מילי דעזרא/חושן משפט/יג
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
א) אעבורי אחסנתא.[1] ה' פני משה ח"א סי' ע' כתב וז"ל אפי' במתנה איכא מאן דסבר דמיקרי אעבורי אחסנתא וכיון דיעקב זיכה שליש החנות לחנוך נכדו במתנה ממילא במותו תירשנו דינה אחותו שהיא אחותו מאביו והוא הסב הנחלה בלשון מתנה לרחל וללאה בנותיו כנז' בשאלה[2] וא"כ אפשר דנכנס בכלל איסור אעבורי אחסנתא וכו' יע"ש. והביא דבריו הרב בני חיי חח"מ סי' רפ"ג והקשה עליו דאמר זה בלשון אפשר והוא ש"ס ערוך בכתובות דנ"ג רב פפא איעסק לבריה בי אבא סוראה אזל למכתב כתובה אמ"ל ליהודה בר מרימר ניעול מר בהדאי חזייה דלא הוה ניחא ליה אמר ליה מאי דעתיך משום לא תהוי באעבורי אחסנתא וכו'[3] ע"כ והתם מתנה מחיים הוה יעו"ש.[4] ומוהר"י אלגאזי ז"ל בשמע יעקב סדר בא כתב דאינו מוצא מקום לתמיהתו אחר שתשובת הרא"ש מסכמת דבמתנה מחיים ליכא משום אעבורי אחסנתא כנר' מדברי הירושלמי אלא שבש"ס דילן נראה איפכא לכן כתב דמסתפק[5] אפשר עכ"ד. ולדידי בהורמנותייהו דרבנן קדישי יש לפרש דמה שכתב הפני משה ז"ל אפשר כוונתו היא לומר על המיתה והיינו דחנוך הוא באפשרות שימות וכיון דיעקב היסב הנחלה לבנותיו א"כ הוא נכנס בכלל איסור אעבורי אחסנתא ויתכן דנשאר חנוך חי ואינו נכנס יעקב בכלל איסור אעבורי אחסנתא. וכיון דיש צד אפשרות היינו במיתת חנוך שיבוא לכלל איסור אעבורי אחסנתא לכן כדי להציל עצמו מאיסור שייר לדינה האלפים לבנים עפ"י סברת העיטור ודעימיה דלא מיקרי אעבורי אחסנתא היכא דשייר וכו'.[6] ויש הוכחה לזה ממ"ש בתחילה אפי' במתנה מחיים איכא דסבר דמקרי אעבורי אחסנתא ולא כתב בדרך אפשר. ומה שכתב איכא מאן דסבר דמיקרי אעבורי אחסנתא אפילו במתנה מחיים היינו משום דאיהו ז"ל ידע תשו' הרא"ש ודברי הירוש' שהם נגד דברי ש"ס דילן לכן כתב הכי. ועיין בס' שארית יעקב סדר בהעלותך דשם ג"כ תמה ע"ד הפני משה ז"ל והאריך בפירוש הכתוב בענין זה ע"ש. ועיין בס' בירך יצחק ברכה ז"ל סדר וירא דף י"ד דישב מאי דקשה על הרא"ש מסוגיית כתובות הנ"ל כקושית הבני חיי על הפני משה ז"ל ועיין בס' בית דוד חח"מ סי' קל"ז ומנחת בכורים דף כ"א. וה' דרכי הים דקנ"ה ע"א הקשה על הפני משה ז"ל במ"ש בשם בעל העיטור שהם היפך דברי בעהע"ט במה שאמרו גבי כתובת בנין דכרין בדף ט"ו ע"ד והניח בצ"ע[7] ע"ש. ות'ם אני דבפירוש כתב בעל העיטור בדצ"ו ע"א דהא דאעבורי אחסנתא היינו דוקא היכא דלא שייר להם כלים[8] ע"ש. גם מאי דדקדק הבית דוד ז"ל שם מדברי הטור[9] שכתב והניח בניו דדוקא בהניח בניו אמרינן אין רוח חכמים נוחה הימנו אבל לא ביורשים ונסתייע גם כן מספר מנחה בלולה ממה שכתב ר"פ כי תצא. עיין בבעל העיטור שם דצ"ו שכ"כ בפירוש דוקא בניו ושוב ראיתי דהחקרי לב ז"ל חח"מ סי' נ"ד השיג עליו ממ"ש הטור בסו"ד אפי' אין היורשים נוהגים כשורה. וגם שלא כתב שכן כתב בעל העיטור ז"ל וכתב דין זה מסברתו יעו"ש. ועיין בס' שמחה לאיש חאה"ע סי' א' דמ"ז מה שכתב והקשה עליהם יעוש"ב.[10]
אחר זמן רב ראיתי בספר נחפה בכסף ח"ב חאה"ע סי' כ"ו בד' קט"ו ע"ג דהביא דברי הפני משה ז"ל סיס"א בח"א הנז"ל וקושית הבני חיי ז"ל עליו כנז"ל וגם מה שהביא דברי היפ"ת שכתב דבמתנת בריא לא שייך אעבורי אחסנתא ע"ש וכתב עליו וז"ל ולא ידעתי למה לא השיג להר"מ[11] והטור ומרן דנראה דס"ל כסברת הרב יפה תואר ז"ל. גם הביא דברי השמע יעקב בפרשת בא במה שהביא דברי הרא"ש דאעבורי אחסנתא ליכא במתנה מחיים והקשה עליו מסוגייא הנז' ושוב הביא דברי הכנה"ג ותמה עליו במה שכתב ואומר אני וכו' וגם מה שהביא דברי הבנ"ח וכתב עליו דאינו מוצא מקום לתמיהתו אחר שתשו' הרא"ש מסכמת וכו'. וכתב עליו הנחפה בכסף ז"ל דלא צדק בזה דאם הפני יעקב ז"ל כיון על תשו' הרא"ש הנז' היה לו להזכירה ולאותוביה ליה מהסוגיא ולענין דינא ודאי דיש לחוש להחמיר כפי סוגיא ערוכה דגמרא דידן ולא לכתוב בלשון אפשר בשביל תשובת הרא"ש וכו' אכן מ"ש שם לישב דברי הרא"ש דס"ל דהכונה היא לדידי אין כאן משום אעבורי אחסנתא כיון דהוי מחיים אלא אפי' לדעתך דנראה דס"ל דאפילו מחיים איכא הא נמי תקנתא דרבנן היא ושרייא לכ"ע ולזה השיב ה"מ מדעתיה וכו' יעו"ש הוא נכון.[12] וכתב שעפ"י זה נלע"ד דיתישב לדעת כולם דהרי לפי"ז נמצא דלדעת ר"פ מתנה מחיים לית בה משום אעבורי אחסנתא ולדעת יהודה בר מרימר יש בה ודוקא בבת דאיכא תקנה דרבנן שרי מחיים ומדעתיה ופסקו כל הפוס' כר"פ דהוא מריה דתלמודא טפי ועוד דאתי כהירושלמי שהביא הרא"ש דמוכח דמחיים ליכא אעבורי אחסנתא. ועוד דלא יהא אלא ספק הלכתא כמאן אית לן למיזל לקולא כיון דלכ"ע איסור זה דרבנן ואינו אלא מידת חסידות וכל שיש כאן ספק אזלינן לקולא כמ"ד דמתנה מחיים לית בה איסור דאעבורי אחסנתא ולהכי נקטו הפוס' הדין בצוואה והכנה"ג נסתפק בלשון מתנה בש"מ אי שרי ובלשון ירושה בבריא אי אסיר ולא איתברר ליה מהך סוגייא וכו'. גם דברי הפ"מ שכתב דאיכא מאן דסבר דבמתנה מחיים איכא מאן דסבר דאיכא איסורא כיוין על יהודה בר מרימר דהך סו' הנז"ל דס"ל הכי ולזה סיים דאפשר שזה רצה להציל עצמו מהך איסור' לכ"ע כיון דאיכא מאן דאסר אף שאין הלכה כמותו ונתיישב הכל על נכון. גם משה"ק עוד הבני חיי על הפני משה דמנ"ל וכו' שחנוך בלא"ה היה ראוי לאותה ירושה לימא מטעם זה ע"כ לק"מ דודאי קושטא הכי הוי שחנוך היה ראוי לאותה ירושה שהיה לבדו מבת אחרת שהיתה לו אלא שהוא הקדים ועשאו מתנה כדי לסלק לדינה אחותו שלא תירשנו כשימות ויחזור לבנותיו כדי להציל עצמו מן האיסור לדעת מ"ד דגם במתנה מחיים איכא איסורא לזה אמר שיתנו ב' אלפים לבע' לדינה ככתוב בספרו באורך ופשוט. גם מ"ש עוד ה' הנז' דאם נתן מקצת ושייר מקצת דהו בכלל אעבורי אחסנתא אפילו בלשון מתנה לא קשיא מידי משום דמהך סוגייא מוכח דאפילו בשייר איכא אעבורי אחסנתא וההיא בלשון מתנה מיירי והלא הוא עצמו לעיל כ' דס' בעה"ט שכתב דהיכא דשייר מידי ליכא משום אעבורי אחסנתא הוא היפך מסוגייא הנז' אלא שכפי שיטתו שהרב פני משה לא ראה הך סוג' זו מדכתב בלשון אפשר הוא שהקשה עליו דמנ"ל וכו' ומדברי הטור אין ראיה. אבל לפי מ"ש דהפני משה ידע הך סוג' וחיליה דידיה הוא מס' יהודה בר מרימר תו ל"ק הך קו' דמנ"ל וכו'. דהרי מסוג' זו עצמה הוא נלמד דאפי' בעשיר מקצת וכל מתנה איכא איסורא דאעבורי אחסנתא ולדעת בעה"ט ודאי ק' מהך סוגייא אם לא שנאמר בדוחק דמברא לברתא נחתינן דרגא דאפי' במשייר איכא אעבורי אחסנתא ועפי"ז אפשר ליישב וכו' עש"ב.
אחר זמן רב ראיתי בספר משכנות הרועים מערכת ל' אות א' שהאריך בענין זה של אעבורי אחסנתא בדברי היפה תואר ובדברי ש"ס דידן בכמה מקומות ובדברי ש"ס ירוש' ובדברי הראשונים ז"ל אבל לא הביא דברי האח' ז"ל מה שכתבו בזה עש"ב. ולפי מאי דהביא שם מדברי הראשונים ז"ל דאף במתנת בריא משכחת לה בחזרה היכא דכתב אם לא אחזור בי יורשי[13] לא כתב כן לא מצי למיהדר. א"כ אפשר לישב בדוחק דברי הרב פני משה ז"ל דכתב בלשון אפשר וכו' היינו אם לא כתב אם לא אחזור בי דנכנס בכלל איסור אעבורי אחסנתא.[14]
ב[עריכה]
ב) אעבורי אחסנתא. עיין להרב אזן אהרן בדין זה הביאה בשם מוהרח"ש ח"א סיקמ"ו דהגם דבעלמא לא בעינן סיום ד' אמות קרקע מ"מ במתנה דאית בה משום אעבורי אחסנתא בעינן סיום ד' אמות קרקע ול"מ אם לא סיים ע"ש.[15] וציין ג"כ על הפחד יצחק מערכת מ"ם דקס"ג ע"א. ואנכי הרואה דבתשובת מרן אבקת רוכל סי' צ"ח במתנה שנתנה מרת לידיסייא לבתה ושם נראה שהמתנה ההיא במקום דאיכא בנים להאשה הנותנת ההיא ואפי' שלא היה שם סיום ד' אמות קרקע ומה גם שיש שם רעותות אחרות ועכ"ז קיים את המתנה ההיא כיעוש"ב. והם נגד דברי מוהרח"ש ז"ל הנ"ל וא"כ אעמוד[16] על עיקר דבריו ז"ל. ועיין בס' ויוסף אברהם סי' י"ג שהאריך בענין אעבורי אחסנתא ויצא לחלק דזה דוקא אם כוונתו להכעיס להיורשים להעביר הנחלה מהם מאיזה סיבה שהיתה שם אבל אם אין כוונתו להכעיס אלא לרחם על המקבל מתנה וכו' אין זה בכלל אעבורי אחסנתא עש"ב ולע"ד חילוק זה יש בו דוחק מדברי הש"ס והפוס' כאשר יראה הרואה.[17] עוד כתב בתת מממונו לצדקה לזכות את נפשו בין אם הוא בריא או ש"מ שיזכו בה אח"מ לזכות א"נ לחיי העוה"ב בזה לא אמרו לא תעביד באעא"ח אדרבא לאיש כזה תבוא עליו ברכת טוב. גם מוהרח"ך ז"ל בס' גנזי חיים מער' א' אות ק"ט כתב כיוצא בזה במי שמקדיש בית וספרים לדורות וכו' לית ביה אעא"ח אדרבא תבוא עליו ברכת טוב וכו' עש"ב. ועיין בס' זכרנו לחיים ח"ב ח"מ באעא"ח מבן ע"ה לבן חכם מ"ש הפוס' בזה ע"ע.
- ↑ בב"ב דף קל"ג ע"ב. [ועי' ברשב"ם ד"ה בי עבורי אחסנתא דכתב וז"ל מקום שמעביר האב נחלה מן הראוי לה ואפילו להרבות לאחד ולמעט לאחד עכ"ל]. הערת המלבה"ד.
- ↑ וזה תורף השאלה יעקב נתן בחייו חנות לב' בנותיו רחל ולאה ולבן ביתו [לאה] שליש החנות גוף מהיום ופירות לאחר מיתה והתנה שאם ימות חנוך בלא זרע יקבלו רחל ולאה את חלקו בחנות בתנאי שיתנו מהפירות סך אלפים זהובים לדינה אחות חנוך מאביו. הערת המלבה"ד.
- ↑ וז"ל הגמ' שם אמר ליה מאי דעתיך משום דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא, לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא, דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה, וכל שכן מברא לברתא, האי נמי תקנתא דרבנן היא, דאמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי וכו' עכ"ל ע"ש.
- ↑ והיה מקום ליישב הקו' דשאני ההיא דכתובות דאיירי בנדונייא וזהו דבר שהאב מחוייב ליתן ואינו בא מרצונו משא"כ במתנה דמאחר דבא מרצונו הרי דחשוב האב כמי שמשתמש במעות אלו בעבורו דהא וודאי דלא נימא דמטעמא דאעבורי אחסנתא לא יהיה רשאי להעמיד את ממונו לצרכיו וכו' ולכך בנדונייא דמחוייב הוא בזה ל"ח כתשמיש דידיה ועי'. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל דמספק. הערת המלבה"ד.
- ↑ נראה כוונתו דהכא יש להתיר מאחר דזה ספק ואת"ל דמ"מ ימות הוא ואז הוי בכלל אעבורי אחסנתא יש להיתר מאחר דהשאיר ברשותו ממון בנוסף למה שנתן.
בעיקר דברי רבינו דיש להתיר במקום ספק בפשטות היה מקום לומר דמאחר דכל איסור זה הוא דרבנן הרי דבמקום ספק לא העמידו דבירהם אכן אפשר לבאר בזה ביותר דגדר אעבורי אחסנתא יסודו דחשיב היורש כמי שקיבל לידיו את הממון ומש"ה הדבר חשוב כמי שמוציא הממון מידו אכן היכא דהוא ספק וכנ"ד דמי יימר דימות חנוך הרי דיש לדון כמי שלא בא הממון לידו ולכך אינו בכלל אעבורי אחסנתא. - ↑ נראה דר"ל דהנה בכתובת בנין דכרין מבואר דהגם דהוי רק כשיעור עישור נכסים מ"מ אמרו בגמ' בכתובות [שם] דלולא קרא ואת בנותיכם תנו וכו' לא היו חז"ל מתקנים ואמאי הא שייר וע"כ דאפי' דבמקום דשייר נמי אמרינן דהוי בכלל אעבורי אחסנתא. [אכן אפשר דהתם קו' הגמ' דלא היה לתקן וכו' והיינו דהגם דליכא איסור במה שנותן מקצת נכסיו מ"מ לא היה להם לתקן]. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל כלום. הערת המלבה"ד.
- ↑ סי' רפ"ב. הערת המלבה"ד.
- ↑ ונראה דכונת רבינו להעיר בזה ע"ד הפני משה דלעיל דכתב דאיכא אעבורי אחסנתא בדינה והא דינה אינה ביתו ולד' בעל העיטור דינא דאעבורי אחסנתא אינו כ"א בבניו.
והיה מקום לבאר סברת הפני משה דלעולם מש"כ בטור בניו ל"ד בניו דה"ה באח היורש דהא הגע בעצמך דבפשטות מה מקום לחלק בין אח לבן מאחר דתרוייהו מכוח המוריש יורשים ומש"כ בטור בניו היינו לאפוקי יורשים היורשים את היורש מחיים וכגון דאין לו בנים ואחיו מתו דיורשים אותו קרוביו ובזה י"ל דל"ש אעבורי אחסנתא מאחר דמעיקרא דין הירושה אינו עומד להם מהמוריש ועיקר דינא דאעבורי אחסנתא הוא משום שדין הירושה היה לבוא מהמוריש ליורש וא"כ מספק"ל לפני משה דמאחר דדינה אחות חנוך דינה לירש את חנוך הרי דחשיב כמי שנטל מדינה מאחר דירושת האח כמוה כירושת הבן ודו"ק. הערת המלבה"ד. - ↑ כ"ה שיטת הרמב"ם פ"ו מהל' נחלות הי"א. [וע"ש דדייק כן ממש"כ בל' צוואה]. הערת המלבה"ד.
- ↑ ר"ל דהמקשה על שיטת הרא"ש ס"ל דסברת ר"פ דהתיר הוא משום תקנה דרבנן ולעולם אף במתנה מחיים איכא משום אעברוי אחסנתא ולזה ביאר הנחפה בכסף דלעולם אף מחיים שרי וכו'. .
- ↑ תיבת יורשי לכאו' מיותר וצ"ל ואם לא כתב וכו'. הערת המלבה"ד.
- ↑ והיינו דהיכא דאינו יכול חזור בו הוי כאעבורי אחסנתא מאחר דדמי למתנת שכיב מרע דבזה לכו"ע איכא משום אעבורי אחסנתא. הערת המלבה"ד.
- ↑ ויל"ב זה דהנה עי' ברמ"א סי' ר"ב ס"ז דכתב וז"ל והא דבעינן קרקע כל שהוא, לאפוקי אם ידענו בוודאי שאין לו אבל כשאינו ידוע שאין לו, והוא מקנה אגב קרקע, סגי בכך ואין צריך לסיים הקרקע שמקנה על ידה. ולכן מקנין אגב קרקע ארבע אמות אף על פי שאין יודעין שיש לו (ב"י בשם הרשב"א). וע"ל סימן קי"ג ויכול להקנות אגב מקומות של בית הכנסת, אף על פי שהמקומות של רבים וכל אחד יושב על מקום אחד הוי כמו שאול לו ומקנים על ידם וכו' עכ"ל וע"ש בסמ"ע דכתב וז"ל אף על פי שאין יודעין שיש לו. וסיים שם [הרשב"א המובא בציונים אות י"א], אף על פי שרגילין אצלו ואין יודעין שיש לו קרקע, כיון שכתב כן בשטר, נאמן על עצמו. וכ"כ לעיל סימן קי"ג סעיף ב', וכ"כ לקמן סימן ר"ז סעיף ט"ו לענין קנין בב"ד חשוב וכו' עכ"ל ומבואר דהא דלא בעינן לסיים היכא דלא ידעינן בבירור דלית ליה קרקע הוא משום דנאמן וא"כ אפשר דהיכא דעביד איסור הרי דאינו נאמן לומר דעביד איסור וממילא אינו נאמן שיש קרקע אא"כ מסיים דאז חזינן להדייא. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל וא"א לעמוד וכו'. הערת המלבה"ד.
- ↑ ר"ל דמההיא דכתובות מבואר לא כן דהא התם איירי גבי נדונייא ול"ש התם טעמא דכעס ואפ"ה חשבינן ליה בכלל אעבורי אחסנתא. הערת המלבה"ד.