עזר לעזרא/ח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה כלי של ברזל שקורין אותו כוג'ידירא שאופין תחתיה פושטיד"א ומאכלי בשר אם יש היתר לאפות תחתיה מולייאתות של גבינה ומאכלי חלב בלתי הכשר בנתיים שנאמר שהאש אשר נותנין על הכוג' הנז' משרף שריף וליכא בליעה כלל. או צריכה הכשר מבשר לחלב או איפכא. או שצריך שיהיה אחת מיוחדת לזה ואחת מיוחדת לזה יורנו המורה ושכרו כפול מן השמיים.
תשובה. הנה מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' צ"ד ס"א פסק התוחב כף חולבת בקדירה ש"ב או איפכא משערי' בכל מה שנתחב ממנו בקדירה, (אם הכף ב"י וכו') ויש מ"ש שאם הכף של מתכת משערים בכולו משום דחם מקצתו חם כולו (וס' הראשונה עיקר וכן נוהגים). ובסי' קכ"א ס"ו כ' מרן ז"ל כלי מתכת אעפ"י שי"א שאם נשתמש רק במקצתו איסור נאסר כולו משום דחם מק' חם כולו אבל לענין הכשרו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו בין לענין הגעלה בין לענין ליבון. וכ' מור"ם ז"ל דוקא אם נשתמש בכולו אבל אם ידוע שלא נשתמש רק בקצתו כבולעו כך פולטו ע"כ. ובבאה"ט סק"ט בשם הש"ך ז"ל דכתב ע"ז דזה דוקא בדיעבד אבל לכתחי' צריך להכשיר כולו כמ"ש ס' באו"ח סי' תנ"א ס"י. והט"ז נחלק על מור"ם ופסק דלא סגי בהכשר מק'. ומ"מ שפוד שצלו בו בשר שלא נמלח ורוצה ללבנו לצלות בו בשר כשר די בלבון המק' במקום שהגיע האסור דאפי' צלה בו בשר היתר בלי הכשר ליבון כלל כשר בדיעבד כמ"ש בסי' פ"ו מטעם דנורא משאב שאיב אלא דאם צלו בו בשר נבילה נר' דאסור בדיעבד וכו'. והש"ך כ' דכלי מתכות שנשתמש בו איסור במק' ואח"ך נשתמש בו היתר במק' דאחר שלא נשתמש בו בפעם הראשון הותר בדיעבד מיהו ז"ד כשנאסר בחום שע"י בשול. אבל בחום שמק' האור ממש כ"ע מודו דהאיסור מתפשט בכולו. ולכן שפוד של איסור שצלו בו בשר על האור צריך ס' נגד כל השפוד דכיון שמפליט בבשר ע"י לחות הבשר מוליך פליטתו בכולו ע"כ. ועיין באו"ה סי' נ"ח אות מ' דכתב וז"ל וכ' בסמ"ק ואפי' אם לא נאסר הכלי כ"א במק' מ"מ צריך הגעלה בכולו והיינו אפי' בכלי עץ ואפי' אם נאסר בשעה שלא עלה הרתיחה רק שהיס"ב צריך הגעלה בשעה שהרתיחה עולה ואפי' אם רק ספק אם היה היס"ב נאסר הכלי דספק דאוריית' לחומרא וצריך אז הגעלה בודאי רתיחות. ושם באות כ"ז סכין בשר שחתך בו בשר רותח של איסור או סכין ש"ב שחתך בו בשר כשהוא עדיין רך על השפוד על האור מאחר שאין שם רוטב גרע יותר מבשר איסור שבקדירה וקרוי שפיר ע"י האור כאלו מהפך בו הבשר ע"ג הגחלים עצמן וצריך לבון. וכ"ע בסמ"ק ואם רצה ללבנו מחלב לבשר או איפכא אי"צ ליבון גמור עד שתסיר קליפתה אלא סגי לו בלבון קצת ע"י קש שנותנין עליו מלמעלה אם ישרוף הקש עליו שאז שולט האור מעבר א"ע דלא גרע זה הליבון מהגעלה ומה"ט התיר ר"י ללבן ביו"ט מבשר לחלב המחבת שאופין תחתיה פשטיד"א כשאופה מיד תחתיה בעודה חמה דאז מועיל חמימות הליבון לצורך האפייה. אבל מחבת של עכו"ם או של איסור אחר שצריכה ליבון עד שתסיר קליפתה ואותו הליבון אסור ביו"ט דכ"כ ליבון אי"צ לאפיית הפשטיד"א וא"כ היה רק לצורך מכשירי אוכל נפש שהוא הלכה ואין מורין כן וכו' עי"ש. ומרן בש"ע ה' יו"ט סי' תק"ט ס"ה פסק כן להלכה ע"ש. ובסוף אות כ"ג כתב כלי ש"ב שנאסר מבליעת חלב ע"י האור או איפכא נקרא שפיר בליעת איסור וצריך לבון ככלי של עכו"ם ע"ש. ועיין בשערי תשו' באו"ח סי' תנ"א סק"ג שהביא בשם הר הכרמל בענין יי"ש מה שהאריך ובתוך דבריו כתב דחום שהוא ע"י האש ממש שורפו ומבליע וכיון שהכלי היא חמה מחמת האור ממש כשבולעת מן האיסור שלא ע"י משקה אין מועיל הגעלה כ"א לבון ע"ש.
והטור או"ח סי' תנ"א כתב כסוי של ברזל שמשימין אותו על חררה שנאפת על הכירה י"א שאפי' הגעלה אי"צ כיון שאינו עשוי אלא לכסות ואין החררה נוגעת בו. ונ"ל שצריך לבון כי ברוב פעמים נוגעות בו ועוד שחום מזיע מהבל החררה שתחתיו. וכתב מרן בב"י רי"ו כתב בשם התוס' שאי"צ לבון שיסיר קליפתו אלא מחממו כמו שמשימין אותו על החררה כל השנה כולה כי היא בלועה מהיתר וכבר כתבתי בסי' זה שדעת רוב הפוס' שאין חילוק זה כלום דכך לי בלוע מהיתר כמו בלוע מאיסור וג"כ כתבתי שם הכשר הליבון היאך הוא ע"כ. וכ' השו"ג בס"ק ל"ז ע"ד מרן כסוי של ברזל שמכסי' בו הקדירה דצריך הגעלה וכו' שהוא לשון הטור ושכתב רבי' בב"י דטעמא דמסתבר הוא שהבל העולה מהתבשיל לח הוא דלא כמ"ש המרדכי בפ' כ"ש דצריך לבון. ומיהו אפשר דטעמ' דמצריך ליבון מפני שהיה דרכם לאפות עליו בצק וכו' הא לא"ה בהגעלה סג"ל וכדברי הב"י. ושכן מחלק הרוק"ח בסי' רכ"ח וכו' ומה שלא מחלק כן רבינו דבשאפו ע"ג בצק צריך לבון סמך על הדין שלאחריו. ומ"ש כיסוי ש"ב ה"ה שאר מתכת אלא שדרך הכסויים לעשותם מברזל וכ"כ רי"ו בנ"ה ח"ב מקומות שיש להם כלי ש"ב עשוי כמו מחבת לכסוי וכו' ע"כ. ובס"ק ט"ל הביא מ"ש מרן בב"י ע"ד הטור שהוא לאפוקי סברת רי"ו כנז"ל. ובחיו"ד סי' קכ"א ממ"ש מרן לענין הכשר כלי דלא עלה לו הכשר עד שיוכשר כולו בהגעלה או בליבון הצריך השו"ג בס"ק ט"ז להביא דברי הטור והרשב"א והרא"ש ושמרן כ' להלכה נקטי' כהרשב"א והרא"ש ז"ל ושהוצרך הב"י לפסוק כן הוא לאפוקי סברת הר"ן דס"ל דכלי מתכת שמשתמשין איסור במקצתו כל שמכשירין מקצתו דיו. ושפר"ח הצריך להוכיח דהלכה כהר"ן וכו' והוא ג"כ הצריך להוכיח כהפר"ח ושגם מרן ז"ל לא כתב שצריך הכשר בכולו אלא למ"ד זה דאמרי' חם מקצתו חם כולו וכו' עש"ב. וכבר כתבתי לעיל דהש"ך לא התיר אלא בדיעבד אבל לכתחילה צריך הכשר בכולו והט"ז פליג ע"ד מור"ם דס"ל דלא סגי בהכשר מקצתו כלל. ובחום שהוא ע"י האור ממש גם הש"ך כתב ומודה דהאיסור מתפשט בכולו וכנז"ל.
אתאן לנ"ד לענין הכוג'דירא לפי האמור ומדובר לעיל היא נחשבת שמושא ע"י האור יען דעיקר ורוב תשמישה שלא ע"י רוטב כמו באפיית פשטיד"א וכיוצא וא"כ צריכה ליבון גמור לשתהיה נכשרת מחלב לבשר או איפכא. ומדברי האו"ה שהבאנו לעיל שכתב דמה"ט התיר ר"י ללבן ביו"ט וכו' נלמד והליבון של אפיית הפשטיד"א אינו מועיל זה ליבון גמור להיותה נכשרת עי"ז מבשר לחלב או איפכא יען דאי"צ לאפיית הפשטיד"א ליבון כ"כ וא"כ צריך דמקודם אפיית המין השני ללבנה ליבון הצריך לה להכשירה ולהכשיר את כולה ע"י הלבון דמלבד מ"ש מרן ז"ל דלענין הכשר הכלי לא הוכשר עד שיוכשר כולו בין לענין הגעלה בין לענין לבון כמ"ש בסי' קכ"א ס"ו והש"ך והט"ז וכנז"ל. עוד בה לדידן דמשתמשין בה בכולה פעם במקצת מצד זה ופעם במקצת מצד השני גם מור"ם ז"ל מודה וס"ל דצריך שיכשיר את כל הכלי ע"י לבון דכבר כתבנו דהיא הוייא שמושא ע"י האור דאעג"ב דמשתמשין בה לפעמים ע"י רוטב מ"מ עיקר ורוב תשמישה שלא ע"י רוטב והוייא שמושא ע"י האור וצרוכה לבון. ואם רוצה להכשירה מבשר לחלב או איפכא יש דס"ל דסגי לה בליבון קל שקש נשרף עליה מבחוץ על פני כולה ואי"צ עד שתסיר קליפתה. ולדעת מרן ז"ל במ"ש בב"י באו"ח סי' תנ"א על דברי רי"ו מה שהביא בשם התוס' דלדעתו אין חילוק בין בלוע מהיתר לבין בלוע מאיסור וכו' צריכה ליבון גמור וכנז"ל. ואין לסמוך לומר שהכג'דירא ש"ב שיעשה תחתיה מאכל ש"ת[1] שהאש שנותנין עליה בשעת אפיית מאכל ש"ח הוא מועיל להכשירה דכבוכ"פ זה אינו מועיל כנז"ל בשם הטור בסי' תנ"א ומרן בב"י ע"ד רי"ו בדין הכסוי. וקרוב אני לומר דלכשתידוק שפיר דאם רוצה לעשות באופ"ז היא הוייא בלועה מבב"ח יען דבתחילת הנחת הכוג'דירא ש"ב על המחבת והמאכל ש"ח שעדיין לא בערו הפחמין שעליה היטב אבל היא הוחמה חמום טוב שהיס"ב ויותר אזי תכף היא בולעת ממאכל ש"ח וגבינה שתחתיה והו"ל בלועה מאיסור בב"ח ושוב אינו מועיל ליבון קל שקש נשרף אלא בעייא לובון[2] גמור עד שתסיר קליפתה וא"כ אפי' שאח"ך יודלקו היטב הפחמין שעליה אינו מועיל להכשיר' יען דאינו כ"כ לבון שאינו צריך לאפיות הפשטיד"א לבון כ"כ. גם מצד אחר מסוף אפיית הפשטיד"א והמאכל ש"ח דשוב אי"צ לחום האש הרבה ויהיו האש מועט והגחלים לוחשות עוד זאת הפעם היא בולעת ממאכל ש"ח שתחתיה והו"ל בלועה מבב"ח וצריכה ליבון גמור וכשלא נעשה לה ליבון הצריך לה היא נאסרת ואוסרת כל המאכל שתחתיה ואפי' בהנאה. ואיכא מ"ד דגם היא נאסרת בהנאה ע"ע. גם רשום בזכרוני דאיתא בספרים דבעת שרוצה להכשיר הכלי בהגעלה או בלבון שיתן בדעתו וכוונתו להכשירו בזה כדי שיתן דעתו להכשירו היטב במאי דצריך להכשירו כפי הדין משום חשש מ"ש מילתא דלא רמייא עליה דאניש לאו אדעתיה גם כאן איכא חששא זאת. זהו מה שהשיגה דעתי קלה כ"ש זעיר ש'ם זעירא דבי רב.
וזאת היא שקשה לי דמאחר דמרן בב"י או"ח סי' תנ"א דחה לדברי הרי"ו שכתב בשם התוס' דדי בלבון קל דכתב דרוב הפוס' דחו לחילוק זה דכך לי בלוע מהיתר כמו בלוע מאיסור ושכבר כתב הכשר הלבון היאך הוא. הרי דסבר דצריך ליבון גמור. א"כ כיצד בה' יו"ט סי"[3] סק"ט ס"ה פסק דסגי בליבון קש כמ"ש האו"ה סי' כ"ז דסגי בהכי ולכן התיר ר"י ללבן ביו"ט וכו' אבל בלועה מנבילה וכיוצא ל"מ והוו דבריו סתראי.