אור שמח/גזלה ואבדה/ז

אור שמח ‏ גזלה ואבדה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

אין הנשבע על כפירת ממון משלם חומש עד שיודה מעצמו כו':

דין זה פשוט במשניות הרבה ובפ' ד' שומרין והעדים מעידים שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם, ובב"ק ס"ה, ועוד מקומות הרבה בתוספתא וירושלמי, רק סוגיא אחת בפ"ק דב"מ ג' מתנגדת לזה, אלא מה לפיו שכן מחייבו אשם כו', אלא מה לפיו שכן מחייבו חומש, הא לא קשיא ר"ח כר' מאיר ס"ל כי היכי דמחייב ליה קרבן מקו"ח מחייב אשם נמי מקו"ח, הרי דלר"מ בעדים לחוד חייב קרבן וחומש וכיון דרבינו פסק כחכמים דכריתות וטעמייהו משום מיגו דמצי טעין מזיד הייתי השתא נמי מתרצינן דבוריה דמזיד הוי ואין מכחיש העדים לכן העדים לא מצי לחייבו, א"כ תו אף לרבנן גבי פקדון דחייב על הזדון כשוגג שפיר ס"ל קו"ח דעדים מצי לחייבו קרן וחומש, ועיין תוס' שם ד"ה מה לפיו בסה"ד שכתבו כן ועיין פ"ג מהלכות שגגות ה"א ובפרק ט' שם, אולם לדעתי נראה דלכו"ע אינו חייב עד שיודה בעצמו דכתיב והתודה, ואף ר"מ מודה דעדים לא מצי לחייבו קרן וחומש, ועיין תוס' שם ד"ה אשם היינו קרבן, רק כוונתו דאם העדים אומרים שנשבע לשקר והודה להבעל דין, ודאי מחייבים אותו קרן וחומש לר"מ משא"כ לרבנן, ולזה כוונה הגמרא ריש מציעא, דאילו מה שאין חייב בחומש עד שיודה אין זה משום דפיו אלימא טפי לחייבו, רק דבכה"ג הוי בר כפרה וכמו דרך ירידה דמתכפר בגלות, ורק בגוונא דהעדים אמרי שנשבע והודה ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.