כנסת יחזקאל/פתח מן כנסת יחזקאל
|
< הקודם · הבא > |
כנסת יחזקאל
פתח מן כנסת יחזקאל
| ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי |
גד אשר יששכר זבולן יוסף בנימן |
ומקשים עליו שפסק כתנא קמא ולא סידר יהודה מוקדם כמאמר הגמרא שניה כתולדותם ואין ראשונה כתולדותם מפני שיהודה מוקדם עיין שם:
| ראובן לוי יששכר נפתלי גד יהוסף |
שמעון יהודה זבולן דן אשר בנימן |
ומקשים עליו איך פסק אם כר"ח ב"ג למה מקדים נפתלי לדן ולא כן הסדר בחומש שני ועוד בגמרא מסיק בנימין מלא ויוסף חסר והוא כתב יהוסף בנימן וגם לפי סדרו קשה לפרש הגמ':
ובספר שמע שלמה להחכם אלגאזי הגיה בהרמב"ם דן נפתלי וטעה במחילת כבודו כי אז בא' ך"ב ובשני ך"ח והרמב"ם כתב בכל א' ך"ה וק"ל:
| ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי |
יששכר זבולן גד אשר יוסף בנימן |
מקשים, אם כתנא קמא למה מקדים יששכר זבולן לגד ואשר ואם שהם בני לאה למה מקדים דן ונפתלי:
חומש הפקודים: ראובן שמעון יהודה יששכר זבולן יוסף בנימן דן אשר גד נפתלי.
חומש שני: ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן בנימן דן נפתלי גד אשר יוסף:
| סדר הר גריזים | סדר הר עיבל | ||||
| שמעון לוי יהודה יששכר יוסף בנימן |
ראובן גד אשר זבולן דן נפתלי |
וראיתי כל אחד בונה במה לעצמו לפרק ולשבר וכולם לא עלתה בידם כדמסיק תעלא מבי כרבא, עיין עליהם, אמרתי אחוה דעי גם אני ובמה דסיים פתח לפרש דעת בחיי ואחרי זה הרמב"ם ואם שגיתי אתי תלין משוגתי.
ונעתיק גמ' דסוטה דף ל"ו מאי והחציו דכתיב ביהושע חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל א"ר כהנא כדרך שחולקין כאן כך חולקין באפוד. מיתיבי ב' אבנים טובות היו לכהן גדול על כתיפיו אחד מכאן ואחד מכאן ושמות י"ב שבטים כו' ששה על אבן זו כו' שנית כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם ומפני שיהודה מוקדם וחמשים אותיות היו ך"ה על אבן זו וך"ה על אבן זו ר"ח ב"ג אמר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים כך חלוקין באפוד פי' בריש במדבר אלא כדרך שחלוקים בחומש שני כיצד בני לאה כסדרן בני רחל א' מכאן וא' מכאן ובני השפחות באמצע ואלא מה אני מקיים כתולדותם כשמות שקרא להן אביהם ולא כשמות שקרא להם משה, ראובן ולא ראובני כו' תיובתא דרב כהנא תיובתא. ואלא מאי והחציו כו' חציו של הר גריזים מרובה מהחציו של הר עיבל כו' הני חמשים הוו נכי חדא הוי אמר ר' יצחק יוסף היה כתוב יהוסף מלא כו'. מתקיף ליה רב נחמן בר יצחק כתולדותם בעינן אלא כל התורה בנימן חסר והכא בנימין מלא כדכתיב ואביו קרא לו בנימין עכ"ל הגמרא:
והנה אף דאיתותב ר' כהנא מכח הברייתא אמנם בירושלמי קאמר דאית תנא דס"ל כוותיה דרב כהנא. והנה הא דרב כהנא יש לפרש בב' דרכים: דרך אחת דהכי קאמר שכמו שהיה בהר גריזים והר עיבל כו' כן היה באבני אפוד ר"ל שהיו בכל אבן ג' מאותן של הר גריזים וג' מאותן של הר עיבל וכן באבן שני. ובזה מדוקדק לשון של והחציו, פי' מן כל האבן ואבן היה החציו בהר גריזים ובהר עיבל, דלא כפירש"י ומה דקאמר כמו שחלוקין כאן כו', פי' שבכל אבן היה אחד מהר גריזים וכנגדו באבן ב' אחד מהר עיבל. לפי זה מסודר מאבן הראשון כסדר התולדות ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי והיינו ג' מהר גריזים וג' מהם היו בהר עיבל ונגד ראובן שהיו מהר עיבל מוכרח אחד נגדו להיות מהר גריזים וצריך להעמיד נגדו באבן השני למעלה יששכר שהיה מהר גריזים שהיה קודם יוסף בלידה. ונגד שמעון שהיה מהר גריזים היה נגדו זבולן שהיה מהר עיבל ולא רצה להפסיק בין יששכר לזבולן שהן בני לאה ומאחר שבהכרח היה לעמוד ראש אבן השני יששכר העמיד את זבולן כמו שנולדו זה אחר זה. ואחר כך לוי מהר גריזים נגדו גד מהר עיבל אחרי זה יהודה מהר גריזים נגדו אשר מהר עיבל וכנגדו דן מהר עיבל היה יוסף מהר גריזים ונגד נפתלי מהר עיבל בנימן מהר גריזים. וזה דעת רב כהנא ונמצא בו ג"כ כ"ה על כל אבן וסבירא ליה נמי כתולדותם פי' כלידת כל זוג וזוג ב' בני לאה ב' בני זלפה ב' בני רחל כסדרן וגם להורות בשני' כתולדותם שבנימין היה מלא כשעת לידה. והמקשן הקשה לו מן הברייתא דקאמר יהודה תחילה לפי זה אם יהודה תחילה שהיה מהר גריזים אי אפשר להעמיד נגדו כי אם גד לפי דברינו והחציו דר' כהנא שפירשתי שהיה על כל אבן ג' מהר גריזים וג' מהר עיבל. ואז גם נגד ראובן שאחר יהודה בהכרח להעמיד אשר נגדו כי כל הנולדים מאשה אחת אתה צריך לסמכם ולהעמיד כתולדותם ואז יהיה אשר נגד ראובן ושניהם מהר עיבל היו:
ואם יעמד יהודה זבולן ראובן יששכר יהפך התולדה כי יששכר נולד קודם זבולן[1] ואם יעמד יהודה יוסף או בנימין יהיו שניהם מהר גריזים ואם יעמד יהודה נפתלי גם כן אי אפשר כנ"ל. ולרב כהנא צריך שיהיה אחד מהר גריזים נגד אחד מהר עיבל וזה שהקשה המקשן על רב כהנא אך אם אמנם בגמרא דידן איתותב רב כהנא, בירושלמי תנא כוותיה, ומכל שכן אחר דתיר' דבנימין מלא היה י"ל פי' כתולדותם דקאמר השני כתולדותם דקאי על בנימן שיהיה מלא בשעת לידה וא"ה היה ך"ה על כל אבן ואין הוכחה ורמז ליהודה שיהיה מוקדם דעיקר הוכחה דברייתא מדכתיב השנית כתולדותם אמנם אך עתה י"ל ללמד בנימן מלא וקמ"ל דבעינן נמי כתולדתם על אבן השני ע"כ פסק רבינו בחיי כרב כהנא שהוא אמורא והכריע כדעת התנא שבירושלמי כמו שחולקין בהר גריזים והר עיבל כך חלוקין באבני אפוד ודוק היטב:
דעת הרמב"ם דהיה קשה לו בגמ' איך לרב כהנא לפירשי לא משכחת ך"ה על כל אבן ויהיה זר שרב כהנא לא סבר כלל שהיה כ"ה על כל אבן שיהיו שוין דלדרשי' על ראשון ך"ח על שני ך"ב. עוד קשה ר"ח ב"ג דקאמר לא כדרך שחלוקים בחומש הפקודים כו' חומש הפקודים מאן דכר שמיה. ועוד דמקשה מה אני מקיים כתולדותם כו' הא לי המסקנא כתולדותם להורות דבנימין מלא בשני וכתולדותם קאי על השני כמו דקאמר תנא קמא אם כן אף הוא יאמר כן. ועוד קשה ליה ואם סידרו לפי כבודם וחשיבותם ואותן שהיו בהר גריזים חשובין מן העומדין על הר עיבל הא ידוע גמרא דברכות ראשון שבארץ שני חשוב מן השני שבארץ ראשון. וכאן ראשון שמן הר עיבל ראשון באבן שני והוא חשוב מן שני שבארץ א' שהוא שני מן הר גריזים ומכל שכן לפי מה שכתב הרמב"ם והוא מן הירושלמי שאבן הראשון היה לימין כהן גדול ושמאל הקורא ואבן השני לשמאל כהן גדול וימין הקורא, לפ"ז האבנים במעלה אחת הן ע"כ מפרש לר' כהנא שעל א' היה הראשון מהר גריזים ועל השני שני מהר גריזים וכן כולם ופי' חצי הראשונה מן ב' האבנים היה על הר גריזים והחצי השניה מן האבנים היה על הר עיבל ומדוקדק מאד בזה הלשון והחציו דםי' החציו מן כל אבן היה על הר גריזים וכן על הר עיבל ושפיר נמי דהיה ך"ה על כל אבן וצ"ל דסבר יהוסף מלא ודוק:
דעת הת"ק יש לפרש כפירש"י או יש לפרש ג"כ בסגנון הנ"ל דרך לידתן רק שיהודה מוקדם ואם קשה עוד א"כ בראשון ך"ג ובשני ך"ז י"ל דבן מן בנימן ג"כ היה בראשון כמו שפי' בתוספת' בשם ירושלמי ויש לפרש שזה הוא קושיות הירושלמי ג"כ ובירושלמי איתא בהדיא בן על זה וימין על זה ולא כהעתקת התוספות דכת' זבולון היה מלא ובנימן חסר כי אם בנימן וזבולן חסר ע"ש בירושלמי:
ציור לר' כהנא אליבא דהרמב"ם (והחצי השני מהר עיבל)
| א | ב | |||||
| מהר גריזים | שמעון יהודה יהוסף |
לוי יששכר בנימן | ||||
| מהר עיבל | ראובן גד אשר |
זבולן דן נפתלי |
| יהודה שמעון דן גד יששכר יוסף בנ |
ראובן לוי נפתלי אשר זבולן ימין |
ודעת ר"ח ב"ג דקאמר לא כדרך שחלוקים בחומש הפקודים פי' כי בריש במדבר מסדר ראובן שמעון יהודה יששכר זבולן יוסף בנימן דן אשר גד נפתלי. והנה גם שם בסגנון הלז יעלה גם כן כל אב ך"ה ולוי שחסר נעמידנו במקומו ויהפוך רק גד אחר נפתלי והציור כזה:
(ואף שמהפך ומקדים נפתלי קודם לגד, כן נמי לפי האמת מהפך נפתלי קודם לדן אף שבחומש שני מוקדם וק"ל)
| ראובן לוי יששכר יהוסף דן נפתלי |
שמעון יהודה זבולן בנימן אשר גד |
וקאמר לא כמו שחלוקין בחומש הפקודים דהיינו ציור הנ"ל רק אם כמו שמסדר באלה שמות בחומש שני דמסדר ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן בנימן דן נפתלי גד אשר ויוסף היה במצרים ומסדר הזוגות על ב' אבנים כזה:
| ראובן לוי יששכר נפתלי גד יהוסף |
שמעון יהודה זבולון דן אשר בנימן |
אף שבנימן אחר זבולן בחומש שני, מאחר שאין למעלה זוגו אחיו מאמו הניחו אותו עם בן זוגו יהוסף ומהפך נפתלי קודם לדן שיעלה לחשבון ך"ה ואין קפידא כיון שהם מזוג א' ומאם אחת וז"ש ר"ח ב"ג בני לאה כסדרן, בני רחל א' מכאן וא' מכאן, בני השפחות באמצע. וק"ל. לפ"ז צ"ל יהוסף שיעלה ך"ה לכל אבן.
והנה דוק ותשכח בפרשת שמות בניגוני טעמים על ראובן שמעון טעם אחד ועל לוי יהודה ג"כ יששכר זבולן ג"כ סמוכים בטעמים אך בנימן בטעם א' דן נפתלי גם בטעם אחד גד אשר ג"כ לפ"ז הכתב בשמות מזווג זיווגים ובנימן שנשאר למעלה מעמדו אצל יוסף שהיה גדול ממנו ודוק. וזה טעם ר"ח ב"ג שאמר כמו שבחומש שני בהיותו שצריך לעלות לחשבון ך"ה וצריך לזווג זיווגים שא' מן הזוג על א' וא' מן הזוג על השני משא"כ לפי חומש הפקודים יבואו דן עם אשר ונפתלי עם גד ואין מן הזיווגים וגם נחלק ב' מאבן א' לשנים וגם זה אין הוכר' על זיווגים משא"כ בשמות ניגונים הטעמים מזווג זיווגים אם אמנם יעלו לחשבון ך"ה ולפ"ז לר"ח ב"ג צ"ל יהוסף מלא שיהי' ך"ה לזה מקשה מאי כתולדותם לאבן השני דהא בנימן חסר ויהוסף מלא וגם יששכר זבולן קודם לדן נפתלי וגם נפתלי קודם לדן ע"כ מתרץ ולא ראובני כו'.
לפ"ז מאחר שכדברי ר"ח ב"ג מסכים גם כן רב כהנא בשני דברים, הא' דלרב כהנא ג"כ צ"ל יהוסף מלא וכן בחלוקת הזוגות שפי' ששני אבנים בכל א' היה א' מזוג ולא כדעת הת"ק לפירש"י וכן לסגנון שלנו נצטרך לתיבת בנימן לחלק לחצאים. ע"כ פסק הרמב"ם כר"ח ב"ג דאם אמנם בסדר איתותב רב כהנא, כשאר סברות האמת אתו ודוק. אך על הת"ק שפיר פריך המקשן דתי' דיהוסף הא בשני בעי כתולדותן ואם לפי' רש"י כדברי ת"ק בשני שנכתב יהוסף ולא כתולדות הוא. ואם בסגנון הנ"ל פריך הגמרא הא כתולדותם בעינן פי' אתה סובר דלפי הלידה סדרו מה שלא סידרו לא בשמות ולא בחומש פקודים ולא בהר גריזים והר עיבל, א"כ ע"כ הכל בשם שקרא להן בעת הלידה ונקרא יוסף ולא יהוסף ודוק. זה הנלע"ד לפרש ר' בחיי והרמב"ם:
רש"י פסק כת"ק כסדר תולדותם ומה שלא חשב יהודה בתחילה אולי אחר דמסיק דתיבת כתולדותם שנכתב בשני לרמז שבנימין מלא בשני יהוסף חסר י"ל דהראשון ג"כ היה כסדר תולדות והא דכתיב בתולדתם אצל השני לגלות שיוסף חסר ובנימין מלא וכמו שלא מצינו בשום חשבון יהודה קודם וגם ר"ח ב"ג ורב כהנא לא סבירא להו כלל האי סברא. לכך לענין להקדים יהודה לא פסק כתנא קמא בהיות כי לפום המסקנא לאו מוכרח וגם ר"ח ור' כהנא שניהם חולקין ע"ז משא"כ בסדר רב כהנא עם ר"ח ג"כ פליגי לפ"ז הלכה כת"ק נגד יחיד כ"א מהם משא"כ לענין להקדים יהודה ודוק כנ"ל לענ"ד הקלושה ואל הטוב יכפר בעדי אם טעיתי ולקט שכלי כפתור ופרח והואיל דעתי לידי נימא מילתא:
התוספות דכתבו דפי' הירושלמי ך"ג על א' וך"ז על א' דזבולון מלא. וקשה דעיין בירושלמי דקאמר והלא אינו אלא מ"ט א"ר יוחנן בנימין מלא א"ר יהודא בר זבידא יהוסף מלא עדות ביהוסף שמו והלא אינו אלא ך"ג מכאן וך"ג מכאן א"ר יוחנן בנימן בן מיכן ימין מיכן ע"ש. וקשה א' הא רבי יוחנן בעצמו תי' לעיל בנימין מלא ואיך ס"ד זבולון והלא יהיה נ"א. ועוד, דמתרץ ימין מיכן פי' דנסתפק אם יוסף חסר אזי ימין מלא ואם יהוסף מלא אז ימין חסר ואיך פירשו כו' על זבולן ודוק ע"ש בירושלמי דקאמר רב כהנא אמר כשם שחלוקין כאן חלוקין בתחילת החומש השני וזה צ"ע לפ' ע"ש אית תנייא כשם שחלוקין כאן חלוקין בדגלים בני לאה מיכן בני רחל חד מיכן וחד מיכן בני השפחות באמצע א"ר מתני' טעמא שמע אל יעקב עבדו וישראל מקוראי מה התקרה הזו עוביה דהן גבי קוטנה דההן ועוביה דהן גבי קוטנה דההן וזה פשיטא צ"ע איך אפשר לסדר הדגלים לפי הר גריזים והר עיבל ע"ש. אית תנייא כשם שחלוקין כאן חלוקים באפוד וזה ניחא לפי גמ' דילן דעת רב כהנא ע"ש במלואותם כדי שיהיה ך"ה מיכן וכו' וגם זה אין שייכות קצת למעלה. ונ"ל הא דקאמר בדגלים פי' דקשה ליה לשון והחציו גם על סדר למעלה בהר גריזים ד' בני לאה וב' בני רחל, הר עיבל ב' בני לאה ד' בני שפחות וקאמר כמו בדגלים יהודה היה דגל א' ועמו יששכר הי' ב' מהר גריזים והשלישי זבולן מהר עיבל ונגד זה דגל שני ראובן היה ראובן גד בהר עיבל והב' שמעון בהר גריזים וזה ממש כמשל הקורה עוביה של זה נגד קוטנה של זה דגל ג' אפרים היו ב' בני יוסף ובנימן והיו ב' בהר גריזים. והשלישי לא היה והיה במקומו לוי ג"כ בהר גריזים כולם מהר גריזים נגד זה בהר עיבל דגל דן שכולם מהר עיבל.
הואיל דאתא לידן נימא עוד מילתא חדתא בירושלמי מסכת פאה (פ"א ה"א) גבי מעשה דדמא בן נתינה קאמר מה היה חסר ישפה מבנימין היה חסר וכן כתבו התוספות בעבודה זרה דף ך"ד א' ד"ה ואבני מלואים ע"ש. ויש לדקדק מאי נפקא מינה מאי היה חסר. ונ"ל, נקדים בתוס' שם בד"ה בקשו ממנו אבנים, מקשים הא דמא בן נתינה ע"כ בבית שני היה מדקאמר נולד לו פרה אדומה ובבית ראשון לא נשרפה שום פרה. והא בבית שני לא היה שמיר דקאמר משחרב בית המקדש בטל השמיר ואם היה שמיר בבית ב' תימא מאבני מזבח ששקצום מלכי יון פריך היכי נעבד וכו' וי"ל תירוצם בדוחק גדול ע"ש. ולכאורה אין קושייתם גדר קושיא די"ל דלא היה שמיר אעפ"כ עשה דופתחת עליהם שמות בני ישראל דוחה לא תעשה שלא תניף עליהם ברזל[2] והיכא דהיה אפשר לשלמה למצוא שמיר עשה כל הפעולות אמנם היכא דלא אפשר באמת חקק בברזל. ונ"ל דהכי פירושא דבאמת שמות השבטים היה עשה לפתוח אך דהיה כתוב ג"כ אברהם יצחק יעקב שבטי ישורון ועל זה אין עשה דומיא דמילה דוחה שבת פי' עשה דמילה דוחה ל"ת דשבת אמנם מכשירי מילה שאין בהן עשה אינו דוחה דהלכתא כרבי עקיבא וכמו דגבי מילה אם לא הביא מכשירי מילה מערב שבת נדחית המצוה בעצמה כן נמי מאחר שאי אפשר לכתוב אברהם יצחק יעקב שבטי ישורון נדחה המצוה אך ידוע מ"ש הרמב"ם והבחיי דכל האותיות היו ע"ב ובכל אבן נכתב ששה אותיות ראובן א' מאברהם שמעון ב' מאברהם וכמו כן כל האבנים שעל כל אבן ששה אותיות למלאות אי"י שבטי ישורון אך בנימין היה מלא לא נכתב שום אות יותר מן שמו לפ"ז שפיר העשה דוחה ל"ת והירושלמי רצה לתרץ קושיית התוס' כי ס"ל דלא היה שמיר כלל בבית שני לזה אמר ישפה מן בנימין היה חסר ושפיר יכול להיות מעשה דדמא בן נתינה ודוק היטב כן נ"ל:
הקטן יחזקאל מבית קצינאלפוגין:
- ↑ [וראובן קודם יהודה וזבולן]
- ↑ בסוטה (מח:) איתא, לכדתניא אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם, ואין מסרטין עליהם באיזמל משום שנאמר במלואתם, אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן וכו'. וברש"י: אבנים הללו, שבאפוד וחשן כו' במלואתם, שיהיו שלמות שלא יחסרו מהם כלום, ע"כ. הרי שהוצרכו לשמיר לקיים דינא דבמלואתם.