שו"ת הב"ח (הישנות)/פ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בשנת ש"ץ לא היתה נראת הלבנה במוצאי יה"כ וגם אח"כ לא היתה נראית עד ליל ט"ו ויש שהיו מקדשין הלבנה אז בליל י"ט ויש מהנדזין מפני שכתוב בש"ע ואין מקדשין אותה במ"ש שחל בו י"ט וא"כ כ"ש בליל י"ט שאינו מ"ש והיה נראה להם שיש איסור בדבר מפני שאין מערבין שמחה בשמחה גם שאלת על מה שכתב בש"ע שאין מברכין עליה עד שיעברו ז' ימים עליה וכך נהוג עולם ושמעתי שיש נוהגים לקדשה קודם שיעברו עליה ז' ימים ואין חוששין למ"ש בזה בש"ע אם כדין עושין אם לאו:
תשובה כבר ידעת שאותן שנמשכין להורות הוראות ע"פ ש"ע הם המורים בתורה שלא כהלכה כי לא ידעו שורש של הוראה מבטן מי יצאו הפסקים ובודים טעמם מלבם וע"י כך מרבים מחלוקות בישראל דע לך כי הוראה זה מקור מוצאה מספר מה"ריל בסוף הלכות שבועות וז"ל מהרי"ל לא היה מקדש הלבנה בשום י"ט שחל במוצאי שבת כגון חג השבועות כשחל א"ב ויהיב טעמא כשם שיש תחומין מלמטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה בי"ט חוץ לתחום. ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחינה ואין אומרים תחנה בי"ט אמנם העיד על רבו המובהק מוהר"ש דלא היה מקפיד והיה מקדשה גם בי"ט כמ"ש עד כאן לשונו ובסוף ספר האגודה סוף מסכת סופרים כתב הגהה בגי' וזה לשונו שמעתי לכן אין מברכין בליל שבת על ברכת הלבנה דשמא הלכה יש תחומין למעלה מעשרה והוי כמקבל רבו למעלה מעשרה. הרואה הלבנה בחידושה מברך עליה מעומד ובחוץ מפני שהוא כמקבל פני השכינה עד כאן לשונו הרי לך דאין טעמו של דבר כאשר בדו מלבם דאין מערבין שמחה בשמחה אלא טעמו מפני כמקבל פני רבו למעלה מעשרה:
ורצונו לומר דכיון דצריך אדם לראות את עצמו כאלו יצא לקראת רבו לקבל פניו הלכך יצא לחוץ ולא יעמוד אפי' תחת הגג חוץ לביתו לחוץ ולעמוד ברחוב לקבל פני השכינה כדין היוצא להקביל פני רבו שיוצא מרשותו לגמרי להקביל פניו אם כן במחשבה זו מעלין עליו אם יהא מקדש הלבנה בליל שבת או בליל י"ט כאלו יצא חוץ לתחום להקביל פני השכינה. וכל זה אינו אלא קפידא בעלמא וזריזות יתירא לכתחילה היכא דאפשר לברך אחר כך כגון בליל י"ט דשבועות דליכא אלא ו' ימים בחדש ואף בזו העיד מהרי"ל בעצמו דלא היה רבו מהר"ש מקפיד והי' מקדשה בליל י"ט דשבועות כי לא אבה להחמיץ המצוה ולא היה חושש להקפיד ולומר דנראה לפי המחשבה כאלו יצא להקביל פני השכינה חוץ לתחום. ולא חשש ג"כ לטעם השני שנראה כעין תחנה אלא נוסח ברכת הלבנה כך תקנוהו אנשי כנסת הגדולים לברכה בזמנה. אלא שמהרי"ל בעצמו היה מקפיד בדבר לכתחילה שע"כ כתב שרבו מהר"ש לא היה מקפיד וכו' דמשמע הלשון דלא היה מקפיד כאשר מקפיד הוא אלמא דאף למהר"י סג"ל אין כאן אלא קפידא בעלמא לכתחילה כיון דאפשר לברך אחר כך בלילות אחרות אבל גם מהרי"ל מודה דבנ"ד שאם לא יברך עכשיו בליל יום טוב שהוא ליל ט"ו בחדש שוב לא יברך עליה דכבר נתמלא פגימתה דפשיטא דפשיטא דשפיר יכול לברך לקיים המצוה ואין צריך להקפיד על מה שהקפיד לכתחילה היכא דאפשר דאין דנין אי אפשר מאפשר:
וגם מ"ש בהגהות ס"פ אגודה. נראה לפע"ד דהגה זו הוגהה ע"י ספר מהרי"ל והיינו נמי אזהרה לכתחילה היכא דאפשר לברך עליה אח"כ אבל דעבד היכא דלא אפשר פשיטא שאין לבטל המצוה שהיא חשובה כקבלת פני השכינה מפני טעמים הללו דאין להם שורש לפי הדין ומי שמנדז על זה אין לו מוח בקדקדו ועליו נאמר הכסיל בחושך הולך. ומה ששאלת עוד אם יש לקדש אותה מקודם שעברו עליה ז' ימים הנה מתוך דברי מהרי"ל מבואר דמהר"ש דלא הי' מקפיד והי' מקדש במ"ש שחל בי"ט כגון שבועות כשחל א"ב ואע"ג דלא עברו אלא ה' ימים. ומהרי"ל נמי אי לאו משום תחומין וכעין תחנה הי' נמי מברך והכי משמע להדיא בדברי הר' יונה שבאלפסי ס"פ תפלת השחר דהא דמ"ס דמברכין על הלבנה משתתבשם דיש מי שפי' דהיינו עד מ"ש דמברכין על הבשמים דליתא שהרי לפעמים ר"ח ביום הראשון ולמה ימתין לברך עד מ"ש והוא ז"ל פי' משתמתק האור שאדם נהנה ממנה דהיינו אחר ב' או ג' ימים אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק שאין אדם נהנה ממנה עכ"ל הרי לך שכפי הדין יש לברך עליה מיד אחר ג' ימים ואין צריך להמתין עד מ"ש כ"ש כשהוא מ"ש ואיכא ג' ימים דפשיטא דאין להמתין כל עיקר ודין זה שכתבו ב"י בש"ע הוא ע"פ דברי האר"י גיקיטלייא שכתב כן ע"פ דרכי הקבלה וכבר אין אנו נוהגים עפ"י הקבלה כל שהוא נגד הדין שהרי אנחנו מניחין תפילין בחש"מ ומברכין על התפילין של יד מעומד ואפ"י הקבלה אסור להניח תפילין בחש"מ ותפילין של יד צריך להניח מיושב וכדין זה נמי הרבנים שהיו לפנינו שהיו מקובלים מהגדולים שהיו לפניהם כלם היו מקדשין אותה לאחר ג' ימים ולא הי' מחמיצין המצוה וכדילפינן מושמרתם את המצות שצריך לשמור את המצוה שלא להחמיצה וכן הי' נוהג מורי החסיד הגאון מוהר"ר שלמה ר' ליבש מלובלין וכן ראו לנהוג ודלא כמו שנוהגי' שלא לקדשה אלא דווקא לאחר שעברו עליה ז' ימים דליתא אלא יש לקדש עליה במ"ש לאחר ג' ימים ומכ"ש כשיש ד' ימים או יותר הנראה לפע"ד כתבתי אנכי הקטן והצעיר יואל בלא"א מוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה פה קק"ק ש"ן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |