יבין שמועה (על התורה)/ריא
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
|
< הקודם · הבא > |
סימן ריא
ואמנם במה שאמר במדרש שהי' משה סבר שהוא נעשה כה"ג יש לנו אריכות דברים בעזה"י ואכתוב אותם הנה בס"ד. הנה במ"ר פ' ואתחנן איתא בזה"ל בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם ולא הועיל כלום כיצד אברהם קרא לו הקב"ה ואמר לו הנני מה הנני לכהונה הנני למלכות וזכה לכהונה וזכה למלכות ואף משה ביקש לעשות כן שנאמר ויאמר משה משה ויאמר הנני לכהונה הנני למלכות ואמר לו הקב"ה אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד. ויאמר אל תקרב הלום אין לך עסק לכהונה שנאמר בה הזר הקרב יומת אין לך עסק במלכות שנא' בו כי הבאתני עד הלום. אברהם אמר ה' אלקים מה תתן לי אמר לפניו רבש"ע אם מתבקש לי שיהיו לי בנים תן לי בדין ובאם לאו ברחמים תן לי ואמר לו הקב"ה חייך בדין הוא מתבקש לך ואף משה כך אמר ה' אלקים אתה החילות אם מתבקש לי בדין שאכנס לארץ ישראל אכנוס ואם לאו ברחמים אכנוס ואמר לו הקב"ה אל תתהדר לפני מלך כי לא תעבור את הירדן הזה עכ"ל המדרש. ועכ"פ מבואר במדרש הנ"ל דמשה שאל גם על הכהונה והקב"ה אמר לו אין לך עסק לכהונה וא"כ תיכף ידע משה שאין לו עסק לכהונה (ומה ששימש משה בשבעת ימי המלואים יבוא לקמן בדברינו בעזה"י) ודלא כדעת המדרש בפי' זו שהבאתי לעיל בסמוך דאמר דמשה הי' סבר שיהי' נעשה כה"ג. ודעת המדרש בפי' זו נראה דהוא כדעת עולא בזבחים דף ק"ב ע"א דאמר בקש משה מלכות ולא נתנה לו דכתיב אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות. וא"כ לא דיבר כלל מענין הכהונה ושפיר י"ל דמשה הי' סבר שהוא יהי' כה"ג:
וחל עלינו להבין במאי פליגי דלמר ביקש משה גם על הכהונה ולמר לא ביקש רק על המלכות וגם יש להבין במ"ש דמשה רצה לדמות עצמו לאברהם בשני ענינים דבשלמא במה שאמר הנני לכהונה ולמלכות שפיר שייך לומר שדימה עצמו לאברהם אבל במה שאמר ה' אלקים והתפלל בנוסח התחלה שהתפלל אברהם בזה לא יתכן לכאורה לומר שדימה עצמו לאברהם אלא שלמד ממנו נוסח התפלה וכמו שאנחנו כולנו מתפללין בנוסח התפלה אשר קבלנו מאנשי כנה"ג וגם נבאר מארז"ל במס' ע"ז דף ל"ד ע"א ר' עקיבא איקלע לגינזוק בעו מיני' במה שימש משה כל ז' ימי המלואים לא הוי בידי' אתי שאל בי מדרשא אמרו לו ששמש בחלק לבן ר' כהנא מתני בחלק לבן שאין בו אמרא וגם בזה יש להבין במאי פליגי. ועוד ראיתי במפרשי התורה שהביאו מדרש תמוה מאוד וז"ל שבשעה שנאמר למשה לא תעבור את הירדן הזה אמר יחי ראובן ואל ימות והמדרש הזה אומר דרשוני. ועוד איתא בילקוט פ' ואתחנן בפסוק אז יבדיל משה אמר ר' לוי כיון שאמר לו הקב"ה הפרש ערי מקלט אמר לו משה למה אמר לי' אם יהיה אדם הורג בשגגה יהי' בורח לשם אמר משה שירה יש לי לומר על הדבר הזה שאף לי אירע הדבר הזה שהרגתי את המצרי כו' והוא תמוה דמשמע דבשוגג הרג את המצרי ושוגג מאן דכר שמי'. ועוד שירה זו מה טיבה ושמחה מה זו עושה וכי משום שהרג נפש בשגגה אומר שירה ואילו הי' נגלה לערי מקלט הי' מקום לומר דשר השירה הזאת שנתכפר לו בגלות אך הרי באמת לא נגלה לשם:
וכדי לבאר הני ארבעה מאמרים התמוהים לקדם עוד מאמר א' התמוה לכאורה טובא וזה תוארו במדרש פטירת משה בשעה שאמר משה אעברה נא ואראה אמר הקב"ה למשה משה אתמול הרגת את המצרי ועכשיו אתה מבקש לכנוס לארץ ישראל אמר לו רבש"ע והלא את הרגת את הבכורים אמר לו ולא כתבתי בתורתי אני אמית ואחי' מחצתי ואני ארפא עכ"ל והוא תמוה טובא חדא היך תלוי' הדעת המצרי בביאת משה לארץ ישראל והלא אחרי שהרג את המצרי זכה משה לכל הכבוד הזה ומשה עלה אל אלקים ואם לךא עכבוהו הריגת המצרי לעלות אל אלהים איך יעכבוהו מלעלות לא"י ועוד דאי נחליט דבכח החטא הזה לעכבו שלא יבוא לא"י א"כ מה זה שטען משה והלא אתה הרגת את הבכורים הלא אל אמונה ואין עול וטעמו מבואר שהי' במדה כנגד מדה וכה אמר ה' בני בכורי ישראל וגו' וגם כי ח"ו עלתה על דעת משה משה דכיון כשהשי"ת הרג את הבכורים הותרה הרצועה ח"ו והלא כתיב לא תרצח. וגם בתשובה השי"ת יש להבין דהוי לי' להשיב דבדין הרגם ועוד דהרי מדכתיב אני אמית ואחי' ולא כתיב אחי' ואמית דרשו רז"ל בפדר"א והובא בילקוט דקאי על תחית המתים והרי פשיטא דבכורי מצרים לא יקומו בתחה"מ וגם יש לדקדק במה שאמר ולא כתבתי בתורה כו' ומה נ"מ אם כתבו בתורה אם לאו וגם יל"ד במה שהביא סיפא דקרא מחצתי ואני ארפא הוא מיותר לגמרי:
וליישב כל זה נקדים דברי רז"ל בסנהדרין דף נ"ח אמר ר' חנינא ב"נ שהכה את ישראל חייב מיתה וכתב הרמב"ם בפ"י מה' מלכים דאינו חייב רק מיתה בידי שמים לכן אלו ראה שעתיד איש לצאת ממנו לא הי' הרגו אבל כיון שראה שאין איש עתיד לצאת ממנו לא הי' הרגו אבל כיון שראה שאין איש עתיד לצאת ממנו וגם הוא חייב מיתה בידי שמים לכן הרגו בדין ועיין מהרש"א בח"א שם שהביא דברי הרא"מ הללו בשינוי לשון. ולפ"ז לכאורה יש לתמוה טובא במדרש הנ"ל דאמר הקב"ה למשה אתמול הרגת את המצרי כו' והלא כדין הרגו ולא עשה בזה שום עול כיון שהי' חיוב מיתה לשמים. ומיהו בזה י"ל דהנה איתא בילקוט כיון שאמר הקב"ה לדוד דמים רבים פכת לא תבנה את הבי' באותה שעה ירא דוד ואמר הרי נפסלתי לבנותו. ואמר לו הקב"ה חייך הרי הן אותן דמים עלי כקרבנות אמר דוד א"כ למה איני בונה אמר לי' הקב"ה אם אתה בונה אותו לא יחרב אמר לי' דוד אדרבה אבניהו ולא יוחרב אמר ליה הקב"ה במה אשכך את חמתי שנאמר כילה ה' את חמתו ויצת אש בציון ותמה בשבט ישראל בסי' קכ"ב דא"כ היך השיבו הקב"ה בתחלה דמים רבים שפכת כו' כיון דעיקר הטעם הוא משום שלא ישלטו השונאים במעשי ידיו ותירץ הוא ז"ל דבאמת זה היתה כונת הקב"ה כשאמר דמים רבים שפכת והרי הם אלי כקרבנות לכן אם אתה תבנה את הבית לא יוחרב אלא דדוד לא הבין זאת עד שפירשה הקב"ה בעצמו עכ"ד ז"ל וש"י:
והנה בס' מגלה עמוקות אופן כ' כתב הטעם שלא בא משה לארץ ישראל עפ"י מ"ש רז"ל בסוטה דף ג' מהו דכתיב לישרים נאוה תהלה אל תקרה נאוה אלא נוה זה דוד ומשה שלא שלטו שונאיהם במעשי' ידיהם. ונמצא אלו בא משה לא"י לא הי' יכולים השונאים לשלוט בבהמ"ק והי' מוכרח לשפוך חמתו על ישראל וז"ש רז"ל דאמר הקב"ה אם אתה תעבור ישר' יאבדו עכ"ל ול"ז י"ל דמ"ש הקב"ה למשה אתמול הרגת את המצרי הוא ג"כ באותה כוונה שאמר לדוד דמים רבים שפכת כו' וכלומר כיון שקנאת את קנאתי והרגת את המצרי והוא נחשב אצלי כקרבן א"כ אם תבוא לא"י לא יוחרב המקדש ובמה אעשפך את חמתי:
והנה כבר נודע מחלוקות הראשונים אי היו לישראל קודם מתן תורה דין ישראל או הי' להם דין בן נח וכתב הפרשת דרכים להוכיח דבע"כ ר' חסדא דאמר בסנהדרין דף כ"ח ב"נ שהכה את ישראל לחייב מיתה בידי שמים סובר דהי' להם קודם מ"ת דין ישראל ולכן שפיר ילךיף מהאי דמשה אבל אי היו להם דין ב"נ א"כ ליתא להאי טעמא. והעולה עכ"םפ מדברינו דאם הי' להם דין ישראל א"כ הי' חייב מיתה בייד שמים אבל אי הי' להם דין ב"נ א"כ אדרבה חוב הוא לו שהרג את המצרי ולו אין משפט מות: