שדי חמד/כללי הפוסקים/יא
|
< הקודם · הבא > |
כללי הרא"ש והגהות אשר"י וקיצור פסקי הרא"ש והא"ז.
א
א) הרא"ש כשמביא שתי סברות ולא כתב בפירוש כאיזו מהם ס"ל נחלקו בדעתו הריב"ה מר בריה ומרן הב"י דלהריב"ה דעתו כסברא שהביא באחרונה ומרן סובר דמספקא ליה ולא הכריע. עיין להג' יד מלאכי בכללי הריב"ה אות ה' והאריך בזה ג"ע הרב פתח הדביר בח"ב סי' רל"ב אות י"א לברר שכן הוא כדמוכח מכמה מקומות שהביא שם עי"ש ולפי זה י"ל על מרן הב"י יו"ד סי' רס"ו (ד"ה אדרוגינוס) עי"ש דלפי מה שייחס מרן בדעת הריב"ה דס"ל דהסברא שמביא הרא"ש באחרונה היא עיקר אדרבה הוה ליה להקשות על ריב"ה למה לא כתב דהרא"ש חולק על הרי"ף וראיתי בי"מ הגדול שם שציין שכנה"ג יו"ד סי' סו"ר ואינו אצלי לראות אם הוא על דין אדרוגינוס הנ"ל ומה דבר בזה ומההיא דסי' רס"ו י"ל על הרבנים דינא דחיי וא"ר הביא דבריהם זה הי"מ גדול שם שכתבו בדעת הרי"ף דסברא שמביא באחרונה היא עיקר כיעי"ש. ומ"ש הרב פה"ד בשם הרב כנה"ג יו"ד סי' קנ"א הביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי הרא"ש אות ל"ג דכשמביא שתי הסברות הוא משום דמספק"ל לכאורה קשה דהרב יד מלאכי בכללי הריב"ה הנ"ל כתב בשם כנה"ג ח"מ סימן כ"ח דס"ל בדרך כלל לכל הפוסקים דסברא אחרונה היא עיקר ובפרטות כ"כ על הרא"ש בכנה"ג יו"ד סי' צ"א הגב"י אות ז' עי"ש. גם מה שהחליט הרב פתח הדביר דמרן חולק על הריב"ה ובכל מקום שכתב שסברא אחרונה היא עיקר הוא לדעת הריב"ה אבל איהו ס"ל דמספק"ל וכתב דבזה מתיישב כל המקומות שהזכיר הרב יד מלאכי עי"ש. לפי הנראה אכתי קשה ההיא דח"מ סי' צ"ז סט"ל גבי סידור ב"ח שלא היה לו לכתוב לא ידענא מנ"ל כיון שכן היא דעת הריב"ה בכל מקום לפי דעתו. גם להחליט דמרן ס"ל דכה"ג הוא ספק קשה מאד בעיני דלמה ימאן מלייחס להרא"ש מה שהוא עצמו תופס כן שהרי כתב ביד מלאכי שם בשם הרב כנה"ג דמרן משתמש בזה ועיין לקמן אות י':
ב
ב) הרא"ש דרכו להביא במקום אחד דברי הרי"ף בסתם אף שבמקום אחר חולק עליו ולא ס"ל כוותיה כ"כ הרבנים חשק שלמה בכלליו אות ס"ד וברכי יוסף סי' תרח"ן ויד מלאכי בכללי הרא"ש אות ל"א בשם הרבנים ש"ך ח"מ סימן ט"ל סק"כ ובנה"כ ובתקפו כהן ודרישה וב"ח ולח"מ וקרב"ן עי"ש ומשמע דכונתם לומר דעבדינן עיקר בדעתו מ"ש בפירוש במקום אחר ולא משגחינן במה שהביא במקום אחר דברי הרי"ף בסתם עיין בגוף דברי ש"ך הנ"ל ונראה דאין זה ענין למ"ש הרב כנה"ג ח"מ סי' ק"ה אות י"ט דאף דהרא"ש בפ"ק דב"מ הקשה ע"ד הרי"ף ומסיק דלא כותיה עשה הריב"ה עיקר דבריו שבפ"ק דגיטין מפני שכיון שאין הוכחה בדבריו בבירור להיכן דעתי נוטה ואיזו היתה באחרונה ראוי לנו לתפוס כסברא שמסכמת עם הרי"ף ע"כ וא"כ כשמביא במקום אחד דברי הרי"ף בסתם ובמקום אחר חילק נימא נמי דלא ברירא לן איזו היתה באחרונה ונינקוט כסברא המסכמת לדעת הרי"ף. ולפי הנראה לכך נתכוון מרן החבי"ף בספר נשמת כל חי ח"ב דף י"ז ע"א (ד"ה ותמיהני) עי"ש שנראה קצת מדבריו דדברי הכנה"ג הנ"ל הם היפך דברי הש"ך הנ"ל אך לענ"ד נראה דלא פליגי דהכנה"ג מיירי בסתירת דברי הרא"ש בפירוש כי ההיא דעסיק בה דבפ"ק דגיטין סי' י"ט כתב וגם תי' הרב משה אמת. ואילו בפ"ק דב"מ חולק על הרי"ף בפירוש (שהיא כדעת הר"מ שהביא בגיטין הנ"ל) ואין לנו מנוח ליישב דברי הרא"ש ובעכ"ל דחזר בו וכיון דלא ידעינן הי מנייהו קדים אזיל ריב"ה בתר סברתו שהיא כהרי"ף משא"כ היכא שבמקום אחד לא ביאר דעתו בהדיא רק שהעתיק דברי הרי"ף ובמ"א כתב להדיא בהיפך דאז אמרינן דאין הכרח ממה שהעתיק דברי הרי"ף דס"ל כוותיה די"ל דסמך עמ"ש במקום אחר בהדיא. כן נראה לי לחלק בנושאים ומיסתייעא מילתין ממאי דחזינן כי זה הי"מ גדול בכללי הרא"ש אות כ"ט העתיק דברי הכנה"ג בשתיקה כהודאה ובאות ל"ד הביא דברי הש"ך ואמבוהא דרבנן קדישי דקיימי בשיטתיה כנז"ל אלא ודאי עכ"ל כדכתיבנא מר אמר חדא ומר אמ"ח ולא פליגי ובעיקר כללין כתב מרן חיד"א במחבר א"ח סי' ש"א (ד"ה ואשוב) דרבנן בתראי סברו וקבילו כלליה דהש"ך הנ"ל עי"ש וביעיר אזן מערכת המ"ם אות א' וכתב עוד שכן דרך הרא"ש גם בנדרים ובכורות עם הלכות הרמב"ן שחיבור לתשלום הלכות הרי"ף להתנהג כמנהגו בהלכות הרי"ף ושככה יעשה גם בפירושו לזרעים וטהרות כי הולך הוא אחר פירוש רבינו שמשון ומעתיק דבריו וכו' ובמקום אחר מגלה דעתו וכו' עי"ש ובשה"ג (במע' גדולים באות רבינו אשר) ורמזו במשק ביתי בכללי הפוסקים דף ה' ע"ב ומה שציין למחבר דף קי"ד ע"ב הוא בסוף חיו"ד עי"ש ועיין למרן החבי"ף בספר כל החיים דף ט"ו ע"ג אות ח"י ואות כ' ולהרב מר בריה נר"ו בספר יפה ללב דף י"ג ע"ג וג"ע הרב חינא וחסדא בדף מ"ג סוף ע"ד ייחס כלל זה על הרא"ש גם כשמביא סברת איזה פוסק כדרך שכתבו שדרכו כסברת הרי"ף עי"ש ואין נראה לענ"ד לומר כן:
וראיתי בשו"ת הגאון חתם סופר בחלק אהע"ז ח"א סי' מ"ד שכתב וז"ל (בד"ה הרי"ף) ידוע דהרא"ש כתב ספרו על דרך פירוש סביב הרי"ף כמו שעשה הר"ן וכמו שנדפס בהלכות קטנות שעם הרי"ף שנדפס הרא"ש סביב הרי"ף ולא מייתי רא"ש דברי הרי"ף כלל רק מפרש דבריו ואף בהלכות קטנות שנדפס בש"ס אצל מסכת סנהדרין הכניסו המדפיסים דברי הרי"ף בתוך דברי הרא"ש והיו לאחדים ומי שאינו יודע סובר כי הכל דברי הרא"ש וליתא וכן הוא בכל הש"ס המדפיסים הכניסו דברי הרי"ף בתוך דברי הרא"ש אלו דב"ק בזה והנה ידוע לי שהגאון חתם סופר ראה איזה מספרי מרן חיד"א וזכורני בבירור שמביא את ספר ברכי יוסף אך על ספר שם הגדולים מסופקני אם ראהו ולכן אינו מן התימה אם לא ראה דבריו בזה ולרגל מלאכתי אעתיק דב"ק כלשונו במערכת גדולים באות האל"ף (רבינו אשר) והוא זה דע שהרא"ש הנדפס בספר הרי"ף והר"ן בהלכות קטנות אשר הלכות הרי"ף באמצע ומצד אחד הרא"ש ומצד שני נמוקי יוסף הנה דברי הרא"ש לקוחים הם מפסקיו שחיבר הלכות קטנות בתוך פסקיו על דרך הלכות הרי"ף כאשר נדפסו בתוך פסקי הרא"ש ופרשם הרב מעדני מלך ודלא כמו שנראה מדברי הרב יד מלאכי דף קע"ד ע"ב שהרא"ש פירש דברי הרי"ף וגם עשה בתוך פסקיו הלכות קטנות:
שוב ראיתי בספר קרבן נתנאל בתחלתו בכללים שכתב בכלל ב' משם השפתי כהן בספר תקפו כהן סי' מ"ו שכתב וז"ל ולבי אומר לי שהרא"ש כשעשה חבורו מתחלה עשאו סביב הרי"ף כמו פירוש על דברי הרי"ף כמו שעשה הר"ן רק אחר כך עשו מחבור הרי"ף ומן חבורו הכל חבור אחד ונראה כן מהלכות קטנות שמקצתן נדפסים הרי"ף ופירוש הרא"ש סביב הרי"ף ומקצתן נדפסים הכל חבור אחד עכ"ל. ולי ההדיוט נראה פשוט שהרא"ש חיבר פסקיו כמו שהם בידינו ולא כיוון לעשות פירוש על הרי"ף כלל וכן נראה ממה שכתב רבינו ירוחם בהקדמה ספר מישרים למתבונן בדבריו וממה שכתב הרב צדה לדרך בהקדמתו כאשר יראה המסתכל בעין יפה וכן נראה ממה שכתב הרב בס' יוחסין דף ק' ע"ב וז"ל חיבר פסקים על כל התלמוד ע"ד רב אלפס עם מה שהוסיף מפלפול ר"י בעל התוספות כמו שכתב בשאלות כלל פ"ט דין ו' עכ"ל ונראה שאלו הם דברי הרא"ש בתשו' והיינו כמאי דכתבינן אלא שכעת לא מצאתי דברי הרא"ש בתשובה הנזכר וגם מטבע פסקי הרא"ש עונים ואומרים שלא נתחברו בדרך פי' להרי"ף וזה פשוט לקוצר דעתי וכן תראה מפי' הרא"ש לסדר זרעים וטהרות שקיצר פירוש רבינו שמשון ולפעמים מוסיף דבר וכן תראה מתוספי הרא"ש על התלמוד שמקצר התוס' ומוסיף קצת:
אמנם למאי דאתי עלה הגאון שפתי כהן שם דליכא לאקשויי על הרא"ש אם כתב לשון הרי"ף במקום א' ובמקום אחר פוסק להיפך דאינו מקפיד להעתיק לשון הרי"ף וסומך על מה שכתב במקום אחר בזה דבריו נאמנו מאד עכ"ל מתוך הדברים עיניך תחזנה מישרים מה שיש להעיר על הגאון חתם סופר והרי הוא כמבואר ואין להאריך:
ואנכי חזון הרביתי בספר נדפס חדש ממש מגדים חדשים לידידי הגאבד"ק טעלעפין בכללים שבסוף ספרו בדף ז' אות ג' ראיתי שהביא עיקר כללין וכתב שמדברי החתם סופר באהע"ז סי' מ"ד נראה שלא ראה דברי הרב ש"ך הנ"ל וכתב שכבר הרגיש עליו בשו"ת מנ"מ חיו"ד סי' כ"ו הנך רואה שגם מעיני רבני גאוני דורינו יצ"ו נעלמו דברי מרן חיד"א הנ"ל והוא חידוש ומה שתמה ידידי הגאון מנחת משה יצ"ו על החתם סופר שלא הזכיר דברי הש"ך בספר תקפו כהן תימה על תמיהתו שהרי הגאון חתם סופר כתב כי ידוע הוא וכו' כאשר כתבתי לשונו ואחרי שהיה זה לדבר פשוט בעיניו וידוע ומפורסם לא היה צריך לראיה כלל:
ודע שידידי הגאון בעל ספר עמודי אש יצ"ו כתב ליישב מה שהקשיתי אני הדל שנראה סתירה בדברי הרא"ש מפסקיו לתשו' וכו' שיש לומר שבפסקיו העתיק דברי הרי"ף אף דליה לא סבירא ליה הכי וכתבתי על דבריו שאינו פשוט בעיניו לומר כן על הפסקים עת התשובות וסיימתי דברי שצריך להתיישב בכל מה שרשמתי בקונטרס זה באות זו עיין בקונטרס פאת השדי לחלק הכללים במערכת ה' אות י"ב (בד"ה ואלה דברי) ואכתי לא אסתייעא מילתא:
ג
ג) הרא"ש כשמביא מחלוקת ת"ק ורשב"ג ולא פירש הלכה כדברי מי עיין לעיל בסי' ג' אות ג' מה שכתבתי בזה:
ד
ד) הרא"ש ומר בריה ריב"ה אי חשיבי תרי לענין קים לי דנחלקו בזה רבנן קדישי כנודע עיין להרב משק ביתי בכללי הפוסקים אות טו"ב מה שציין בזה ומדברי מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' ע"א הגהט"ו סוף אות ה' נראה דאי הריב"ה הוה ס"ל כהרא"ש לא הוה חשיב סברת הרא"ש סברא יחידאה עי"ש ובתשו' בעי חיי ח"מ ח"א דף ג"ן סוף ע"ב בהגהה כתב דבמקום אחר כתב דרוב גדולי האחרונים סברי דהוו שתי כחות (ולפי הנראה היינו מ"ש בכללי הקי"ל אות ח"ן שציין במשק ביתי) ועיין בזה להרבנים שלחן גבוה סי' תמ"ז ס"ק ל"ד ולמרן חיד"א בברכ"י ח"מ סימן כ"ה אות כ"א חינא וחסדא בח"א דף קכ"ד ע"ד ברכ"י א"ח סי' י' אות ג' מנחת זכרון דף ט"ו ע"א זכור לאברהם ח"א דף צ"ה ע"ב כל החיים הנד"מ דף כ' אות ל"א בעי חיי חח"מ ח"א סימן ד"ן דף מ"א ע"ג:
ה
ה) הרא"ש ורבינו ירוחם כולי עלמא מודו דחשיבי שתי כחות אף לדעת הסוברים דהרא"ש והריב"ה כח אחד הוו כ"כ מרן חיד"א בברכ"י א"ח סוס"י יו"ד בשם מרן החבי"ב בדינא דחיי בחלק עשין עי"ש. ובזה אפשר ליישב קצת דברי הרב ב"ד שהביא הרב שלחן גבוה בסי' תמ"ז ס"ק ל"ד עיין מה שכתב על דבריו ולהנ"ל ניחא דמשום דגבי הרא"ש והריב"ה הוא שנוי במחלוקת הפוסקים אי חשיבי שתי כחות לכן כתב הטעם משום דרי"ו קאי בשיטה ההיא והוו שתי כחות לדברי הכל. ומה שהשיב בברכי יוסף שם מדברי מרן הב"י שם אפ"ל דכיון שלא הזכיר מרן דברי רי"ו בזה אולי לא ראה דבריו ולכן חשיב להרא"ש יחיד והוא באחד:
ו
ו) ספר חזה התנופה חברו תלמיד הרא"ש שקצר תשו' הרא"ש ויש בו חידושים כ"כ מרן חיד"א בספר שם הגדולים (במערכת ספרים) וכתב דמדברי הכנה"ג מוכח דלא ידע מהותו של ספר חז"ה שהוא קיצור מתשו' הרא"ש ע"כ ומבוארת כונתו דלא ידע שהוא קיצור מתשו' הרא"ש אבל ודאי ידע שהמחבר הוא תלמיד הרא"ש שהרי הוא עצמו בתשו' בעי חיי יו"ד סי' ר"ב כתב דקבלה בידינו שחז"ה חיברו תלמיד הרא"ש עפ"י דעתו כמ"ש בשמו הרב מקנה אברהם דף ס' ע"ד ושם הביא בשם הרדב"ז בשמות שהוא קיצור תשו' הרא"ש והוא תנא דמסייע למ"ש בשם הגדולים. ומרן החבי"ף בספר כל החיים הנד"מ דף ט"ו אות כ"ה כתב שהם תשו' מהרא"ש עצמו והשיג על הרב פאת נגב שכתב שהם מתלמידו דליתא ועיינתי בפאת נגב וראיתי שכתב שם (באה"ע סי' ח"י דף מ"ט ע"ב) שחיברו תלמיד הרא"ש ובקי במילי דרביה עי"ש ולפי זה מובן כונת השגת כל החיים הנ"ל הוא דהרא"ש עצמו חיברו (ולא לומר דתלמיד הרא"ש חיברו על דעתו) והוא תימה דהוא היפך כל דברי הרבנים הנ"ל ואולי מה שציין בסו"ד להבע"ח יו"ד הנ"ל שם רמז דמיהדר ביה ממאי דהוה משמע ליה מעיקרא ועכ"פ היה לו לבאר ולהביא ג"כ דברי השם הגדולים הנ"ל ולדברי הכל אם יש סתירה ממ"ש בחז"ה למ"ש בתשו' הרא"ש הא ודאי קשה ועיין שער אשר בשו"ת אה"ע סי' א' דף ל"ו ע"ב:
ז
ז) ספר בשמים ראש רבים ונחמדים נקטי בפשיטות דהוא מהרא"ש עיין להרב הגדול מוהרר"י ישראל יצ"ו הובאו דבריו בפתח הדביר ח"ב בקו"א דף י"ב ע"ב והרב המחבר בדף י"ד ע"ג והרב רל"ץ בספר נדיב לב בח"ב אה"ע דף ל"ה ע"א. והרב שואל ומשיב ח"ב סי' ק"ף. ומרן החבי"ף בתשובתו בספר יד ימין דף י"ד ע"א וט"ו ע"ג וי"ז ע"ג. ובלב חיים ח"ב סימן צ"ו ועי"ש דף ס"ז ע"ב ד"ה עוד. ובספר חיים ביד סי' א' דף י' ע"ג וסי' כ"ד וח"ץ וסי' צ"ט דף קי"ג ע"ד ודף קכ"א ע"א וע"ג וסי' קט"ו (וכתב שם דבההיא תשו' חתים עלה הרא"ש) ובכל החיים דף י"ז ע"ד ד"ה ומה וברוח חיים א"ח סי' תקפ"ד אות ג' ומר בריה הרב הגדול מוהר"א יצ"ו הובאו דבריו בספר חיים ומלך דף נ' ע"ג ומר אחיו הרב הגדול מוהי"ץ יצ"ו בספר יפה ללב סי' ו' אות י"ד וסי' ז' אות ב' ג' וסוס"י תרי"ז. והרבנים די השיב יו"ד סי' י"ג והרב יד דוד בחי' לריש תענית כתב דמיחסים אותו להרא"ש עי"ש דף מט"ר ע"ג אך בדף ק"מ ע"א כתב דיצאו עליו עוררין. ומרן חיד"א בשיורי ברכה א"ח סי' תע"ג אות ג' הביא תשו' בשמ"ר וכתב דמייחסים אותו להרא"ש אלא שבההיא תשו' לא חתים עלה הרא"ש ונראה שאינה מהרא"ש לפי שבתשו' הרא"ש היא בענין אחר עי"ש משמע דאי לאו ההכרח הנ"ל אית לן למימר דהיא מהרא"ש אף אי לא חתים עלה שמיה דמארה הרא"ש דמסתמא היא ממנו וכ"כ בפי' בשיורי ברכה יו"ד סי' קט"ז אות ג' דמסתמא היא מהרא"ש עי"ש. ובספר שה"ג במע' ספרים בשם זה כתב דיצאו עליו עוררין שהמעתיק הוסיף וכו' ושוב כתב ואחר זמן ראיתי דברי הגאון הגדול אב"ד דק"ק ברלין אמר מר כי שמע מוציא דבה על הס' הנז' והפיץ והדיח כל הדברים יגעים והעיד כי הספר הזה תמים כתיב ביה ואהניא לן יקר סהדותא דפוס בדת"א ותנן בבחירתא ע"כ. גם בשיו"ב א"ח סי' ג"ן כתב אמת אגיד כי בועד לחכמים ובטוב עין כתב דיצאו עוררין על ס' בש"ר. ואח"ז ראיתי פתקא וכו' (הביא מ"ש הגאון דברלין הנ"ל) ובודאי סמכינן אהימנותיה ואהניא לן אסהדתיה ע"כ ומ"ש בשם הגדולים במערכת גדולים (בשם מר אברהם גאון) דיצאו עוררין על ס' בש"ר הם דבריו שבס' ול"ח והם משנה ראשונה. וכן מ"ש בשמו מרן החבי"ף בספר לב חיים ח"ב דף ד' ע"ג הם דבריו שבס' טו"ע והם משנה א' (וי"ל על מרן החבי"ף שבכל המקומות נז"ל נקיט בפשי' דהם מהרא"ש וכאן מביא בספר מ"ש בטו"ע דיצאו עוררין וכו'):
ונראה דעדות זו הנאמנה לא סימוה קמיה דהגאון חת"ס ולכן הטיח עליו דברים בחיו"ד סי' שכ"ו אות ג' והובא בפ"ת יו"ד סי' מש"ה סק"ב (ובזה נזדייף ס' בשמ"ר) גם בחא"ח סי' דק"ן (ד"ה הארכתי) כתב שאלה זו לקוחה מכזבי הראש שבספר בש"ר. אמנם אנן בדידן בהגלות לנו דברי הגאון דק"ק ברלין ומרן חיד"א נקיט בשיפולי גלימיה כי הס' הזה הן כל יקר כולו אומר כבוד. בתרייהו גרירנא לסמוך ע"כ דברי ספר התורה הזה בלי שום חשש פקפוק:
ומ"מ הגם דמסתמא כי לא חתים שמא דמארה באיזה מהתשו' אמרי' דהיא להרא"ש ז"ל היכא דקשו דברי הרא"ש אהדדי מ"ש בשו"ת הנ"ל אמ"ש הרא"ש במ"א שפיר מצינן למימר משום יתובי דעתין דההיא תשו' שבס' בש"ר יצאתה מן הכלל והיא לרב אחר ולא מהרא"ש וכן מתבאר מדברי מרן חיד"א בשיורי ברכה בהשמטות ליו"ד סי' י"ג עמ"ש הגאון פר"ח שם סק"ה גבי בן פקועה דלדעת הרא"ש אין מברכים על השחיטה כתב ע"ז דבתשו' בשמ"ר סי' רפ"ג כתב דלא יברך וסיים אמנם אינו חתום הרא"ש והגם דמס' היא מהרא"ש אפשר שזו היא לרב אחר ולא מתורת הרא"ש ע"כ וכן נראה ממ"ש בשיורי ברכה סי' תע"ג הנ"ל וקצת יש להעיר לפי זה עמ"ש בשיורי ברכה יו"ד סי' קט"ז הנ"ל עי"ש וכן יש לפקפק קצת על דברי הרב יפה ללב נר"ו בסי' ו' הנ"ל עי"ש ועיין מה שכתבתי בקונטרס הכללים מערכת החי"ת אות מ' (ד"ה והרב) יפה ללב ח"ב סי' תקד"ן אות ג' ותרנ"א אות י"ג ותרנ"ה ותרח"ן. ובס' ימי שלמה בהלכות עדות פ"ה (נרשם שם פ"ו בטעות) רמי אהדדי דברי הרא"ש שבתשו' כלל ס' סי ג' עמ"ש בבשמ"ר סי' ל"א עי"ש. ואי לא חתים עלה הרא"ש בההיא דסי' ל"א ל"ק כלל (ואין מצוי אצלי ס' בשמים ראש) וכן צריך לעיין בשו"ת בש"ר סי' שנ"ז אם חתום עלה הרא"ש כי בספר שו"ת רמ"ץ א"ח סי' ט"ו אות י' מייחסה להרא"ש. ונראה מדבריו דכל הספר כולו מייחסו להרא"ש שהרי כתב שוב מצאתי בתשו' הרא"ש הנקראים בשמים ראש וכו' ובשו"ת שו"מ מ"ת ח"ב סי' ה"ן כ' באמת כבר נודע דלאו גושפנקא דהרא"ש חתום עלה והוא היפך ממ"ש לעיל בשמו. ובשו"ת יד יוסף להגאון מוהר"י דייטש סי' י"ז ד"ה הכינותי וכו' רבינו הרא"ש בתשו' בש"ר סי' שפ"א וכו' ולהנו"ב יהיה סתירה בדברי הרא"ש וכו' וכן בישועות יעקב יו"ד רס"י קפ"ז מייחס בפשיטות את שו"ת הנ"ל להרא"ש עי"ש:
ח
ח) הרא"ש כשסותר דבריו מפסקים לתשובות עיין במה שרמז יד מלאכי בכללין אות מ"ו ומתבאר מדברי הרב כנה"ג שרמז שם דהוא מחלוקת אי אזלינן לעולם בתר הפסקים עי"ש ותמיה לי על מרן החבי"ב והי"מ גדול והרבנים חוט השני בדף ט"ז ומוהר"ן כ"ץ בשו"ת הנ"ל דף צ"ז ע"ב דלא זכרו שרים דברי מרן הב"י ח"מ סי' קכ"ו ס"ח דנראה בעליל לקוע"ד דס"ל דלעולם הפסקים הם עיקר נגד התשו' כיעי"ש (הספרים שציין בי"מ שם אמ"א) ומה שתמה בכנה"ג ח"מ סי' ע"ב הגהט"ו אות ס"ט דאיך אפשר לדעת ולהחליט שהפסקים הם אחרונים לכל התשו' עיין להרב עצמו בתשובות בעי חיי חלק ח"מ ח"א סי' ס"א דף ה"ן ע"ד מה שהסביר בזה ועיין כל החיים דף ט"ז ע"א אות כ"ט כ"א אות ז"ן מנחת זכרון דף ט"ן אות י"ט ונראה מדברי הרב כנה"ג אה"ע סי' י"ג הגהט"ו אות כ' דהפסקים אחרונים ועיין פחד יצחק באות אשה (בדפוס חדש) דף קל"א ע"ב (סוד"ה ההקדמה הד') קרבן נתנאל פ' ואלו מגלחין אות כ"ו ולהרב המגיה בספר דברי דוד להרדב"ז (הוא חלק ז' מתשו' הרדב"ז שנדפסו עתה בווארשא) סי' כ"ה על דברי הרדב"ז שבסוף ד"ה עוד למדנו ובהגהות מוהרל"ח באה"ע סימן ל"ד אות ב':
ובשו"ת משיב דבר להגאון נצי"ב בח"א סוף סי' כ"ד כתב דודאי מה שכותב הפוסק איזה דין שהשיב הלכה למעשה הוא עיקר נגד מה שכותב בפסקיו דרך לימודו וגם סיעתא דשמיא עדיף בשעת מעשה ומה שהסכימו הפוסקים שסומכים על דברי הרא"ש בפסקיו יותר מעל תשובותיו אין זה מסברא אלא מגמרא מפי בנו רבינו יהודה ומסתמא ידע דהפסקים היו אחרונים לתשובותיו וחזר בו תדע שהרב מוהראנ"ח בח"א סי' מ"ז כתב שאם יודעים שחזר מפסקיו לתשובה התשובה עיקר אלמא דעיקר הטעם דמסתמא הענין להיפך דחזר מתשובה לפסקים והמעיין במה שציינתי בסי' ה' אות ד' (גבי סתירת דברי הרמב"ם מפסקים לתשובות) ובהמצויין שם יראה שיש מסייעים לסברא זו וגם לאידך גיסא לא יבצר ואין בדבר הכרע הזה יכשר או זה ואני הדל בספרי מכתב לחזקיהו בחלק התשובות בסי' י"א כתבתי בדף נ"ו ע"ב כמדבר על הידוע דהפסקים הם עיקר נגד התשובות וכאשר החלו עולין עלין מן הדפוס (קודם חתימת הספר) והיו למראה עיני קצת מרבני העיר שמעתי מפקפקים בזה באמרם אלי כי הסכמת רבני האחרונים היא לאידך גיסא שהתשובות הן עיקר נגד הפסקים וממה שרשמתי בקונטרס זה האדם יראה לעינים שאין בדבר זה הכרע:
ומן האמור למעלה מתבאר דאם המצא ימצא באיזה מקום שפסק רבינו הטור כדברי הרא"ש בתשובה נגד מה שכתב בפסקים יש לנו לומר דקים ליה דבאותה תשובה חזר ממה שכתב בפסקים ולכן עשה עיקר דבריו שבתשובה וכן כתב הרב שפתי כהן בח"מ סי' מ"ו סק"ז דהיה ידוע להטור שהרא"ש חזר בתשובה ההיא ממה שכתב בפסקים ועיין בספר כרם חמד לידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו בח"א דף א' ע"ד מה שתמה על פי זה על דברי הרב קרבן נתנאל על דברי הרא"ש בפרק ב' דכתובות (אות כ"ב) ועל מה שכ' הרב שפתי כהן בספרו גבורת אנשים סי' ס':
ט
ט) הרא"ש והרשב"א כשחולקים כתב הרב ויקרא אברהם נר"ו דף קי"ט אות ד"ן דהלכה כהרא"ש והאריך בזה ותקשה על הרמ"א דבא"ח סתפ"ז סי"א כתב ונהגו כהרשב"א משמע דאי לאו המנהג היה לנו לפסוק כהרא"ש ואילו בח"מ סי' ק"מ פסק כהרשב"א בחזקות בהכ"ן דאפי' בלי כסף ובלי מחיר מחזקים בהם כל שישב שם ג' שנים משא"כ להרא"ש כלל ה' דוקא בטענה דמכרת או נתת לי וכמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' תרכ"ח על דבריו ואולי מחמת שהטור שם פסק כן לכן פסק הרמ"א כהרשב"א אך העיקרא י"ל אלמלי פליגי הרשב"א והרא"ש בזה לא היה הטור מניח דעת אביו ופוסק כהרשב"א ואיה"ש אשוב אראה בענין זה עכ"ד והעתקתי לשונו לפי שאין הס' מצוי ובעניותי לא הבנתי כונתו דמ"ש בשם הרמ"א בא"ח סי' תפ"ז לא ידעתי איזה ט"ס יש כי שם לא ראיתי שכ"כ. ומ"ש דבח"מ סי' ק"מ פסק כהרשב"א והוליד מחלוקת בין הרשב"א והרא"ש דלהרשב"א מהני חזקה בלא טענה דמכירה או מתנה הנה מתשובות הרשב"א שהעתיק מרן הב"י שם במחודשין נראה דמיירו בבא בטענה דמכירה או חוב ועליהם היתה תשו' הרשב"א ומשמע דבלא טענה לא מהני וכ"כ מרן החבי"ב שם אות ה' בשם רש"ל ומ"ש דהטור פסק כהרשב"א הנה הרואה דברי הריב"ה שם יראה דלא הזכיר בענין מקומות בהכ"ן את הרשב"א כלל רק הביא בסי"ו תשו' הראש דאף אם לא הלך לפרקים לבהכ"ן מהני החזקה ושוים הם בזה הרשב"א והרא"ש עי"ש בכנה"ג הגב"י אות כ"ג וזהו הדין שפסק הרמ"א שם ס"ח בשם הטור כיעי"ש ולא ראיתי שום הוכחה בדבריו דמיירי בלא טענה ונראה לקוע"ד דמסתמא היינו בבא בטענה דחזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ואם היה הדין במקומות בהכ"ן דמהני חזקה בלא טענה היה לו לפרש ומסתמא היינו בכל החזקות ולמה שציין לדברי הרמ"א א"ח סי' תפ"ז סבור הייתי לומר דאולי הוא סי' תפ"ז סי"א דשם הביא מרן מחלוקת ודעת הרשב"א להחמיר כהיש מי שאומר כמ"ש בב"י וסיים הרמ"א דהכי נהגו עי"ש אלא דלא הונח לי דא"כ מאי משני לההיא דח"מ סי' ק"מ דמשום דהריב"ה סובר כהרשב"א פסק כמותו הלא גם בההיא דסי' תס"ז איכא קצת גדולים שהביא הרא"ש שאוסרים ובכל זאת לא פסק כהרשב"א אלא שכך נהגו כמו שדקדק הוא נר"ו ומה גם דבד"מ כתב בשם מוהרי"ל לאסור ושכן נוהגים עי"ש. ולעד"ן דכונת הרמ"א לאשמועינן דכן המנהג וכלומר דמלבד מה שהוא מן הדין אף גם מצד המנהג הוא כן ומעין זה עיין למרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' רע"ג אות ח'. ובעיקר כללין עיין להגאון בית מאיר בחיו"ד הנד"מ בהשמטה השייכה לסי' של"ד שכתב ולו יהי המשיב הרשב"א מאחר שהרא"ש חלק עליו בפניו הלכתא כבתראי וכו' ע"כ ועיין בש"ע א"ח סי' ר"ב ס"י וסי"א:
י
י) הרא"ש כשמביא שתי סברות ס"ל עיקר כסברא השנית כ"כ הרב יד מלאכי בכללי הריב"ה אות ה' בשם מרן הב"י בכמה מקומות עי"ש אף אני אביא שכ"כ מרן הב"י יו"ד סי' פ"ז ד"ה חלב הנמצא וכו' עי"ש שכ"כ לדעת הריב"ה ומשמע דלולא מה שהכריח הוא ז"ל היה מודה לו (אלא שיש לומר דלולא מה שהכריח הוה מספקא ליה) וכ"כ בסי' קי"ז ד"ה ומ"ש ופד"ת ומדהביא הרא"ש דבריו לבסוף משמע לרבינו דמסקנתו כוותיה וכ"כ בסימן קכ"ג ד"ה התמד שנותנים מים וכו' דמפני שהביא דברי הרר"י לבסוף משמע לרבינו שמסכים לדבריו עי"ש. ומה שציין הרב יד מלאכי לדברי מרן הב"י יו"ד סי' רצ"ז לפי הנראה כונתו היא עמ"ש בד"ה שני מינים הקשורים בקרון וכו' עי"ש ולזה אפ"ל דטעמיה דמרן דלא ניחא ליה בההיא לומר כן הוא דסמיך אמ"ש ואדרבא בפ"ק דב"מ פסק כשמואל עי"ש וכן נראה דמוכרחים אנו לומר לדעת רב הדרישה שכתב שם ליישב דחיית מרן ואי הוה משמע ליה בכונת מרן דמשיג על הריב"ה מתרי טעמי חדא דאין זה הכרע ועוד ממ"ש בב"מ א"כ היה לו ליישב לקושייתו הראשונה כמ"ש בדרישה יו"ד סי' קכ"ד ופרישה ח"מ סי' שצ"א שהביא בי"מ שם דלולא הוה שמיע לריב"ה מהרא"ש דכל דעת שהביא באחרונה היא מסקנתו לא היה כותבו אלא משמע דגם הוא הביא בכונת מרן דכל חיליה הוא מההיא דב"מ ונטפל ליישב דבריו ומה שהקשה ע"ד מרן הב"י ח"מ סי' צ"ז סט"ל גבי סידור בעל חוב עי"ש ק"ק שלא הזכיר דהרבנים פרישה שם וכנה"ג אות ל"א כתבו כדבריו עי"ש ומדברי הרב גד"ת שהזכיר שם בכנה"ג נראה דלית ליה האי כללא ואולי עדיפא לי' לשנויי מדאייתי הברייתא וכו' עי"ש:
ומה שבכלל המקומות שסובר מרן דאין מזה הכרע שמני בהדייהו ב"י יו"ד סי' ש"ה יגעתי ולא מצאתי לא שם ולא במקומות שיש לתלות בט"ס כמו שיראה הרואה והרב ב"ח ביו"ד סי' רצ"ז ס"ח כתב לדעת הריב"ה דס"ל דמשום שהביא הרא"ש סברת הרי"ף לבסוף משמע ליה דכן ס"ל וכתב הרב ויקרא אברהם נר"ו דף ק"ך אות ח"ן שכ"כ הרדב"ז ח"א סי' רכ"ט ומרן החבי"ף בס' כל החיים הנד"מ בדף כ"ה ע"ג רמז עוד דברי הרב כנה"ג יו"ד סי' צ"א הגב"י אות ז' ועיינתי שם ומר קעסיק ע"ד הרא"ש פרק כל הבשר סי' ל"ד וכתב דרש"ל ביש"ש סי' ע' הבין דהרא"ש פוסק כריב"א מדהביאו בסוף וכתב על דבריו דאף דמשתמשים הפוסקים בכלל זה דסברא שמביא באחרונה היא עיקר הכא שאני וכו' והכריח כן מדפסק הריב"ה כר"ת עיש"ב ולקוע"ד לא זכיתי להבין ד"ק דהרואה יראה דבמאי דאיירי לא שייך כלל זה דשם הביא ספר ר"ת בסתם בלי הזכרת שם ושוב הביא סברת ריב"א ובכה"ג דרך הפוסקים לפסוק כסברא שמביאים בסתם כמ"ש איהו גופיה בכנה"ג בכללי הפוסקים אות ס"ב בשם הרב מוהריק"ו עי"ש והוא תימה על ב' המאורות רש"ל וכנה"ג איך נעלם מעיני העדה דבר זה והדבר פשוט דמזה הבין ריב"ה דדעת הרא"ש לפסוק כר"ת ואצ"ל דכך קבל ממנו בע"פ כמ"ש בכנה"ג. וגם בק"פ נשתמט בדרך זה שכתב סברת ר"ת בסתם ואח"כ כתב הריב"א וכו' והכל מתוקן לקוע"ד. גם מה שהכריח ממה שפסק הוא כתדע מן הקושיא שהרי ביש"ש בא להשיג על ריב"ה מפסק הרא"ש כיעי"ש ועיין לעיל אות א':
יא
יא) הא דקי"ל דסברא שמביא באחרונה היא העיקר כנזכר באות י' הרב ויקרא אברהם נר"ו דף ק"ך אות ח"ן שכ' הרב חק"ל בחה"מ בשם הרב כנה"ג יו"ד סי' רכ"ג דהיינו דוקא אם בעל הסברא האחרונה קדם בזמן לבעל סברא ראשונה שאם לא כן יש לומר שכתבם כפי סדר הקדמתם בזמן ולאו משום דס"ל הכי ואין ספר כנה"ג הנ"ל מצוי אצלי לראות דב"ק דלפי הנראה מרן הב"י ביו"ד סי' פ"ז (ד"ה חלב הנמצא) לא ס"ל לחלק בהכי שהרי שם הביא הרא"ש סברת רש"י ואח"כ סברת ר"ת וקאמר דמדהביא סברת ר"ת בסוף משמע ליה דכוותיה ס"ל. גם בסי' קכ"ג (ד"ה התמד שנותנים) הוא כמו כן שהביא סברת הראב"ד ואח"כ סברת הרר"י כיעי"ש וראיתי למרן החבי"ב בכנה"ג שם סי' קכ"ג אות ס"ז שכתב על דברי מרן הב"י שאין מזה הכרח לפי שהרא"ש הביא סברתם בסדר קדימתם וחתר ליישב בדרך אחרת מהיכן משמע ליה להריב"ה דמסקנת הרא"ש כהרר"י עי"ש וקצת י"ל אמאי לא התעורר לכתוב כן בסי' פ"ז הנ"ל לפי דרכנו למדנו דאין כלל זה מוסכם דדעת מרן ודאי היא דאין לחלק כאמור ומצאתי למרן החבי"ף בסמיכה לחיים דף כ"א ע"ב שהשיב ע"ד הרב שארית יוסף עפ"י דברי כנה"ג הנ"ל עי"ש ואינו כ"כ מן התימה אם יסבור כדעת מרן הב"י ז"ל ועיין להרב יד מלאכי בכללי הריב"ה אות ז' שהביא כלל זה בשם מרן החבי"ב הנ"ל ולא כתב שאינו מוסכם ונראה דסמך על הקורא בד"ק בגופן שלהם שבעיניו יראה דאין הכל מודים בזה ודוחק וע"ע בספר חקקי לב ח"א סי' ל"ו דף ל"ד ע"ג ובספר חיים ושלום דף מ"א ע"ג ודף ע"ט ע"ג וכתב לחלק דהיינו דוקא כשהפוסק מזכיר שמות בעלי הסברא כשמביא סברתם אבל אם מעלים אותם וכותב י"א וכו' וי"א וכו' ולא ישא את שמותם על שפתיו אז העיקר כסברא האחרונה אף שהביא הסברות בסדר קדימתם עי"ש. עוד כתב בסל"ח הנ"ל דאם הרמב"ם מביא סברת הגאונים וחולק עליהם והריב"ה הביא סברת הגאונים וסברת הרמב"ם בסוף אין לומר בזה דסברא שמביא באחרונה היא עיקר עי"ש וכתב בספר כל החיים הנד"מ דף טו"ב ע"א אות י' וז"ל זה כלל בפוסקים להביא באחרונה סברא להלכה חיים ביד דף כ"ו ע"ג ע"כ. ועיינתי שם (והם דברי רב אחד מגיברלטאר ואת שמו לא הגיד) ומר קעסיק ע"ד מרן הב"י יו"ד סי' קי"ז (ד"ה כתב הרמב"ם) עי"ש שהביא מחלוקת התוס' והרשב"א במקיים דברים האסורים כדי למשוח בהם עורות וכו' וכתב שם דמדמרן הביא דברי הרשב"א לבסוף ש"מ דהכי ס"ל עי"ש ומרן החבי"ף לא נשא ונתן ע"ד רק אחר שהעתיק כל דבריו כ' וגם אני הסכמתי כוותיה כי אמת יהגה עי"ש ובההיא הוי כסדר הזמנים וראוי להקדים סברת התוס' לסברת הרשב"א וכ"ש דהרשב"א הביא סברת התוס' וחלק עליהם וכדרך שכתב בסל"ח הנ"ל וק"ל. ואף שכתבתי לקמן סי' ט"ז אות מ"ד דזימנין דמביא המחבר תשובות איזה פוסק ואין מזה הכרח דהכי ס"ל עי"ש מ"מ הא דקמן שניא היא דהא טעמא דמילתא הוא דשמא המעתיק מצאה בתוך כתביו והעתיקה שם כמ"ש הרב יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות י"ט בשם הרב כנה"ג עי"ש. ומשמע דאם ידוע בבירור גמור שהרב המחבר הביאה אות היא דס"ל כוותיה וק"ל (שיר מ"ש במחבר סימן תל"ב והבאתיו שם עי"ש) והרב ב"ח יו"ד סי' עש"ה ס"ג ס"ל דגם כשמביא בסדר הזמנים סברה אחרונה היא עיקר:
יב
יב) הרא"ש אפשר למד ס' נזיקים קודם ס' מועד וחזר בפסחים מהוראתו בפ' הרבית והסכים למה ששנה בילדותו בתשו' ואין להק' דא"כ הוה ליה למחוק וכו' דכן מצינו בגמרא וכו' ומשנה לא זזה ממקומה הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ הו"ד בשו"ת חוט השני סי' צ"ו דף צ"ז ע"ב ועיין למרן החבי"ב בשו"ת בעי חיי ח"מ ח"א סי' ח"ן דף מ"ז סוף ע"ב שנראה קצת מדבריו דסדר נזיקין למד קודם ס' נשים שכתב שדבריו שבפרק הכותב הם כפי החזרה שחזר בו בפרק האומנין ממה שכתב בפרק הזהב ויש לפקפק על מ"ש בחוט השני בטעם שלא מחק מ"ש בתחלה דהכי אשכחן בש"ם משנה לא זזה ממקומה דנראה דיש לחלק דבזמנם שהיו לומדים בעל פה והיו שונים לכל תלמידיהם כן ואחר שכבר הורגלו ושגורה אותה ההלכה בפי התלמידים היה הדבר קשה לעקור מפיהם לימוד השגור בפיהם אבל פוסק שכותב בספרו היום דבר אחד ולמחר חוזר בו יכול לתקן למחוק בספרו מה שכתב מקודם או לכתוב במקום אחר היפך מזה ויותר נכון לומר דאם נניח דסדר נזיקים למד בתחלה נקטינן כמ"ש בסדר מועד שהם דבריו האחרונים ואף שהוא לא נזכר שכ' בילדותו בהיפך אהניא לן שיטתיה דסבא ונקטינן כמ"ש בזקנותו ואם היה נזכר מה שכתב במקום אחר בהיפך היה סותר בפירוש סברתו הקודמת. והרב ב"ח סי' תרנ"ו נראה דפשיט"ל דס' מועד למד אחר נזיקין שכתב גבי בעיא דהידור מצוה עד שליש מלגיו או מלבר שכתב הרא"ש בפ"ק דב"ק לקולא. ובפרק לולב הגזול לחומרא ונקטי' לחומרא כמ"ש בלולב הגזול שהוא מקום הלכות לולב והאחרון ע"כ ולא רפרפו ע"ז בספר יד אהרן ובית השואבה בדיני שצריך לחזור אחר הידור מצוה אות ה' עיין בדב"ק:
יג
יג) הרא"ש כשמביא סברות הפוסקים ובסברא אחת מאריך בה מוכרח דכוותיה ס"ל מרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' קכ"ג הגב"י אות ס"ז ועיין למרן הב"י ח"מ סי' ע"ב ד"ה מ"מ נמצינו למדין וכו' שכתב סברא זו לדעת הריב"ה בדעת הרא"ש אף שכתב במקום אחר בהיפך תפס במקום שהאריך בסברת הפוסקים ומ"ש במ"א בהיפך הוא אליבא דהרי"ף ורבינו ירוחם דלא ס"ל הכי היינו משום דמצינו להרא"ש שכתב בתשו' בהיפך עי"ש:
יד
יד) הג"א כל דברי ההגהות אשרי הם לחלוק על דברי הרא"ש שאם לא כן למאי אתו כ"כ מרן החבי"ף בנשמת כל חי ח"א דף ח' ע"א ומדברי הרב כהונת עולם שהביא הרב יד מלאכי בכללי הרא"ש אות מ"ה מתבאר בהפך שכתב מצינו כמה הג"א דלא קיימי על הרא"ש אלא על סוגיית הגמ' ולפעמים חולקים עליו ע"כ וכיוצא לזה כתב הרב משק ביתי בכללי הפוסקים אות י"ד בשם מרן חיד"א ביוסף אומץ הרב המגיה לספר נשמת כל חי הנ"ל. ועיניך לנכח יביטו שכתב שכ"כ בקונטרס כללי הפוסקים שלו ולא זכינו לאורו לראות סמוכות שלו שוב נדפס ספרו כל החיים (והוא ס' כללי ש"ס ופוס') וראיתי בדף ט"ז ע"א אות ז"ך שכ"כ בלתי שום סעד וראיה ומראה מקום הוא לו אמ"ש בנכ"ח הנ"ל ועי"ש באות כ"ו מ"ש בשם שכנה"ג בכללי הפוסקים אות מ"ד לפי הנראה יש במשמע לברר מאי דהוינן בה ממ"ש בשכנה"ג אך אינו בידי ואתה תחזה. וממה שכתב הרב בכנה"ג ח"מ סי' ה' הגב"י אות י"א וראה דמסתמא דברי ההג"א סובבים ע"ד הרא"ש ועיין בהג"א פ"ק דסוכה סי' ח' שכ' הלכתא כרבנן דעושין מחיצה בדבר המק"ט ע"כ ואין שום שייכות לדברי הרא"ש שם ושמעינן דאינו מוכרח שיהיו דבריו לחלוק על הרא"ש אמנם יש לדחות דאולי מקום הגהה זו היא ע"ד הרא"ש שם בסי' יו"ד ת"ר חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות ר"י אומר אף מחמת דפנות וכתב במרדכי סי' תשל"א בשם ראבי"ה דלרי"א אין עושין מחיצה בדבר המק"ט וקי"ל כרבנן ע"כ וק"ל:
וכתב מרן הב"י ביו"ד סי' שס"ד ד"ה ולענין הלכה (על דברי ההג"א בשם הא"ז שהביא שם) דבדברים שהרא"ש חולק עליו נקטינן כהרא"ש ואינו מוכרח לפרש בכונתו שנותן כלל לכל מקום שחולק ההג"א על הרא"ש נקטינן כהרא"ש רק באותו נדון הוא דאמר כן ועיין במכתב לחזקיהו בשו"ת סי' י"ג דף ע"א ע"א ובס' קרית ארבע בתשו' סי' ט' וק"ל:
טו
טו) הא"ז רגיל לפסוק כרש"י ברכי יוסף אה"ע סי' ד' אות ח"י (ד"ה וראיתי) ומזה יש להביא סעד למה שכתבתי בעניותי בקונטרס הכללים במערכת הצד"י אות ו' עי"ש:
טז
טז) קיצור פסקי הרא"ש חיברם הרב בנו ריב"ה ונפקא מינא היכא דחולק ריב"ה על פסקי הרא"ש שבהש"ס ראוי לתפוס עליו דשוב ליכא למימר דלא ראה בזה דברי הרא"ש כן כ' הרב שלחן גבוה בכלליו אות ל"ב ומדברי מרן הב"י א"ח סימן שי"ח (ד"ה אפילו תבשיל שנתבשל כ"צ) מתבאר דלאו בכל מקום ראוי לתפוס עליו בזה שכתב ואפשר דאע"ג דברמזים כתב מסקנת הרא"ש היינו לפי שבאותו ספר לא בא לכתוב סברת עצמו אלא לסדר דברי הרא"ש בקצרה אבל בספר זה שבא לפסוק הלכה למעשה לא רצה לסמוך על סברת הרא"ש וכו' ע"כ הרי דאין לתפוס עליו מדידיה אדידיה (זולת אם יבאר שכן היא דעתו ולפי השערתי הוא רחוק המציאות) לפי שאין ספר קיצור פסקי סברא דנפשיה ורק דק"ל דהיכי פסיק בטור דלא כהרא"ש ומהדרינן אטעמא ליתובי דעתין וק"ל וכן מתבאר לע"ד מדברי מרן הב"י סי' ש"ב (בסוף ד"ה ומה שכ' ובגד שיש עליו):
יז
יז) קיצור פסקי הרא"ש כ' הגאון שלחן גבוה בכלליו אות ל"ב דמשמע מדברי רי"ו בהקדמת ספר מישרים שקצת מסכתות נעשו הק"פ ע"י הרא"ש עצמו (ועיין שה"ג במערכת גדולים באות רבינו אשר) וקצתם ע"י בנו הריב"ה וקצתם ע"י תלמידו הרי"ו וא"כ אין לתפוס על הריב"ה אלא כשהוזכר באותה מסכתא ואדוני אבי הרא"ש וכו' לכן אמר לבי לרשום דרך למודי בל"ן את אשר תחזנה עיני בק"פ ויתברר המס' שהם מהריב"ה ז"ל בס"ד ואחרי שלא אכוין מלאכתי לכך לא אוכל לכתוב הדברים כפי הסדר שנסדרו המסכתות בש"ס רק כפי אשר יזדמן וזה החלי בס"ד:
למסכת ברכות הוא מהריב"ה עיין בפרק כיצד מברכין סימן ט"ז לא"א הרא"ש אינו מברך וכו'. ובפרק ג' שאכלו סי' י"ב ואינו נראה לא"א הרח"ש. וכן ראיתי למרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכ"י א"ח סס"י פק"ד ובמחזיק ברכה סי' שי"א (ד"ה אך קשה) שייחס הק"פ הנ"ל להריב"ה:
למס' שבת הוא מהריב"ה עיין בפרק כירה סי' א' וא"א הרא"ש הסכים וכו' גם מרן הב"י בסי' שי"ח (בד"ה אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו) ייחסו להריב"ה עי"ש וכן הרב מרכבת המשנה הו"ד בספר חיים ומלך דף ה' ע"א. וכן מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' ד' אות ב' וסי' רנ"ה אות ב':
למס' פסחים הוא מהריב"ה עיין בפרק כל שעה סי' כ"ו וא"א הרא"ש כתב וכו' ועיין להרבנים ישועות יעקב סי' תמ"ח סק"ח (בד"ה נחזור) מגן האלף סי' תמ"ב אות א' (בד"ה ודע כי מ"ש) ט"ז יו"ד סי' קמ"ב סק"ד שלחן גבוה סי' תס"ו סק"ה חק יעקב סי' תס"ח ס"ק י"ד:
למס' מועד קטן הוא מהריב"ה עיין בפ' ראשון סי' י' ולזה הסכים א"א הרא"ש וכן שם סי' י"ג ועיין להגאון חתם סופר יו"ד סי' ש"ן (ד"ה ותו) וכן ייחסו מרן חיד"א בספר שיורי ברכה יו"ד סי' שע"ו אות ב' לרבינו הטור:
למס' יומא הם מהריב"ה כמו שייחסם אליו מרן הב"י בא"ח סי' ש"ב (בסוד"ה ומה שכתב ובגד שיש עליו לכלוך):
למס' תענית הוא מהריב"ה עיין בפרק ראשון סי' כ' וא"א הרא"ש כתב שצבור הקובעים תענית ושם בפרק רביעי סי' מ' וא"א הרא"ש כתב כה"ג:
למסכת מגילה הוא מהריב"ה עיין בפ"ק סי' ו' ולזה הסכים א"א הרא"ש ומזה תמה הרב שלחן גבוה בסי' תר"ץ ס"ק ט"ל עמ"ש מרן הב"י שריב"ה נסתפק בדעת הרא"ש (בדין ההוא) שנעלם ממנו דבריו שברמזים הנ"ל:
למסכת ראש השנה ייחסם מרן חיד"א בספר ברכי יוסף סי' תקפ"ה אות ח' להריב"ה והכריח מזה סברת הטור בדין ההוא כיעי"ש גם הרב יפה ללב נר"ו בח"ג דף קכ"ב ע"א אות ג' מייחסו להריב"ה:
למסכת ביצה נראה ממ"ש בפרק קמא סי' ז' וא"א הרא"ש פוסק כר"א בן יעקב וכן בסי' ט"ו ולזה הסכים א"א הרא"ש וכן בפ"ג סי' ב' ולזה הסכים א"א הרא"ש. ושם סימן י"ז וכן התירו א"א הרא"ש שהם מהריב"ה אלא שבפרק קמא סימן ד' כתוב והרא"ש ז"ל הסכים כרב אלפס ושם סי' י"ד ולפי דעת הרא"ש בשבת מותר וכו' ובפרק שני סי' י"ב ומספקא ליה להרא"ש וכו' נראה דאינו מהריב"ה ואולי הוא השמטת הדפוס (אף שעיינתי בכמה דפוסים וכלם הם בסגנון אחד) והייתי נבוך בזה עד שמצאתי להגאון שואל ומשיב במהדורא ג' ח"ב סי' נ"א שהעיד על ק"פ הרא"ש למסכת ביצה בפרטות שהם להריב"ה עי"ש:
למסכת כתובות הוא להריב"ה עיין בפרק אלמנה ניזונת סי' ג' ודעת א"א הרא"ש וכו' ובסי' ז' ואינו נראה לא"א הרא"ש ובסי' ט"ז וכן דעת א"א הרא"ש וכן בסי' י"ז וכן בפ' שני דייני גזירות סי' א' וסי' ד' וסי' ו' ועיין להרב ב"ח באה"ע סי' ע' ס"ה ועיין בכנה"ג אה"ע סי' י"ג אות כ"ט מ"ש בשם מוהר"מ מינץ שהכריח סברת הטור עפ"י מ"ש בהרמזים ולא הראה מקום לדברי הרמזים ולפי הנראה כונתו היא למ"ש בפרק אעפ"י סי' כ' עי"ש דאילו בהחולץ סי' כ"ו נראה להדיא מדברי הרמזים דפוסק כר"ת וצריך לעיין בגוף דברי הרב מוהרמ"מ הנ"ל מה יענה לסתירת דברי הרמזים ואכ"מ גם מרן חיד"א בברכי יוסף אה"ע סי' ל"ד אות ב' מייחסו למר בריה הטור:
למסכת יבמות הוא מהריב"ה עיין בפרק ששי סי' י"א ולזה הסכים א"א הרא"ש ובפרק שביעי סי' א' לדעת א"א הרא"ש וכו' וכן בפ' י"ג סי' יו"ד ובפרק ט"ו סי' ב' עי"ש וגם רבינו הפר"ח באה"ע סי' קכ"א ס"ו ייחסו לרבינו הטור עי"ש וכן ייחסו הג' שיבת ציון ברס"י צ"ח:
למסכת קידושין מהריב"ה עיין בפרק שני סי' ז' ונשאר הדבר אצל א"א הרא"ש בצ"ע ושם סי' י"ג ולא"א הרא"ש דיו וכו' וכן ייחסם הרב חינא וחסדא בח"ב דף ר"ך ע"ב להריב"ה וכן הרב אות היא לעולם בח"א דף א' ע"א:
למסכת גיטין מהריב"ה עיין בפרק שני סי' ו' וא"א הרא"ש תמה עליו ובסי' ז"ך וכן דעת א"א הרא"ש ובפרק חמישי סי' ח"י ולא"א הרא"ש בין להוציא וכו' ושם בסי' כ' וא"א הרא"ש גמגם ובפרק שביעי סי' ט"ו ולא"א הרא"ש מפרש ויוצא בשיירא וכו' וכן ייחסו הרב ט"ז באה"ע סי' קכ"א סק"ד וכן הרב פרח מ"א סי' ק"ו הובא באהל יעקב במערכת האל"ף אות ח' עי"ש וכן הרב מאמר מרדכי למסכת גיטין בדף קס"ח ע"ד:
למסכת נדרים אינו מהריב"ה שהרי בפרק שלישי סי' ב' כתב והרא"ש נהג להתיר שבועות ואף שצדדתי לעיל על הק"פ למסכת ביצה דאולי השמטת המדפיסים וצ"ל א"א הרא"ש שאני התם דיש לנו הוכחה משאר מקומות שהם מהרא"ש אך בנדרים לא ראיתי כעת שכתב במקום אחר וא"א הרא"ש:
למסכת [בבא] מציעא נראה מדברי הרב הדרישה ביו"ד סי' עק"ד דהוא מהריב"ה:
למסכת סנהדרין ייחסו הגאון שיבת ציון ברס"י צ"ח להריב"ה:
למסכת חולין הוא מהריב"ה עיין בפרק שני סי' ג' ולא נהירא לא"א הרא"ש ושם בפרק שלישי וכן פסק א"א הרא"ש ובסי' י"ד ולזה הסכים א"א הרא"ש ובסי' כ"ג וא"א הרא"ש מן האוסרין ובסי' כ"ה ולזה הסכים א"א הרא"ש ובסי' ל"א ולא"א הרא"ש בכרס ודקין וכו' ובסי' ל"ד וכן דעת א"א הרא"ש ובסימן מ' ואינו נראה לא"א הרא"ש וכן בסי' מ"ה ובסי' מ"ז א"א הרא"ש ורב אלפס וכו' ובסי' ד"ן לרב אלפס וא"א הרא"ש ובפרק שביעי סי' י"ז וא"א הרא"ש מתיר ובסי' כ"ט וכן דעת א"א הרא"ש ובפ' שמיני בסי' מ"ט וא"א הרא"ש מתיר וכו' וא"א הרא"ש כתב וכו' אלא שראיתי שבפ"ק סי' כ"ב כתב ולהרא"ש דוקא כשלא בטלו ולפי הנראה יש לנו לומר דהשמטת הדפוס היא וצ"ל ולא"א הרא"ש וכו' דסמי חדא מקמי כמה וכמה דמפורש יוצא שהוא מהריב"ה ומצאתי שרבני האחרונים ייחסוהו להריב"ה עיין להרב שדה הארץ ח"ג חא"ח סי' מ"ח ולהרב מוהר"ש בן עזרא בספר בתי כנסיות סימן קל"ה ולהרב יד דוד (ליו"ד) סי' פ"ז אות ב' בהגב"י בשם מרן חיד"א במחזיק ברכה אות ב' ושם אות י"ט בשם הרב שמן המור חיו"ד סי' ו' וע"ע במחזיק ברכה שם אות ז' ובמשק ביתי מערכת המ"ם סי' שי"א ד"ה ולפ"ז:
למסכת [בבא] קמא ייחסו מרן החבי"ף בשו"ת חיים ביד רס"י כ"ד להריב"ה:
למסכת [בבא] בתרא ייחסו הרב הפרדס בספר אות היא לעולם ח"ב סי' פ"ז דף קל"ג ע"ב (ד"ה שבתי) להריב"ה וכן ייחסו הרב מוהרד"ח בס' ייטב לב דף כ"ח ע"ד:
למסכת עבודה זרה נראה שהן מהריב"ה שבסוף פ"ק הביא דעת הרא"ש בלשון לא"ז הרא"ש ושם בפרק שני סי' כ"ג וסי' כ"ה ועי"ש בסי' ל"ה בדברי ההגהה ובפ"ג סי' ט' ובפ"ה סי' ל' וסי' ל"ב וכן הרב מטה אשר בלשונות רבינו ירוחם דף ק"ג ע"ב ייחסו להריב"ה:
יח
יח) כל דברי הרא"ש מיוסדים על הרוב עפ"י בעלי התוס' ולפעמים מה שחסר בדברי התוס' משלים ומוסיף הרא"ש ובכל מקום שנוכל להשוות ולפרש דברי התוס' כהרא"ש מפרשינן לה בשוה כי הרא"ש ברוב המקומות ביאורו מוסכם לדברי התוס' כן כתבתי אני ההדיוט בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במער' אישות סי' א' אות ז' ס"ק י"ב דף מ"ג ע"א בשם הרב יד מלאכי שכתב כן בשם הפוסקים עי"ש:
יט
יט) הרא"ש שאין דרכו להביא אלא דברים הנהוגים בזמן הזה עיין לקמן בסי' י"ז אות ו':
כ
כ) הרא"ש אינו מן התימה אם אינו מזכיר דברי מוהר"ם רבו כמו שמצינו כן בכמה מקומות ואפשר שהוא מפני שהרא"ש ברח לספרד ושם חבר ספריו הקדושים ולא הוו בידיה רוב ספרי מוהר"ם וגם המרדכי וההגהות מיימונית שמזכירים תדיר דברי מוהר"ם רבם מצינו בכמה מקומות שלא הזכירו דבריו כלל שלא באה לידם תשובה ההיא כן כתב מרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכת האל"ף אות ה"ן (בד"ה והרב מוהר"י אלפאנדראי):
כא
כא) הרא"ש שמזכירים בעל התרומות והמרדכי והגהות מיימוניות והכל בו כונתם על רבינו אשר מלוניל שהיה בזמן ר"י בעל התוספות כמפורש בתוספות בבא קמא דף ס"ד ע"ב ואינו הרא"ש אבי הטור והרב שיירי כנסת הגדולה בא"ח סוף סי' רצ"ד כתב על הכל בו שכונתו על רבינו אשר מלוניל או מפאליזא כן כתב מרן חיד"א בספר שם הגדולים במערכת גדולים באות האל"ף (רבינו אשר בן רבינו יחיאל) אות ה' ושם באות ד' מתבאר מדב"ק שמה שמביא בשיטה מקובצת בשם הרא"ש בסתם כונתו על הרא"ש אבי רבינו הטור ודבר זה היה פשוט בעיני אמנם ראיתי עתה בספר היקר אמרי הצבי לידידי הגאון אבד"ק דאברי יצ"ו בחידושיו לפרק קמא דבבא קמא דף ז' ע"ב בסי' כ"א (על מה שאמרו בגמרא לכתובת אשה מדמינן ליה) שהביא מה שכתב בשיטה מקובצת שם שכתב הרא"ש בשם ר"מ והוקשה לו שמדברי הרא"ש בפסקיו שם מתבאר בהיפך ונמצאו דברי הרא"ש כסותרים וניחא ליה דמה שכתב בשיטה מקובצת בשם הרא"ש בשם ר"מ הוא הרא"ש אתר או הרא"ש מלוניל או הרא"ש מפאליזא כמו שכתב השפתי כהן ביו"ד סי' ק"ה סק"ב ולי הדל קשה לומר כן דודאי כשמביא בשיטה מקובצת הרא"ש בסתם כונתו היא על הרא"ש אבי הטור ודברי הרב שפתי כהן שציין הם המדברים על הגהות מיימוניות דמה שכתבו בשם הרא"ש לא כיונו על הרא"ש אבי הטור אלא להרא"ש אחר כגון הרא"ש מפאליזא או מלוניל שדרך ההגהות והמרדכי להביאם ולא נוכל לדון מזה על הרא"ש שמזכיר בשיטה מקובצת ולכן מה שכתב שם עוד דהרא"ש לא סבירא ליה כמוהר"ם בזה הוא יותר נכון דמצינו דהרא"ש בכמה מקומות חולק על מוהר"ם רבו כמו שהשיב מרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכת האל"ף אות ה"ן (בד"ה והרב מוהר"י אלפאנדארי) על מה שהקשה על הרא"ש שפסק בפלוגתא דרב סמא ורבינא בטעמא דאין שליח לדבר עבירה כרב סמא ואילו בתשובת מוהר"ם רבו פסק כרבינא דאין זו מן התימה דהרא"ש רב גובריה לחלוק על מוהר"ם רבו כמו שכתב הרדב"ז בתשובות נדפסות בפיורדא סי' תצ"ה וגם זה ידוע דזימנין טובא משכחת דהרא"ש אינו מזכיר לרבו וזימנין דפליג עליה ואינו מזכירו כלל ואפשר דכיון שהרא"ש ברח לספרד ושם חבר ספריו הקדושים אפשר דלא הוו בידיה רוב ספרי מוהר"ם וכו' כמו שכתבתי באות הקודמת ואם כן גם בענין זה לא נפלאת לומר דכשחבר הפסקים וכתב דעת עצמו בההיא דבבא קמא לא היה בידו חידושי מוהר"ם רבו ולא ראה בו בפרק את דברי קדשו. או נאמר כמו שכת' עוד שם (באמרי הצבי) דמה שהביא הרא"ש שבשיטה מקובצת הנ"ל בשם ר"מ אינו מוהר"ם רבו ועל כל פנים הוא הרא"ש אבי הטור:
ומה שכתב הרב יצ"ו דשמא הוא רבינו אשר מלוניל שכתב כן בשם מוהר"ם אם כונתו לומר שאותו הרא"ש כתב כן בשם הר"ם רבו של הרא"ש אבי הטור נראה שרחוק לומר כן אחרי שרבינו אשר מלוניל היה בזמן ר"י בעל התוספות כמו שהביא מרן חיד"א כנז"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |