אבני נזר/אבן העזר/פג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר פג

סימן פג

ב"ה אור ליום ועש"ק יתרו תרנ"ד פה סאכטשאב.

שוכ"ט לכבוד חתן אחותי הרב החריף הבקי כש"ת מו"ה יעקב נ"י.

מכתבו הגיעני ולא הייתי בביתי כי הי' ימים של צער הפטירה מאלכסנדר ונסעתי שמה לכבודו גם הייתי בראדאמסק לבקר את מחו' ר' ליפמאן נ"י ומחלתו אנושה ר"ל השי"ת ירפאהו, עתה פניתי וראיתי השאלה:

דבר איש שדר עם אשתו כעשרים שנה ואין לו בנים, והי' אצל כמה רופאים ואמרו שא"א ליתן לו רפואות אם בלתי יוציא זרע והם יבחנו הזרע, אם אריך לעשות כן, וכבודו הביא דברי הב"ש שמסתפק אם מותר כדי לברר אם הדם ממנו או ממנה, והביא ראי' מיבמות ע"ו. דמותר כדי לבדוק אם יקרע הסתימה וחשוב כרות שפכה והניח בצ"ע, וכתב כבודו משום דהראי' מיבמות יש לדחות דהתם ממנ"פ אם כרות שפכה הוא אין איסור בהוצאת זרע, דאינו ראוי להוליד, אם אינו כרות שפכה יהי' מזה תועלת, אבל בנדון הב"ש שמא הדם ממנה ולא יהי' תועלת ומוציא ש"ז לבטלה, וע"כ בנדון דידן נמי שמא לא יתרפא עכ"ד:

תשובה

א

א) יש לחלק בין ספק דלשעבר בין ספק דלהבא, דהתם בנדון הב"ש הוא ספק איסור תורה, דומה לנולד בין השמשות שאינו דוחה שבת מספק, ובתוס' שבת (קל"ה) דלבה"ש לא צריך קרא, אבל ספק דלהבא דומה להואיל אי מקלעי לי' אורחים דחשוב ודאי צורך יו"ט משום דאפשר דמקלעי לי', ואפי' ר"ח לא פליג רק משום דאין כוונתו לכך, וה"נ חשוב בוודאי צורך הולדה ולא חשוב לבטלה, ובזה יתיישב קושיית המפרש להלכות קידוש החודש פ"ג ה"ג יעיי"ש:

ב

ב) ובלא זה עדיף מנידון הב"ש דהתם אין לתקנת עצמו רק לתקנת האשה, משא"כ בנידון דידן הוא לטובת עצמו כהא דיבמות, אך מעלתו קיצר במכתבו לא ביאר אם נודע שהמניעה ממנו, שאם אינו ידוע שמא המניעה ממנה, והוא מוציא ש"ז לבטלה והוא ספק דלשעבר שהניח הב"ש בצ"ע, ואינו דומה כלל להא דיבמות דממנ"פ כמו שביאר כבודו:

ג

ג) אך לדעתי יש בנ"ד עצה אחרת, דהנה הרמב"ם פכ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"א כתב וז"ל אסור להוציא ש"ז לבטלה לפיכך לא יהי' אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ. ולא ישא קטנה שאינה ראוי' לילד, אבל אלו המנאפין ביד ומוציאין ש"ז, לא די שאיסור גדול הוא אלא שעושהו יושב בנידוי ועליהם הכתוב אומר ידיכם דמים מלאו עכ"ל, ודבריו נעלמים מאוד דמה קולא בדש מבפנים וזורה בחוץ יותר מהמנאפין ביד ולא די בצער זה אלא שעשה מסורה דש מבפנים וזורה בחוץ עם איסור נשואי קטנה, והוא תימה גדולה, דנשואי קטנה ודאי איסור קל מאוד, וביתומה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר תקנו לה רבנן נשואין ואילו דש מבפנים וזורה בחוץ מעשה ער ואונן הוא:

ד

ד) ונראה ליישב דהרמב"ם הוקשה לו בפלוגתא דר"א וחכמים, דר"א אומר כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה בחוץ וחכמים חולקים דזה מעשה ער ואונן וא"כ לרבנן יש בזה חיוב מיתה בידי שמים כמו במעשה ער ואונן, והיתכן שר"א יתיר לכתחילה מה דלרבנן יש בה חיוב מיתה בידי שמים, וכהאי גוונא מקשה בשבת ריש פרק תולין מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ור"א שרי לכתחילה, עוד קשה קושיית מהרש"א ז"ל מנ"ל להש"ס דער ואונן שמשו שלא כדרכן ותמר באצבע מיעכה, כיון דדש מבפנים וזורה מבחוץ ג"כ כמעשה ער ואונן, אימא דער ואונן הכי הוה, והכי פשטא דקרא בב"ר, וכ"כ רש"י ואבן עזרא:

ה

ה) ליישב זה נקדים דברי תוספי הרא"ש פ"ק דיבמות (י"ב:) בהא דשלש נשים משמשות במוך דפירש"י מותרות, ושאר אנשים אסורות, והקשה ע"ז ר"ת, דאי לפני תשמיש גם השלש נשים יאסרו, ואי משום סכנה שמא תתעבר לא ישמשו כלל, ואי לאחר תשמיש גם שאר נשים מותרות, אפי' תימא דנשים מצוות ג"כ על השחחת זרע, דלא מיקרי השחתת זרע אלא במי שגורם ע"י חימום שמוציא זרע לבטלה בין האיש בין האשה, אבל אחר שנעקר הזרע מן הגוף אין בו השחתה עכ"ל הרא"ש (ומזה הוכיח דפירוש משמשות במוך חייבות לשמש במוך, והיינו לאחר התשמיש]:

ו

ו) והנה בנדה (מ"ג) דעקירה מן הגוף והיציאה תרי מילי נינהו, ולכאורה למה יאסור לשום מוך לפני תשמיש הלוא העקירה בשעת דישה הוא כדרך כל הארץ ואף שהיציאה הוא כמטיל על העצים, הא אמרת דמשנעקר אין בו איסור, וצ"ל כיון שבשעת עקירה המוך במעיו וסופו להטיל על עצים אף העקירה באיסור, והנה לפי זה דש מבפנים וזורה מבחוץ למה יאסור, בשעת דישה עוד בידו לזרות מבפנים, ומה שזורה אח"כ מבחוץ הא אמרת דמשנעקר אין זה השחתת זרע, ואף שדעתו לזרות מבחוץ הלוא בשימת מוך אחר תשמיש נמי דעתו שתעשה כן, ואף שבודאי חלוק, דבדש מבפנים וזורה מבחוץ דעתו לעשות כן בעצמו ובשימת המוך היא המשמת, ועוד שמא יקלוט הזרע בשעת תשמיש ולא יופסד בשימת המוך לאחר תשמיש מ"מ למה מדמה הש"ס למעשה ער ואונן שהי' שלא כדרכה, דבזורה בחוץ אין רק משום המחשבה שחושב בשעת דישה לזרות מבחוץ, ואיך יתחייב על זה מיתה, ולא דמי לשלא כדרכה שכל מעשיו באיסור:

ז

ז) ע"כ נראה דחכמים לדבריו של ר"א קאמרי שמחייב להיות זורה מבחוץ ובשעת דישה עומד לזרות מבחוץ שמחוייב לעשות כך, ודומה למשים מוך לפני תשמיש, דמשום דבשעת דישה עומד לזרות ע"ג מוך חשוב עקירה באיסור, ה"נ עומד לזרות מבחוץ מחמת חיוב שלא יבוא הוולד לידי סכנה, וע"כ חולקים חכמים על ר"א שמחייב לזרות מבחוץ. דא"כ הו"ל כמעשה ער ואונן, אלא ודאי שמשמש כשאר אנשים, והשתא אם יזרה מבחוץ לא יהי' חיוב מיתה רק איסור גרידא כנ"ל:

ח

ח) והשתא לא קשיא שר"א יתיר מה שלחכמים יש בו חיוב מיתה בידי שמים דבאמת לרבנן אין בו חיוב מיתה בידי שמים, ויוכל ר"א, לפסוק שיזרה מבחוץ, אם הדין כמותו טוב, ואם הדין כחכמים שישמש כדרכו, אף אם יזרה מבחוץ אין בו חיוב מיתה, ואינו מתיר מה שלרבנן יש בו חיוב מיתה, וא"כ שפיר מוכיח הש"ס דמעשה ער ואונן הוי שלא כדרכה וזורה מבחוץ לא הי' בו חיוב מיתה, ושפיר פוסק הרמב"ם דזורה מבחוץ הוא רק איסור בעלמא:

ט

ט) ונ"ל עוד ליישב לשיטת ב"ר ורש"י וא"ע דער ואונן זורה מבחוץ הוה, ודאתאן לדברי הרמב"ם נבאר דבריו במה שכתב באיסור קטנה משום לתא דש"ז לבטלה, ולא כלל נשואי זקינה ועקרה רק לקמן בבא בפ"ע הלכה כ"ו וכתב הה"מ שנתבאר פט"ו מהלכות אישות ושם נאמר שהוא מדין פו"ר במי שאין לו בנים מה"ת ובמי שיש לו מדרבנן מדכתיב לערב אל תנח ידיך אבל מלתא דש"ז לבטלה אין בו. ולמה, מ"ש מקטנה, וצ"ל דשאני זקינה ועקרה דאף שאין בביאתם מצוות פו"ר מ"מ יש בהם מצוות עונה, אבל קטנה אף מצוות עונה אין בה, דמצות עונה למלאות תשוקת האשה וקטנה לאו בת תאוה כמ"ש תוס' קידושין (מ"ג) בסוף העמוד:

י

י) ולפי זה יש מקום ליישב דברי הרמב"ם אף לדעת ב"ר דער ואונן זורה מבחוץ הוה דקודם מתן תורה שלא הי' מצות עונה ולא הי' התשמיש רק לפו"ר, והנה מ"ש דזורה מבחוץ אין חיוב מיתה הואיל והעקירה בהיתר ועל המחשבה שחישב לזרות מבחוץ אין לחייב על המחשבה, אמנם הדבר חלוי אם העקירה בהיתר בעצם, אף אם יצוייר שלא תצא כלל ותשאר בגופו שאם הוא היתר בעצם יש מקום לומר דשוב אין חיוב על הוצאה כדברי רא"ש הנ"ל, אך זה לאחר מ"ת שהדישה ועקירת הזרע היתר בעצם משום מצות עונה, רק אם עומד שתצא לחוץ אסור, ולחייב על מחשבתו שתצא לחוץ לא מחייבינן לי', אך קודם מ"ת שלא הי' מצות עונה ולולא שעומד לצאת מבפנים לפו"ר הי' העקירה איסור ואינו מותר רק משום שעומד לצאת מבפנים לפו"ר, אבל אם חשב לזרות מבחוץ שוב חייב על העקירה בעצם, ע"כ ער ואונן שפיר נתחייבו על זורה מבחוץ, אבל לדידן אין חיוב:

יא

יא) ע"כ לדעתי יותר טוב להכין קערה לפני תשמיש ולזרות אל הקערה, וכל זה אם ברור שהמניעה ממנו או שיודע בעצמו כן, או שהרופאים ביחנו אותו ושפטו כן:

יב

יב) עתה שלחתי אחר רופא מומחה לדבר בעצמי עמו, ואמר לי כי הרפואות אשר יוכלו ליתן אחר הראי' יכולים ליתן גם עתה, רק רצונם לראות הזרע לראות אם המניעה מאת הבעל, ושאלתיו עוד אולי אם הוא בריא יזיקו לו הרפואות, ואמר שגם זה אינו, ולפי דבריו אין שום צורך להריק הזרע, עוד שאלתיו על הבחינה אשר אני המצאתי להיות זורה מבחוץ אם טובה הוא ואמר שכן הוא אם ירצו לראות הזרע יכולין לראות באופן זה, גם אמר כי אם רוצים לראות זרע אינם מוציאין ביד רק מלבישים הגיד בכיס דק סתום למעלה קודם יקרב אל אשה, ואחר התשמיש ישאר הזרע בכיס, סוף דבר אין רצוני להמנות להתיר כלל:

דודו הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף