה ששמה הינדל מלידה ואח"כ בחלי' ניתן לה שם שרה וחותמת שרה הינדל לכתוב שרה המכונה הינדל ורק אח"כ כ' שחזר בו מחמת שמתחלה לא הי' לה רק שם הינדל בלבד ול"ש לכתוב בכה"ג המכונה דכיון דאף שהשם עברי הוא העיקר מצד שהוא בלשון הקודש נגד זה יש להשם הלועז חשיבות מפאת שיש לו קדימה זמניית אבל היכי שמתחלה ניתן לה השם הקודש עם הלעז י"ל דמודה דיש לכתוב ע"ש הלעז המכונה אף שהוא שם העצם אמנם ש"ב הגאון בעל טיב גיטין ז"ל מחליט דאין לכתוב ע"ש הלעז המכונה היכי שהוא שם העצם ולכך פסק בליקוטי שמות סט"ז באשה ששמה מעריסה מרים בילא וכך היא חתימתה ומיעוט דקרי לה הכי ורוב העולם קוראים אותה בילא לבד יש לכתוב מרים בילא דמתקרי' בילא וכן שם סעי' כ"ו כ' לכתוב שרה דמתקריא גוציא. אמנם בדברי חיים שם סק"ט כ' עלי' וז"ל והנה גם במ"ש לכתוב דמתקרי הוא דלא כהלכת' דאנן לא קיי"ל כהב"ח ז"ל בזה ורק בכל גווני כותבין על הלעז המכונה דכמה שמות של לעז הוי לפעמים שם העצם ואפ"ה כותבין המכונה דכן פסק הרמ"א והרח"ש והס"ש ס"ל עכ"ל הרי דמשיג על הט"ג בזה ופוסק לכתוב לכתחלה המכונה ע"ש הלעז אף שהוא שם העצם וכדמות ראי' נלפענ"ד לדבריו ז"ל מדברי התוס' בסוטה ל"ח ע"א גבי הא דא' כה תברכו את בנ"י בשם המפורש אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי ת"ל ושמו את שמי שמי המיוחד לי וכ' התוס' בד"ה או אינו אלא בכינוי וז"ל רבינו הלל פי' בספרי בכינוי כגון אל אלקים צבאות ולא מסתבר דהיכי תיסק אדעת' לשבושי קרא למימר יברכך אלקים במקום שם בן ד' אותיות אלא בכינוי ר"ל כקריאתו באל"ף דל"ת עכ"ל וע' בפ' בתרא דתמיד במקדש הי' אומר כ"ג את השם ככתבו ובמדינה בכינוי בא"ד והכי מפורש בשבועות ל"ו ע"א דכל שאר השמות הויין כינויין לגבי שם המפורש ע"ש ולכאורה הרי כ' התוס' בשבועות ל"ה ע"א ובע"ז י"ח ע"א דאדני הוי שם המיוחד וכ"כ בפירוש הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' ע"ז ה' ז' דשם אדני הוי שם המיוחד ע' בכ"מ שם והא דמצינו בברכות ז' ע"ב מיום שברא הקב"ה את העולם לא הי' אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם אע"ה וקראו אדון ר"ל שמעיקרא עדיין לא התפרסם שגם שם אדני הוא שם המיוחד לו ית' עד שבא אאע"ה ופירסם ששם אד' הוא שם המיוחד לו ית' כמו שם הוי' ב"ה רק הוא למטה במדריגת הקדושה מהשם הוי' ב"ה וב"ש וכמבואר במורה ח"א פ' ס"א ע"ש וכן הוא דעת המקובלים דשם הוי' הוא עיקרא ושרשא דאילנא של כל השמות הקדושים אבל גם שם אד' הוא שם המיוחד וא"כ היכי מצינן למימר דהוי כינוי ומצאתי בחי' הריטב"א שבועות ל"ו שהביא בשם הרמב"ן והרמ"ה שהרגישו בזה. לכן נלפענ"ד עפי"ד הש"ס פסחים נ' ע"א ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו שמו א' הוא ארנב"י לא כהעה"ז עה"ב העוה"ז נכתב ביוד קא ונקרא באלף דלת לעה"ב כולו א' נכתב ביוד קא ונקרא ביוד קא וא"כ כיון שרק כשישראל בגלות נקרא הקב"ה באלף דלת והקב"ה מצפה לגאולתן של ישראל ב"ב א"כ מה שנקרא הקב"ה בגלות בשם אדני כביכול לא ניחא לי' בשם זה שהוא כל משך זמן הגלות כנ"ל ולכך נקרא כינוי אף שהוא שם העצם והה"נ כיון דלא ניחא לנו בשם לעז לכך יתכן לכתוב עליו המכונה אף שהוא שם העצם וע' בס' חידושי אנשי שם סי' ק"א שחולק על בעל ספר יהושע והט"ג במ"ש לכתוב מרים בילא דמתקריא בילא ע"ש וגוף דברי הט"ג שכ' לפסול בדיעבד בשרה המכונה גוציא א"א להלום דהרי בשם של תרגום כ' בב"ש בכללי השמות אות י"ז דהוא חשיב כמו לשון הקודש ויש לכתוב עליו דמיתקרי ואפ"ה כ' בט"ג שם דאם כתב המכונה כשר והרי שם של תרגום לא גרע משם לעז שהוא שם העצם וע"כ דלא כ' הט"ג דפסול רק לאחר הכתיבה ולא לאחר הנתינה ועוד תדע לך שכן הוא דבסעי' ט"ז כ' הט"ג יש לכתוב מרים בילא דמתקריא בילא דמשמע רק לכתחלה ולמה לא כ' גם שם לפסול בדיעבד וע"כ דכיון שנכתב מקודם מרים בילא א"כ מוכח מתוכו דבילא הוי שם העצם ממילא כשר גם בשנכתב אח"כ המכונה בילא דשוב ליכא למיחש שיטעו שאינו שם כלל כיון דכבר גילה דעתו בכתיבת מרים בילא דב' השמות הללו המה שמות העצמיים ושוב ליכא למיחש למידי וכשר בדיעבד גם לד' הט"ג וגם לכתחלה י"ל דאין קפידא בזה בין דמתקריא להמכונה רק דלהכי כתב דמתקריא שהוא לשון הכולל. וכן אפי' לא ניתן לה השם הזה מלידה רק אח"כ בחלי' (וכמו שהוציאו המערערים אח"כ קול שבנידן שאלתינו ניתן לה שם שרה בחלי') ג"כ כשר בהמכונה ע"ש הלעז בכה"ג דכיון דכבר נעשה השם הלעז מקודם שם העצם בודאי יאמרו שלכך נכתב אח"כ המכונה משום שהשם חול הוא כינוי נגד השם הקודש ולכך גם בעובדא דהנוב"י הנ"ל דהורה לבסוף לכתוב שרה דמתקריא הינדל בשלא ניתן לה השם הקודש רק אח"כ ע"ח היינו דל"ש לכתוב שרה המכונה הינדל כיון דהשם הלעז הוא השם הראשון אבל אם יכתוב מקודם שרה הינדל שפיר אין קפידא לכתוב אח"כ המכונה הינדל כמ"ש מתחלה. ואם לפסלו מפאת שכיון שכבר נכתב שרה קרינדל והוי קרינדל שם העצם והאיך חוזר וכותב עליו המכונה גם ז"א דהרי כבר נודע מ"ש הנוב"י בתשו' הנ"ל והט"ג והת"ג דהמכונה קאי על האדם א"כ שפיר כותבין המכונה שהאשה הלזו שיש לה שם עברי היא רק מכונית בשם קרינדל וע' בהשמטות לט"ג בלקו"ש שכתב שראה גט שנסדר בב"ד של הגאון רמ"ס ז"ל שנכתב אליעזר ליפא דמתקרי ליפא וכ' שם דלכך לא נכתב המכונה משום דהי' עולה לתורה גם בשם ליפא ומשמע דרק משום דקנה השם ליפא קדושה בעליי' לתורה ל"ש לכתוב עליו המכונה ומשמע דבאשה דליכא עליי' לתורה כשר גם המכונה בכה"ג ובס' חי' אנשי שם הנ"ל פסק לכתוב נפתלי הירץ המכונה הירץ ומביא בשם שו"ת בית אפרים לכתוב יהושע העשיל המכונה העשיל ע"ש וע' בשו"ת שו"מ מהרורא תנינא ח"ד סי' ח' בשם מנחם מנלא המכונה מנלא ע"ש ע"כ אין שום מקום לפסול מטעם שכ' המכונה והרי בשו"ת ג"ב הנ"ל מובא בשם הגאון בעל מגלה עמוקות ז"ל ודעימי' שחולקין על הב"ח ז"ל וס"ל לכתוב דוקא המכונה ופסלו אם כתב דמתקרי ע"ש. ובדבר מה שערערו שהשם שרה נשתקע הנה מלבד שכשהיא חותמת כן תמיד אעפ"י שנשתקע מקריאה ל"ה נשתקע כמו שהאריך בזה בתשו' פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ה [ומדי עיוני בזה ראיתי להעיר במ"ש הראשונים ז"ל דאם נקרא בפי כל בשם כזה שאינו שם עצמיי רק לאיזה סיבה כגון ע"ש יופיו וכדומה והשם הראשון שהוא שם העצם נשתקע אפי' יש לכתוב השם הראשון בגט כיון דהשם השני אינו עצם השם רק שם התאר על יופי וכדומה ול"ה שם ממש ע' בתשו' פמ"א ח"ב סי' כ"ט ל'. ויש להעיר ע"ז מש"ס שבת ס"פ במה מדליקין הני תלת מילי אשתני שמייהו כו' בבל בורסוף למנ"מ לגיטי נשים וכ' רש"י ז"ל דכיון דהשם הראשון נשתקע אין לכותבו בגט והרי בורסוף הוא רק שם תאר כדא' בסנהדרין ק"ט ע"א למה נקרא שמה בורסוף בור שאפי ופירש"י בור שנתרוקן מימיו כלומר משכח האדם כל מה שלומד ע"ש וא"כ כיון דבורסוף הוא רק לסיבה ואינו שם עצמיי הא שפיר צריך לכתוב גם שם בבל בגט ובורסוף בדמתקרי. אמנם י"ל דהתם כיון דשם בבל הוא ג"כ לסיבה כי שם בלל ה' את שפתם ולכך כשנשתקע א"צ לכתוב רק השני] ואף שהיא אינה בעלת מו"מ שתהי' חתימתה מפורסמת בכ"ז מועיל עכ"פ לענין שלא יחשב נשתקע דעד כאן ל"ב שתהי' אשה נושאת ונותנת ותהי' חתימתה מפורסמת אלא אם אנו רוצין להקדים שם זה כגון ששני השמות מעריסה אז אמרינן דשם החתימה אין לו דין קדימה רק היכי שחתימתה מפורסמת אבל בנ"ד הא שם זה בלא"ה יש לו דין קדימה מפני שהוא שם החולי ורק לענין שלא יחשב נשתקע בזה מועיל מה שחותמת בב' השמות בכל עת שתרצה לחתום וכבר אתחזקה חתימתה בב' השמות יחד ואם כי במשך הזמן מעת ההתנאים עד חתימת האבסאלוטאריום לא חתמה כלל בזה ל"ח נשתקע כיון שלא הי' לה מה לחתום ואם הי' לה מה לחתום בודאי היתה חותמת כן שאינה יודעת לחתום בענין אחר ע' דוגמא לזה ברמ"א ח"מ סוס"י קמ"ט. וכי"ב כתבו האחרונים לענין אשה שיש לה ב' שמות ובמקום בעלה לא קראוה רק בשם א' ל"ח שם הב' נשתקע כיון שלכך לא נקראת במקום בעלה רק בשם א' מפני שלא ידעו משם הב' ואילו היתה חוזרת למקום בעלה הי' קוראין אותה בב' השמות והה"נ בנ"ד מה שלא חתמה בינתים זהו מפני שלא הי' לה מה לחתום ואם הי' לה במשך זמן הלז מה לחתום היתה חותמת שרה קרינדל שזהו טכסיס חתימתה שבחרה לחתום כן ול"ח נשתקע והא דכ' בט"ג בלק"ש ס"ק כ"ב גבי חי' יארא דכיון שהרבה שנים נשתקע שם יארא וקראוה הכל חי' לבד ונמשך זה זמן רב ה"ז כקטן שנולר וניתן לו שם זה עתה ע"ש שא"ה דכיון דמקודם נקראת בשם חי' יארא ואח"כ קראוה זמן רב בשם חי' לבד א"כ נעקר שם יארא וכן ה"נ אם היתה חותמת בינתים רק בשם קרינדל בלבד הי' שם שרה נעקר וחשיב נשתקע משא"כ בנ"ד שלא חתמה כלל מפני שלא הי' לה מה לחתום בשביל זה לא חשיבא החתימה נשתקע ובפרט שחתימתה על התנאים ומה שנכתב שם הי' בפני אנשים רבים דנוהגין לקרות התנאים בפרסום בפני כמה בני אדם א"כ נתפרסם ששמה הוא שרה קרינדל כדמצינו בכתובות ז' ע"ב לא סגיא דלאו עשרה אין לפרסומי מילתא וכדא"ל שמואל לרב חנא בגדתאה פוק ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה וע' רשב"ם ב"ב קמ"ב ע"ב והא דמצינו ביבמות ק"א ע"ב ר"פ ור"ה ברי' דר"י עבדי עובדא בחמשה כמאן כר"י והא הדר בי' לפרסומי מילתא הרי דפרסומי מילתא היא גם בחמשה והתם בכתובות גבי בועז הא הי' ג"כ זקנים אולם י"ל דכיון דקבעי דוכתא גבי חליצה הוי פירסום גם בחמשה משא"כ התם בכתובות דהוא לדרשה בעלמא עמוני ולא עמונית כו' שיהי' נדרש בפרהסיא בעינן עשרה וכדא' בסנהדרין ע"ד ע"ב אין פרהסיא פחותה מעשרה בנ"א דילפינן תוך תוך ע"ש וע' במנחות מ' ע"א ולרמו בי עשרה ונפקו לשוקא ומפרסמא למלתא ובפרט לפי דעת רבים מהראשונים ז"ל שכ' דלא איכפת לן אם נשתקע מקריאה אי רק לא נשתקע מידיעה שיש אנשים שיודעין שיש לו שם זה ע' במ"ל פ"ג מגירושין וכיון שכל בני משפחתה ובעלה ואבותיו יודעין שיש לה שם זה שוב ל"ח נשתקע ע' בפ"ז דכלאים משנה ו' מאימתי נקרא אנס משישקע ופי' הר"ע ברטנורה שישכח שם הבעלים הראשונים ויקרא ע"ש האנס וע' בתוס' סוכה ל' ע"ב בשם הירושלמי נשתקעו הבעלים ולא נתייאשו אסורין ד"ת כו' וע' בערכין ו' ע"ב עכו"ם שהתנדב מנורה או נר לביהכנ"ס עד שלא נשתקע שם בעלי' אסור לשנותה כו' ופירש"י שעדיין אומר זו מנורה היא נדבתו של פ' עכו"ם כו' הרי דאם יש מאן דהו שאומר שהיא נדבתו של פ' תו לא חשיב נשתקע וע' ע"ז ח' ע"ב ישתקע הדבר ולא יאמר שהפי' שישתכח לגמרי ובכאן כיון שיש הרבה אנשים שיודעין משם שרה הא ל"ח נשתקע וע' בשבועות כ"ה ע"ב גבי שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם ואמר עולא והוא שניכר לג' בנ"א ופירש"י וז"ל דמידי דידעי בי' תלתא בני אדם הוי מפורסם עכ"ל הרי דאפי' אי לא ידוע רק לג' בנ"א חשיב מפורסם וכדא' בגיטין ל"ג ע"א בי תלתא אית לי' קלא ושמעה וידעה כו' ומה"ט אמרינן בערכין ט"ו כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא וע' רשב"ם ב"ב ל"ט ע"ב גבי מחאה שכ' וז"ל ומ"ד בפני ג' קסבר מחאה שלב"פ הויא מחאה והלכך היכא דמיחה שלא בפניו צריך ג' משום גלויי מילתא דכיון דידעי ג' כאלו כל העולם יודעין עכ"ל א"כ מכ"ש בנ"ד שיש הרבה אנשים שיודעין משם שרה בודאי ל"ח נשתקע מידיעה עוד אפשר לצרף בזה לסניף דעת המכתב מאליהו סי' י"ג שכ' בשם מהר"ש הכהן דהא דאין להזכיר שם שנשתקע דוקא בלשון דמתקריא דאיך יכתוב דמתקרי והוא אינו נקרא כן אבל בעיקר השם שפיר יכולין לכותבו והשם שקורין אותו בו יכתוב דמתקרי או המכונה ואף שהמכמ"א חולק עליו אבל עכ"פ לסניף יש לצרפו וגם מד' מהרש"ל ביש"ש סי' כ"ה נראה שבשם מ"ח אינו פוסל שם שנשתקע ובלא"ה הלא דעת המהר"ם מינץ סי' ס"ד לכתוב לכתחלה שם שנשתקע עכ"פ בנ"ד אין סברא כלל לפסול הגט בדיעבד אף לפי"ד המערערים אחרי שבנ"ד עכ"פ לגמרי לא נשתקע ועוד נוכל לצרף בזה דברי הג' מהרש"ק ז"ל בס' חידושי אנ"ש סי' קנ"א שכ' לחלק בין איש לאשה לענין זה דבאיש כיון דאין הגט בידו שפיר יש לחוש שיאמרו שאין זה המגרש אבל באשה כיון דהגט בידה א"כ תפיסתה מוכחת עלה שהיא המגורשת אין לחוש בשם שנשתקע עוד חילק שם דאם הי' נקרא מתחלה בב' שמות ואח"כ לא נקרא רק בא' הוי כקיצור השם דנקרא במקצתו הוי נקרא בכולו. ובצירוף כל הני טעמי דאמרן הגט כשר בלי שום פקפוק והמערער חוששני לו מחטאת. כ"ד הכו"ח פה סטריא יום ג' כ"א למב"י תרמ"ב לפ"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |