שבות יעקב/ב/קס
|
< הקודם · הבא > |
מעשה שבא לפני שחד עמא דארעא שהיו לו בנים הרבה ובן זקוניו שאהב אותו מכל בניו היה רוצה ליתן לו ביתו במתנת ברי יתר על חלק ירושתו והיה לו בית אחר לדור בו אך שאותו בית אחר היה מקולקל עדיין וצריך תקון זמן מה לערך שנה בכן נתן לבנו שטר מתנה בכתיבת ידו וז"ל בית זה נתונה לך לאחר כלות שנה ומת אביו הנותן תוך שנה זו אף שהדין פשוט וערוך לפנינו בש"ע מ"מ כיון שהאחרונים פלפלו מאוד בדין זה היה הדבר קשה בעיני ובפרטות להוציא מיד שאר יורשים שהנכסים בחזקתן על כן יורינו רבינו הדין ברור הלכה למעשה:
הנה סתמת דבריך מאוד ופשוט שכוונתך אל מה שכתב הטור בסי' בשם הרמ"ה וז"ל כ' עוד הרמ"ה הא דאמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו היינו דוק' בכותב נכסיו לאח' מותו אבל הכותב נכסיו לאחר או לבנו לאחר ל' יום כיון דצריך לברר הזמן מהיכן מתחילין הל' יום אין לומר זמנו של שטר מוכיח ואם מת הנותן תוך זמן המתנה בטלה והנה הב"י כתב על דברי הרמ"ה הנה נ"ל שאין זה טענה דה"מ למכתב נכסי נתונים לך ליום פלוני ע"ש ובאמת אי משום הא אין סתירה לדברי הרמ"ה וכמ"ש הסמ"ע שם ובלא"ה אין זו סתירה דעכ"פ אין לומר זמנו מוכיח עליו די"ל דכת' הזמן מה"ט ואע"ג דהיה יכול לכתוב ג"כ בעניין אחר מ"מ מה בכך כיון שגם באופן זה הוא נכון ומה לו אם כתב כך או כך מצד אחר צריכין דברי הרמ"ה עיון דהוא לכאורה נגד משמעות הש"ס ס"פ מי שאחזו דמשמע שם אפילו בכה"ג אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו גבי הרי זה גיטך לאחר י"ב חדש יע"ש וכבר הרגיש הב"ח עליו והאריך בישובו אלא שגם דבריו אינם מוכרחים כלל ודחוקים דהא דאמרינן בגיטין דף פ"ה דהתקין רב בגיטין מיומ' דנן ולעלם משמע דלא קאי אמתני' זאת דהרי זה גיטך לאחר י"ב חדש גם הש"כ שם בס"ק ב' כתב וז"ל אכן בדברי המ"מ לא נוכל לומר תירוצו של הב"ח וצ"ע ועיין בא"ה סימן קמ"ד סעיף ב' מוכח להדיא דלא כהרמ"ה פג"ה ועיין בספרי בא"ה סימן קמ"ד בישוב דברי הרמ"ה עכ"ל הש"כ שם וקיצר במקום שהיה לו להאריך וספרו עדיין לא זכינו וא"כ כיון ששאר פוסקים ראשונים לא הוזכרו חילוק זה של הרמ"ה וגם משמעו' הסוגיא שלא כדבריו על כן עלה ברעיוני לומר דדבריו יחידאה ולית הלכתא כוותייהו והמתנה קיימת אפילו להוציא מיד יורשים ואף שראיתי בספר בית שמואל בא"ה סימן קמ"ד דרבותינו ס"ל כר' יוסי ועדיפא מיניה דאפילו בקוצב זמן ג"כ זמן של שטר מוכיח אך מ"מ קשה מנין יצא לו כל זה להרמ"ה לחלק בהכי אכן כאשר ירדתי אל העיון ראיתי שדברי הרמ"ה כנים ואמת' ע"פ הסוגיא ונציע' תחלת סוגיא דש"ס סוף פ' מי שאחזו דף ע"ו ע"ב דגרסינן שם הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט וקאמר שם בש"ס תנא רבותינו התירהו לינשא מאן רבותינו אר"י אמר שמואל בי דינא דשרי משחא ס"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וקשה לכאורה חדא דכולה מתני' זו מיותר דהא תנא לה להאי מתני' שם דף ע"ב זה גיטך אם מתי לא אמר כלום לפי שאין גט לאחר מיתה מעכשיו אם מתי הרי זה גט והנה ראיתי להר"ן שם שהרגיש בקושיא זו אלא שמדחיק בישוב וגם נראה שנעלם ממנו הסוגיא דריש כתובות דף ב' שאעתיק בסמוך ותו קשיא על הש"ס דלא סידר האי תנא רבותינו התירו וכו' על מתני' זו דאם מתי גרידא שוב ראיתי דבר תמוה יותר בסוגיא דריש כתובות שם דף ב' ע"ב דגרסינן אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין מנא ליה לרבא הא אלימא מהא דתנן הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט מת הוא דאינו גט הא חלה הרי זה גט ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט והוא גופ' קמ"ל דאין גט לאחר מיתה הא תנא ליה רישא הרי זה גיטך אם מתי לא אמר כלום דלמא לאפוקי מדרבותינו דתניא ורבותינו התירו לינשא ע"כ וקשה לכאורה דהא נמי שמעינן מרישא כמו מסיפא מדקתני הרי זה גיטך אם מתי לא אמר כלום אמאי לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו דהוי כאלו כתב בו מהיום או מעכשיו אלא ודאי דאתי לאפוקי מדרבותינו ובאמת ראיתי שבעיקר קושיא זו הרגישו התוספות שם בכתובת ד"ה דלמא לאפוקי מדרבותינו ודוחקי' לתירץ וכתבו וז"ל דאיכא לאוקמי שאין כתב בו זמן א"נ שכתב בו שבוע או חדש או שנה א"נ במאוחר ודבריהם תמוהי' קצת חדא דמאי אולמא הא מתני' מהאי מתני' ואי משום יתור' בעלמ' קש' ה"ל למיתני בחדא לישנא כפל או ה"ל למתני בהדיא שיש בה זמן ולא איצטרך למיתני כפל ותו דא"כ איך יתפרש לפי דבריהם סוגיא דש"ס בגיטין שם דף ע"ב דאמר רב הונא עלה דהאי מתני' וחולצת ומסיק הש"ס דסבר רב הונא כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו יע"ש בש"ס באריכות ולפי דברי התוספות לכל התירוצים מיירו מתני' דלא כתב בהוא זמן שיהא מוכיח עליו אך מסיפא מיתורא דמתני' הרי זה גיטך לאחר י"ב חדש דשם מוכח דלא כרבותינו שם ה"ל למיתני סוגיא זו לפי דעת התוס' ותו יש לדקדק דל"ל כלל למימר בש"ס לאפוקי מדרבותינו דס"ל כר' יוסי הל"ל בקיצור לאפוקי מדר' יוסי דהוא מרא דהאי שמעתת' גופא וכדקאמר הש"ס שם דף ע"ב רב הונא ס"ל כר' יוסי ולא קאמר כרבותינו וכאן תלה הדבר ברבותינו אלא ודאי משום קושית אלו ס"ל להרמ"ה דרבותינו ורבי יוסי תרתי מילי נינהו ורבותינו ס"ל כר' יוסי אבל ר' יוסי לא ס"ל כרבותינו כי יש חילוק בין כותב נכסיו לאחר מיתה בין הכותב נכסיו לאחר זמן מה דרבותינו ס"ל דאין חילוק אפילו בכה"ג דזמנו של שטר מוכיח עליו ור' יוסי פליג עלייהו בהא והא מלתא נמי שמעינן ממתני' זו דהרי זה גיטך לאחר י"ב חדש לאפוקי מדרבותינו דאמרי אפילו בה"ג דזמנו של שטר מוכיח עליו קמ"ל במתני' זו דאפילו לר' יוסי דס"ל באם מתי גריד' דזמנו של שטר מוכיח עליו מ"מ בכה"ג לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו כיון דצריך לברר הזמן מהיכן מתחילין הי"ב חדש וכדע' הרמ"ה. ובזה יתיישבו כל השיטו' כפשוטו בלי פקפוק קושיא כלל ואם יאמר האומר דאכתי קשה מ"מ סיפא דהאי מתני' מיותר הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש דהרי זה גט דזה נשמע ג"כ ממתני' מעכשיו אם מתי גרידא אי משום הא מעיקרא לק"מ דאיצטרך לאשמעינן במתני' זו דיהא מגורשת מיד שמת תוך י"בח או שאינה מגורשת עד כלות י"ב חדש וכאשר קמבעי' שם בש"ס דף ע"ו ע"ב כי שריתה לאלתר שריתהו יע"ש ולכך פסק הרמ"ה כר' יוסי דנימוקי עמו וכאשר פסקו כל הפוסקים ודלא כרבותינו ומ"מ לענין גט חושש הרמ"ה לדעת רבותינו דהוי ספק מגורשת וכמבואר בטא"ה סימן קמ"ד וכה"ג מחלק הרי"ף פ' יש נוחלין וכן מבואר מדברי כל הפוסקים וכל זה נעלם מהדרישה בא"ה סימן קמ"ד שהניח בצ"ע על הטור ע"ש וכיון שדעת הרמ"ה הובא בח"מ סימן רכ"ח וגם הרמ"א הביאו שם לפסק הלכה נ"ל דאין לזוז מדבריו ואין כח בשטר מתנה זו להוציא מיד היורשין כיון שבררנו שדברי הרמ"ה מתיישבין היטב ע"פ משמעות כל הסוגית שבש"ס והוא דרך המסתבר שוב הגיע לידי חידושי הרשב"א בכתב על מסכתת כתובת וראיתי ג"כ מיישב קושית התוספות שם בדרך אחר אכן לדברי הרמ"ה כפי הישוב שכתבתי הוא נכון בלי פקפוק וכנ"ל הלכה למעשה הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |