אבודרהם/בורא פרי העץ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בורא פרי העץ
השער החמישי לבאר הדברים שמברכין עליהם בורא פרי העץ
כבר אמרנו כי ברכת ב"פ האדמה היא יותר כללית מברכת בורא פרי העץ ולפיכך כתבנוה קודם לה.
נקוט האי כללא בידך שאין חלוק בין פירות חמשת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל שהם גפן ותאנה ורמון וזית שמן ודבש שהם תמרי' שמרוב מתיקותם והדבש שבהם קראם דבש לשאר מיני פירות שכלם בתחלתם מברך עליהם בורא פרי העץ. אבל בברכה של אחריהם יש ביניהם חלוק שבחמשת המינין מברך אחריהם מעין שלש שהיא על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה וכו' וחותם על הארץ ועל הפירו' שמרוב חשיבותם קבעו לאחריהם ברכה מיוחדת הואיל ונשתבחה בהן ארץ ישראל. ושאר המינים כגון תפוחים ואתרוגים ואגוזים ושקדים וכיוצא בהן מברך עליהם בורא נפשות רבות כדין הדברים שברכתן שהכל או ב"פ האדמה.
השותה שמן זית אם שותהו בעינו מזיק הוא לו ואינו מברך עליו כלו'. ואם הוא חושש בגרונו ושותה אותו על ידי אניגרון שהוא מי השלקות אעפ"י שמתכוין לרפואה כיון שנהנה מברך עליו ב"פ העץ שהשמן עיקר דתניא החושש בגרונו לא יערענו בשמן לכתחלה בשבת אבל נותן הוא שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע. ואם אינו חושש בגרונו מברך על מי השלקות ב"פ האדמה ופוטר את השמן ואפי' השמן מרובה כיון שאינו ראוי לשתייה אלא ע"י מי השלקות הוו להו עיקר ושמן טפל ומברך על העיקר ופוטר את הטפילה.
הפלפלין כשהן רטובין מברך עליהם בפ"ה דבגמ' חשיב להו בכלל פרי העץ לענין ערלה. וכשהן יבשים לא כלום. האגוז שקורין לו מושקט מברכין עליו ב"פ העץ.
אגוזי' ושקדים הקפויים בדבש מברכי' עליהם ב"פ העץ. וי"א כיון שאם בשלה בלא דבש נשתנו לגריעותא והיה ראוי לברך עליהם שהכל נמצא מעליותא דידהו בא ע"י הדבש והדבש עיקר ומברכין עליו שהכל. והרא"ש כתב דלא מסתבר דאעפ"י שנתעלו ע"י הדבש מ"מ אגוז עיקר. וכתב ה"ר יעקב בן הרא"ש על המורבה המבושל בדבש היה נ"ל לברך עליו שהכל בין שהוא עשוי מחבושים או מוורדים או ממיני עשבים מפני שהדבש עיקר ואינו דומה לאגוזים הקפויים בדבש שמברכי' עליהן ב"פ העץ משום דהתם האגוז שלם וממשו קיים וגם אינו דומה להומלתא שהיא מרקחת בשמים שמברכין עליו בורא פרי האדמה משום דלטעמא עבידא וטעמא לא בטל כדאמרינן גבי שאור הואל ולטעמא עביד לא בטיל אבל הכא שהוא למאכל ודבש עיקר מברך על העיקר ופוטר את הטפילה וכ"ש לפי מה שראיתי במקצת גרסאות הומלתא שהכל כך היא סברתי, אלא שחברי חולקין עלי ואומרים שהדבש הוא טפל שאינו אלא לדבק הדבר המבושל בו ולדבריהם יש לברך על בושם של וורדים ב"פ האדמה מפני שאינם פרי שאין עיקרם לאכילה והנני מבטל דעתי מפני דעתם ע"כ. ולדברי הכל מורבא של אתרוג וכיוצא בו שחותכין אותו חתיכות גדולות ומבשלים אותו בדבש מברך עליו ב"פ העץ מפני שחתיכות האתרוג קיימות.
וכבר אמרנו בכלל ב"פ האדמה שעל הפרח והאביונות של צלף מברכין ב"פ העץ.
גרעיני כל הפירות כת' ר"י שמברך עליהם ב"פ העץ דבגמ' חשיב להו פרי בפני עצמו לענין ערלה ובלבד שיהיו ראויי' לאכילה ואפי' מתקן ע"י האור. והרשב"א כת' שאין לברך עליהם ב"פ העץ אלא ב"פ האדמה דאדרבה לא חשיב פרי לענין ערל' אלא דמרבה להו מאת פריו את הטפל לפריו. והרא"ש כת' כר"י.
ולא מצאנו פירו' אילן שאין מברכין עליהם ב"פ העץ אלא נובלות ואילני סרק ובוסר כשהוא פחות מפול הלבן כמו שכתבנו בשער שהכל ובשער ב"פ האדמה.
ובכל דבר שנסתפק לו אם הוא אילן או ירק מוטב שיברך עליו ב"פ האדמה מב"פ העץ דהא תנן בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות הארץ ב"פ העץ לא יצא.
האוכל פחות מכזית מברך תחלה ברכה הראויה לו כדי שלא יהנה בלא ברכה אבל לבסוף אינו מברך כלום עד שיהא בו כזית. האוכל פרידה אחת של ענב או של רמון וכל דבר שהוא כברייתו אע"ף שאין בו כזית י"א שמברך לבסוף כאלו יש בו כזית. הביאו לפניו זית בגרעינתו כיון שנתנו לתוך פיו שלם אע"ף שמשליך הגרעין מברך עליו לבסוף. הביאו לפניו זית בלא גרעינתו אם הוא זית גדול שבלא גרעינתו יש בו כזית בינוני מברך עליו לבסוף ואם לאו אינו מברך לבסוף. וי"א בפרידא של ענב או של רמון שאינו מברך לבסוף עד שיאכל כזית. והתוספות נסתפקו בזה. וגם נסתפקו על ברכת בנ"ר אם צריכ' שיעור אם לאו. וגם נסתפקו ברכה אחרונה של היין אם מברכין אותה על כזית או דוקא ברביעית. והרמב"ם ז"ל כת' האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקין מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל. ומי' טוב לאדם שלא לאכול בריה שאין בה כזית לבדה ושלא לשתת אלא או פחות מכזית או רביעית מפני הספק.
ודע כי כמו שהוציאו הפת ממין ב"פ האדמה מפני שנשתנה לעלוייא כי בו קיום העולם שהוא זן וסועד את הלב וייחדו לו ברכת המוציא וברכת המזון כך הוציאו היין ממין בורא פרי העץ מפני שנשתנה לעלוייא שמשמח אלקים ואנשים וגם הוא זן וסועד כמו הפת ונעשה כמין בפני עצמו לברך עליו ברכ' מיוחדת בתחלה בפ"ה ולבסוף ברכה מעין שלש שהיא על הגפן ועל פרי הגפן וכו'. וסוף הברכה נחלקו בחתימתה י"א שחותם על הארץ ועל הפירות ד"א שחותם על הארץ ועל פרי הגפן וכן נהגו העול'. ויש טפשים שחותמין על הגפן ועל פרי הגפן וטעות הוא כי בכלם מזכיר הארץ וכן בזה וסימן לדבר והארץ לעולם עומדת.
וכת' ה"ר יחיאל בשם אביו הרא"ש שאם בירך על הענבים ב"פ הגפן יצא שגם הענבים הם פרי הגפן מידי דהוה שאם בירך על פרי העץ ב"פ האדמה שיצא.
ועל שנוי היין צריך לברך הטוב והמטיב ופרשב"ם ודוק' שיודע שהשני משובח מן הראשון. והתוספות פירשו אפי' סתמא שאינו יודע אם הוא משובח אם לאו יש לו לברך אבל אם הוא יודע שהשני גרוע לא ודוק' אם יש אחר שותה עמו אבל אם הוא לבדו אין צריך לברך כדאי' בפרק הרואה הטוב לדידיה והמטיב לאחריני. וי"א שמברך הטוב והמטיב אפי' כשהוא לבדו דהא דאמרי' הטוב לדידיה והמטיב לאחריני אינו ר"ל שיפטור אחרים בברכתו אלא הואיל ואחרי' שותין ונהנין ג"כ מאותו יין קרינא ביה הטוב לדידיה והמטיב לאחריני כדאמרי בירוש' דפ' הרואה אמרו לו ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב משום דאיכא טובה גם לאשתו ומיירי התם אפי' אם אינו בעיר שאשתו שם. כת' הרי"ף בשם רבותינו יין של ב' חביות והכל ממין אחד אם בתוך ארבעים יום לבצירתו שמוהו בשני כלים מברכין עליו הטוב והמטיב ואם לאחר ארבעים יום חלקוהו אין מברכין עליו הטוב והמטיב הואיל והכל הוא מגפן אחד. נשאל רבינו יצחק הלוי למה מברכין על שנוי יין הטוב והמטיב ועל שנוי פת ובשר אין מברכין והשיב משום דיין אית ביה תרתי משמח וסועד ועוד דלא אשכחינן שירה אלא על היין כמו שכתבנו בפי' ההגד' ועוד כיון שהיין חשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי לברך עליו הטוב והמטיב א"נ משום דהטוב והמטי' על דהרוגי בתר תקנוה ולפי שזבלו האויבי' שדותיה וכרמיהם בדמי ההרוגי' וגדרו בהם כרמיהם תקנו לאומרה על היין שהוא כמו דם.
תנן בפרק כיצד מברכין היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה אומ' אם יש ביניהם ממין שבעה עליו הוא מברך וכו' ומוקי לה בגמרא בשברכותיהן שוות דר' יהודה אומר כיון שברכותיהן שוות והאחד נפטר בברכת חבירו מין שבעה עדיף. אבל אם אין ברכותיהן שוות וצריך לברך על כל אחד וא' לא שייכי זה לזה כלל ומברך על אי זה מהם שירצה תחלה ואחר כך מברך על השני ואפי' היה א' מהם חביב עליו יותר יכול לברך על האחר תחלה. ובספ' המצות הקטן כתו' בשאין ברכותיהן שוות צריך להקדים החביב. והרא"ש כת' כסברא ראשונה. והלכה כר' יהודה הילכ' אם הביאו לפניו שני מינין שאין בהם ממין ז' וברכותיהן שוות כגון אתרוגים ותפוחים מברך על החביב תחלה ואם יש בהן ממין ז' כגון תאנים ותפוחים מין שבעה עדיף ומברך עליו אפי' אם השני חביב עליו יותר.
ואם הביאו לפניו דבר שברכתו בורא פרי העץ ודבר שברכתו שהכל ב"פ העץ קודמת שהיא חשובה מפני שהיא מבוררת יותר מברכת שהכל שאינה מבוררת כלל אלא כוללת כל דבר. וכן ב"פ האדמה ושהכל ב"פ האדמה קודמת. וב"פ העץ וב"פ האדמה כת' בה"ג ב"פ העץ קודמת אבל הרא"ש כת' שהן שוות ועל אי זה מהם שירצה יברך תחלה אפי' יש בהם מז' המינין והוא חביב עליו יכול להקדים הב'.
וקיימ' לן דכל המוקדם בפסוק זהו מוקדם לברכה ארץ חט' ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. וזית ותמרים אע"ף שהם כתובים בסוף הפסוק כיון שהם סמוכים לארץ שנא' ארץ זית שמן ודבש הם קודמין לגפן ותאנה ורמון. וכת' הר"ף דוקא אם אוכל ענבים שברכתן ב"פ העץ אבל אם עשה מהן יין שברכתן ב"פ הגפן כיון שמפרט בה הגפן חשובה וקודמת לדבש ואפי' לזית שהוא ראשון לארץ שני כיון שברכת היין חשובה קודמת בין בברכ' ראשונ' בין בברכה אחרונה. בשכולל ברכת היין עם ברכת הפירות צריך להזכיר תחלה על גפן ואחר כך על העץ כמו שנפרש לקמן. ומי' מעשה קדרה מחטי' ושעורים קודמין ליין לפי שברכתן בורא מיני מזונות שהיא גם כן חשובה שמבוררת וגם קודמין בפסוק וחטה קודמת לזית ואע"פ שכל אחד ראשון לארץ מפני שהחטה נכתבה בפסוק תחלה. ומזה הטעם גם כן שעורה קודמת לתמרים. כת' בה"ג הא דחט' ושעורה קודמין דוק' בשעושה מהם תבשיל או פת אבל כוסס חטה שברכתו ב"פ האדמה אינה קודמ' לב"פ העץ.
כת' ר"ח שאם אכל מיני מזונות ושתה יין ואכל פירות מז' המינין צריך ליכלול אותם ביחד בברכה מעין שלש ויאמ' על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל פרי העץ ועל תנובת השדה וכו' וחותם על הארץ ועל המחיה ועל הגפן ועל הפירות. וא"ת יש כאן משום חתימה בשתים וי"ל אין אנו חותמין על הארץ ועל הפירות ומפרשי' ארץ דעבדא פירות הכא נמי ארץ דעבדא מחיה ויין ופירות.
ואם אכל פירות מז' המינין ותפוחים אין צריך לברך על התפוחים בנ"ר מפני שגם הם פרי עץ הם. אבל אם שתה יין ואכל תפוחים צריך לברך על התפוחים בורא נפשות מפני שהתפוחים אינם דומות ליין. וה"ה אם אכל בשר או מפרי האדמה ושתה יין או אכל מז' המינין שצריך לברך על כל א' וא'. וכת' ה"ר יחיאל בשם אביו הרא"ש שאם שתה יין ומי' שאין לו לברך על המים בנ"ר כי ברכת היין פוטרתן אע"ף שאינו מעין ברכתן מידי דהוה אברכ' ראשונה דקיימ' לן יין פוטר כל מיני משקין משום חשיבותו אע"ף שאינו בכלל ב"פ הגפן ה"ה בברכה אחרונה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |