שו"ת הב"ח (הישנות)/קיג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוקר הרים וטוחנן זו בזו בפלפולו. בהכלו אומר כולו. קול לו קול אליו קדוש יאמר לו. הוא חתני ר"מ ואב"ד האלוף כמהר"ר דוד סג"ל נר"ו ונר זרעו יאיר. עד ביאת הגואל. ע"פ מכתב מעכ"ת קבלתי ע"ד הס"ת שנמצא כ' של מילת אלהיכם תלוי'. נלפע"ד דאין לפוסלו דעבד. ותחילה אעתיק לשון התלמוד פ' הקומץ דף ל' והוא דאי' התם בברייתא הטועה בשם גורר את מה שכתב. ותולה מה שגרר. וכותב את השם על מקום הגרר ד"ר רבי יודא ור' יוסי אמרו אף תולין את השם רבי יצחק אומר אף מוחק וכותב ר"ש שזורי אומר כל השם כולו תולין מקצת אין תולין. רשב"א אומר משום ר"מ אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק ואין תולין אותו. כיצד עושה מסלק את היריעה כולה וגונזה איתמר רב חננאל אמר רב הלכה תולין את השם רב נמחן א"ר יצחק אמר שמואל הלכה מוחק וכותב ובתר הכי גרסינן אמר רבין בר חיננא אמר עולא אמר רבי חנינא הלכה כר"ש שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר"ש שזורי במשנתינו הלכה כמותו ושקלינן וטרינן אההי' איתמר הא דרבי חנינא ואסיקנא רב פפא אמר אשיד' רב נחמן בר יצחק אמר איין והאלפסי והרא"ש בביאור כ"ה ס"ת הביאו סוגיא הגמרא והביאו נמי ההוא דעולא משמע דס"ל דעולא אס"ת קאי ויש לתמוה דהא מסקנא דההיא דעולא לא קאי אלא אר"ש שזורי דשידה או אר"ש שזורי דיין אבל לא קאי אר"ש שזורי דס"ת ואפשר לומר דמכל מקום מדקאמר ולא עוד כו' אלמא דאף בההיא דר"ש שזורי דס"ת נמי הלכתא כוותי' ולכך הביאוהו לגבי ס"ת ואכתי איכא לאקשויי הלא בע"כ דהאלפסי והרא"ש לא ס"ל כעולא במאי דקאמר ולא עוד וכו' דהא בפ' בהמה המקשה בעובדא דאדא בר אבא דה"ל פקועה דנפל דובא עליה אתא לקמיה דרב אשי א"ל זיל שחטיה א"ל הא אמר זעירי אמר ר' חנינא הלכה כר"ש שזורי כו' והא אמר עולא אמר רבי חנינא הלכה כר"ש שזורי ולא עוד אלא כל מקום וכו' ואסיק א"ל אנא כי הא ס"ל דאמר ר' יוחנן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי כו' פירוש רש"י ותו לא ושמעינן מינה דהפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה וכן כתב התוספת וז"ל אנא כי הא ס"ל והכי קי"ל דפסק כאן הלכה למעשה וכן פסק האלפסי ואשי"רי בפ' בהמה המקשה דבהפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה אלמא דלא סבירא לההיא דעולא דקאמר ולא עוד כו' ואם כן היאך פסקו בס"ת כר"ש שזורי דהני תרתי פסקי הלכתא קסתרי אהדדי:
וכן קשה על דברי הרמב"ם דבפ' א' דה' תפילין פסק בס"ת כר"ש שזורי וס"פה מה"מא פסק בהפריס על גבי קרקע טעון שחיטה כדאמר רב אשי לאדא בר אבא דלית הלכתא כר"ש שזורי אלא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי וכן כתב הגהות מיימוני לשם וכן בדברי הטור קשה דסתרי הני תרתי פסקי הלכתא אהדדי ולכאורה היה נראה דס"ל להני גאונים דלמאי דאסיקנא דעולא קאי אשידה א"נ איין השתא אין צריך לומר דר"ש שזורי דס"ת פליג אר' יוסי אלא פירושו קמפרש דהכי משמע מברייתא דלא בא אלא לפרש ובתחילת הסוגי' דקאמר בפרק הקומץ אההיא אלימא אהא ר"ש שזורי אומר כל השם כולו תולין ומקצתו אין תולין והא אתמר עלה כו' ה"ק אלימא אהא כו' ולאו פירושו קמפרש אלא פליג אמר ר' יוסי וקאמר עולא הלכה כר"ש שזורי הא ליתא דהא אתמר עלה וכו' מיהו למאי דאסקינא דעולא קאי אשידה א"נ איין השתא לית לן למימר דפליג אלא ר"ש שזורי פרושי קמפרש ולא קאמרינן בפ' בהמה המקשה דלית הלכתא כרש"ש אלא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי כו' אלא בדוכת' דפליגי בהדי תנאים אחריני אבל בדוכתא דפרושי קמפרש פשיטא דקי"ל כוותי' דהא ליכא מאן דפליג עליה כך היה נראה ליישב אלא מיהו וודאי דברי הרמב"ם והטור אפשר ליישב בכך אבל דברי האלפסי והרא"ש דהביאו ההיא דעולא לפסק הלכה קשי' וודאי דהלא לא פסקינא כר"ש שזורי אלא מטעמא דפרושי קמפרש ואההיא דעולא דקאמר הלכה מכלל דפליגי ופסקינן הלכה כר"ש שזורי משמע דלאו פירושי קמפרש ואי איתא דלא פסקו הלכה כר"ש שזורי אלא מטעם דפרושי קמפרש לא היה להם להביא ההיא דעולא בפסקיהם אלא סתמא היה להם להביא בהך ברייתא ההיא דר"ש שזורי וממילא הוה משמע דהכי קי"ל כר"ש שזורי כיון דלא פליג אלא פירושי קמפרש ועוד הלא במסכת סופרים פ"ה מפורש דפליגי דה"ג התם הלכה ד' הכותב את השם וטעה באות אחת יתלנו מלמעלה ר"ש שזורי אומר שם כולה תולין אות אחת ממנו אינו תולה וכ"כ ב"ס ה"ת סימן קצ"ט וז"ל צ"ל דר"ש שזורי בא לחלוק על ר' יוסי דאמר תולין ולא לפרש דבריו בא דגרסינן במ"ס טעה אות אחת בשם יתלנו ר"ש אומר כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין והשתא הדר' קושיא לדוכתא דכיון דפליגי ולא קי"ל כר"ש שזורי בדוכתא דפליג אתנאי אלא במסוכן ותרומת מעשר של דמאי היאך פסקינן בס"ת כר"ש ונלפע"ד דס"ל להני גאונים דהך שקלא וטרי' דבפרק הקומץ לרוחא דמלתא אסיק רב פפא אשידה ור"נ בר יצחק איין למאי דאקשינן ואי איתא הוא נמי לימא אבל פשטא ודאי משמע דעולא לא קאי אלא אר"ש שזורי דס"ת:
והכי משמע בתחילת הסוגיא דקאמר אההיא אלימא אהא ר"ש שזורי אומר כל השם כולו תולין כו' והשתא יש לתמוה אמאי אסיק אדעתיה מעיקרא דקאי אר"ש שזורי דס"ת דבריית' ולא אר"ש שזורי דכמה משניות דאסיק בתר הכי אלא בע"כ משום דבני הישיבה כולה קים להו ותפסו בפשיטות דלא קאי אלא אר"ש שזורי דס"ת והשתא רב פפא ור"נ בר יצחק דמר קאמר אשידה ומר קאמר איין לא אסקו הכי אלא לדחות קושי' המקשה ולמימר' דאף לדידך דקשי' לך ואי איתא הוא נמי לימא נמי לא קשי' דאיכא למימר אשידה א"נ איין ואין זה אלא לדחות הקושי' דל"ק ולא מידי אבל קושטא דמלתא תולה לא קאי אלא אר"ש דס"ת ולא קשי' ואי איתא הוא נמי לימא דאיכא למימ' דלא ידע הוא בהנך אמוראי דפסקו הלכת' כהך דס"ת דלימא בהדייהו וה"נ משמע להדיא מדקבעה תלמוד' הך שקלא וטרי' אס"ת ולא בדוכתא אחרינא אלא ודאי משום דלקושטא דמלת' עולא לא קאי אלא אר"ש שזורי דס"ת ודרך זה דפרישית צריכן אנחנו לפרש בדוכתי טובא דס"ל להאלפסי והרמב"ם דשקלא וטרי' דתלמוד' אינו אלא לרווח' דמלת' לדחות הקושיא ואשינויי' לא סמכינן אלא כדמשמע פשטא דמתניתן ובריית' ופשטא דשמעתת' והשתא ס"ל להני גאוני' דהלכה כעולא ור"י דלא אמר הלכה כרש"ש אלא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי היינו דווקא במאי דקאמר עולא ולא עוד אלא כ"מ ששנה ר"ש שזורי במשנתינו הלכה כמותו הא מילת' ליתא דבמשנתינו לית הלכת' כוותי' אלא במסוכן כו' אבל בברייתא לא קאמרינן והילכך הא דפסק עולא דהלכה כר"ש שזורי בס"ת דאיתי' בבריית' לית עליה פירכא כל עיקר ונקטינן בס"ת כוותי' זו היא דעת גאוני' המחמירים בס"ת מיהו בסמ"ג ואף למאי דמשמע בפ' הקומץ דלא גרסינן כדעולא במשנתינו דהתם קאמר שלח ליה רב יימר בר שלמי' לרב פפא לעולא הלכה כרש"ש אף בנתערב לי' טבל בחולין א"ל אין אמר רב אשי א"ל מר זוטרא קשי' בה ר' חנניא מסורא פשיטא מי קאמר במשנתינו כ"מ ששנה קאמר אפילו הכי איכא למימר דהא דקאמר רב אשי בפ' בהמה המקשה אנא כי הא ס"ל כו' קמפרש דר' יוחנן הכי קאמר הלכה כרש"ש במסוכן ובתרומה כו' כלומר במשנתינו לית הלכתא כוותי' אלא במסוכן וכו' והלכך ההיא דרש"ש בבן פקועה דמשנתינו לית הלכתא כוותי' אבל בברייתא לא קאמר ר' יוחנן דפשיטא דאיכא דוכת' דהלכת' כוותי' ותו אע"פ דמר זוטרא קשי' ליה בההך קושי' מ"מ רב יימר בר שלמי' ורב פפא לא הוי קשי' להו דאעפ"י דלא קאמר במשנתינו א"ה איכא למימר דדווקא במשנתינו קאמר וכמו שהביא התוס' לשם מכמה מקומות דקאמר אימא ה"מ במתני' אבל בברייתא לא ואעפ"י דלא קאמר במשנתינו ואע"פ שתו' תירצו אותו אליבא דמר זוטרא אינהו לא ס"ל הך תירוצא וא"כ שפיר איכא למימר דקי"ל דעולא לא קאמר אלא במשנתינו וע"ז קאמר ר' יוחנן דליתא הלכה במשנתינו אלא במסוכן כו' וכדפירש"י מיהו ב"ה כשהביא סוגיא דהקומץ כתב בתר הכי וז"ל ומסקינן בפ' בהמה המקשה דאין הלכה כרש"ש כ"א במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי כו' וכן נראה מסה"ת שכתב וז"ל אע"ג דאין הלכה פסיקת' כעולא במאי דאמר כ"מ ששנה רש"ש במשנתינו הלכה כמותו בשלהי בהמה המקשה רב אשי דהוא בתראה סובר כר' יוחנן דאמר הלכה כרש"ש בהני תרתי במסוכן ומעשר של דמאי ומוכח התם ולא במילי אחריני מכל מקום משמע הלכה דתולין כדפסיק רב כו' אלמא דס"ל לסה"ת דלית הלכת' כעולא בס"ת אלא דשמעינן מינה הלכה דתולין ולעולם אף במקצתו נמי תולין והכי משמע להדיא מדברי התו' בפ' בהמה המקשה דכתבו ואהאי סמכינן להדליק בשבת בכל השמנים אע"ג דקאמר בפ' במה מדליקין בעטרן ובנפט דווקא כו' וההיא דרש"ש בעטרן ובנפט בברייתא היא אלמא דס"ל דלית הלכת' כרש"ש בין במשנה ובין בברייתא אלא במסוכן כו' ומשנתינו לאו דווקא היא דלבריית' נמי משנתינו קרינן לה והשתא כיון דאיכא פלוגתא דרבותא אי הלכה כרש"ש בס"ת דהאלפסי והרמב"ם ואשר"י פסקו כרש"ש והתוספות והסה"ת והסמ"ג פסקו דלית הלכתא כוותיה ודאי משמע לכאורה דלכתחילה אין לתלות מקצת השם אבל בדיעבד אין לפוסלה ותו דאיכא למימר דאפילו להני גאונים דס"ל כרש"ש דמקצתו אין תולין אינו אלא לכתחילה פירוש דכל השם יכול לתלות אף לכתחילה ומקצתו אין תולין לכתחילה אבל בדיעבד כשר אלא שהרמב"ם כתב להדיא וז"ל שכח לכתוב את השם כולו תולה אותו בין השיטות אבל מקצת השם בשיטה ומקצתו תלוי פסול כו' עכ"ל וכך העתיקו הרב ב"י בש"ע בסי' רע"ו אלמא דאעפ"י דבשכח לכתוב את השם כולו תולה אותו אפילו לכתחילה במקצתו פסול אפילו בדעבד ולא ידעתי מניין לו ואפשר שדקדק דלא היה לו לרש"ש אלא לומר כל השם כולו תולין וממילא הוי משמע דכולו תולין לכתחילה אבל מקצתו אסור לתלות לכתחילה ותדע דכל התנאים הראשונים ר' יהודה ור"י ור' יוסי לא קאמרי דאין לעשות כך או כך אלא ר"י קאמר גורר כו' ור' יוסי אמר תולין ור' יצחק אמר מוחק וא"כ רש"ש ה"ל למימר כל השם כולו תולין מדחזר ואמר מקצתו אין תולין משמע דאתי לארויי' עיכובא דאפילו תולה מקצתו דיעבד נמי פסול ועוד אפשר וקרוב לשמוע דהרמב"ם מפרש הא דתני' במ"ס ריש פ' שני היפסק באמצע השם אל יקרא בו דאין פירושו כפי' הרשב"א שעשה שם אחד בשני שמות כזה ראו בן דא"כ מאי אירי' שמות בכל שאר תיבות נמי אם ריחק בין האותיות עד שהתיבה נראה כשתי' פסול וכמו שפסק הב"י בתחילה סי' רע"ו אלא ה"פ הפסיק באמצע השם אעפ"י שלא ריחק בין האותיות אלא כלומר שהיפסק באמצע השם שלא כתב אלא ב' אותיות ראשונים של השם ואחר כך הפסיק ולא כתב יותר בשיטה אלא בין השיטות תולה מה שלא כתב ואפילו הכי לא יקרא בו דאין מועיל לתלות מקצת השם הנשאר אעפ"י דבשאר תיבות תולין לכתחילה היכא שהפסיק באמצע התיבה ולא כתב יותר מכל מקום בשם אסור ולא יקרא בו כלל דפסול אפילו תולה מקצתו כבר מיהו מדברי האלפסי והרא"ש לא משמע כלל דפסול דיעבד ואף הטור שמביא דעת הרמב"ם על הרוב בכל פסקיו כאן השמיט ולא כתב דפסול נראה מדבריו שאין להחמיר לפוסלו דיעבד מאחר שלא נמצא פסול זה מפורש בדברי הגאונים הראשונים ואם בא מעשה לידי לא הייתי מורה בה לא פסולת ולא כשרות לא פסולת משום דדעת התוספ' וסה"ת וסמ"ג יכול לתלות אפילו מקצת השם ולפחות דיעבד כשר:
ולאלפסי ואשיר"י וטור נמי משמע דאינו אסור אלא לכתחילה ולא כשרות דכיון דאיכא ס"ת אחרת לא יקראו בזו שהוא פסולה להרמב"ם והרב פי' שאם לא היתה שם אלא ס"ת אחת פשיטא דקורין בה ומברכין עליה דלא גרע מחומשין ובנדון דידן נראה דלכל הדיעות דיעבד כשר דע"כ לא כתב הרמב"ם דפסול במקצתו אלא בעיקר השם אי משום דהוי גנאי גדול לתלות מקצת השם אי משום דנראה כאלו הני אותיות התלוין הם טפילים להני אותיות הכתובים בשיטה משא"כ בשם כולו דליכא לא משום גנאי ולא משום טפילים דהני תרי טעמי אשכחן בירושלמי כמ"ש סה"ת וסמ"ג והמרדכי והוזכר גם בתוספות בפ' הקומץ אבל בכ' דאלהיכם ליכא לא הא ולא הא דכיון שאינו מעיקר השם אלא שהוא טפל לשם כדתני' בפ' שבועת העדות כל הטפל לשם בין מלפניו בין מלאחריו ה"ז נמחק כו' עד אלהיכם כ"ם נמחק אחרים אומרים לאחריו אינו נמחק שכבר קידשו השם אמר רב הונא הלכה כאחרים השתא ודאי אעפ"י שאינו נמחק שכבר קידשו השם מכל מקום אין לפסול בו התליי' משום דנראה שהוא טפל לשם דהרי לפי האמת טפל הוא לשם וגם אין בו משום גנאי דלא אשכחן גנאי אלא בעיקר השם ולא באותיות שהם טפילים לשם ומאחר שאין בו משום דנראה טפל ה"נ דלית ביה משום גנאי:
מיהו לכתחילה הייתי מורה שלא לתלותו אלא לסלק כל היריעה ולגונזה דהא קמן דכתב מרדכי בה' ס"ת וז"ל ובסוף כתב רבינו שמשון ז"ל ר"ת פסק בתיקון ס"ת שלו דקי"ל כרשב"א משום ר"מ ולא ידענו מאיזה טעם אי לא דמספקא ליה הלכה כמאן ואזיל לחומרא או מספקא ליה הי עדיף או מוחק או תולה ולאפוקי נפשי' מפלוגתא או משום זה אלי ואנוהו פסק כר"מ דמסלק היריעה והא דתני' במ"ס ר"מ אומר מוחק וכותב תרי תנאי ואליבא דר"מ עכ"ל אלמא דאפילו בשכח השם כולו פסק ר"ת דלכתחלה יסלקו היריעה כ"ש בנדון דידן דשכח אותיות הנטפלים לשם מאחריו דאין לתלותן לכתחלה שיחול עליהם קדושת השם בתליי' הזו אלא יסלק היריעה וגונזה מיהו בנדון דידן שכבר נתלה וכבר קידשו השם בתליי' זו אין לפוסלה ולסלק היריעה ואפילו איכא ס"ת אחרת רשאין לקרות בה לכתחילה ואינו דומה לעיקר השם דפסלו הרמב"ם אפילו דיעבד כשתלה מקצת אותיות השם דהני תרתי טעמי לא שייכי באותיות הנטפלים לשם הנלפע"ד כתבתי אני הקטן יואל
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |