טורי אבן/ראש השנה/ח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־17:57, 7 במאי 2024 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (+הערות מקונטרס אחרון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טורי אבן TriangleArrow-Left.png ראש השנה TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
חידושי הר"ן
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
טורי אבן
רש"ש
גליוני הש"ס

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


דף ח' ע"ב

איזה חג שהחדש מתכסה בו הוי או' זה ר"ה. התוס' פי' בשם הר' משולם שהחדש מתכס' בו שאין חטאת ר"ח קרב בר"ה כדכתי' מלבד עולת החדש ולא כתיב מלבד חטאת ועולה. והקשה לו ר"ת דבריש תוספתא דשבועות תניא ל' שעירים מקריבים ישראל בכל שנה וחשיב י"ב בר"ח. ולי י"ל כסברת ר' משולם דשעיר ר"ח לא קריב בר"ה למאי דס"ל לר"י ברפ"ק דשבועות דבין של רגלים בין של ר"ח כפרתן שוה לכפר על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף וכיון דכפרת שעיר של ר"ח ושל ר"ה שווין קרב א' (שעי') [צ"ל שני] למה בה. כדתניא בפ"ק דזבחים (דף ז') רש"א ב' שעירי עצרת למה באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו נזרק דמו של א' שני למה קרב על טומאה שאירע בין זה לזה אמור מעתה ראוי' הי' ישראל להקרי' קרבנותיהן בכל עת ובכל שעה אלא שחיסך הכתוב ודווקא התם דגלי קרא בהדיא להביא משום טומאה שאירע בין זה לזה אבל בר"ה דלא גלי אדרבה מדכתיב עולת החדש וחטאת שיירי' א"ל דא"צ אלא א' בלבד ולא חייש קרא לטומאה שאירעה בין זה לזה מפני החיסך כמו שחס מלהקריב בכל עת ובכל שעה. מיהו ה"ט ל"ש אלא לר"י דס"ל כפרת שעיר ר"ח וכן של רגלים שוין וכן לר"מ דאמ' התם כל שעירי' כפרתן שווים אבל לר"ש דאמר התם דשל רגלים מכפרים על שאין לו ידיעה כלל ושל ר"ח על טהור שאכל את הטמא כיון דאין כפרתן שוה צריך להקריב זה וזה זה לכפר על שלו וזה לכפר על שלו והשתא ההיא דתוספתא ר"ש היא וההיא דשמעתין ר"מ ור"י היא ומיהו לר"ש בן יהודא דאמר התם של ר"ח מכפר על טהור שאכל את הטמא מוסיף עליו של רגלים שמכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה א"ל נמי דבר"ה קרב שעיר של ר"ח:

וכ"ת תינח של ר"ח בעי לשל ר"ה דמרובה כפרתו משל ר"ח אבל תסגי לי' בשל ר"ה בלבד דהא בכלל מאתי' מנה י"ל כיון דתנן רפ"י דזבחי' (דף פ"ט) כל התדיר מחבירו קודם את חבירו מוספי ר"ח קודמין למוספי ר"ה נמצא לפי סדר הקרבתן לק"מ ראשון קרב שני למה בא כיון דשל ר"ח קרב ראשון וקודם לשל ר"ה שני של ר"ה מפני תוספ' כפרתו לכפר על שאין בו ידיעה והא ל"ל דתסגי בשל ר"ה לחוד ושל ר"ח ל"ל. די"ל כיון דשל ר"ח קרב קודם ובשעת הקרבתו מכפר כפרתו לא רצה הכתוב לשנות ר"ח של ר"ה משאר כל ר"ח ואח"כ בא של ר"ה ומירק כפרתו רגלי' לכפר על שאין בו ידיעה:

אבל קשה על הא דפי' דלר"מ ור"י דס"ל דשעיר של ר"ח ושל ר"ה כפרתן שוה ואין צריך להקרי' שעיר של ר"ח ור"ה ובשל ר"ה לחוד סגי. למה לי דכתב רחמנא לשעיר כלל גבי סדר קרבנות ר"ה. כיון דכפרת של ר"ח ושל ר"ה שוין ודין הקרבתן שוה לשתוק קרא מיני' וממילא ידענו דמקריבן בו שעיר מידי דהוי אשאר ר"ח דמקריבין בו שעיר ומה לי' קרב משום ר"ה ומה לי' אם קרב משום ר"ח. וכיון שכן אפשר לומר להפוך דלר"מ ור"י כיון דכפרתן שוה בע"כ קרב של ר"ח ושל ר"ה דאלת"ה שעיר דגבי ר"ה דכתב רחמנא ל"ל. ת"ל משום ר"ח. א"ו דזה וזה קריב. וכ"ש לר"ש דאמר של ר"ח מכפר על טהור שאכל את הטומאה ושל רגלים על שאין בו ידיעה וכפרתו של זה אינו ככפרתו של זה וזה קרב לעצמו וכן זה. אבל לר"ש בן יהודא דשל ר"ח מכפר על טהור שאכל את הטומאה ומוסף עליו של רגלים שמכפרים על זה ועל שאין בו ידיעה י"ל דמקריב את של ר"ה ודיו וא"צ לשל ר"ח דאית' בכלל מאתי' מנה. והשתא שמעתין דאמ' מהחודש מתכסה בו שאין קרב של ר"ח ר"ש בן יהודא היא וההיא דתוספ' כשאר תנאי:


אין לי אלא לישראל לאו"ה מנין ת"ל משפט. ק"ל הא ודאי האי חק לישראל דדווקא לישראל ולא לאו"ה דהא בקידו' החודש איירי כדאמ' בסמוך מלמד שאין ב"ד של מעלה נכנסין לדין אא"כ קידשו ב"ד של מטה את החודש. ולקמן רפ"ג אמ' אימת הוי חק בגמר דין וקרא לי' משפט מה משפט ביום קידוש החודש ביום וי"ל דהאי כי חק משמע הכי ומשמע הכי משמע בחק של קיה"ח ומשמע בחק של דין כדאמרי' רפ"ב דביצה (דף ט"ז) כל מזונותיו של אדם קצובין לו ונפקא לן מחק לישראל וחק לישני דמזוני הוא. וה"נ משפט דרשינן לי' הכא אדין של מעלה ולאו"ה. וברפ"ג דריש לה אקידש החודש והכא ה"ק אין לי חק של דין אלא לישראל כו':


יובלות בעשרה בתשרי הוא. כתבו התוס' לר"א דאמ' לעיל ד' ר"ה בד' ר"ח פריך הא דאמ' ר"ח לעיל רגל שבו ר"ה לרגלים המנ"ל הכא הכי ול"נ דא"א לומר כן הכא דהא אחר יובלת קתני לנטיעה ולירקות ולהני ודאי ר"ה שלהם א' בתשרי הוא ואי ליובלות ר"ה עשרה בתשרי הוא הו"ל למיתני יובלו' בתר הני שהרי קדים ר"ה דידהו לשל יובלו'. ובע"כ צל"כ דאל"כ לר"א נמי לק"מ[1] דאפ"ת יובלות בי' בתשרי אכתי איכא ד' ר"ה בד' ר"ח דהא א' בתשרי ר"ה הוא לשנים ולשמיטין ולירקות ואיכא למימר דיובלת לאו אד' ר"ה קאי כמו שלא קאי ארגלים שהוא בט"ו בניסן אלא ודאי כדפרי' והשתא פריך לכ"ע:


וקדשתם את שנת החמשים מה ת"ל. פרש"י מכיון שאמר שבע שבתות שנים והעברת שופר בחודש השביעי יודע אני שהיא שנת החמישי'. וק"ל הא קרא דוקדשתם מיבעיא ליה שצריך לקדש שנה הנ' לומר מקודש השנה וכדאיתא בסמוך ורבנן שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים וגם לרבנן קשה מנ"ל למעוטי חדשים מקידוש דלמא לגופי' איצטרך לומר ששנת היובל צריך קידוש:

ונרא' לי דשנה יתירה דריש דהוה מצי למכתב וקדשתם את שנת החמישי' לחוד שנה ל"ל א"נ המ"ל וקדשת' את החמישים שנה. שנת ל"ל. אלא לדרשא:


מר"ה ועד יוה"כ לא הי' עבדים נפטרים לבתיהם ולא משתעבדין. נ"ל דה"ט דר' ישמעאל או דס"ל כר"י לקמן דמצות יובלת תלוי בתקיעת שופר או אפי' כרבנן דאף בשמיטת קרקעות נמי תלוי מ"מ ת"ש נמי בעי. והיינו דקאמ' תקעו ב"ד בשופר היינו ביוה"כ עבדים נפטרים לבתיהם הלכך מר"ה ועד יו"הכ מצות יובל תלוי וקיימא אי תקעו שופר ביוה"כ לרבי יהודא ולרבנן שמיטת קרקעות עם תקיעת שופר חייל יובל למפרע מר"ה ואי לא לא חייל ובטל יובל זה לגמרי מש"ה אין עבדים נפטרים מר"ה לגמרי לבתיהן דלמא לא עבדין ביוה"כ הא דמעכב את היובל ומ"מ לא משתעבדין דדלמא עבדי להו וחיילי יובל למפרע מר"ה ודמי הא מילתא לי"ט של ר"ה דתלוי וקיימא דאי מקדשין ב"ד את החודש ביום ל' חל י"ט למפרע מתחילת הלילה ואי לא לא מש"ה אסור במלאכה ביום ל' של אלול מבערב מספק כדאמר לקמן בפרק ד' וה"נ דכוותי' והא ל"ל דר"י דס"ל מר"ה חייל יובל פליג על הני תנאי דלקמן וס"ל שאין שום אחד מהן מעכב למצות יובל דא"כ לקמן דפריך לרבנן הא כתיב יובל ה"ל למפרך נמי לר"י הא כתיב היא וה"ל להגמ' לפרש היא לר"י למאי אתי אלא ודאי כדפי':

ואין לפרש שמצות יובל מר"ה ועד יוה"כ חל בהחלט ואינו תלוי בתקיעת שופר אלא הימים הבאים מיוה"כ אי תקעו שופר קדשו ואי לא בטל היובל להבא מיה"כ ואילך אבל הימים דלמפרע מר"ה ועד יוה"כ לא בטילן. דאין זה סברא דא"כ לפעמים אין יובל נוהג אלא ימים מועטי' הללו שמר"ה ועד יוה"כ בלבד בדלא תקעו. ועוד דא"כ סברת ר"י הפוכה לגמרי משל רבנן דלרבנן ימים הללו שמר"ה ועד יוה"כ קילי מכל השנה ולעולם הן חול דיובל אינו חל לעולם עד יוה"כ. ולר"י אלימא טפי דקדושי לעולם בלי תנאי משא"כ מיוה"כ ואילך דקדושתן תלוי בתנאי דתקיעת שופר ואי לא תקעי לא קדשי. אלא וודאי כדפרי' עיק':

וכ"ת הא אמר לעיל (דף ח') כי קחשיב מידי דלא תלוי במעשה כו' ופריך והרי יובלות ומשני ר"י היא ולמאי דפי' הא אפי' לר"י יובלות תלוי במעשה בת"ש המעכבו לק"מ דהא דקאמר מידי דתלוי במעשה לא חשיב היינו שהמעשה קדמה לשנה וא"א לשנה לחול בשום ענין אא"כ קדמה לה מעשה ואר"ה דעומר וב' הלחם קאי התם דא"א לשנ' להתחד' בי"ו בניסן ובו' בסיון להתי' החד' במדינ' ובמקדש אא"כ קרבו לעומר וב' הלחם קודם. אבל יובל השנה מתחלת קודם למעשה שהשנה תלוי בו שהשנה מתחדשת לר"י בר"ה והמעשה שתלוי בה השנה בא ביוה"כ מאוחר לה ובהכי ניחא לי מאי דקשה להתוס' התם אהא דפריך והרי יובלות מאי ס"ד הא לא מתוקמי כלל אלא לר"י לקמן. ולמאי דפי' א"ש דס"ד דאף לר"י תלוי במעשה[2] הוי כיון דא"א אלא ע"י מעשה הבא אחריה. ומשני ר"י היא ואין זה קרוי תלוי במעשה כיון דחלות היובל קדים למעשה מיהו קושיות התוס' בלא"ה לק"מ וכדפי' התם:

ושדות חוזרות לבעליהן. וק"ל הכא משמע דאפי' לר"י דס"ל דיובל מר"ה חייל אפ"ה שדות אינן חוזרות עד לאחר תקיע' שופר ביוה"כ ואלו בספ"ד דערכין (דף כ"ח) לא משמע הכי דאמר התם א' יובל ואחד שביעית משמטין כאחד. פירוש שמיטת קרקע דיובל ושל כספים בשביעית חלין כאחד. מפני שהיובל משמט בתחלתו ושביעית בסופו ופריך יובל בתחלתו ביוה"כ הוא ומשני הא מני ר"י היא דא' יובל מר"ה הוא דחייל. ש"מ דשמיטות קרקעות לר"י מר"ה הוא (הא) [צ"ל הא הכא משמע] דבת"ש דיוה"כ הוא דחוזרין ולא מר"ה וי"ל דלמאי דפי' א"ש דמצו' יובל מר"ה ועד יוה"כ תלוי וקיימא בספק אי תקעי ביוה"כ חיילא למפרע ואי לא לא חיילי. ולפי"ז שמיטו' קרקעו' מר"ה ועד יוה"כ נמי תלוי בספק אי תקעי ביוה"כ חל למפרע מר"ה נמצא שביעית ויובל משמטין כאחד ולפי"ז דין קרקעות כדין עבדי' מר"ה ועד יוה"כ דלא משתעבדין ולא נפטרין עד דאיגלי מילתא ביוה"כ אי חייל או לא חייל כדפי' בסמוך. ה"נ קרקעות מר"ה ועד יוה"כ תלוין ועומדין בספק ואין הלוקח משתמש בהן ולא חוזרות להמוכר עד דתיגלי מילתא ביוה"כ. וכיון דחילק ברישא גבי עבדים דלא משתעבדין ולא נפטרין מר"ה ועד יוה"כ סמיך בסיפא גבי קרקעות נמי אההיא חלוקה ול"צ לפ' דממילא משמע דמ"ש קרקעות מעבדים:



שולי הגליון


  1. קונטרס אחרון
    אבל המהרש"א ז"ל מגיה בד' התוס' בשם תוס' ישנים דצ"ל דלרבא פרי' ולא לר"א. ומהתימה במ"ש רבינו לעיל ד"ה והרי יובלות שלפ"ד התוס' ניחא להו לשאר אמוראי שהרי וודאי לרבא קשה. ועוד שהרי רב אשי ע"כ אית לי' הא דר"א כמו שפר"שי שם בדר"א:
  2. קונטרס אחרון
    תי' הגאון עולה יפה להא דפריך שם והרי יובלות לשינויא דר"ש בדר"א דלא חשיב כ"א מידי דלא תלי במעשה אבל לשנויא דר"פ שם דל"ח אלא מידי דחייל מאורתא דפריך שם ג"כ והרי יובלות אשר גם ע"ז שייך קושיית התוס' דשם אין תירוצו מספיק. מהרב המובהק מו"ה ש"ש:
Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף