של"ה/קדושת האכילה/עמק ברכה/הגהות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

של"ה קדושת האכילה עמק ברכה הגהות

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הגהות עמק ברכה

הקונטר"ס הזה חברת"י לספר עמק ברכה בילדותי בענין כוונת השלחן המוזכר שם מסתעף לשני סעיפים:

אמר המגיה, אחרי רואי כי באו שש מעלות בשלחן של אדוני אבי י"ץ המדברים בענייני אכילה, והאריך בהם לטוב לנו כל הימים, אמרתי בלבבי שש אנכי על אמרתו, וגם אני לא אחשוך פי מלדברה, ואוסיף נופך משלי לברר ולבאר דברי אבי מורי ע"פ רמזים וסודות אשר הקרה ה' בפי לחדש, דבריהם מתוקים מדבש ונופת צופים:

ומאחר שכתב בזוהר בפרשת בראשית (ח"א ד, ב) ר' שמעון פתח, ואשים דברי בפיך (ישעיה נא, טז), כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילא, בגין דקודשא בריך הוא ציית לקולהן דאינון דמעסקי באורייתא, ובכל מילי דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא, עביד רקיע חדתא, עד כאן לשונם. הרי נשמע מזה המאמר, דמי שמחדש דברי תורה בורא שמים חדשים, על כן אמרתי עם לבי אותן הדברים שחנני אלהים לדרוש מלבי לסמוך אותם על ענין מראה הסולם שראה יעקב ראשו מגיע השמימה, אולי אבנה גם אנכי לזכות בדברי תורה לברוא שמים חדשים, בחידוש הזה שאחדש לכם:

כתיב בפרשת ויצא (בראשית כח, כ-כא) וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים, עד כאן. קשה למה לא נדר יעקב מיד שיצא והלך מבית אביו קודם שראה מראה הגדול והנורא הזה ענין חלום הסולם, והלא דברים קל וחומר, אם פחד יעקב שמא יגרום החטא לאחר שהבטיחו הש"י והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך (שם טו) וגומר, מכל שכן שהיה לו לפחוד מקודם. וראיתי קצת מהמפרשים שהרגישו בקושיא זו, וכתבו על פי דרכם מה שכתבו. ואני בתומי אלך לרגל המלאכה אשר אתי בעטי אחישנה ליודעי חן ומביני בינה:

עוד קשה, למה נדר יעקב אבינו הנדר הזה בלשון אסמכתא כדקיימא לן (ב"מ סו, ב) כל דאי אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא, ואע"פ שכתבו הגהות מיימוני בשם הר"מ והביא בית יוסף בטור חושן משפט סימן ר"ז, דנדר ושבועה ותקיעת כף אין בהם משום אסמכתא, מכל מקום טפי הוה ליה ליעקב לזרוזי לדבר מצוה ולנדר בנדרו בלשון שהוא שריר וקיים טפי. ואף כי יש לתרץ קושיא זו היטב, דאדרבא יעקב אבינו עשה כן כדי להראות הלכה למעשה לדורות דבנדר אין בו דין אסמכתא, וכענין שאמרו ז"ל (בר"ר ע, א) וידר יעקב נדר לאמר לדורות שנודרין בעת צרה, אף כן אנו נאמר דמשום הכי נדר בלשון אסמכתא כדי להראות לדורות שבנדר אין בו אסמכתא, מכל מקום קשה קושיא אחרת בכיוצא בזו, מאחר שרצה לנדור לא היה לו לתלות נדרו בתנאי, רק היה לו לנדור בין יתקיים התנאי, בין לא יתקיים:

עוד קשה, למה אמר יעקב בלישניה, אשר אנכי הולך, ולמה לא אמר אני, כי כבר ידוע מה שכתב הבחיי וכן הוא מוסכם בפי כל המקובלים, כי תיבת אנכי רומז יותר לפנימית מתיבת אני, ולכן התחיל הש"י י' דברות (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך, ולא אמר אני ה' אלהיך, ומי יתן ואדע למה ועל מה דיבר יעקב לשון פנימי:

והקושיא העולה על כולם היא זאת מה שאמר והיה ה' לי לאלהים, שתלה קבלת אלהות בתנאי, וחס ליה לאבא אבינו יעקב בדבר זה וכיוצא בו. אף שרש"י תיקן זה הדבר על דרך פשוטו, וכתב שהנדר קאי על והאבן וגו', מכל מקום לפום ריהטא לא משמע הכי. על כן אמרתי גם אנכי אענה חלקי, ויהיה אלהים עמדי:

ידוע כי יעקב ועשו היו שני הפכים בנושא אחד, דהיינו בבטן אמם רבקה הקדושה, והם רמז להשתלשלות הנמצאות היורדות מאת ה', שהם אחוזים וקשורים בסטרא דקדושה ועכ"ז הם נפרדים, והיינו עולם הזה ועולם הבא, שאף אם הם מתחלפים כשזה קם זה נופל, מכל מקום הם קשורים בקשר אחד בהקב"ה, כי הוא מחיה את כולם ומהווה את כולם, והם ממש כדמות יעקב ועשו שהיו בגוף אחד כי הם נגד עוה"ז ועוה"ב. ושמותם נאה להם לרמוז על זה, עשו מלשון עשיה שהוא עולם המעשה. ויעקב מלשון עקב וסוף שהוא עולם הבא, כאשר הוא סוף כל האדם:

והיו"ד הבאה בראש יעקב הנוספת על תיבת עקב, רומזת לתכלית מביא לאדם לעולם הבא הנקרא עקב, וזהו היו"ד שרומזה לי' דברות שהוא כולל התורה כולה. ועל היו"ד הזה בא הרמז בפסוק (בראשית ג, טו) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, דכבר ידוע למי שנכנס מעט בשערי הקבלה, כי סוד נחש וסמאל ויצר הרע הכל אחד הוא, לכן אמר הש"י לנחש הוא ישופך ראש, רצה לומר אתה היצה"ר, האדם יגבור עליך וימשול בך בראש, דהיינו ביו"ד שהוא ראש אותיות מיעקב, והיא גם היא ראש לכל אותיות דא"ב כמו שכתב הפרדס פרק י"ג משער אותיות, כי היו"ד ראש לכלן מטעם דהא א' הוא ראשונה והיו"ד יושבת על א' כזה א' וק"ל. והיו"ד רומזת על י' דברות שהם כלל התורה כולה כדפירשתי לעיל, והתורה אבן נגף ליצה"ר כנודע. ואמר ואתה תשופנו עקב, רצה לומר כשיסתלק היו"ד, דהיינו יסלק עצמו מן התורה וישאר עקב מיעקב, אז תשופנו אתה כי יכול תוכל לו וכמו שאמר הכתוב (בראשית כז, מ) והיה כאשר תריד ופרקת עלו, ושם קאי על עשו שהוא תחת ממשלת סמאל כנודע:

ואפשר דגם ע"ז ירמוז הכתוב שאמר (שם כה, כו) וידו אוחזת בעקב עשו, ירצה כי כשנסתלק היו"ד ונשאר עקב, אז יש שליטה לעשו שהוא סוד היצה"ר בעקב ההוא כמו שכתוב ואתה תשופנו עקב, לכן ייחס העקב לעשו. אבל יעקב הצדיק, אחז ידו דהיינו יו"ד אותיות דדין כאותיות דדין, ביעקב שהיה שם יעקב שלם, על כן כתיב מיד ויקרא שמו יעקב. ופירש רש"י, הקב"ה קרא שמו יעקב, כי אז הוא חלק ה' ויעקב חבל נחלתו (דברים לב, ט):

ועל ענין זה אמר הכתוב (בראשית לג, יח) ויבא יעקב שלם. רצה לומר, מאחר שלא למד ממעשי לבן כלום אלא קיים כל התורה, כמו שכתוב (שם לב, ה) עם לבן גרתי דהיינו תרי"ג מצות, אז זה יעקב שלם, דהיינו יו"ד עם עקב, וק"ל:

ולהורות על ענייניהם שזה נגד עולם הזה, וזה נגד עולם הבא, אמר הכתוב (בראשית כה, כז) ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים. ירמוז העולם הזה שהוא חלק עשו, כל עניינו היה לרדוף אחר המותרות להציד ציד להביא יום ולילה לא ישבותו, להיות איש שדה תמיד לישב בקרנות ולהרחיק נדוד למרחקים ולבלתי השקט מרתיחת התאוה והחמדה, וסיבה המביאה לזה הוא בטן רשעים שלעולם חסר, ואומרים תמיד שלום עליך נפשי, כי כן עש"ו עולה למנין שלו"ם. ועל זה ירמוז הכתוב שאמר (שם לו, א) עשו הוא אדום, שמשכן התאוה והחמדה הוא בכבד שכולה דמא, על כן המרה תלויה בה, כי מרה תהיה באחרונה למי שהולך אחר הכבוד. ומאחר שתיבת אדום רומזות על הכבד כדפירשתי, אמר שעשו הוא אדום. אבל יעקב איש תם יושב אהלים, רצה לומר שיושב בשלוה בשני אהלים, דהיינו עולם הזה ועולם הבא, כי כן יעקב אומר יש לי סיפוקי ואוחז במדת ההסתפקות, ואז הוא יושב בהשקט ובטח ונוח ושקט, משא"כ הרודף אחר תאות שלא ינוח ולא ישקוט שעליהם נאמר (ישעיה נז, כ) והרשעים כים נגרש, כל מאכליו הם לחם עצבים, כי הוא מפחד תמיד ואומר מה אוכל למחר, ואיננו אוכל אלא כמאכל בן דרוסאי למהר לשלול חש לבוז. אבל הצדיק הבוטח בה', שמח תמיד בחלקו:

סוד סעיף ד' מו' מעלות שכתב אדוני אבי שלא יאכל אדם לחם עצבים ישמח בהש"י המשביע רעבים

אומר ברוך ה' יום יום ואוכל בשמחה לחמו, כי אינו חפץ במותרות, רק אשר יאכל לכלכל הנפש הרוחניית להתחזק בתורה לשמוח בה שהיא משמחת הלב, כמו דכתיב (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ועל זה אמר הכתוב (משלי טו, כג), שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב, ירצה שהאיש שהוא חשוב, כי כל מקום שנאמר איש הוא חשוב, הוא שמח בשני דברים, דהיינו בתורה, ושמח בחלקו. וזהו שכתוב במענה פיו, רמז על התורה, ואמר ודבר בעתו מה טוב, ירצה כי כשיש דבר מה בעת ההיא, אף כשכלה פרוטה מכיסו ואין בידו לפרוט כעת מחר אפילו פרוטה אחת, אפילו הכי טוב בעיניו, כי יודע כי ה' לא יעזבנו:

נמצא ממה שכתבתי, שיעקב הוא עקב לשון ענוה ושפלות היפך (דברים ח, יד) ורם לבבך ושכחת וגומר הבא מרוב התאות, הוא יושב בהשקט בעולם הזה ובעולם הבא שאין שם לא אכילה ולא שתייה (ברכות יז, א), שזהו מדת יעקב שלא בקש למלאות בטנו לאכול אכול והותר, רק אמר (בראשית כח, כ) לחם לאכול וגומר. אבל בעשו מצינו מדת הרעבתנות, כדאיתא במדרש משלי (פי"ג) בטן רשעים תחסר (משלי יג, כה), זהו עשו שאמר ליעקב אבינו (בראשית כה, ל) הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, פער פיו אותו רשע כגמל, ואמר פתח פומי ותהיה משלח ואזיל. פינה הקדירה כולה לתוכה, כהא דתנינא (שבת קנה, ב) אין אובסין את הגמל ולא דורסין ולא מלעיטין אותו, עכ"ל:

וכמו שיעקב ועשו היו בגוף אחד שרומז להשתלשלות העולמות כדפירשתי לעיל, כן תמצא בגוף האדם שנקרא עולם קטן שני עניינים עיקרים שחיותו תלוי בהם, שהם נגד יעקב ועשו, וזהו הקנה והוושט. הקנה שהוא סוד הדבור הנאצל מהנשמה שמשכנה בעוה"ב, נגד יעקב. והוושט שהוא ענין אכילה ושתייה, הוא סוד עשו. וגם הוושט כשנתפשט הוא ו' מושט נעשה שטן שהוא סמא"ל שרו של עשו:

וזה הדבר מבואר ברעיא מהימנא (זח"ג רלב, א) בפקודא לשרוף הקדשים וזה לשונו, אמר רעיא מהימנא, ודאי בתר דאיברין וערקין דליבא אינון בעקא, דדמיין לישראל, צריכין לאתערא בקנה דאיהו שופר, ודא קנה דריאה. בתר דכנפי ריאה לא יכלון לשכבא רוגזא דמרה דאתגברת על ערקין דליבא, ועל כל ערקין דכל איברין דגופא, ההוא רוחא דנשיב בהון סליק בקנה, איהו שופר. ושט דוגמא לעלמא דין, וביה אכילה ושתייה, ולבתר דשט מן ושט בריבוי אכילה דגזיל, אתאריך ואתעביד שט"ן. ומאן גרים דא, (במדבר יא, ח) שטו העם ולקטו, שטותא דלהון דאתערבו ערב רב שטן דתאוה דלהון אכילה ושתיה וכו', עד ודא גרים דאתפשט שטן באכילה ושתייה ואתגבר על כל איבריו עורקין בשס"ה לא תעשה כחושבן השט"ן חסר חד, דא יום הכפורים דלית בה אכילה ושתייה, ואיהו כגוונא דקנה. עד כאן לשון כוונת המאמר הזה:

סוד סעיף ב' מו' מעלות שכתב אדוני אבי שאל ימלא אדם גרונו כבהמה, כי מביאו לידי ביזה ושמה

כי הושט הוא נגד העולם הזה, ודרכו של ושט להתקבץ, ומכח רוב מאכל ומשתה מתפשט, אשר כבר היה כדמות ו' ועתה נתפשט ונעשה ן', ואז נעשה מן ושט שטן. ומי גרים זה, שטות שלו, כי שטו (במדבר יא, ח) לשון שטות, כי החכם עיניו בראשו, רצוני לומר תמיד מסתכל שישאר הו' מן ושט בראש, וזהו מ"ש בראשו, רצוני לומר בראש ו', אבל הם בשטות מסלקים הו' של ושט לאחור ושם נעשה נו"ן פשוטה, ואז הוא אותיות שט"ן, דהיינו ששולט השט"ן ומחטיא את האדם, כדאיתא בספרי (האזינו יג) וישמן ישרון ויבעט (דברים לב, טו), לפי השובע הם מורדים. וכן אתה מוצא בדור המבול שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומשתה. וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר, שנאמר (שמות לב, ו) וישב העם לאכול וגו', מה נאמר בהם (שם ח) סורו מהר מן הדרך וגו'. וכן אמר הכתוב (דברים לא, כ) כי אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיו ארץ זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וכו', עיין שם. ולאחר שהשטן מחטיא עולה ומקטרג, ויורד והורג, כאשר תמצא בהנך שכתב בהם (במדבר יא, ח) שטו העם ולקטו, הבשר עודנו בין שניהם ואף ה' חרה בעם (שם לג):

אבל הקנה שהוא סוד השופר, סוד ספירות הבינה שהיא עולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה, עליו אמרו (משלי ד, ה) קנ"ה חכמה קנ"ה בינה. רצה לומר, הקנה רומז ע"ז שאין בו רק הקול קול יעקב, שהוא הדבור שנחצב מהנשמה, כמו שנאמר (בראשית ב, ז) ויהי האדם לנפש חיה, ותרגם אונקלוס, לרוח ממללא:

והנה יש שש טבעות בקנה, וכתב בעל באר מים חיים שרומזים נגד קרא דכתיב (ישעיהו יא, ב) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. ובספר הפרדס בשער ערכי הכנויים כתב וזה לשונו, בקנה יש שש טבעות, והם נגד שש ספירות, והם ו' מעלות לכסא העליון, עד כאן לשונו. ואני אוסיף נופך משלי, כי הקנה רומז לו' קצוות, והיכל הקודש המכוון באמצע המוזכר בספר יצירה. כן בקנה ו' טבעות, והקול היוצא מביניהם הוא היכל הקודש. וכבר ידוע למשכילי עם בני ישראל, כי סוד היכל הקודש המכוון באמצע הוא סוד יעקב, שהוא בסוד קו האמצעי. ואפשר גם כן לומר, שהששה טבעות רומזים לששה דברים שהזכיר אדוני אבי מענין הסעודה, לרמוז שאל ימשוך בסעודתו אחר ושט, רק אחר הקנה, וכמו שיתבאר עוד. הרי בארתי שיעקב הוא הקנה, ועשו הושט, והם בגוף אחד כדמות יעקב ועשו שהיו בגוף אחד:

ומבואר ג"כ מדברי, שסוד הקנה וסוד י' דיעקב הכל עולה בקנה אחד, כי שניהם מכוונים לדבר אחד, דהיינו שרומזים על עולם הבא כמבואר לעיל. על כן תמצא בפרשה זו שקנה יעקב הבכורה מעשו, רמז כל ענין הויות, כי סוד הבכורה היא י' דיעקב כמו שכתוב בתיקונים תיקון ע"א (עי' תיקון כ"ו עב, א), כי טיפה איהו י' דיעקב, ופרחה מאדם הראשון כשחב ואשתאר יחיד בלא עזר, בגין דא קנה יעקב בכירותיה מעשו לאחזרה י' לאתריה, עכ"ל. כוונתו ידוע ליודעי חן, כי אדם חטא במלכו"ת, שהיא י' סוד המעשר וסוד הבכורה כי הראשונה לנו, ואז הוא סוד הנחש כרוך על עק"ב כדפירשתי לעיל ואתה תשופנו עקב (בראשית ג, טו), ויעקב החזיר עטרה ליושנה. וקנה זו היו"ד שהיא הבכורה, כי יעקב הוא נגד עוה"ב, וספירה זו היא השער אשר בו צדיקים יבואו לחזות בנועם העליון כנודע, ונטלה לחלקו. ואז (בראשית לו, ו) וילך עשו מפני יעקב אחיו, כי העביר הגלולים מן הארץ העליונה. הרי לך שקנה יעקב סוד היו"ד, שהוא סוד הקנה. אבל עשו נטל לחלקו הושט, לכך תרגם אונקלוס (בראשית כה, לד) ויבז עשו את הבכורה, ושט עשו וכו' לשון ושט, רומז לכל מה שכתבנו שאחז לחלקו הושט, ומכר ליעקב הקנה שהוא סוד י':

על כן הזכיר הכתוב בענין הזה איך שעשו אמר (שם ל) הלעיטני נא וגו', שהוא הכל ושט. על כן אמר (שם לב) הנה אנכי הולך למות, כי אכילת יעקב כדי שיהיה חזק ובריא לעבודת הש"י:

סוד סעיף ה' מו' מעלות שכתב אדוני אבי שיאכל המועיל להרפואה, ולא ילך אחר הנאת השעה

על כן אוכל מה שהוא מועיל לגוף ומחזק בריאתו, ואינו אוכל מה שהוא ערב ומזיק לו, כי אין כוונתו באכילתו לשם תאוה. משא"כ הזולל וסובא והמתאוה, שאין כוונתו באכילה אלא משום הנאה, ואינו הולך אחר המועיל רק אחר הערב, אף שהוא סיבת מיתתו, כמו שהזכירו רבותינו זכרונם לברכה (תדא"ז פ"ג) שרוב מיתות הן מחמת אכילה. על זה אמר (בראשית כה, לב) הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה, מאחר שהבכורה הוא סוד הקנה ואני מתנגד לזה, שהרי אני בעל תאוה מדת הושט. וזהו הנה אנכי הולך למות, וא"כ למה זה לי בכורה. גם ירמוז במה שאמר הנה אנכי הולך למות כדפירשתי לעיל (בסוד סעיף ב'), כי ושט הוא שטן שרו של עשו, לכך תמצא בתיבת הלעיטנ"י נ"א מ"ן ראשי תיבות המן, לרמוז כי גם המן משך על עצמו שטן מחמת סעודתו, ומכחה הלך למות, וזה היתה כוונת אסתר בסעודה שעשתה לו:

הרי ביארתי לך היטב סוד הבכורה שקנה יעקב מעשו, וכן ע"י סובב והולך סוד הברכות שנטל יעקב מעשו:

סוד סעיף א' מו' מעלות שכתב אדוני אבי שיכוין בברכת השלחן יותר משאר ברכות

כי הברכות נשפעים גם כן מסוד עולם הבא שהוא בינה כדאיתא בתיקונים, כמו שאמר הכתוב (משלי י, כב) ברכת ה' הוא תעשיר, רומז על הבינ"ה, והבאתי המאמר הזה בהקדמת חלק הראשון הנקרא ברכה. נמצא כי שלשתן הן חוט המשולש רמוזים לענין האחד, דהיינו הקנה וי' דיעקב וסוד הברכות כולם שותים ממי הבאר העליון סוד עולם הבא שהוא בינ"ה. לכן כשצעק עשו על הברכות, צעק ג"כ על הבכורה, כי הם ענין אחד. ומאחר שהברכות הם ג"כ מסוד הקנה, ראוי לאדם שיזהר מאוד בהם, בפרט ברכת אכילה שלא יגרום ח"ו לנטות אחר ושט, וק"ל:

סוד סעיף ז' מו' מעלות שכתב אדוני אבי שילמוד תורה על שלחנו, וגם יאכיל לעניים

על פי הדברים האלה שכתבתי שיעקב הוא סוד הקנה, אומר אני שעל זה בא הרמז מה שתמצא חמשה פעמים יעקב מלא בוא"ו כמו שפירש רש"י בפרשת בחקותי (ויקרא כו, מב ד"ה וזכרתי), כי סוד ו' היא קנה שהוא ו' טבעות, וחמשה פעמים ו' עולה למנין למ"ד והוא מלשון לימוד התורה, לרמוז שלא ילך אחר ושט אף בשעת אכילה, אלא אחר הקנה שהוא ו' שילמוד על שלחנו, כאשר האריכו רבותינו הרבה בזה:

גם באה בה' פעמים ו', כדי שנדרוש ה"א וא"ו, ואז יעלה מזה להיות עני על שלחנו, כי כן הצדקה נרמז בה"א וא"ו. כיצד, רבותינו אמרו (ב"ב ט, ב) הנותן צדקה לעני מתברך בשש, הרי לך ו'. ואמרו (שם) המפייסו מתברך באחד עשר ברכות, הרי ה"א וא"ו ביחד שעולה י"א. והכוונה בזה בקול, והוא לסוד הקנה שנרמז בו', שלא ילך בשעת אכילה אחר ושט. ועוד יש סוד בדבר, כי ה' פעמים וא"ו במילואה עולה כמנין אדני שהוא שם השכינה כנודע, והשכינה נרמז במנין יו"ד כמו שכתוב בתיקונים תיקון כ"ו, כי הא' ב' עד י' עולה שכינה. כיצד, א' פעם א', ב' פעמים ב', ג' פעמים ג', ד' פעמים ד', ה' פעמים ה', ו' פעמים ו', ז' פעמים ז', ח' פעמים ח', ט' פעמים ט', י' פעמים י', הכל ביחד עולה כמנין שכינ"ה. וזהו (סוכה ה, א) לעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה. וזהו הטעם שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה (ברכות כא, ב), כי אין השכינה שורה כו'. ומאחר שבכאן נרמוז בה' פעמים וא"ו אדנ"י שהוא שם השכינה שהיא י', הרי נרמזה בו' דיעקב י' דיעקב, לרמוז כי ו' דיעקב שהוא הקנה וי' דיעקב, הכל ענין אחד הוא:

וכתב אדוני אבי ז"ל בשם ראשית חכמה (בשם הר"י יעב"ץ), כי ג' כתות הם. צדיקים גמורים, לומדים תורה על השלחן. בינונים, אומרים מזמור. רשעים, ולא כלום. עשה אזנך כאפרכסת לשמוע דברי בסוד הזה, כי מי שאינו לומד תורה על השלחן, והולך אחר ושט ולא אחר הקנה ואז מסתלק י' מיעקב, וכשמוסיף עוד על שלחנו חטא ואינו אומר אפילו מזמור, קינה מיבעי לי', כי י' דיעקב שנסתלקת נכנסת תוך הקנה שסלק, ואז נעשה קינ"ה היפך המזמור. וסיבת הקינה כי סילק [י'] ונשאר עקב, ואז הנחש כרוך על עקב ורודף אחריו, ויבא גם השטן שמושט נעשה שטן, כדלעיל (סוד סעיף ד'):

או בדרך הזה ימצא אותו האיש רעות רבות, כי דבר ידוע כשתציב י' על ו' יהיה ן' פשוטה, כמו שכתב הפרדס בשער האותיות פרק י"ז וזה לשונו, צורת ן' פשוטה היא ו' וי' על גבה. וכוונתי בזה, כי י' דיעקב שסילק ילך וישוב על ו' דושט, ואז יהיה מאותה ו' נו"ן פשוטה ויהיה אותיות שטן, כדלעיל:

סוד סעיף ג' מו' מעלות שכתב אדוני אבי ז"ל ליזהר מרוב שתייה

ועל סוד זה רמוז מה שאמרו (סנהדרין ע, א) י"ג ווי"ן נאמרו בנח, ופירש ראשית חכמה (בשער הקדושה) והביאו אדוני אבי שהוא לשון או"י ו"י, והיינו כשהולך אחר הושט ולא אחר הקנה אז מסתלק ו' דיעקב וגם י' דיעקב, וילכו שניהם יחדו ונעשה מהם ו"י, וזהו ו"י לנו והוי, הכל הוא שמוי"ו דושט נעשה שטן, והכל הוא לסיבה שנתפשט הוושט מרוב אכילה ושתיה ונעשה ארוך מוא"ו לנו"ן. וכמו שמתפשט לארכו, דהיינו שמוא"ו נעשה נו"ן, כן מתפשט לרחבו, דהיינו מן ו' נעשה ו' במלואה כזה, וא"ו, ואז עולה י"ג. וכבר אמרתי לך שההולך אחר הושט צירף אותיות ו"י להדדי וא"ו במלואה עולה י"ג, הרי י"ג פעמים ו"י שנזכר אצל שתייתו של נח, שגם שם בא השטן וריקד בתוכם, כי הוזק נח על ידי חם אבי כנען, וכנען הוא סוד (בראשית יב, ו) והכנעני אז בארץ, שהוא סוד סמאל וחיילותיו כמו שכתבו המקובלים:

ואפשר שעליו ירמוז הכנעני מלך ערד, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות לג, א) לא הערוד ממית, אלא החטא ממית. על זה אמר שהכנעני היא סיבת החטא, הוא מלך, כי הערד היא שליח החטא:

ועל זה נאמר (משלי כא, כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, הנה הפה היא בית שער לקנה ולושט, ואמרו שהשומרו כראוי, אז ניצול מצרה שהיא הוי"ו הנזכר לעיל המתפשט מן ו' דושט. אבל ו' דיעקב שרומז על הקנה כשהיא במילואה, אז עולה כמנין אהב"ה:

ועל זה אמר הכתוב (שה"ש ז, ז) מה יפית ומה נעמת אהב"ה בתענוגים, הפסוק משבח את ישראל מה מאוד הם יפים ונעימים בעיני אלהים, שגורמים אהבה מהש"י מכח תענוגים, דהיינו כשמכבד שבתות ויו"ט ומקיים מצות פריה ורביה, על כל אחד מקבל שכר טוב והקב"ה אוהבו בשביל זה, וזה ודאי נעימות כי שכר טוב שאדם מקבל בעבור המצות שבאים לו בטורח ובעמל אין זה מן התימה. אבל על מה שאנו מוסיפים אהבה מכח מצוה שהם תענוגים, זהו ודאי מן הנעימות והיפות:

עוד שמעתי פירוש אחר להיפך. מה יפית ומה נעמת בזה שאתה אוהב להקב"ה ופוסק מתענוגים, על דרך משל, פוסק מאמצע המשתה והולך לבית המדרש. והטעם שאנו מקבלים שכר עליהם, כי כוונתם בכולם לצורך מצוה ולא בשביל הגוף, דעל המתענגים בשביל הגוף נאמר עליהם (ישעיהו א, יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי:

עוד אני אומר, שוא"ו של יעקב עולה כמנין אחד, לרמוז כי ההולך בדרך זה כל מעשיו הולכים למקום אחד לכוונת הבורא, כמו שכתוב (אבות ב, יב) וכל מעשיך יהיו לשם שמים, וכמו שכתבו הרמב"ם (הל' דעות ג, ג) והטור אורח חיים סימן רל"א. אבל מי שכונתו על הגוף שהולך אחר מותרות, אז נעתק מחשבתו מדביקות הבורא ודבק בחומרו, כי לנפש די בסיפוק ואין צריך למותרות:

ועל זה רומז מה שאמר הכתוב (יחזקאל לג, כד) אחד היה אברהם, כי מצינו ג"כ באברהם שלא רצה לילך אחר המותרות רק ממה שחננו ה', כענין שהשיב למלך סדום (בראשית יד, כג). וזהו שכתוב (שם כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'. והנה תמצא באברהם כל תיבת יעקב. היו"ד דיעקב נגלה בו במה שנמצא שלם בי' נסיונות, ועל זה אמר עקב אשר שמע וגו', והוא עקב מיעקב שרומז על הענוה והשפלות, היפך מרם לבבך וגו' (דברים ח, יד) הבא מרוב אכילה ושתיה:

ולזה בא הרמז בפרשת פקודי (שמות לח, כו) בקע לגלגולת מחצית השקל, כי כבר ידוע שמחצית השקל רומז על הנהגת האדם שיהיו מעשיו במשקל במדה ובמשורה ולא ילך אחר המותרות, וכך כתב רבינו בחיי. על כן קראו בקע, כי בקע הם אותיות עקב מיעקב. ואמר בקע לגלגולת, כענין שאמר אצל המן (שמות טז, טז) עומר לגלגולת, שרומז ג"כ שלא ילך אחר המותרות כמו שהאריך אדוני אבי שם:

וזהו שאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי, ודרשו רז"ל (יומא כח, ב) על זה הפסוק ששמר אברהם עירוב תבשילין. ושמע נא סוד דבריהם שרמזו במלות קצרות הללו כל מה שכתבתי. ואי אפשר לעמוד על דבריהם אם לא בהקדמה אחת והיא זאת, הנה בשבת יש נשמה יתירה ותוספות רוח הקודש, על כן מצוה להתענג בו ולשמוח ולאכול, כי אכילה בו הם בסוד מטעמי יצחק שהיו כדי שיהיה הגוף חזק ושמח לקבל רוח הקודש, כמו שפירשו המפרשים שם. נמצא שאכילת שבת הן מצד הקנה, ולא מצד הושט. וסוד זה רומז בתיקונים תיקון י"ט וזה לשונו, ום' סתומה רומז על זה, וע"ז נאמר יהיה סגור ששת ימי המעשה, וביום השבת יפתח, ובשבת בגין דלא תהא ננעול דלת בפני לוין, דאתמר בהו (ביצה טו, ב) לוו עלי ואני פורע, איהו פתיחה לגבייהו דאינון נשמתין יתירין, עכ"ל. כוונתו כי ם' סתומה רומז על מיעוט השפע שסתום מכל צד, וכשתקח הקו ממ"ם סתומה וישאר ב', אז הפתח פתוח להיות השפע יורד מלמעלה, ואותו הקו הוא ו', וכל ו' ימי המעשה אותו הקו הוא סתום. אבל בשבת שאז הולך אותו הקו שהוא ו', אז הוא שלם בי"ת, כי נשאר בי"ת ממ"ם סתומה, והפתח פתוח להיות יורד השפע, וזהו סוד עמוק אינו גלוי אלא ליודעים מהו ו' ימי המעשה, ומהו שבת, ואז ידע למה נשמה יתירה בשבת. והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים, יעיין בספר הפרדס בשער אצילות בריאה יצירה עשיה, ואז ימצא מרגוע לנפשו:

וע"פ דרכו אני אומר, שהוא ו' הסותם במ"ם סתומה היא ו' של קנה. ההולך אחר הקנה ומושך ו' על עצמו, אז פותח השער. אבל מי שאינו מושך על עצמו ו' דקנה, יהי' לו השער סגור לעולם, כי ו' זו סותמת:

ועל זה רומז מצות עירובי תבשילין, ואמרו בגמרא (ביצה טו, ב) ב' טעמים לדבר. רבה אמר כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב. רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת, ק"ו מיום טוב לחול. הנה לפום ריהטא, בשבת הותר יותר להתענג בשביל הנאת עצמו מביום טוב, דהא בשבת כולי עלמא מודו דבעינן לכם, וביום טוב פליגי ר"א ור' יהושע (פסחים סח, ב). על כן אמר רבה דע"ז בא מצות עירוב לומר, כמו אכילתו שביום טוב שאוכל היא מצד הקנה בסוד מטעמי יצחק, כמו שכתב אדוני אבי לקמן בהלכות יו"ט שהוא מנה יפה, על דרך הכתוב (שה"ש ז, ז) שהבאתי לעיל, מה יפית ומה נעמת וגו', ועל כן אמר לישנא דמנה שהוא אותיות המן הבאים בר"ת של הלעיטני נא וגו' כמו שכתבתי לעיל, ורצה לומר אבל אכילתינו אינו כמו המ"ן, אלא מנ"ה יפה. ורב אשי אמר שהטעם הוא כדי להראות שיאחז האדם במדת הסתפקות לבטוח בהבורא, ולא יאמר מה אוכל למחר. וזהו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר כו', והוצרכו לתקן כך ולרמוז על דברים הללו כשיום טוב ושבת סמוכים להדדי, שאז מרבה בסעודת ימים סמוכים להדדי, ושמא חס ושלום ימשוך אחר כך עצמו אחר התענוגים, וק"ל. וזהו שאמר עקב אשר שמע, ששמר עירוב תבשילין, כי בעירוב תבשילין רמז הסוד הזה:

וכן כשיום טוב במוצאי שבת סמוכין להדדי תקנו יקנה"ז, רומז לסוד זה. י' מיקנה"ז היא י' מיעקב. ואח"כ קנה, שרומז נגד קנה. והז' רומז למה שאמר הכתוב (בראשית מא, ה) שבע שבלים עולות בקנה אחד. והכוונה כדפירשתי לעיל (בסוד סעיף ז' ד"ה ע"פ הדברים), כי הקנה וא"ו שהוא י"ג וא"ו דיעקב במילואה הכל ענין אחד. ושבע שבלים הם ו' קצוות, והיכל הקודש המכוון באמצע אשר הלבוש שלהם היא ז' היכלות הקדושות המבוארים בזוהר בפרקי היכלות, שהם בסוד עולם היצירה. לכך נקראים עולם שבלים, כמו שהשבלים הם לבוש אל החטה הפנימית, כך הם לבוש אל רוחניות קצוות והיכל הקודש העליון:

ואחזור לענין הראשון, כי באברהם כתיב (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם, והוא עקב מיעקב. וכן תמצא בו י' מיעקב, שהם י' נסיונות. ואפשר שזו היא היו"ד שנחלקה בין אברהם לשרה, כי כבר כתבתי שהיו"ד רומז לי' דברות והם היו חמש כנגד חמש, לכן נתנה ה' לאברהם, וה' לשרה:

ובזה יתורץ מה שאמרו ז"ל שיו"ד (ירושלמי סנהדרין ב, ו) של שרה נתרעמה, עד שנתנה בראש יהושע. וקשה למה דוקא יהושע. ולפי דרכי מתורץ, כי ידוע (שמות לג, יא) שיהושע לא מש מתוך אהל משה והכל בכל דרכיו הלך, ובמשה תמצא שהרחיק מאוד הושט והלך אחר הקנה, שהרי לא אכל ג' פעמים מ' יום. ואפשר דמטה משה עשוי כדמות ו' שהרי מטה עשוי בדמות ו', וזה הסוד שהראה הש"י למשה שלפעמים שהמטה שהיא סוד ו' דיעקב נהפך לנחש, דהיינו שהנחש כרוך על עקב, ואח"כ כשחזר בתשובה נהפך לנחש ממטה משה, הרי תמצא במשה כמו ביעקב, וכתיב (במדבר כז, כג) ומשה סמך ידו על יהושע, רמז כל הנ"ל כי ידו הוא אותיות יו"ד, דהיינו יו"ד דיעקב, וסמך עולה ג' פעמים מ' שלא אכל, וכל זה מסר ליהושע. על כן באה היו"ד ליהושע, וק"ל:

ומאחר שמצינו באברהם כל יעקב כתיב ביה (בראשית יד, יט) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ונראה כי קונה שמים וגומר קאי על אברהם ולא על אל עליון, וקונה הוא אותיות קנה ו'. ואמר קונה שמים וארץ, כי ידוע ששני מיני שמים וארץ הם כמבואר בזוהר ופרדס, השמים והארץ הרוחניות, עליהם נאמר (תהלים צו, יא) ישמחו השמים ותגל הארץ. ושמים וארץ הגשמיות שהם מצד הקליפות, עליהן נאמר (ישעיהו נא, ו) כי הארץ כבגד תבלה ושמים כעשן נמלחו. וזהו עשו סוד הושט סוד עולם הזה, זהו שמים וארץ הגשמיים. על כן ראשי תיבות שלהן עש"ו עוש"ה שמי"ם ואר"ץ, רצוני לומר שמים וארץ דעשיה. וכן כתב הזוהר פרשת תולדות (ח"א קמג, ב) שמה שנזכר בברכת עשו (בראשית כז, לט) משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים, הם שמים וארץ דעשיה. ומה שנזכר בברכת יעקב (שם כח) ויתן לך האלהים מטל השמים וגו', הם שמים וארץ העליונים שיש להם קנין עדי עד, וזהו קונה שמים וארץ, וק"ל:

ועל פי הדברים האלה, יתורץ קושיא אחת שקשה בפרשת ויצא בפסוק (בראשית כח, יג) ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו'. והנה ביצחק שהיה אביו לא אמר אביך, ובאברהם שהיה אבי אביו אמר אביך. אלא הכוונה הוא שיעקב ואברהם היו מתייחדים בענין אחד כדפירשתי, משא"כ ביצחק שלכאורה לא היה כן, שהרי אהב את עשו שהיה צד בפיו, על כן קרא ליעקב בן של אברהם ולא של יצחק, בפרט במראה הזה שכל עניינה רומז על הענין הזה שבארתי סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה (בראשית כח, יב), לרמוז כי אף שהאדם הולך אחר ארציית חומריות דהיינו אכילה ושתייה, יהיה ראשו דהיינו מחשבתו בשמים, שכוונתו יהיה לשם שמים, וק"ל:

וכאשר ראה יעקב שהענין הזה חביב מאוד בעיני הש"י מכח המראה אשר הראה אלהים אותו במראה הסולם אשר ראה, וכאשר הבין במאמר הש"י שקראו לאברהם אביו בשביל זה כדפירשתי, על כן התחזק והתאמץ להוסיף על הראשונות לילך בדרך זה לאחוז במדות ההסתפקות ונדר נדר זה על זה. וכך אמר, (שם כ) אם יהיה, רצה לומר אם יהיה שום דבר בהויה, דהיינו בכל מעשה אשר אעשה. אלהים עמדי, אראה תמיד שכוונתי יהיה לשם שמים, לשם אלהים, וכל מעשי יהיו לשמו ולא לשמי, כי זאת תכלית מבוקשי ממנו שינחני באותו הדרך. שאנכי הולך, רומז ליו"ד דיעקב שהיא י' דברות, דהיינו אנכי, ורצה לומר אני מבקש ממנו שינחני באותו הדרך שאנכי הולך שהוא סוד הקנה, ואיני מבקש המותרות, אלא לחם לאכול וגו'. והיה ה' לי לאלהים, ידוע כי היצר טוב סטרא דיעקב, נשפע מצד מדת הרחמים שהוא שם ידו"ד. והיצה"ר שהוא סיבת הדין, נשפע מצד מדת הדין שהוא שם אלהים. וזהו שאמר (שם כא) והיה ה' לי לאלהים, רצה לומר אראה תמיד שאחבר יצר טוב שנשפע מאלהים, דהיינו בעת שאלך אחר ענייני יצר הרע והיינו אכילה ושתייה אצרוף לו היצר טוב, דהיינו שכל כוונתי תהיה בשביל הנפש שהיא סטרא דיצר טוב וק"ל:

עד כה זיכני ה' לחדש עניינים על שש מעלות לכס"א שעולה כמנין אנכי סוד יו"ד דיעקב, והם הם שש סעיפים שכתב אדוני אבי ז"ל בענייני אכילה, ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי אמן כן יהי רצון:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף