אבני נזר/אבן העזר/קטז
|
< הקודם · הבא > |
א
א) דעת הרמב"ם פי"ב מהלכות גירושין הי"ט באו שניהם כאחד עד אומר מת ועד אומר לא מת ונשאת לאותו עד ואומרת ברי לי לא תצא, והרמב"ן חולק עליו דע"א בהכחשה לאו כלום, וראייתו מדאמרינן כבתובות (כב:) אמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכו' ותרגמה אביי בע"א אומר מת וע"א אומר לא מת וכדעולא וכו' אי הכי אפי' לכתחילה וכו' משום לזות שפתים, ולא מוקים לה כגון שבאו בבת אחת ונשאת לאותו עד ש"מ דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ולפענ"ד נראין דברי רמב"ם דוודאי עד ועד נמי ספק הוא, שהרי ריש פרק אמרו לו עד אוחר אכל ועד אומר לא אכל מביא אשם תלוי, וכן סוף פרק ה' דטהרות עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא ברה"י ספיקו טמא, הנה דעד ועד ספק הוי ודומה לתרי ותרי דמשום דספק הוא ושניהם אומרים בריא הבעל והאשה לא תצא ה"נ בזה:
ב
ב) אך שיש לומר דהנה תוס' כתובות כב: ד"ה הבא הקשו אהא דתרי ותרי הבא עלי' באשם תלוי קאי הא בחטאת קאי ותירצו דחזקה דייקא ומנסבא מרעא לחזקת אשת איש, וא"כ בע"א שכל נאמנותו משום דייקא, וא"כ כבר נשתמשת בחזקה דדייקא לשוויי' ספק ולא תוכל עוד להשתמש בחזקה דדייקא להורע חזקת אשת איש, וכיון דבחזקת א"א קאי לא יועיל ברי דידהו כיון דלדידן שהיא אשת איש וכמ"ש התוס' להדיא שם בד"ה באשם תלוי קאי:
ג
ג) אך הרמב"ם לטעמי' דפסק סוף פרק י"ג דטעם ע"א נאמן משום מילתא דעבידא לאגלויי ונשאר חזקה דדייקא להורע חזקת אשת איש, והשתא לא קשיא מאביי למה לא אוקמא מימרא דר' יוחנן בהכי, דהא בגמ' (יבמות קט"ו) בעי אם טעם ע"א משום עבידא לאגלויי או משום דייקא, וא"כ יקשה לאותו צד דדייקא. ולדידן דאיפשטא בעיין מהא דדיגלת דהטעם משום עבידא לאגלויי, שפיר פסק הרמב"ם שאם נשאת לאותו העד לא תצא:
ד
ד) קשה לי לדעת רמב"ן דע"א בהכחשה לאו כלום נאמר ג"כ להיפוך דעד שאומר לא מת לאו כלום כיון שעד שאומר מת מכחישו ושוב תהי' היא עצמה נאמנת לומר מת כאילו לא הי' עדים כלל ובאה האשה ואמרה מת בעלי שנאמנת, בשלמא לדעת רמב"ם שדין עד ועד כתרי ותרי כמ"ש הר"ן בתרי ותרי דלא האמנוהו כמו כן בעד ועד, אך להרמב"ן דע"א בהכחשה לאו כלום ואף ספק לא משוי לי' קשה, ונראה לי להוכיח מכאן שהרמב"ן פירש כרש"י ברי לי שאילו הי' קיים הי' בא, אבל אינה מעידה כלל שמת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |