רש"ש/נדה/ז/ב

רש"ש נדה ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במשנה מניקה עד שתגמול את בנה כו'. עי' פי' הרע"ב והוא מפי' הרמב"ם וצ"ל לפירושם דר"מ וחכמים פליגי בפי' עד שתגמול שבדברי ת"ק. דלר"מ הגמלה ממש כמשמעה ולחכמים היינו זמן הגמלה וק"ל. א) דלחכמים אינו מדוייק לישנא דעד שתגמול. ב) מדוע לא תני פלוגתתן במיניקה אחר כ"ד חדש דלר"מ ד"ש ולחכמים מטמאה מעל"ע (וזה י"ל קצת ע"פ מש"כ התוס' לקמן (דף ט) ד"ה לפיכך). ולפעד"נ דג' מחלוקת בדבר. ובמתני' לא תני דעת השלישית שהיא דעת רי"ה ור"י ור"ש שבברייתא (שם) דל"ל דם נעכר כו'. אלא דעת ר"מ וחכמים דאית להו לתרוייהו דם נעכר. ולפיכך סתמה ברישא עד שתגמול דמשמע אפי' מיניקתו ד' או ה' שנה. רק נקיט פלוגתתם בנתנה בנה למיניקה כו' ולחכמים אף באלו ד"ש מטעם דאיבריה מתפרקין. ורי"ה ור"י ור"ש דבברייתא היא דעת שלישית דל"ל כלל סברת דם נעכר. אלא טעם דאיבריה מתפרקין. וחכמים דמתניתין הם שאר חכמים זולתם שהיו בדורם כמו ר' נחמיה ר' אלעזר ר"י הסנדלר עי' כתובות (דף לד) ובהקדמת הרמב"ם לחבורו ובסה"ד ותמצא עוד חכמים שהיו בימיהם. ולגי' התוספתא שהביא הגרי"פ שם בבריית' דל"ג ר' יהודה נוכל לחשוב גם אותו. ובר מן דין אשכחן לקמן (ח ב) מאן חכמים ר"א וכה"ג בד"ט. ומאי דאיתא בגמרא ורבנן (פי' האי קרא דמי יתן טהור מטמא מאי עבדי ליה) הכוונה על ר"י ור"ש דברייתא (וא"ש טפי מאי דקאמר ורבנן ולא קאמר וחכמים בלישנא דמתניתין) וקרי להו רבנן נגד ר' מאיר. וכן לקמן (דף לח ב) קרי להו רבנן אפי' נגד ר"מ ורי"ה. ובנדרים (ד' עו ב) קרי רבנן לריב"י ולראב"ש אף נגד ת"ק. ובפ"ט דאהלות מי"ב קרי לר"א ור"ש חכמים נגד הת"ק לפי' מהר"ם שהביא התוי"ט שם. ובזבחים (קא) קרי רבנן לר"י ור"ש. ובמש"כ דלא ר"מ בלחוד ס"ל דם נעכר אלא דגם חכמים ות"ק דמתניתין הכי ס"ל. א"ש הא דבבכורות (דף ו ב) אמרינן מעיקרא סתם דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב. וכ"מ בשבת (ד' קמג ב) והוא משנה סוף מכשירין ע"ש ברש"י ותוס'. ובכתובות (דף ס ב) אמר רשב"ג לשון אין החלב נעכר. משמע דנעכר שוב לדם לצורך מזון העובר:

שם ר' אליעזר אומר כל אשה שעברו עליה ג' עונות ד"ש. וכן לעיל (דף ו) ולקמן (דף ט ב) הגי' אליעזר ביו"ד. אבל בעירובין (דף מו) הגי' אלעזר בל"י. וכ"ה לקמן (דף יא ב) בתד"ה אפי' וע"ש במהרש"א. וברש"י בעירובין שם ר' אליעזר גרסי'. ואולי דאי גרסי' אלעזר הוה משמע דלא פליג על הא דד' נשים וקאי בשיטת ר' אליעזר. וא"כ לא ה"ל לר' אלעזר בגמרא למחשביה בהד' דהלכתא כוותיה דר' אליעזר כיון דר' אלעזר קאי כוותיה כמו דהוי קס"ד דלהכי לא חשיב הא דמיאון משום דר"א קאי כוותיה:

שם רי"א מעוברת ומיניקה שע"ע ג' עונות ד"ש. עתוי"ט. וכ"ד תמוהין א) דקושייתו אינה כלום. דנ"פ דלת"ק אפי' ראתה עד שנודע עוברה ואח"כ משנודע ראתה מיד ד"ש. ולר"י עד שתפסוק ג' עונות משנודע. ב) מאי דמתרץ דלת"ק סגי בג' חדשים ואע"פ שאינן צ' יום. ז"א דהא ביבמות (ד' לז) אמרי' היולדת לט' עוברה ניכר לשליש ימיה. וימיה היינו ר"ע יום לשמואל לקמן (ד' לח) וא"כ שליש היינו צ' יום שלמים. וכ"מ ג"כ מהראיה שמביא בעצמו מהרע"ב דיבמות דהתם הוי ג"כ משום הכרת העובר. ג) מש"כ בתירוץ הב' דלת"ק משהוכר העובר אע"פ שלא מלאו לה ג"ח ד"ש (כ"נ לכאורה כוונתו). הלא בגמרא אמרי' וכמה הכרת העובר כו' ג"ח. משמע דקודם לכן לא חשיב הכרה. אולם יש לדחוק לשונו בתירוצו הב' שכוון למש"כ בתמיה הא'. וכמ"ק מהב"י בשם הרשב"א שהביאו לסייעתא לתירוצו זה:

גמרא החזיר ר"י את הדבר ליושנו כר"א. מלות החזיר ליושנו קשה להבינם. דהא כל ימיו של ר"א אמר שלא היו עושין כמותו:

שם המקשה כמה תשפה כו'. היא תוספתא פ"ה:

שם וכ"ת אחורי כלים קמ"ל דלא תנן. מזה נראה להדיא דט"ס בתוספתא שלפנינו בפ"א דטבו"י בהך דאחורי כלים דאיתא שם אחר דר"א. והלכה כדבריו. ותמיהני על הר"ש פ"ב שם שהעתיקה כאשר היא ולא העיר מאומה. וכן הזר זהב לא תיקנה:

שם שאין למדין הלכה מפי גמרא. עפרש"י ובתוס' וברי"ף ורא"ש ס"פ החולץ. וק"ל א"כ מדוע קי"ל הלכה כסתם משנה. וכן במחלוקת ואח"כ סתם. מי עדיפי מהיכא דפסק בפירוש הלכה:

רש"י ד"ה כל אשה. וה"ה ילדה. משמע דבזקנה נמי בעי ג' עונות. א"כ מאי עדיפותא דזקנה דחשבה בתוך הד' נשים. אלא ודאי ה"ק ר"א לת"ק דבעי בזקנה ג' עונות. הלא כל אשה אפי' ילדה שע"ע ג"ע ד"ש. וא"כ ע"כ זקנה ששמעתי היא אפי' לא עברו עליה ג"ע. ועמש"כ המהרש"א לקמן (דף יא ב) בתד"ה אפי':

רש"י ד"ה בראייה ראשונה. או המעוברת או המיניקה או הזקנה. כצ"ל. וכ"ה בהרע"ב:

רש"י ד"ה המקשה. וצריכה שבעה נקיים לבד ימי טומאת לידה. עי' לקמן (ד' לז) תד"ה אביי וצע"ק:

רש"י ד"ה בחזקת טהרה. וטובל לערב של שביעי. זבה ניחא עי' לקמן (דף סז ב) אבל זב יכול לטבול מיד אחר הנה"ח דיום ז':

רש"י ד"ה אלא יום שביעי. דכולהו נקיים בעינן כאחד דכתיב כו'. כצ"ל:

תד"ה שמותי. אר"א תירום ותשרף. כצ"ל:

תד"ה ר"א. אבל יום ח' לא. הוא כר"ח לקמן (סט) וע"ש בד"ח אות כט:

תד"ה משום. משום דהוי מיח"ד כו'. כוונתם דכולהו יח"ד הם לפסול אה"ת. וחשיב שם כלים שנטמאו במשקין. מוכח דלכה"פ תוך כלי ודאי פוסל אוכלי תרומה. והמהרש"א במחכ"ת שגה בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף