אבני נזר/אבן העזר/נב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־15:14, 1 בנובמבר 2024 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבני נזר TriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png נב

סימן נב

ב"ה יום ב' תצא תר"מ לפ"ק פה סאכטשאב.

יכתב לחיים בספר, עת יתקע בשופר, כבוד אהובי הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי כש"ת מו"ה נחום נ"י האבד"ק טשענסטחוב.

דבר האשה שנתגרשה מבעלה לאחר ג' חדשים ללידתה, והיא קיבלה עלי' בכתב ותוקף שבועה להחזיק את הילד עד שיגדל, ובאם חשיב את הילד לבעלה היא מחוייבת לשלם לו סכום קצוב מידי שנה בשנה עבור פרנסתו, ובלא זה לא רצה לגרשה, ואחר י"א חדשים שמטה דד מפיו, ולפי דברי' גמלה אותו מחמת חולשתה, ואח"כ באה בקשרי שידוכין עפ"י מורה אחד שאמר שימציא לה היתר, והן עתה כבר עברו י"ח חודש, והמשדך לא רצה להמתין, ואם לא נתיר להם ינתקו קשרי השידוכין:

תשובה

א[עריכה]

א) הנה השאלה כבר נשאלה לפני בעל פה בקצת שינוי, האחד מ"ש „ולפי דברי'” והשאלה נשאלה סתם שכך הי' שגמלה אותו מחמת שלא היתה יכולה להניקו, הב', כמדומה לי שהעלימו ממני החיוב שקיבלה על עצמה בשעת גירושין, והנה מאז אמרתי שיש להתירה לפי מה שאמרו לי שבשעת גירושין היתה יונקת מנשים אחרות, וכן הדבר מצוי ורגיל בזמן הזה שלאחר ג' חדשים ועוד אפי' ליותר מזה יונק הוולד מאחרת, ובגרושה שאינה מכירה יש שני דיעות בש"ע, ואף שמסקנת האחרונים להחמיר, מ"מ הא כתב הט"ז שבזה לא יוציא בגט, והיינו דבדרבנן הלך אחר המיקל, ונהי דבעיקר התקנה מחמירין אף שהוא דרבנן הואיל ונוגע לסכנת הוולד, מ"מ הגזירה להוציא בגט שמא יבא עלי' מקילין בזה כמו בכל דרבנן שהוא הרחקה לדאורייתא אף דספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ בהרחקה לדאורייתא מקילין בספיקו, ה"נ בענין להוציא בגט שהוא הרחקה מקילין בזה כרשב"א שאין איסור בגרושה שלא הכירה [אבל אין לומר משום דבגרושה שלא הכירה אין איסור רק כיורד למערופיא של חבירו, דברמ"א סי' קנ"ו סעיף ה' שאם עבר ועשה אין מוציאין מידו, דהא פשיטא, דאם איתא דהא דלא ישא מעוברת חבירו מיירי גם בגרושה שלא הכירה והא עלה קאי הא דאם נשא יוציא בגט, ממילא גם גרושה מוציא בגט] ה"נ בנידון דידן הואיל ועיקר איסור גמלתו שגמלתו מחמת שהיא רוצית לינשא כמו שפירש"י בגמ', אך שאפילו גמלתו שלא מחמת נשואין שוב אסור משום לא פלוג, וכמ"ש הרא"ש והר"ן שם בנשבעה המינקת דגזרינן נשבעה אטו לא נשבעה, ה"נ גזרינן גמלתו שלא מחמת נשואין אטו מחמת נשואין, וכיון דרק משום גזירה, מקילין כרשב"א דבגרושה שלא הכירה אין איסור:

ב[עריכה]

ב) ורואה אני שהדברים קו"ח מדינו של הט"ז שגזרו להוציא בגט אטו שמא יבא עלי' שבגופו יכול לבוא לידי עבירה, שבזה כתב בתוס' רי"ד ריש פרק במה מדליקין שאטו גזירה כזאת גזרינן בי' גזירה אחריתי ולא חשוב גזירה לגזירה כיון שיכול לבוא לידי איסור דאורייתא בי' גופי' חשוב לענין זה כדאורייתא, ואעפ"כ מקילין כרשב"א, כ"ש גמלתו שלא מחמת נשואין אטו גמלתו מחמת נשואין, דכיון שכבר גמלתו שלא מחמת נשואין אינו יכול לבוא עוד לידי איסור בגופי', ודאי שמקילין בי' כרשב"א:

ג[עריכה]

ג) עוד נראה לי דאפי' האוסרין יודו בגמלתו שלא מחמת נשואין, דהנה טעם האוסרין בגרושה שלא הכירה לכאורה נעלמה, וטעם הרא"ה דגרושה מ"מ מחוייבת יותר מאשה דעלמא במכירה, ואלו אשה דעלמא גם מכירה אינה מחוייבת, הוא הדין אם אין מוצאין מינקת כלל אף באינה מכירה מחוייבת להניק, קשה לי דא"כ אפי' מוצא מינקת אחרת ניחוש שמא תחזור אחר שיכירה והיא תוכל לחזור לפי שיטתו, והא חיישינן שמא תחזור, דמהאי טעמא לא מהני נתנה בנה למינקת שתוכל להנשא, ואם תאמר שלא תוכל לחזור דהוי דבר האבד, גם בשכרו לה מינקת ונשאת ג"כ לא תוכל לחזור מהאי טעמא, ואם חיישינן שתחזור אעפ"י שאינה רשאי גם בגרושה שאינה מכירה למה אינה מחוייבת להניק מחשש זה, ואם תאמר בגרושה לא חיישינן כולי האי, א"כ יועיל בגרושה שכרו לה מינקת, וא"כ ע"כ דמיירי רק באלמנה ולא בגרושה שאינה מכירה. הא דשכרו לה מינקת, שוב תאמר דכולי מילתא לא מיירי רק באלמנה ולא בגרושה שאינה מכירה, ועוד הרמ"א סי' פ"ב הביא דעת ריא"ז בלי חולק שגם מינקת דעלמא בלא הכירה אינה מחוייבת להניק, ואף שהביא בלשון י"א הלוא ידוע הכלל שבמקום שלא הביא חולק י"א הוא הלכה, וא"כ אזדא לה טעם רא"ה:

ד[עריכה]

ד) אך העיקר דנהי שאינה מחוייבת להניקו, מ"מ כיון שסתם אֵם מינקת את בנה אסור האיש לישא אותה כיורד למערופיא של חבירו, ומהאי טעמא אין איסור עלי', ושוב מצאתי כן בנוב"י ואני קיימתי' מנפשאי מכח דברי רש"י ב"מ (ק"ח:) גבי דינא דבר מצרא שאין חיוב על המוכר כיון שבידו שלא למכור כלל ה"ה דיכול למכור למי שאינו מצרן, רק החיוב על הלוקח שלא יקח וממילא יקחנה זה, וכן בגרושה כיון שבידה שלא להניקו כלל מותרת להנשא ג"כ, אך הבעל אסור לישא וממילא תניקנו:

ה[עריכה]

ה) אך לפי זה יקשה בגמלתו שוב יהי' מותר להבעל לישא אותה, דבזה אין לומר שאם יהי' מותר לישא אותה תגמלנו, דמה בכך, תגמלנו ותגמלנו שעלי' אין שום חיוב הנקה, והוא אינו עושה שום איסור בנשואין שכבר נגמל אך יש לדמותו לגוי המביא בשבת למכור בשבת וביו"ט דבר שבמינו במחובר למקום שרובו ישראל אסור ליקח הימנו כיון שלצורך ישראל הביאו חיישינן שמא יאמר לו להביא ויקח ממנו, ה"נ בגמלתו כדי לינשא לבעל חיישינן שמא יאמר לה הבעל שתגלמנו וישאנו, וזה אסור יותר מהנשואין דהיא רק חשש שמא תתעבר וזה פוסק חיותו של תינוק ממש, וכל זה בגמלתו לצורך נשואין, אבל גמלתו סתם לא שייך לומר בזה לא פלוג כיון דגמלתו מחמת נשואין הוא רק גזירה שמא יאמר וכו' איך נגזור עוד בגמלתו סתם אטו גמלתו לצורך נשואין והוי גזירה לגזירה, וכשם שאין אומרים לא פלוג בלא הביא לצורך ישראל, ואפשר שעל כן פירש"י גמלתו כדי שתנשא, משום דס"ל דהסוגיא גם בגרושה שאינה מכירה, וכמו שגילה דעתו ריש פרק ד' דסוטה במה שכתב דגירשה והיא מעוברת אסורה לינשא עד כ"ד חודש, ובגרושה אין איסור רק בגמלתו לינשא:

ו[עריכה]

ו) ועתה נדבר לפי דברים שנתחדשו בה כנ"ל, והנה מחמת החיוב שקיבלה עלי' כתב כבודו דמחמת זה אין לדמותו לאלמנה המחוייבת מדינא, אבל זו שרק מחמת חיובה דומה לנכרית מניקה שאין אסורה להנשא כמ"ש הריא"ז פרק החולץ, ואני איני אומר כן, אלא דהא מילתא דנכרית אין איסור עלי' מלהנשא טעמא רבה איכא בהא, שא"כ תהי' תק"ח רעה לתינוק, שמתחלה לא תתחיל להניקו אם על ידי זה תתעגן עד כ"ד חודש של התינוק, ודווקא אלמנה שבעל כרחה מחוייבת להניקו תקנו חכמים, וכהאי גוונא בגיטין (נ"ב) א"ר חנילאי נכסי יתומים הרי הם כהקדש מיקני אלא בכספא, אמשיכו להו פירי ליתמי זול, סבור מינה היינו דר' חנילאי, א"ל רב שישא והא רעה היא לדידהו דזימנין דמצטרכו לפירי וליכא דיהיב להו עד דיהבי זוזי, הנה דבמה שיצמח לפעמים רעה לא תקנו לטובתם, ה"נ בנידון דידן, וכ"ש הוא וק"ל:

ז[עריכה]

ז) ומהאי טעמא אין נ"ל מה ששמעתי שמקילין קצת אחרונים בגרושה שלא התחילה להניק, דא"כ גם כשהתחילה להניק אחר גירושין תהי' מותרת להנשא כדי שלא יהי' תקנת חכמים רעה לתינוק, ומפורש ברש"י ריש פרק ד' דסוטה להיפוך, וזה טעם רשב"א בגרושה שלא הכירה בשעת גירושין אף שהכירה אח"כ מותרת להנשא כיון שבשעת גירושין נפטרה מלהניקו, אם תהי' אסורה להנשא ע"י הנקתה אח"כ עד שמכירה יהי' התקנה רעה לתינוק כנ"ל:

ח[עריכה]

ח) אבל בנ"ד שלא רצה לגרשה עד שתקבל עלי' החיוב ולא הי' בידה לפטור עצמה מחיוב, שאם לא הי' מקבלת על עצמה החיוב לא הי' מגרשה והיתה חייבת, שפיר חל עלי' תקנת חכמים של איסור נשואי מינקת:

ט[עריכה]

ט) אך לפי שבא לשון השאלה לא קיבלה עלי' להניק בעצמה רק להחזיק התינוק, וזה תקיים אם תשכור מינקת ואולי תחזור המינקת לאחר שיפסוק חלבה, וא"כ אכתי יהי' רעה לתינוק אם לא תניקנו בעצמה על ידי התקנה, על כן לא תקנו בה:

י[עריכה]

י) אך מ"ש כבודו „לפי דברי' גמל אותו מחמת חולשתה”, בזה אני חוכך טובא דאף שאפשר לומר ע"א נאמן באיסורין אף הנוגע בדבר, מ"מ יש לומר שזה בכלל עיקר התקנה, שאם נאמר שאם תאמר שגמלתו מחמת שלא יכלה להניקו מותרת, לעולם תגמלנו כדי שתוכל להנשא, ותאמר שלא יכלה להניקו, ויש לתת תבלין לחשש זה בגרושה שלא הכירה שאין האיסור רק על הבעל, ולדידה אין איסור משום לפני עור ובדרבנן שמאכיל לו איסור בשוגג אין ברור שיהי' שייך בי' לפני עור, ותוס' פ"ק דע"ז שהוכיחו דבדרבנן איכא לפני עור היינו כותים שמזידים במה שאין מאמינים לדברי חכמים, וכן הרא"ש פרק איזהו נשך סי' מ"ב דיש איסור רבית בדרבנן ושם המלוה מזיד, אבל שיהי' שייך איסור רבית בדרבנן בשוגג אינו מוכרח, דיש לומר כיון דספיקא דרבנן לקולא אין איסור רק כשיודע שיש איסור [ויש מקום עיון בזה מהא דחולין (ו.) עובדא דר' אשי ור' זירא בתערובת דמאי דחשוב איסור אף שוגג דרבנן, אך משם אין ראי', דהתם פושע הוא שלא, שם על לבו שתערובת דמאי אסור] ועכ"פ קיל איסורא טובא, ובודאי תאמר שהיתה מוכרחת להניקו, דאיסורא דידי' קילא לה, כמו שאמרו כיוצא בזה פרק קמא דכתובות (ד:) אבילות דידי' קילא לה:

יא[עריכה]

יא) אך אם יתברר ע"י נשים שאין נוגעות בדבר, שבאמת הוצרכה לגמול אותו או שתשבע המינקת שגמלתו שלא לצורך נשואין, היינו שאפי' בלא נשואין היתה גמלתו נראה לי להתיר:

יב[עריכה]

יב) ונראה לי להתיר עוד שדי שתשבע שאף בלא נשואין לא היתה מניקתו עד עכשיו, דשוב לא שייך החשש שמא תגמלנו קודם בעוד שהיתה מניקתו לולי הנשואין כדי שתוכל להנשא עכשיו, דלמה זה, הי' די לה לגומלו עכשיו ותנשא עכשיו:

הק' אברהם.
Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף