שאילתות דרב אחאי/צא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אחרי מות
שאילתא דאילו מאן דשחיט חיוותא או ציפרא מיחייב לכסויי לדמיה בעפרא שנאמר איש איש מבית ישראל וגו' וא"ר זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר (א) מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה ואילו מאן דשחיט אווזין ותרנגולים אע"ג דניצודין ועומדין אש' יצוד קרינא ביה וחייב לכסות דת"ר אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד ניצודין ועומדין כגון אווזין ותרנגולין מניין ת"ל ציד מכל מקום ולמה נאמר אשר יצוד לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר (ב) אלא בהזמנה הזאת דלא לפסיד איניש ממוניה דתניא כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון יכול יקח מן השוק ויאכל ת"ל וזבחת מבקרך יכול יזבח כל בקרו ויאכל ת"ל מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך מיכאן א"ר אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה (ג) יקח ללפסו ליטרא ירק עשרת מנה יקח ללפסו ליטרא דגים עשרים מנה יקח ללפסו ליטרא בשר המשים מנה ישפתו לו קדרה בכל יום ואידך אימת אמר רב פפא מע"ש לערב שבת אמ' רב צריכים אנו לחוש על דברי הזקן אמר ר' יוחנן אבא ממשפחת בריאים הוא אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בכיסו יריצנה לחנווני אמר רב נחמן כגון אנו לווין ואוכלין. ואילו מאן דשחיט טמאי' פטור לכסות שנאמר אשר יאכל והיכא דשחט ולא אישתחיט שפיר פטור לכסות כדתנן השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור לכסות ואילו מאן דשחיט חיה או עוף ולאו אדעתיה דאכיל מיניה אלא מיבעי ליה לדמיה כיון דשחיטה מעלייא היא דאי בעי אכיל ליה חייב לכסות דתניא השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה או נוחרו או עוקרו וחרש שוטה וקטן ששחטו ואחרים רואים אותן חייבים לכסות ואי לא (ד) אע"ג דמחזיקי לן ששחטו שפיר פטורים לכסות כדתנן חש"ו ששחטו ואחרי' רואי' אותן חייבים לכסות בינן לבין עצמן פטורי' לכסות:
ברם צריך אילו היכא דשחט שחיטה מעלייא (ה) ואיטריף מחמת ד"א או דרסה או נפלה מן הגג כי האי גוונא מי מיחייב לכסות אי לא כיון דשחיטה מעלייא היא ופסולה מחמת ד"א שחיטה קרינא בה וחייב לכסות דהא מטהרה מידי נבלה או דילמא כיון דלא שרייא באכילה לא שחיטה קרינא ביה ולא מיחייב בכסוי מיפלג פליגי בה ר' מאיר ור' שמעון דר' מאיר אמר שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה ר"ש סבר לא שמה שחיטה הילכתא מאי ת"ש (צח)דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ראה רבי דבריו של רבי מאיר באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים דתנן השוחט ונמצא טריפה השוחט לע"ג השוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ וחיה ועוף הנסקלין ר' מאיר מחייב בכסוי וחכמי' פוטרין ואיסתברא ליה טעמיה דרבי שמעון בכסוי הדם דכתיב אשר יאכל לאפוקי בין עוף טמא ובין טרפה דלאו בני אכילה נינהו והלכתא כרבי שמעון: ראה זה חדש הוא (ו)
דרשה דר' חייא בר אבא בפשטא דשאילתא ובעי' בחש"ו. אי נמי ברם צריך אילו חרש שוטה וקטן ששחטו חיה ועוף ואין אחרים רואין אותן מי מחייבין לכסויי לההוא דמא או לא מפלג פליגי בה ר"מ ורבנן דתנן חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן חייבין לכסות בינן לבין עצמן פטורין לכסות וקא תני סיפא וכן לענין אותו ואת בנו ששחטו ואחרים רואין אותן אסור לשחוט אחריהן בינן לבין עצמן ר"מ מתיר לשחוט אחריהן וחכמים אוסרים וקיי"ל דרבנן אפי' על רישא נמי פליגי ושבקין ליה לר"מ עד דמסיק דיבוריה והדר מיפלגין עליה מ"ט דר"ט דשרי ולא חייש לה למילתא אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר"י מחייב היה ר"מ על שחיטתן משום נבילה מ"ט הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים (ז) ואע"ג דר"ט חייש למיעוטא כיון דחזקה דאיסורא קיימא וקא מסייע חזקה לרובא אזיל בתר רובא ורבנן כיון דגמירי למישחט לא אמרינן רוב מעשיהם מקולקלים הילכתא כר"מ דאמר רוב מעשיהם מקולקלים או כרבנן דאמרי כיון דגמרי למשחט לא אמרינן רוב מעשיהם מקולקלין תא שמע דשלח ר"א לגולה הורה רבי כר"מ דפטור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |