דבר אברהם/ג/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם ג ה

סימן ה
ע"ז כתב אחי הגאון ז"ל שנית

אמש הגיעני מכתבך היקר, ויהי לי לעונג. והנך מונה והולך אחת לאחת וקוטף את ראשיהן מלמעלה, והייתי גם אנכי כמלקט, מאלם אלמים ומקים אלמתי, למען הציבנה:

א

א) כתבת לקיים את דברי הרב, חדא: משום דחזקת איסור מגרעא לחזקת הגוף, ותו דקודם שנתרפאה אית לה חזקת איסור למזבח, והנה איסור זה משום מום העובר בודאי דחזקה עשויה להשתנות היא אשר כבר דחוה רבים מחזקה והדברים עתיקים בזה, אולם חזקתו הראשונה של אינה זבוחה. אי בעינא אמינא דחזקת הגוף הוא עדיף מכל שארי חזקות כמ"ש בכתובות ע"ה ע"ב ועיי"ש בתוס' דאף תרתי לריעותא לא מהני:

וקשה לי טובא על קושית התוס' מהמבואר ריש נידה דתרתי לריעותא בעי דוקא חסר ואתאי ועיי"ש בתוס' לענין שחיטה ובחולין דף יו"ד, ואולי במומין שייך חסר ואתאי, ואפונה] ואי בעינא אמינא, מי הגיד דנקו"ה נבלה לשיטת תוס' אחוי לי שטרך. ואי בעינא עוד אמינא כלך לך אצל סברת הנו"ב מהדו"ק אהע"ז סימן מ"ג דנגד חזקת אינה זבוחה איכה חזקת טהרה, וכעת נ"ל דלרש"י דחזקת איסור שבחיי' הוא אמה"ח וס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור, א"כ בקדשים לא יהיה שייך כלל חזקת איסור בשחיטה, דבקדשים גם אם השחיטה כשרה אכתי אינה מותרת בעת השחיטה, וכדקרי לה הש"ס ריש פ' אותו ואת בנו לשחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה משום דקודם זריקה לא הותרה עוד, וא"כ לא שייך לומר אחר שנשחטה העמידנה על חזקת איסור כדי לומר שהשחיטה לא עלתה יפה כיון דגם אם עלתה יפה אכתי אסורה, ומה לי דאסורה משום נבלה או משום איסור אחר כיון דסוף סוף אין זה האיסור שהי' בחייה, וכיון דבעת שנולד הספק לא הי' לנו לאסור משום החזקה אטו אח"כ כשיזרוק הדם ויותר האיסור תתקלקל השחיטה (ואין להעיר בזה כלל מספק דרוסה מחיים כמובן למעין קצת) ובר מן דין יש ליישב קושית הנו"ב שם על דברי הריב"ש דרובא לא עדיף מתרי חזקה מפרה אדומה ועיי"ש לשיטת הסוברים דמחזקינן מאיסור לאיסור והיינו, דחזקת איסור הוא אמה"ח. כיון דהפרה ביכו"כ אסורה איך תאמר דנחזיק דוקא לאיסור נבלה:

ב

ב) כתבת ליישב קושייתי על השמ"ק וסיימת ומ"מ מקום יש לבע"ד לחלוק, אני הוא הבע"ד ואני הבא לחלוק:

ג

ג) כתבת דאף לר"ע דוקא בדוקין שבעין אם עלו לא ירדו והעירות מדברי רש"י זבחים פ"ה ע"ב. גם אנכי זה העירותי מדברי רש"י הללו, אכן פשטות הסוגיא דאר"י מפני שכשר בעופות הלא זה שייך בכל המומין, ודברי רש"י קשה להבין פשט הפשוט במה דקאמר דמחוסר אבר שאני משום הקריבהו וכו', והלא מחוסר אבר פסול גם בעופות מקרא דמן העוף ממילא אם עלו ירדו וצע"ג:

ד

ד) ועל דבריך באות ז' רק דבר אחד אומר דכמו דהיתה הלכה על ההכשר כן ידין הלכה על המצוה, ועיקר השגתך אתי היתה בעת כתבי בפעם הראשון אבל הסברך למה לא תימא בבהמה שצריך לשחוט גם הוורידין מדאורייתא אין לו מקום כאן, דאין ע"ז שם שחיטה:

את זה כתבתי נגד רצוני שחפצתי לעיין כראוי בכל הדברים אך מכתב שהגיע אלי בזמן אחד עם מכתבך אמש, מוציו"ט מלובלין מהר"ר כו', מכתב ארוך מלא כל גדותיו תורה, ובו יבקשני שאשיבו גם אני חידושי דאורייתא יכריתני לשים עין עליו, ועוד נתראה במכתבינו הבאים אי"ה:

אחיך הדורש וש"ת
יעקב כהנא שפירא

אחרי כתבי נתעוררתי ע"ד הערתך מאפשר לצמצם הכא דמוקי בחצי קנה פגום והוא בדוקא לא פחות ולא יותר ואיך חייב משום שחוטי חוץ, ולר"ע מספקא לן בבכורות עכ"ד:

ונ"ל ע"פ שיטת הרמב"ן או הרשב"א, לא אזכור כעת ואין חפצי לחפש, דהא דאדם אוסר דבר של חברו ע"י מעשה הוא רק מדרבנן, וכבר הקשיתי דלפי"ז מאי פריך מחטאת דשחוטי חוץ אידך מחתך עפר בעלמא כיון דמדאורייתא שחיטה מעליא הוי, ומצאתי קושיה זו בס' ישוע"י יו"ד וזכורני כי נכדו הגאון ז"ל מתבל שם בטוב טעם, עפי"מ שהוחלט דלעניני ממון הפקר ב"ד הפקר וקנין דרבנן או להיפך הוי לענין דאורייתא כדאורייתא, וא"כ משהתחיל לשחוט דנאסר מדרבנן הא יופקע הקנין של הקדש או של חבירו ושוב כששוחט המשהו השני נאסר מדאורייתא, נמצא דלקושיא צריכין אנו לשני משהויין ופשוט דבנידון א"א לצמצם אנו דנין על משהו. וא"כ גם אם הוא פחות משהו מחצי קנה עדיין חייב משום שחוטי חוץ דהמשהו שעד החצי אינו אוסר אלא מדרבנן ולאחר החצי בא בב"א, וייטיב להביט בסימן הנ"ל אולי לא אזכור היטב את דבריו ואגב אוסיף שנית ידי לבאר את דברי במכתבי הראשון אשר כתבת כי לא כתבתי בבירור, והוא, הנחתי הראשונה דשיעור שאמרה התורה כן תעשה לא שייך בי' אי אפשר לצמצם. דהתורה אמרה שנעשה לפי ראות עינינו ואם לא אפשר לנו לשער בצמצום, בודאי השיעור כפי שנשער אנחנו, וא"כ לכאורה מאי העירו התוס' גבי שחיטה למ"ד מחצה כרוב דאי אפשר לצמצם, כיון דהשיעור הזה נאמר לנו מסיני, ולזה אמרתי דהכא לא ניתן השיעור לשחוט מחצה, אלא שלא לשייר רובא, ואם כן הוא הדבר, דאנו אין בידינו לצמצם החצי, שלא לשייר רוב. כן כוונה ההלכה שנשחוט רוב לבל לשיירו, וכיון דכן כוונת ההלכה שבשיעור שחיטה ממילא אזדא לה קושייתך ממליקה, וכמדומה לי הדברים מבוררים:

כפי הנראה יש לרש"י שיטה חדשה בהקריבהו נא לפחתך לאסור גם מה שאינו בכלל המומין, ומקור חדש נפתח הדורש עיון, וטוב לראות במפרשים חולין כ"ג ע"א על דברי רש"י שהבאתי ולדאבון לבבי אינם עוד ת"י:

- - -

אחר משך זמן הוציא אחי הגאון ז"ל לאור את ספרו הנפלא "נאות יעקב" וכמדומה שיש לו שם אריכות בדברים הנ"ל וכעת אין הספר ת"י לעיין בו:

- - -

תשובה לאחי הגאון ז"ל על מכתבו השני לא נמצא בתוך כתבי, אספתי בזה דבריו הנחמדים, ואם יש להעיר מה באיזה מקומות אין משיבין את הארי וכו'.

אך על דבר אחד אעיר בנוגע לביאורו בסוגיא דבכורות דאפשר לצמצם, שאחי הגאון ז"ל דרך אחרת לו בזה והוא נוגע לעיקר גדול שבסימן ב' בספרי. ואומר דלפי דברי אחי הגאון ז"ל, דכל שהתורה נתנה לנו שיעור כיוונה לפי ראות עינינו ואם אי אפשר לנו לשער בצמצום בודאי השיעור כפי שנשער אנחנו שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אלא לבני אדם לקיימה נמצא שהשיעור נהפך להרבה שיעורים שהרי אין השערת וראות עיני ב"א שוות, ואם יקיימה כל אחד כפי שישער הוא על סמך הסברא הנ"ל שהתורה תלתה השיעור כפי שנשער אנחנו ולזה כיוונה נמצא דמה שלזה אסור לזה מותר מה שלזה טמא ומטמא (כזית כביצה וג' על ג' וכו') לזה טהור, והתורה נעשית כאלפי תורות, ואם הדבר תלוי בראות והשערת רוב בני אדם מי זה יכול לברר דעת הרוב ושוב נמצא דהתורה ניתנה למלאכי השרת, אע"כ כדברינו דהתורה אמרה השיעורים והם בצמצום דוקא ולא תלי כלל בהשערתנו אנו, ואם אנו מסופקים נוסיף משהו לצאת מידי הספק, ואין להאריך כאן:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף