אור זרוע/שחיטה/שעח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' החליד את הסכין תחת השני ופסק ר' ישבב אומ' נבילה ר' עקיבא אומר טריפה. אמר רב יהודה אמר רב החליד את הסכין בין סימן לסימן ופסק פסולה תחת העוד כשירה. ואסיקנ' דקמ"ל דאפי' מלמעלה למטה דעביד דרך שחיטה הוי חלדה ואסור. בי רב אמרי תחת העוד איני יודע [כו'] תחת מטלית מהו תחת צמר מסוכך מהו תיקו פרש"י וכל תיקו דאיסורא לחומרא. כתב בה"ג עמרא עלוי אפקותא דחיותא ועייל סכינא מתחותייהו ושחט אי נמי דמדבקא בגידא או בקונדרוג או בסינדרוס ודביקא ההיא רוקעתא עלי' אפקותא דחיותא ועייל סכינא תחות ההיא רוקעתא ושחט בכל הני הוי' חלדה ואסיר למיכל מההיא חיותא ע"כ ה"ג: בעי ר"פ החליד במיעוט סימנין מהו תיקו. פרש"י החליד במיעוט סימנין לאחר ששחט רובו בהכשר מי אמרי' הא אשתחיט שפיר ברוב סימנים א"ד כולה חדא שחיטה היא והא אית בה חלדה. ובמיעוט קמא פשיטא לן דנבילה ודאי. תיקו. ולחומרא. וגבי הגרמה נמי דפרקין קמא בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש בין שחט שני שלישין והגרים שליש מספקא לן דילמא סבר לן כרבנן טרופאי דמטרפי בכל חדא וחדא מינייהו ועבדינן לחומרא. ואע"ג דשנינן (וכפול) לעיל שחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה כשירה ואוקימנא בעוף ואכשרנא ממ"נ דאי מחצה על מחצה ברוב הא עבד לי' רובא. אלמא דמכי עביד רובא בכשרות לא חיישינן לפסולא דמיעוטא. לא סמכי' אההיא שינויא דדחוי' היא דדחי' וטעמא משום דמחצה על מחצה אינו ברוב ובשחיטה קמייתא לאו מידי עבד וכי שהה בפלגא קנה לא אטריף. אבל במיעוט בתרא בין דקנה בין דוושט. ובמיעוט קמא דוושט מיטרפא. ואף בה"ג כתב והיכא דשהה במיעוט סימנין בין בתחלה בין בסוף אסור דכיון דלא אפשיט לן עבדינן לחומרא עכ"ל. ואמר לקמן בעי רב הונא ברי' דרב נתן שהה במיעוט סימנין מהו תיקו. ופרש"י תיקו לחומרא. ובמיעוט קמא [אי] דגרגרת לאו מידי עבד ולאו שהי' היא. ואי בוושט. דנקיבתו במשהו מטרף ממ"נ דהא כיון דשהה אזל לי' מעשה קמא והוה נקב בעלמא וטריפה. ונראה דהשוחט רוב סימנים והשליך מידו והעוף שוהה למות אסור לחזור ולחתוך המיעוט בתורת שחיטה מוטב שיכה על הצוואר בסכין או ימתין עד שימות עכ"ל. וכן פירשו פירושי הגאונים החליד במיעוט סימנין כגון ששחט רוב הסימנין והחליד הסכין במיעוטן קודם [גמר] שחיטה מאי. משמע דקא בעי מי אמרי' דהוי חלדה [א"ר] הואיל דלא עביד אלא מיעוט לא חשיב ולא עביד ולא מידי תיקו. ועבדינן לחומר' (אפי') [וא"כ]הויא חלדה עכ"ל. וקשה הא אפליגו בה רבנן ור' יוסי במתני' דרבנן בעו שישייר מלא החוט ע"פ כולה ור' יוסי מלא החוט ע"פ רובו [לרבנן] הוי הגרמה במיעוט בתרא ולר' יוסי לא הוי הגרמ' במיעוט בתרא. וה"ה לשהי' וחלדה. דמאי שנא. ופי' רבינו יצחק בן הרב ר' מאיר זצ"ל דקיי"ל כר' יוסי דהגרמה במיעוט בתרא לא הוי הגרמה. ואע"ג דבהגרמה הלכתא כוותי' דאם הגרים במיעוט בתרא דכשירה [אפילו] הכי קמבעי' לי' לר"פ הואיל וקיימא לן דהגרמה במיעוט בתרא כשירה אם נאמר כמו כן בחלדה במיעוט בתרא. א"ד אינו דומה. דהתם לאו מקום שחיטה היא דלאחר ששחט הרוב במקום הראוי לשחיטה ושוב מגרים הוי בחותך ברגלו לאחר שחיטה אבל הכא שלאחר שחיט' הרוב מחליד או שוהה במקום שחיטה שמא כי האי גוונא [הויא חלדה]. ור"פ דמספקא לי' בחלדה מספקא לי' בשהי' וכן רב הונא ברי' דרב נתן דמספקא לי' בשהייה מספק' לי' נמי בחלדה ותרווייהו מספקא להו בדרסה ועיקור. ושוב חזר ופי' דתרוייהו פשיטא להו בדרסה ועיקור דלקולא דהא עיקור פעמים שהבהמה בשנשחטה מעקרת סימנים ע"י פירכוסה ומה לי נתעקרו מאליהן מה לי עקרן הוא וכן דרסה. ואי אפש' לשום אדם לשחוט אם אינו דורס במיעוט ראשון קודם שיתחיל להוליך ולהביא אעפ"כ לא איכפת לן כש"כ לאחר ששחט הרוב אם דרס לא איכפת לן. מיהו קצת תימה דנילף חלדה ושהי' מדרסה ועיקור. כ"כ מורי הרב אב"י העז"רי בשם הרב רבי' יואל אביו דרס במיעוט סימנין כשירה מדאיבעי' להו או דילמא חוץ לצוואר במשהו וקאי אהוליך ולא הביא וזהו דבר ברור דבהולכה בלא הובאה או הובאה בלא הולכה אין יכול לשחוט באותו משהו הבולט בהולכה גרידה אם לא ידרוס. ואם דרס במיעוט בתרא פסולה. מאי קמבעי' לי' תיפוק לי' משום דרסה. וכן אם שחט רוב שנים וגמר עכו"ם כשירה. ושחיטת עכו"ם דרסה היא. אבל רבינו שמואל זצ"ל פסק בדרס במיעוט סימנין פסולה. ורבינו יעב"ץ פסק להתיר. והקשה ר"ת דתניא בתוספתא דמכילתין שחט אחד או רוב אחד בעוף אע"פ ששהה זמן מרובה שחיטתו כשירה אלמא אין שהי' בעוף. ותו דכולה הך שמעתא לא מיירי אלא דרך שחיטה מלמעלה למטה. ולפי מה שפי' במיעוט סימנין באחרונה אינו בדרך שחיטה ולקמן אמתני' ה"ל למיבעי'. ועוד הא אמר שחט שני שלישים והגרים שליש כשירה. ואפי' כששחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כדרב יהודה וכר' יוחנן ודלא כרב הונא דאמר אנא לא שמיע לי. (והא דאמר ליה) [ועוד הא אמר] שחיטה כשירה ממה נפשך אי רובה עבד ושהה לאו כלום עבד אע"ג (דהיכ') דאיכא לדחויי הנך פירכו במקצת' ליתנהו ועיקר שמעתתא כדפרי'. ועוד לדברי רבינו (מקמי שמעת' דחינן מקמי שמעת') [נהי דדחינן שמעתת' מקמי שמעתתא מקמי] תיקו לא דחינן אלא נקטינן [בשמעת' דדמיא כאלו אפשטא] ליה אפי' אי הוה כדמפרש רבינו שלמה. ולפיכך מפרש ר"ת דאין לחוש במיעוט סימנין שהכניס תחת מיעוט סימנין ושחט הרוב בהליכתו אלא [היכא] שהחליד במיעוט קמא מי הוה כדחליד תחת העור וכשירה ובנקיב' הושט ליכ' למימר שחיטה היא כי היכי דלא חיישינן גבי קדשים לענין מום אם החליד תחת העור. או לא דחלדה בסימנים הוי חלדה. אפי' במיעוטייהו דלא דמי לעור. אבל אם החליד במיעוט סימנין לאחר ששחט רוב כשירה דהוה כשחט שני שלישי' והגרים שליש כדאמר לעיל גבי גרגרת שאין בה שהי' לעוף. וכן פסק בערוך בגרגרת ליכא בעוף שהי' וכדתניא בתוספתא כדפרי'. וכן תפרש לקמן בשהה במיעוט סימנין אשהיות מהו שיצטרפו קאי. ולא מצינו למפשט מדאמ' כדי בהמה לעוף. אי נמי באפי נפשה וה"ק שהה במיעוט סימנין כגון ששהה במיעוט וושט ושהה שיעור שהיה וחזר ושחט רוב העוף מהו כיון דבתורת שחיטה [שחט] ולא מפסיק שחיטה לא גמירי שהי' במיעוט אלא במידי דמנבלא בה כגון בין סימן לסימן או כגון רובא דגרגרת או רובא דוושט בבהמה אבל במידי דמטרפא בי' כגון נקובת הוושט או נקובת דקין לא נבילה לא גמירי שהי' תיקו. ומדאמר כדי שחיטת בהמה לעוף ליכא למפשט דאיכא למימר לכתחלה קאמר א"נ מדרבנן. ופסוקת הגרגרת פסולה דהא הדר בי' ר' עקיבא לגבי ר' ישבב. אבל נקובת הוושט טריפה אם [לא] ע"י שהיות מיעוט סימנים בתורת שחיטה. וכן פירשו פירושים ישנים של הרב ר' שמעי' שהה במיעוט סימנין בתחילת'. ומפי השמועה דהחליד במיעוט סימנין שייך כדאמרי' לעיל בין סימן לסימן ולא שייך תחת העור דסימן אמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים יג' מקומות שחיטתו כשירה כי אמרית' קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא אף רשב"ל סבר בעינן שחיטה מפורעת דארשב"ל מנין לשחיטה שהיא מפורעת שנאמר חץ שחוט לשונם וגו' פי' שחתך כאן וחזר והתחיל לשחוט למטה או למעלה. מפורעת מגולה וניכרת דהיינו במקום אחר. חץ שחוט שחיטה דומיא דחץ שאינו חותך בשני מקומות. וההיא דתנן שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפי' אחד מלמטה ואחד מלמעלה שחיטתן כשירה מסייע לי' לרב דלא בעינן שחיטה מפורעת. לשמואל ולרשב"ל אתא בגמגום והוצרכו לשנות [בסכין א' וב' בני אדם ואין חוששין] שמא יטרופו והכי נמי דמותיב ר' אבין שחט את הושט למטה הוצרכו להעמידה בשחיטה העשוי' בקולמוס ולרב מסייע להדיא. וכן נמי ההיא עובדא דתורא דאשתחיט בשנים ושלשה מקומות ועל אתא רב יצחק בר שמואל בר מרתא נקט שקיל משופרי' שופרי' וא"ל ר' זירא למדתנו רבינו משנתינו בשני סכינים ושני בני אדם. מכל הלין שמעתא [מוכח] דהלכתא כרב דלא בעינן שחיטה מפורעת. ותו קיי״ל פ' המפלת ופ' יש בכור רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי. וכן פסקו תוס' צרפתיים דהלכתא כרב וכן פסקו ה"ג וכן פסק באלפס. מיהו איני יודע אם רש"י יפרש אפי' אם שחט כאן מיעוט ולמעלה לצד הראש מיעוט או לצד החזה שבין שניהם הוי רוב דהוי שחיטה כשירה. וזה החידוש דאע"ג דאין רוב במקום אחד אפ"ה כשירה. ואהא פליגי שמואל ורשב"ל. אבל היכא ששחט כאן רוב וחזר ושחט רוב אחד אצלו בהא כ"ע מודו דשחיטה כשירה. מיהו על כרחין אפי' בכי האי גונא פליגי מדמותיב ר' אלעזר. משנים אוחזין בסכין ושוחטין שאל"כ ה"ל לשנויי התם כגון ששחט זה רוב וזה שחט רוב. אלא ש"מ דאפי' שחט רוב וחזר ושחט רוב א' אצלו למעלה או למטה פליגי שמואל ורשב"ל. והשתא מספקא לי להיפוך דדילמא אפי' רב לא שרי אלא היכא ששחט כאן רוב אחד וחזר ושחט רוב אחר אצלו למעלה או למטה אבל שחט כאן מיעוט וחזר ושחט מיעוט א' אצלו למעלה או למטה דהוי בין שניהם רוב שמא בזה אפי' רב מודה דהויא טריפה. מיהו נראה בעיני דאפי' כי האי גונא מודה רב דאמר פ"ק אמר ר' אלעזר בר מניומי שחיטה העשוי' כמסרק כשירה דהיינו כי האי גונא דשחט כאן מיעוט וחזר ושחט מיעוט אחר אצלו דהיינו בין שניהם רוב (וטעמיית') [וקמייתי] לה ובעי למפשט מינה היכא דשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ודחו לה דההיא דשחיטה העשוי כמסרק במקום שחיטה. ואי איתא ה״ל לשנויי כגון ששחט כאן רוב וחזר ושחט רוב אחר אצלו אלא ש"מ דשחיטה העשוי' כמסרק היינו ששחט כאן מיעוט ומיעוט אחר אצלו דאיכא בין שניהם רוב וכשירה ור"א בר מניומי בשיטת רב אמרה דאמר בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשירה ותסתיים מינה דהלכתא כוותי' דרב אפי' בכי האי גונא וכן פי' ריב"א אפי' בכי האי גונא דהלכת' כוותי' דרב. ובשאלתות דרב אחאי פי' בשנים ושלשה מקומות כגון שהתחיל בסימנין ונהפכו מצד אחר ושחט מעט ועוד נהפך מצד שלישי ושחט מעט שאם הי' הכל במקום א' הי' רוב הלכך אע"פ שהשלם מפסיק בינתים כשירה. ולפירושו צריך לפרש למעלה למעלה על הסימנין. למטה למטה מן הסימנין בצד המפרקת כגון שנהפך מקצת הסימן. ופסק בפ' בהעלתך דהלכתא כרב. והרי לך דרב אמר אפי' היכא ששחט מיעוט וחזר ושחט מיעוט אחר אצלו כשירה. מיהו קשה לדברי הגאון מאי מותיב ר' אלעזר לשמואל ולרשב"ל משנים אוחזין וכו' ה"ל לשנויי הכא כגון ששניהם שוחטים בצד א' אחד למעלה דהיינו מצד הראש וא' למטה דהיינו מצד החזה ושמא לפי דבריו מתרץ לו (משני לה) דאפי' לפי דעת המקשה לא אתיא בגמגום. וכבר הי' מעשה בפרגא בימים קדמונים שהתהיל הטבח לשחוט ונדח ידו מאותו מקום וגמר השחיטה למטה ושלחו לרבנא (משה) [משולם] בן רבנא יקותיאל והשיב כך קבלתי אני עם ר' אלעזר קרובי כי ביחד למדנוה לפני המאור הגדול וכן פי' בשנים ושלשה מקומות פעמי' שהיה הופך הסכין פעמים למעלה פעמים למטה עד (שיני) [שנעשה] כשיני המסרק. ומסקנא דהלכתא משנתינו בשני סכינים ובשני בני אדם הוא כמו כן שהתחיל במקום א' זה הפך סכינו למעלה וזה למטה. אבל בג' מקומות ממש אין שחיטה מפורעת גדולה מזו. ויתר היא משחיטה העשויה כקולמוס. ועוד דאמר פ"כ גבי שחיטה העשוי' [כמסרק] מהו דתימא בעינן שחיטה מפורעת וליכא קמ"ל דלא בעי' דלא ס"ל כוותי' דשמואל דבעי' שחיטה מפורעת אלא כרב דלא בעי מדסביר' לי' דרב יהודה אמרי' מכלל הא דאמר ר' אלעזר שחיטה העשוי כמסרק כשירה היינו כרב אמר לשמעתי'. ההיא דאמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות כל אחת שחיטה מעלייתא בין שני ראשים כאחת בשחיטה אחת בין ראש אחד בשני שחיטות מעלייתא בין בשני סכינים ובשני בני אדם בין באדם אחד ע"כ התשובה. וכתב מורי אב"י העזר"י שיחי' שכתב רבי' שב"ט זצ"ל דלדברי רב אחאי ופי' ר"ח משמע דבשני סכינין ושני בני אדם אם שחטו בין שניהם רוב בעוף בסימן א' דמצטרפין שחיטה. דכי היכא דבשחט האחד הקנה למעלה והאחד שוחט הוושט למטה א"נ איפכא כל חד וחד לא עבד שיעור שחיטה ואפ"ה מצטרפי להו אליבי' דרב ומכשרינן לשחיטה. ה"נ בסימן א' בעוף אע"ג דהאי לא עבד שיעור שחיטה והאי נמי לא עבד שיעור מצטרפי להו ומכשרינן לה. וכתב מורי אב"י העזר"י שכבר הי' מעשה במגנצא והורה רבינו אליקים ב"ר אסף כדברי רב אחאי להתירא. וזה לשון פר"ח זצ"ל בשנים ושלשה מקומות כגון ששחט בצד ימין הוושט או רובו ובצד שמאל למטה מן המקום ששחט בימין שחט הקנה שחיטה כשירה. ואע"פ שאינה מפורעת כי מפורעת משוכה כחוט על פני כל הצואר אלא הוא כמו חתיכ' נקב מן הימין נשחט הושט וכנגדו בשמאל למטה במעט הקנה ובסוף שמעתין פי'. מיהו שמעינן כי השחיטה העשוי' כקולמוס כשירה והלכת' כרב דקיי"ל הלכתא כרב באיסורי. ועוד מתני' דייקא כוותיה. ועוד מההוא תורא דאשתחיט כו' וקיי"ל בב"מ מעשה רב ע"כ לשונו. ורב היי גאון זצ"ל כתב דהשוחט בשנים או בשלשה מקומות בין בזה אחר זה בין בבת אחת בין באונס בין ברצון שחיטה פסולה [והא] דקאמר ההוא תורא דאשתחיט בב' וג' מקומות אזל רב יצחק שקיל מני' משופרי שופרי שלא כהוגן עשה רב יצחק (אלא) דסבר שחיטה העשוי' במסרק היא וכשירה. ולא היא דהתם במסרק המוטל וסכין נכנסת אצל הראש ויוצאת כצוואר וחוזר ונכנסת אצל הראש שנעשי' שחיטה שינים שינים כמסרק המוטל (אלא כיון) [אבל כאן] ששחט בב' וג' מקומות בצוואר זו שחיט' פסולה היא דאמר רב יהודה אמר רב שחטה בב' וג' מקומות כשירה כי אמרית' קמי' דשמואל אמר בעינן שחיטה מפורעת. ומותבין תיובתא לשמואל ולרשב"ל שנים אוחזין בסכין ושוחטין כו' וסלקא לה שמעתא דבסכין א' וב' בני אדם קתני אבל בב' סכינין בב' בני אדם ה"ל שחט בב' וג' מקומות ופסולה כשמואל וכרשב"ל וכר' אלעזר וליתא לדרב. וכי נמי מותיב ר' אבין שחט את הושט למטה וקנה למעלה או ושט למעלה וקנה למטה שחיטת' כשירה וקא מפרק לה בשחיטה העשוי' בקולמוס אבל בב' וג' מקומות לא. שמעי' נמי מהא דליתא לדרב ורב יצחק שלא כהלכה עביד דאכיל מההוא תורא. ודילמא אע"ג דשקיל רב יצחק משופרי' שופרי' דההוא תורא דילמא לא אבל מן ההוא בשרא דכיון דא"ל ר"ז למדתנו משנתינו בב' סכינים וב' בני אדם וידע דקושטא א"ל ושתק רב יצחק בר שמואל לא אבל מההוא תורא ע"כ יסוד רב היי. וכן כת' רב שרירא גאון זצ"ל אביו דהשוחט בב' וג' מקומות בושט או בקנה בין בזה אחר זה בין בבת אחת בין באונס בין ברצון שחיטה פסולה והכל בשיטת רב היי בנו ובן כתב בשערי ר' שמואל בן חפני הכהן דליתא לדרב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |