אבני נזר/אבן העזר/סו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר סו

סימן סו

ב"ה פה סאכטשאאב, לרב גדול אחד.

שאלה

אחד העיד שאמר לו הפריסטאוו שבא אליו פאפיר משעדליץ כי מת שם יהושע בן אלקנה הידוע לו בעיר שעדליץ ונתן לו הבגדים שבאו משם והכירם היטב כי שלו הם ועדות זו נגבה בפני שלשה, וכתוב עוד בגביית עדות במותב תלתא כו' שהעיד עד אחר שבא פאפיר משעוליץ כי נשלת לבית האסורים לקעלטץ ואח"כ בא פאפיר משעדליץ כי מת בעיר קמלמן עתה השאלה מחמת שיש כאן הכחשה בחקירות באיזה מקום מת, ובש"ע אהע"ז סי' י"ז סעיף נ"א אפילו הוכחשו בבדיקות עדותן כשרה, משמע אבל בחקירות עדותן בטילה, והרי המקום מן החקירות:

תשובה

א) תחילה נבאר דין המבואר בסעיף ט' אחד אומר מת ואחד אומר נהרג תנשא, ומקורו מתשו' הרא"ש שהוכיח ממתני' דיבמות (קי"ז:) [בענין שתי נשים צרות הבאות ממדינת הים] אחת אומרת מת בעליהן] ואחת אומרת נהרג ר' מאיר אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ר"י ור"ש אומרים הואיל זו וזו מודות שאינו קיים ינשאו, וקשה לי טובא דבסוגיא מוכיח דהטעם משום דצרה אינה נאמנת להכחיש, דהא מקשה בגמ' ולפלוג ר"מ דאמר הואיל ומכחישות זא"ז לא ינשאו] ברישא [דזו אומרח מת וזו אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא] ומשני א"ר אלעזר במחלוקת שנוי' ור"י ור"ש הוא, מבואר דשמעינן מר"א ור"ש דצרה אינה נאמנת להכחיש, וכן פירש"י להדיא בטעמא דר"א ור"ש משום דאין צרה נאמנת להכחיש, ולהרא"ש הא אפי' בעדים דעלמא תנשא, ור"י נמי לא פליג על ר"א במה דמוכח מדבריו דאי צרה נאמנת להכחיש גם באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג לא תנשא, ולכאורה הוא פליאה עצומה:

ב) ונראה ליישב, דהנה באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הכחשה הוא דזו שאומרת מת לפי דברי' לא נהרג והוי הכחשה לזו שאומרת נהרג וכן להיפוך, וע"כ בין זו שאומרת מת בין זו שאומרת נהרג הויין ע"א בהכחשה ומהימנינן לזו שאומרת מת שלא נהרג וכן מהמנינין לזו שאומרת נהרג שלא מת, אך קשה דממנ"פ אם זו שאומרת מת אומרת אמת שבאמת מת הרי מותרות לינשא, ואם משקרת במה שאומרת מת הא נפסלה לעדות ואינה מאמנת להכחיש לזו שאומרת נהרג, וא"כ זו שאומרת נהרג תינשא, וכן להיפוך אם האומרת נהרג אומרת אמת מותרות שניהם לינשא, ואם שקר אינה נאמנת להכחיש ומותרת זו שאומרת מת לינשא, וא"כ בשניהם איכא ממה נפשך וינשאו שניהם:

ג) ויש ליישב בכמה אופנים, הא', דהאומרת שקר בעדות אשה כיון דאין לה נאמנות מה"ת רק מדרבנן לא עברה בלא תעשה, רק מדרבנן והיא נחשבת מפסולי עדות דרבנן דכשרים לעדות אשה, וה"ה דיכולה להכחיש [ואין לומר דחשודת לאותה דבר להעיד שקר בעדות אשה שוב אין לה נאמנות כלל, דליתא דהאומרת מת בשקר הוא רע לשמים, משא"כ האומרת לא מת בשקר ואוסרתה לינשא היא רע גם לבריות, ובמה שהעידה שקר מת לא נחשדה להכחיש בשקר וזה בשתי נשים, אבל עדים כשרים דאיתא פרק שבועת העדות (ל"ב) דעד מיתה מחוייב קרבן שבועה בעדות אשה ותני שבועת העדות אינה נוהגת בקרובים, והקשו דמשכחת בעדות אשה ותירץ הנוב"י דקרוב אין לו נאמנות מה"ת ע"כ אינו חייב קרבן שבועה ומינה דייק דעד כשר נאמן מה"ת וממילא בשני עדים איכא ממנ"פ כיון דנפסל מה"ת ואינו נאמן להכחיש, ועוד דאף את"ל שגם עד כשר אינו נאמן רק מדרבנן ולא נפסל רק מדרבנן באמת קשה לומר כן מדחזינן דחייב קרבן שבועה] מ"מ כיון דפסול לכל דבר רק לעדות אשה כשר כמו אשה ממילא אינו יכול להכחיש עד כשר, ועיין ש"ע אהע"ז סי' י"ז סעיף ל"ח דעד כשר נגד פסול דינו כרוב דיעות, כן ס"ל לדיעה ראשונה שם שהיא עיקר:

ד) נשוב לדברינו דבעד כשר ועד כשר זה אומר מת וזה אומר נהרג אי אפשר לפסול מטעם הכחשה דממנ"פ אם אומר שקר אינו נאמן להכחיש האחר, אך מ"מ יש חשש ששניהם אינם יודעים אמתת הדברים כמ"ש תוס' לר' יוחנן אליבא דר' מאיר, וע"ז הוכיח רא"ש מדקי"ל כר"י ור"ש:

ה) עוד יש לומר עפמ"ש הטור בהא דקי"ל אחד אומר מנה לבן ואחד אומר מנה שחור מצטרפין משום דאין הכחשה בגוף המעשה, וכתב הטור דהני מילי שאין התובע מכחיש אחד מהם כגון שתובע שניהם, אבל אם מכחיש אחד כגון שאומר מנה שחור לבד הלויתי אינו מצטרף העד שהוכחש, ורבים תמהו דכי היכי דלא הוי הכחשה בין העדים כמו כן לא יחשב הכחשה בין התובע לעד, והנראה לי בדעת הטור דהנה הא ודאי שאם אחד אומר שחור והשני הכחיש ואמר מנה שחור ודאי לא הלוה לבן איני יודע דנחשב האומר שחור ע"א בהכחשה ואף משבועה פטור דמהיכי תיתי נבדה לומר שמא לבן הלוהו, ודווקא זה אומר שחור וזה אומר לבן ובגוף המנה שניהם מודים הוא דלא הוי הכחשה, לא כן כשאומר שחור לא הלוה ועל לבן אינו אומר כלום נחשב הכחשה בגוף המנה:

ו) וראי' לזה מש"ך סי' ל"ג שהוכיח דבממון נמי בעינן עדות שאתה יכול להזימו, מהא דעדים המכחישים זה את זה בחקירות עדותם בטילה והרי הזמן והמקום אינם בגופו של מעשה, אלא ודאי משום דבעינן יכול להזימו יעי"ש, וא"כ בעדות בן גרושה ובן חלוצה דלא בעינן יכול להזימו כמ"ש תוס' ריש מכות בתירוץ הב', וא"כ אם יכחישו העדים זה את זה בחקירות לא יחשב הכחשה, וא"כ קשיא מתני' דמיירי בן גרושה ובן חלוצה שהוזמו לוקין, ולמה, הא צין המזימין מזימין אותם בגוף המעשה רק שבאותו זמן ואותו מקום לא ראו, אבל אפשר שראו במקום אחר ויהי' עדותן קיימת וכ"ש שלא ילקו, ובמקום דבעינן שאתה יכול להזימו י"ל דשוב מדקדקים העדים בזה, מאחר שיודעים שהעדות תלוי בזה, אבל בבן גרושה ובן חלוצה דלא בעי יכול להזימו קשה, אלא ודאי כיון שאין המזימין אומרים שהי' במקום אחר שפיר הוי הזמה, וזה כוונת חכמי לוניל סוף שער כ"ט דס"ל עדים המכחישים זה את זה בחקירות כשירה, אך דווקא זה אומר בניסן ראינו שנינו וזה אומר באייר ראינו שנינו אבל זה אומר בניסן ראיתי וזה אומר בניסן לא הי' אך באייר ראיתי חשוב לגבי ניסן ע"א בהכחשה ומה שאומר באייר עדות אחרת היא יעיי"ש היטב:

ז) נשוב לדברי הטור ונאמר דווקא בהכחשה שבין העדים דעד המכחיש ואומר לא שחור הי' הוא האומר לבן הי' ויש לו כח עד במה שאומר לבן הי' כמו שיש לו כח עד במה שמכחיש השחור, אבל התובע במה שמכחיש העד שאומר לבן הוא כמאה עדים ובמה שאומר שחור הלויתי אין לו נאמנות, והרי זה כאלו עדים הכחישו ואמרו לא לבן הי' והוא אומר שחור והעדים לא אמרו שחור דהוי הכחשה גמורה ודו"ק היטב:

ח) נשוב לנ"ד בנהרג ומת יש לומר דחשוב כמו בדיקות דמכחשת בבדיקות עדותן קיימת, וכן כתב הב"ש סי' י"ז סעיף ט', ולא דמי לבסייף ובארירין דתשיב לדעת הרמב"ם חקירות, דשאני התם דהמעשים מחייבין אותו והמעשה מחולק, אבל אשה זו לא מעשה הריגה מתירתה רק יציאת נשמתו, ויציאת נשמה אחת היא בין ע"י מיתה על מטתו בין ע"י הריגה, וכ"ש לפשט הסוגיא דפרק הי' בודקין סייף וארירין הוין בדיקות, דכל שכן בעדות אשה דחשיב בדיקות, ועל כן בפשיטות מכשיר הרא"ש ולא הוצרך להביא ראי' ממתני' דיבמות רק שלא נאמר בדדמי כנ"ל בתירוץ הראשון, אבל בצרות דאין צרה מעידה לחברתה ואין בדברי' ממש נגד חברתה, רק במה שמכחשת דינה כמכחשת לבד ובגוף המעשה אינה מעידה דאפי' בבדיקות הוי הכחשה גמורה, ה"נ דרך משל האומרת מת הוי הכחשה להאומרת נהרג, שהאומרת מת הא בכלל דברי' שלא נהרג, אבל במה שאומרת מת אין לה נאמנות נגד חברתה והוי כאומרת לא נהרג לבד ובמיתה אינה אומרת כלום דהוה הכחשה גמורה ודו"ק:

ט) והנה בסעיף כ"א דאמר אפי' הכחישו בבדיקות עדותן כשירה משמע בחקירות בטילה, והנה לא מבעיא לדעת הש"ך סי' ל"ג הנ"ל דהכחשה בחקירות בטילה משום דבעינן יכול להזימה ובעדות אשה דלא בעינן יכול להזימה כדברי תוס' מכות הנ"ל ועוד דלא חמיר פסול אינו יכול להזימה משאר פסולי עדות שאינם מחמת עבירה דכשרים לעדות אשה, ועוד דהא אפי' עד מפי עד כשר בעדות אשה אף דעד ראשון העיד חוץ לב"ד, ולא שייכא בי' הזמה כלל, הנה דעדות שאי אתה יכול להזימה כשר בעדות אשה ממילא הכחישו זה את זה בחקירות בעדות אשה כשר לש"ך, אך אף לדעת הפוסקים בממון לא בעינן יכול להזימה אעפי"כ הכחשה בחקירות היינו זמן ומקום פסול, הנה לכאורה קשה בעדות אשה ממנ"פ אם דברי האחד אמת הרי מותרת להנשא, ואם שקר הרי אינו יכול להכחיש האחר כיון שפסול הוא:

י) ויש ליישב לדעת תוס' רבינו פרץ ב"ק (ע"ג) בהא דר' יוסי אמר למפרע הוא נפסל ותוך כדי דיבור כדיבור דמי וכי אתזמו אטביחה אתזמו להו נמי אגניבה, וכתב בתוס' ר"פ דלאו משם פסלות דהא לעיל אמרינן הלכתא שהעידו בבת אחת דאף דאתזמו אגניבה לא חשיבו פסולים בשעה שהעידו אטביחה כיון שהיו יכולים לחזור תוך כדי דיבור, אך משום עדות שבטלה מקצתה אתינן עלה רק למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל הוא הדין דלא בטלה העדות רק מכאן ולהבא לא שייך למימר עדות שבטלה מקצתה ועיי"ש] וזה בגניבה וטביחה ששתיהן לחיוב חשוב עדות אחת אבל עדותו של זה שהוא לחיוב עם הכחשת האחר שני עדיות הן ולא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה ונהי דעדות זה שקר מ"מ לא בטל מה שמכחיש להאחר:

יא) עוד י"ל דגזירת הכתוב היא כשמכחישין בחקירות נפסל העדות, וגדולה מזה כתב הרמב"ם דאחד מכחיש לשנים בחקירות ובדיני נפשות אפי' בבדיקות עדותן בטילה, אף שאין האחד יכול להכחיש לשנים אך גזה"כ כל שיש הכחשה ביניהם העדות בטילה:

יב) מ"מ בנ"ד אין חשש, דלתירוץ ראשון דאף שעדותו שקר מ"מ נאמן להכחיש האחר, וזה כגון שהאחד אומר במקום זה מת ביום אחד בניסן והשני אומר לא כי אלא במקום אחר מת באחד בניסן דאפשר לחלק עדותן ונאמר דאף שאמר שקר מת במה שאומר שביום זה מת במקום פלוני, מ"מ בזה אומר אמת שראוהו במקום אחר ולא מת במקום שאומר העד השני, אבל בנ"ד שהאחד אינו יודע כלל אם עדותו של שני אמת או שקר רק משום העדות שראה שאם באה פקודה שמת בשעדליץ לא באה פקודה שמת בקעלץ, אך אם נחשוב שלא באה פקודה שמת בשעדליץ שוב גם העד עצמו אינו יודע שלא בא הפקודה שמת בקעלטץ ושוב אין לדון רק משום גזירת הכתוב:

יג) אך דקשה טובא על הרמב"ם במה שכתב דאחד מכחיש לשנים עדותם בטילה, מהא דשבועות (מ"ח.) דמפרש לר"ת ברייתא דזה אומר גבוה שלש מרדעות וזה אומר חמש עדותן בטילה ומצטרפין לעדות אחרת, דהיינו לעדות אחרת של חודש, שאם בא אחד והעיד כדברי אחד מהם העדות כשרה, דאין דבריו של אחד במקום שנים, וקשה מה בכך, הא להרמב"ם אפי' אחד מוכחש בחקירות משנים עדותן בטילה, וע"כ לומר דזה דווקא בראו כאחת דהוי עדות אחת לענין נמצא אחד קרוב או פסול, ה"נ הוי עדות אחת. וגזה"כ כל שיש הכחשה בעדות אחת עדותן בטילה, אבל בעדות החודש שכל אחד ראה הירח בפני עצמו אין אחד מבטל עדות השנים, וה"נ בנ"ד אף שהאחד אומר שקר מ"מ אינו מבטל עדות האחר כיון שלא ראו כאחד:

הק' אברהם

נסדר בדפוס של ר' העניך פאלמאן, בפיעטרקוב.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף