מגן אבות (קאפוסט)/אגרת הקדש

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מגן אבות (קאפוסט) אגרת הקדש

אגה"ק מאאמו"ר נ"ע לאנ"ש אחר פטירת אביו הקדוש אאזמו"ר הררי"ל נ"ע.

בס"ד.

בזהר ח"ב פ' תרומה (דקס"ו סע"ב): ומיומא דאפסיק ההוא נהר, גנתא לא עאל ביה ההוא גננא וההוא אור דאיהו זרוע תדיר עביד איבין, ומניה ומגרמיה אזדרע כקדמיתא כו' עכ"ל. ונתבאר ביאור מאמר זה באריכות בכ"ק של כ"ק אאזמו"ר נ"ע יעו"ש כל אות ב'. ונק' ספיחים שזהו עיקר בחי' היחוד עליון בזמן הגלות. שמבחי' רוחא דשדי בגוה (שהוא אור זרוע לצדיק, הזרוע מכבר בשכינת עוזו ית') יכול להיות יחודים וגילוים בעילוי אחר עילוי כו'. (עי' בההוספות ד"ה באתי לגני):

(והנה בהיות הצדיק חי ע"פ האדמה ומשפיע אור חסידותו לתלמידיו שמשרש נשמתו (הקשורים אליו בבחי' יסוד דנוק כו') לקבוע במוחם ולבם אחדות ה' הפשוטה כו' וליטע בהם אמונתו ויראתו ואהבתו הטהורה (בבחי' בר לבב כו') ע"י דא"ח הנאמרים מפיו הקדוש ברעותא דלבא ודביקות נפלא. ודברים היוצאים (ממילא) מן הלב (ע"ד הלב צועק כו') נכנסים אל הלב להלהיב ולהלהיט לבב תלמידיו, להעירם משנתם בהבלי עוה"ז כו' ולעוררם בעבודה שבלב (אהוי"ר) כו'. כל זה הוא בחי' אור פנימי ממש, דהיינו אור זרוע בפנימיות כלי המקבל. ויש בזה חילוקי מדרגות בבחי' הקליטה כל א' וא' לפי הכנתו להיות בבחי' יסוד דנוק' (היינו להפשיט מחשבותיו ורצונותיו הגשמי', וכן גם פלס מעגלי דרכיו בעבודת ה' לא על פי דעת עצמו כלל כי אם לשמוע מה שיורהו רבו כו'). וגם בחי' אור מקיף, היינו מה שרואים ושומעים תפלת הצדיק, התקשרותו ודביקותו לה' בתפלתו ברעותא דלבא ממש. ועי"ז תתפעל לבב תלמידיו ביותר שנשאר התפעלות זו בבחי' מקיף עליהם זמן רב (משא"כ אחרים שאינם תלמידיו כו'). ובכל פעם נסיעת התלמידים לרבם מקבלים אור פנימי ואור מקיף הנ"ל. ואזי הצדיק הוא במדרגת מ"ש בזהר שם וז"ל: האי אור זרע ליה קוב"ה (ת"ת או בינה) בגנתא (מל') כו', ע"י דהאי צדיק (יסוד ז"א) דאיהו גננא דגנתא כו' וזרע לי' כו' בגנתא כו', ואוליד ואצמח כו'. ועל דא כל עלמין אתזנו בסיפוקא דההוא גננא דאקרי צדיק כו' עכ"ל. והתלמידים הם במדרגת גנתא דעאל ביה ההוא גננא וזרע ליה כו':

אבל בהעלות נר"ן של הצדיק להכלל בפנימית שכינת עוזו ית' כדי להעלות מ"ן עד רום כל המעלות לכפר על עון הדור (כמ"ש באגה"ק ד"ה למה נסמכה כו'). אז הוא בחי' מ"ש בזה"ק שם: ומיומא דאפסיק ההוא נהר, גנתא לא עאל ביה ההוא גננא כו'. ואזי צריכין התלמידים לחיות וליזון מבחי' רוחא דשדי בגוה, מאור הזרוע מרבם מכבר בנפשם. וכמ"ש בביאור מאמר הזהר הנ"ל וז"ל: כמו שׁמשׁפע הרב לתלמידיו, הנה גם אחר זמן רב יוכל התלמיד לירד עוד לעומק דעת הרב ע"י השפעה זו שהשפיע בו מכבר, וכמארז"ל לא קאים אינש אדעתא דרביה עד ארבעין שנין. הרי אחר מ' שנין משיג בהשפעה זו מה שלא השיג מקודם. וזהו ענין יחוד וקבלת אור מרבם מבחי' ספיחים. וכענין זה בקש אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. ר"ל כבחי' רוחא דשדי בגוה יתרבה ויתגדל בחי' ספיחים כו' כנ"ל. ולבחי' זו צ"ל כמה בחי', לצייר צורתו ותוארו ותנועותיו ודביקותו לה' בשעת אמירתו דא"ח ולזכור ע"ז היטב, וכמו"כ דביקותו לה' בתפלתו, ולעורר עי"ז התקשרות העצומה שהיה מתלמידיו לרבם. ואח"כ כשחוזרים דרוש ששמעו ממנו בהעמקת הדעת, ולהתפלל אח"כ בדרוש זה כו', אז יוכל אור הזרוע מרבם לפעול ישועות וגילוי אור ה' בנפשם, שיתעלו בעבודת ה' במוח ובלב. וזה נקרא ג"כ יחוד נשמת הצדיק עם תלמידיו (גם לאחר פטירתו כמו בחייו). רק יחוד זה נק' ספיחים כו'. כמו היחוד שבזמן הגלות שנהר יחרב כו'. וכמ"ש ואני בתוך הגולה על נהר כבר.

ומ"ש באגה"ק (כ"ז) על מארז"ל שבק חיים לכל חי כו'. וכן מ"ש עוד שיש בחי' הארה לתלמידיו כו', עד כמו שמש המאיר לארץ מתחת לס' רבוא כוכבים כו' יעו"ש. זהו ענין אחר לכאורה, ואולי זהו ע"ד הסמך וסעד שיש לשכינת עוזו ית' בזמן הגלות לבד אור הזרוע.

הגה"ה ומ"ש באגה"ק (כ"ז) סד"ה אהוביי אחיי ורעיי כו'. כי המעשה גדול והולך גידולי גידולין מן אור זרוע לצדיק בשדה אשר ברכו הוי"ה כו' ע"ש. זהו מ"ש בהביאור שם. והנה יש עוד בחי' הארה כו' עד וכל המעשים טובים כו' מאורות הזרועים משדה הנ"ל נק' גידולי גידולין, והארה זו בהעלם והסתר גדול כמו שמש כו' מתחת לארץ כו' עכ"ל. רק בהתניא לא נחלקו ונתפרשו הענינים כדרכו, ובהביאור מבאר ומחלק כו'. ולכן פשוט שמה שכתב בביאור מאמר זה"ק פ' תרומה הנ"ל (באות ג') ע"ד אגה"ק הנ"ל שהוא גידולי ספיחים, הכונה מבוארת שהוא בחי' ספיחים מאורות עליונים הזרועים בבחי' מל' אשר זרע הצדיק בחייו כל יום ויום ע"י תורתו ועבודתו. ואחר פטירתו שאין שייך עוד הקיום דתורה ומצות (כיון שנעשה חפשי כו') ואינו ממשיך עוד אורות מחדש ע"י קיום התומ"צ, אזי נעשה היחוד בבחי' מל' בכל יום ויום מאורות הזרועים מכבר ע"ד ספיחים כו'. ואורות עליונים דבחי' ספיחים דמל' מאירים בתלמידים רק בבחי' מקיף והעלם גדול כמו השמש המאיר לכוכבים מתחת הארץ. אבל הספיחים שנעשה לתלמידים מבחי' אור זרוע מרבם בתוך נפשם ה"ז בבחי' יחוד וגילוי גמור בנפשם שהוא בחי' יחוד וקבלת אור מרבם בבחי' אור פנימי ממש, ע"ד היחוד דספיחים שלמעלה במל' בבחי' יחוד או"פ ממש. ואין שייך לומר ע"ז בבחי' מקיף ובהעלם והסתר גדול כו'. רק על הארת אורות עליונים דבחי' ספיחים דמל' שמאיר בתלמידים ע"ז שייך לומר בהעלם והסתר גדול, וכמו השמש שמאיר לכוכבים מתחת לארץ כו' וד"ל. ע"כ הגה"ה:

עיין בפרד"ס בסוף שער מהות והנהגה בסופו ממש ותבין כו'*.

היוצא מזה שהסתלקות הצדיק מתלמידיו זהו ממש כענין הגלות, שנפסק הנהר היוצא מעדן, כמ״ש ונהר יחרב כו':

והנה מימות התגלות רבינו הבעש"ט ז"ל בעולם (שהיה בערך שנת תע"ח עד כעת תרכ"ז) זהו משך ק"ן שנים שנמשך ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן ועייל לגנתא כו' וכנ"ל.

וכעת נפסקה וצריכים אנו לחיות מבחי' ספיחים, אוי ואבוי שבימינו נפסקה כו', איך נוכל לחיות בחשך כפול ומכופל הזה בעקבות דמשיחא כו', אך ה' עשה זאת ועלינו להצדיק את הדין כי צדיק ה' בכל דרכיו (ומה שלבי הומה בקרבי כי באמת זהו נפלא מאד מה שנמשך זה ק"ן שנה יופסק כעת כו'). דהנה בימי אדמו"ר הזקן נ"ע כל ימי משך לאזני ותחלת לאדי היה עיקר עבודת החסידות בהתגלות גם בלב לאכפי' ולאהפכא כו', ובסוף לאדי היה עיקר העבודה במוח לבד כו'.וכמו כן היה כל ימי משך אדמו"ר האמצעי נ"ע והרבה שנים של רבנות אאזמו"ר נ"ע. ואח"כ ידיעת החסידות נתרבה ביותר, והעבודה נתבטלה כמעט לגמרי כו' (ואין רצוני להאריך בזה). ואולי ע"ז נשא כ"ק אאזמו"ר נ"ע חליו יותר מששה שנים, ונתקיים בו והוא מחולל מפשעינו כו'. וכעת שהתחיל להאיר אור החסידות מאד בעולם ע"י כ"ק אאמו"ר נ"ע בריבוי גדול ע"ד הפלגה כאשר עיני הכל ראו בחדש תשרי העבר, נתקנא בו הצר הצורר כו', ונתחזק הקטרוג למאד עד שנפסק מאתנו ההוא נהר כו'. ע"כ צריכים אנו לחוש לזה ולהתחזק בעבודת ה' במוח ולב עכ"פ. ויש בזה כמה בחי', א' ע"ד מ"ש בתניא (פט"ו) עובד אלהים כו' שונה פרקו מאה פעמים ואחד. היינו ללמוד דא"ח יותר מטבעו ורגילותו, לגזול שינה מעיניו ומעפעפיו תנומה רק כפי ההכרח כו'. ב' מה שלומד דא"ח יחשוב אח"כ בע"פ במוחו כל הדרוש כסדר ד' פעמים בהעמקה והתקשרות דעתו בחוזק, וכל המרבה הרי זה משובח עד שיהיה נקנה במוחו ממש כו'. וזהו עבודה יקרה מאד שעי"ז נעשה אדם אחר לגמרי (במכש"כ מההיפוך שארז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה כו' עבירה מלפפתו כו'). ג' להאריך בהתבוננות בתפלה, כמו באחד להתבונן שעה גדולה ולקשר דעתו בחוזק עד שיתפעל וירגיש הביטול במוח כו'. וכמו"כ בפסוקי דזמרה ויוצר לקיים מ"ש בתניא פמ"ב) וז"ל: והשנית היא יגיעת הנפש שלא תכבד עליו העבודה לייגע מחשבתו להעמיק ולהתבונן בגדולת ה' שעה גדולה כו' עכ"ל יעו"ש. ד' לפי ערך ידיעת החסידות ועבודת החסידות במוחו ככה יתקן מעשיו עכ"פ (ואף דלא יוכל להביא העבודה בהתגלות בלב כו') בסור מרע ועשה טוב בתכלית. והעיקר שלא ליפול בפריקת עול מלכות שמים ח"ו, ולהיות רחוק מהרע בתכלית כ"א רק לשום יראת ה' על פניו תמיד, ולעשות אתכפיא בכל הענינים שאינם נצרכים והם לנגד ה' ותורתו ועבודתו. וכד אתכפיא סט"א לתתא, אסתלק יקרא דקוב"ה לעילא יתיר כו'. ונייחל לתשועת ה' כרום קרן עמו יגל יעקב ישמח ישראל:

· מעבר לתחילת הדף