ביאור הגר"א/אורח חיים/תקל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תקל

(א) ס"א מצות י"ט כו'. דקי"ל כר"י וסתמא דגמרא בפ"ד דברכות כוותיה טעה ולא הזכיר כו' דלא סגי דלא אכיל כו':

ואל. שם ט"ז א':

וצריך כו'. ת"כ מקרא קדש קדשהו ובמה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה וע"ש פ' אמור פרשה י"ב וכ"ה בספרי וכ"מ בגמרא שאמרו בפט"ז דשבת מאי דכתי' ולקדוש ה' מכובד זה יה"כ שאין בו כז' כבדהו בכסות נקיה הא בשאר י"ט צריך מאכל ומשתה וכסות נקיה וז"ש כמו בשבת כמ"ש וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד ולא הזכיר יום טוב ש"מ שבכלל שבת הוא ובשניהם נאמר מקרא קודש:

ואסור כו'. כמ"ש בריש ערבי פסחים וכמ"ש בה"ג דאף ר' יוסי מודה בקביעות סעודה דאסור ממנחה ולמעלה מדקא' שם הלכה כר"י בע"פ והלכה כר' יוסי בע"ש וקאמר שם להפסקה ש"מ דבהתחלה מודה ר' יוסי דאסור והא דקאמר אוכל והולך עד שתחשך היינו בלא קביעות סעודה ושם משוה שבת וי"ט כמ"ש שם בברייתא ע"ש:

שזהו כו'. לשון הרמב"ם בפ' ל' מהלכות שבת ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין ע"י הנביאים שבתורה זכור ושמור ושנתפרשו ע"י הנביאים כבוד ועונג שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד איזהו כבוד כו' שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה כו' ור"ל עונג הוא בשבת עצמו וכבוד הוא בע"ש וכן כסות נקיה ע"ש וז"ש בשבת ענג ובי"כ כבוד לבד וכנ"ל:

מיהו אם כו'. דאפילו אם הוא חול אין אסור אלא לקבוע סעודה וע' מ"א שכ' דמהרי"ל אזיל לשיטתו כו'. ודבריו צ"ע דהא אמרינן בהדיא בגמ' מט' שעות ולמעלה כו' ל"ק כאן קודם ט' כו' ודוקא בע"פ ס"ל להר"ן דסמוך למנחה גדולה דפסק הבעיא לחומרא ע"ש אבל הרב מיירי במי ששכח עד מנחה קטנה וכ"ה במהרי"ל וז"ל בקיצור נשאל ממהרי"ל על סעודה ג' בשבת ערב י"ט ושכחה עד אחר מנחה קטנה אם מותר או מצוה לעשותה בפת או במיני תרגימא והדעת נוטה לעשותה בפת אע"ג דהא דאמרינן הלכה כר' יוסי דוקא לאפסוקי אבל לאתחולי אסור מ"מ בחל בשבת עשה דג' סעודות דוחה לתיאבון שהוא מדרבנן דאי הוה דאורייתא הל"ל להפסיק אפי' בע"פ והשיב דע דג' סעודות ג"כ דרבנן ומ"ש ג' היום אסמכתא היא וראיה מדפ' ר"ת דנשים חייבות בג' סעודות שאף הן היו באותו הנס כמ"ש הר"ן והמרדכי בפ' כל כתבי משמו וזה לא שייך כ"א בדרבנן וע' תוס' דפסחים ק"ח ב' ד"ה היו כו' ומ"ש דלא שריא לאתחולי ליתא אלא לה"ג אבל ש"פ חולקים אלא שהמרדכי מיישב דברי ה"ג ומסיק דיש להחמיר שלא להתחיל והיכא דאשתלי ולא עבד ג' סעודות כדאי הם הני רבוואתא לסמוך עלייהו בשעת הדחק ובפת מלעשות במיני תרגימא ור"ל דלדעת התוס' אינו יוצא בהן כמ"ש בסי' רצ"א ס"ו:

ומצוה ללוש כו'. ירושלמי פ"ק דשבת ר' חייא מפקיד לרב אי א תה יכול למיכל כול שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שב יומא בשתא וכ' רא"ש בסוף ר"ה בשם ראבי"ה קבלתי שאלו ימים בין ר"ה ליה"כ כ' המרדכי ריש ר"ה ואמר שבעה לפי שבר"ה לא היה צריך להזהירו שהכל לשין בבתיהן לכבוד י"ט:

וחייב לבצוע כו'. שגם בי"ט לא היה יורד מן כמו בשבת כמ"ש תוס' ריש י"ט ב' ב' ד"ה והיה בשם מכילתא לא יהיה בו לרבות י"ט וכ"מ שם בגמ' ועתוס' שם:

ולקבוע. כמ"ש בפ"ו דברכות ל"ש אלא בשבתות וי"ט שאדם קובע סעודתו על היין:

ובגדי יו"ט כו'. ירושלמי פ"ק דקדושין הלכה ה' האחין שחלקו חולקין מה שעליהן ואין חולקין לא מה שעל בניהן ושעל בנותיהן כו' בראוים להשתמש בחול אבל בראוים להשתמש ברגל מביאין לאמצע וחולקין ר' מנא אמר כלי רגל חולקין כלי שבת צריכה:

ולא נהגו כו'. וכ"מ בירושלמי פרק בתרא דמ"ש הלכה ז' ויתודה בי"ט הראשון של פסח כדי שיהיה לו מה לאכול ברגל ויתודה בשחרית ע"כ מצוה לאכול:

(ב) ס"ב חייב כו'. וכל הנלוים אליו. מפורש בתורה ועבדך ואמתך כו':

כיצד כו'. בפ' ע"פ:

וחייב כו' מפורש בתורה:

(ג) ס"ג אדם אוכל כו' לפי שאין כו'. כמ"ש בפ"ב דשבת ל' ב' כתי' ושבחתי כו' זה שמחה של מצוה ללמדך כו' אלמא קלות ראש אינה שמחה של מצוה ובירושלמי דמ"ק והביאו הרא"ש בריש מ"ק כלום אסרו כו' ופוחזין מדקאמר ופוחזין אלמא דקפיד ע"ז:

(ד) ס"ד חייבים כו'. כמ"ש בסוף קדושין סקבא כו'. ובסוכה נ"א ונ"ב מאי תיקון גדול כו' קרא אשכחו ודרש כו' עכשיו שעסוקין בשמחה כו' ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.