ביאור הגר"א/חושן משפט/ת
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואם טען כו'. עתוס' מו א' ד"ה דאפילו כו' ועוד אמר ר"י דל"ד כו' וע"כ צריך ליתן טעם כו' אבל הרמב"ם ס"ל אף בדבר דלא ה"ל לידע כמ"ש בסי' צ' ס"י אלא דוקא אם התובע טוען שיודע הנתבע משא"כ ביורשים וכאן. וכעין זה כ' ש"ך בסי' עב סי"ב:
(ב) בד"א כו'. כמ"ש בסי' שצט ס"ג:
(ג) והרי עדים כו'. דאל"כ הרי מודה בקנס כנ"ל ועבה"ג:
(ד) מגוף הפחות כו'. כמ"ש בס"ג ואמרינן שם בגמ' ואפי' בברי ושמא וכמ"ש בס"א:
(ליקוט) מגוף הפחות כו'. תוספתא פ"ג ואם בידוע שהן המיתוהו הרי אלו משלמין בקטן ולא בגדול בתם ולא במועד וכ"ה במתני' שם (ע"כ):
(ה) ואם היו כו'. שם לו א':
(ו) בד"א כו'. שם וכפרש"י דלא כברצלוני בשם גאון וערא"ש:
(ז) אלא עדים כו'. דאל"כ פטור מכלום כמ"ש בס"ב ועמ"ש למטה דהרמב"ם ס"ל דכל הסוגיא מיירי בעדים:
(ח) ואם טען כו'. ולא היה הודאה שלא ממין הטענה כמ"ש בב"מ ק' א' בטוענו דמי כו' ה"נ טוענו שנתחייב לו דמים בשביל היזק של שורו זה אומר בכך וזה אומר בכך ודוקא לענין זה שיפטר אף מהקטן מדמי גמ' נחטין ושעורים דחד טעמא להו משום מחילה או משטה וכיוצא. ודוקא שטוען אתה יודע כנ"ל אבל בלא"ה א"צ לישבע וגם אם אומר המזיק שמא לא הוי משוילו"מ ומזה למד הרמב"ם דין זה מדקאמר כאן המע"ה ולא הוי משוילו"מ לאוקימתא דגמ' באומר שמא וכן באומר ברי ישבע דממתני' דרפ"ה י"ל כתי' שני של תוס' משום דהוי קנס וכמ"ש בס"א בד"א כו' אבל כאן דניזק אומר מועד וע"ז קאמר כאן ונשבע וכ"כ הראב"ד א"א אתם ואמועד קאי ומתני' דקתני המע"ה כגון דקאמר שמא תם הזיק דליכא שבועה גביה ואיתימא להוי כמחוייב שוילו"מ דוקא בתובע בבריא וא"ל באמת אתה יודע ועבה"ג בשם המ"מ ושגה בזה דטעמו משום מודה בקנס כמ"ש בס"א בד"א במועד כו' אח"כ מצאתי בש"ך שהשיג עליו:
(ט) וי"א כו'. פליג בתרתי חדא דאף אם נתחייב מ"מ ליכא כאן שבועה וכמ"ש נ"י שם ועסי' ע"ה סי"ג והשניה שפטור אף במה שהודה דהא מדמי לרבה ב"נ אלא דהרמב"ם ס"ל כיון שיש עדים על א' מהן לא שייכא בדרבה ב"נ והי"א ס"ל אפי' בעדים דהא כאן ע"כ בעדים מיירי דאל"כ הוי מודה בקנס ואפ"ה פריך מדרבה ב"נ ועמ"ש בסי' פח סי"ב. וגם מה שדימה הרמב"ם דמי לעבד ס"ל כפרש"י ותוס' שם ועמ"ש בסי' פח סי"ט:
(י) ואפילו תפס כו'. אפי' בסיפא תם ומועד ועתוס' שם ד"ה ראוי כו' אבל הרי"ף ורמב"ם חולקים ע"ז וכמ"ש בסי' פ"ח סי"ב וכן סתם בהג"ה שם:
(יא) ודוקא טען כו'. גמ' שם:
(יב) זו היא כו' דברי הרב אינן מכוונין דהאכ"ז הוא לשון הרמב"ם וגם דברי המ"מ תמוהים מאד ועמ"ש בליקו' ג' א' בסי' ת' שדעת הרמב"ם דבעדים משלם מה שהודה כמ"ש בס"ג ע"ש ועסי' פח סי"ב מש"ש ושם סתם המחבר להיפך דפטור ע"ש.
(יג) ואם תפס כו' גמ' שם וכל מ"ש המ"מ כאן תמוהים מאד וגם האחרונים נתקשו וכבר יישבתי כנ"ל אבל בזה צדקו דבריו מ"ש אע"ג דמודה בקנס פטור מ"מ מהני תפיסה אף ברישא א' גדול וא' קטן וכמש"ש בגמ' ודלא כנ"י שכ' דסוגיא דגמ' למ"ד פלגא נזקא ממונא אבל הרמב"ם לא ס"ל כן וכמש"ל שהרמב"ם אוקים הסוגיא כמ"ד פלגא נזקא קנסא וכמ"ש בליקו' שם אבל נ"י מפ' כהיש מחלקין דבלא עדים מיירי וע"כ כמ"ד ממונא כנ"ל ועש"ך שהסכים לדברי נ"י והקשה על המ"מ מהא דר"ג שם ע"ד ע"ש ודבריו נכונים אבל טעם הרמב"ם דס"ל דמודה בקנס דוקא אם הודה בעיקר הדבר אבל כל שעל עיקר הדבר יש עדים לאו מודה בקנס הוא וחייב ע"פ עצמו וז"ש בס"ג ואם טען כו' ונשבע כו' ומ' מדבריו שאפי' ברישא בשניהן תמין לא הראב"ד שפי' אסיפא שאין דבריו מ' כן וזה דפריך בגמ' אסיפא מדרבה ב"נ הא לא מייתי כו' ואם איתא בלא"ה הא מודה בקנס הוא כיון דליכא ראיה ברורה ששניהם הזיקו כנ"ל. וקושית התוס' דרפ"ה מתרץ כנ"ל כיון שלא א"ל אתה יודע בודאי:
(יד) ואפי' תפס כו' ודוקא כו'. עסי' פח סי"ב:
(טו) אבל כו'. עסי' שצט ס"ג בהג"ה ועש"ך כאן ושם אב להרמב"ם דין ממון כאן כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |