שדי חמד/כללים/א/ג
|
< הקודם · הבא > |
ג אין מבטלין איסור לכתחילה לא אמרינן לענין מצוה דאין מבטלין איסור לכתחילה מדרבנן הוא ולא אסרו אלא כשנהנה ומצות לאו ליהנות ניתנו כ"כ הרב ב"ח סי' תרכ"ו בשם המרדכי והרבנים ט"ז ומג"א בראש הסי' וקהלת יעקב בתוספות דרבנן אות ט"ז ונחמד למראה ח"א ד' צ"ח ע"ב ופתח הדביר. ח"ג סי' ש"ב אות ט' הביאו דבריו ומשמע דאי אמרינן דמדאורייתא הוא דאין מבטלין וכו' אסור אף במידי דמצוה וכ"כ במשבצות שם עי"ש והרב נהר שלום סי' תמ"ז אות ז' יישב בזה דעת הסוברים דאסור לבטל חמץ קודם הפסח דלא תיקשי להו מההיא דסי' תרכ"ו דשאני התם דהוי מצוה וישוב זה עולה יפה לדעת הרשב"א שבתה"ב בית ד' ריש שער ג' הביא מחלוקת התוס' והראב"ד אם איסור ביטול האיסורין הוא מדרבנן או מדאורייתא ולא גילה דעתו להיכן נוטה ויתכן דנקיט כדעת התוס' וכן הוא משמעות לשונו שבמשמרת הבית בבית רביעי שער א' תוך ד"ה כתב החכם (וז"ל ומה שחשב לקושיא וכו' דאסור לבטל איסור לכתחלה מדאורייתא אין בדבריו כלום חדא דמנ"ל דמדאורייתא אין מבטלין דילמא מדאורייתא שרי ומדרבנן בלבד הוא דאסור ופשטא דשמעתא דזרוע בשלה הכי דיקא וכן הסכימו רבותינו חכמי הצרפתים וכו' עכ"ל) אמנם לדעת הטור לפי מ"ש הרב ב"ח ביו"ד סי' צ"ט סעיף ו' לחד שינויא דס"ל דהוא מדאורייתא וכדעת הראב"ד ואיהו ס"ל דחמץ לפני זמנו אסור לערבו כדי לאכלו בפסח כמ"ש הרב ב"ח בסי' תמ"ז ס"ו וכ"כ בדעתו כל רבני האחרונים א"כ לא יתכן ישוב זה דכיון דהוא מדאורייתא אין חילוק בין דבר הרשות לדבר מצוה וצ"ל כשאר שינויי דאתמרו בהאי עניינא וראיתי להרב שו"מ במהדורא ג' ח"ג סי' קס"ו}} שכתב ראיתי בס' בן יהודה סי' צ"ט שכתב קושיא עמ"ש המג"א סי' תרכ"ו דלכך מותר להשפיל הענפים ולבטלם ברוב אף דאי"מ איסור לכתחילה מ"מ זה דוקא כשנהנה מן האיסור אבל כאן מצות לל"ן וע"ז הקשה דהא אמרו בחולין דף ק"מ לא אמרה תורה שלח לתקלה. והקשה המשל"מ בפ"ז מהלכות מעילה (דין ו' ד"ה וראיתי) דהא בטל ברוב וכתב דמכאן מוכח דהא דאי"מ איסו"ל הוא מן התורה. וקשה הא שם ג"כ הוי מצוה וגם אינו נהנה דהא משלחה וא"כ לא שייך אין מבטלין איסור בזה. ולענ"ד ל"ק דשם מי שמוצאה יהנה מן האיסור ואף דיתבטל ברוב מ"מ אם יבא אליהו ויאמר שזהו האיסור אסור אף שכבר נתבטל כמ"ש הח"ץ סי' כ"א וא"כ לכך אסור לזה לשלח דשמא האחר יהנה מהאיסור ולכך אסור המשלח לעשות כן והוי לפני עור משא"כ כאן דלא נהנה ומצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ל. ולענ"ד תירוצו דחוק מאד אך לפי מ"ש המשבצות דלא אמרינן לחלק בין רשות למצוה אלא אם נאמר דאין מבטלין איסור הוא מדרבנן ניחא דבההיא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דמוכיח מינה הרב משל"מ דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא מדאורייתא א"כ אין חילוק בין רשות למצוה כאמור ותימה על הרבנים הנ"ל שלא ראו דברי הפרמ"ג הנ"ל ועפ"י האמור דהא דלענין מצוה אי אמרינן אי"מ איסור לכתחילה תלי בעיקר דין איסור הביטול אם מדאורייתא או מדרבנן יתכן ליישב מאי דהוה ק"ל ע"ד הרב יד יוסף בסי' כ"ה (בד"ה וי"ל) שכתב לנדונו לענין ביטול מים שאובים דאין בו משום ביטול איסור לכתחילה ע"פ מ"ש הרב ט"ז בסי' תרכ"ו דכיון שאין איסור מצד הסוכה עצמה שהרי מותר לישב בה אלא שאינו יוצא י"ח המצוה לכן אין שייך איסור בעשייתה אפילו כשעושה בפיסול גמור וה"ה בשאובים וכו' עי"ש ולמה לא כתב ליישב עפ"י סברת ראבי"ה שבמרדכי דלגבי מצוה לא אמרו דאין מבטלין אך לפי האמור ניחא ליה ליישב גם למ"ד דביטול איסורין הוא איסור תורה ולא שאני לן בין רשות למצוה דאע"ג דבשאובה דרבנן מיירי מ"מ י"ל דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכיון דבאיסור תורה לא שאני לן בין רשות למצוה הה"ד נמי באיסור דרבנן ולכן הוצרך לומר דמה שאין בנדונו משום ביטול איסור הוא עפ"י סברת הע"ז דכל שאין איסור מצד עצמו ליכא משום ביטול איסור לכתחילה ועוד י"ל דטבינת אשה זימנין אית בה הנאת הגוף ובדאיכא הנאת הגוף לא אמרינן מצות לל"ן והנאת צל סוכה אינו ברור דחשיבה הנאת הגוף ויש להתיישב בזה ואכמ"ל:
ולעיקר כללין עם כי שרים רבים הנז"ל סברו וקבלו כלל זה דלגבי מצוה לא נאמר דין דאיסור ביטול האיסורין גם הרב מוהרש"ק בשו"ת חכמת שלמה (הנספח לשו"ת הר המור) בסוס"י ט' כי קאי רבי בהכשר ס"ת ע"י ס"ס הנעשה בידים דלא שרי משום דהוי כמבטל איסור לכתחילה וביאר דבנדונו אין לחוש לזה סיים ואמר רב ומכ"ש לשיטת המרדכי הובא במג"א סי' תר"כ (תרכ"ו) דבמצות דלאו ליהנות ניתנו מותר לבטל לכתחילה ואין חילוק בין דאורייתא לדרבנן דלא כרא"ה וא"כ מותר לעשות בידים הספק לכ"ע עכ"ל מ"מ נראה דאין לסמוך למעשה עפ"י סברא זו בלבד להתיר לבעל משום מצוה דמלבד דאין לתירוץ זה הכרח דאההיא דעצי סכך פסול הא איכא שינויי אחריני ועוד דלדעת הסוברים דאיסור ביטול האיסורים מן התורה אין חילוק בין דבר רשות למצוה וא"כ אין לסמוך ע"ז אלא לסניף בעלמא וכן הוא בנדון החכמת שלמה שכבר ביאר בלא"ה דאין חשש בנדונו משום ס"ס הנעשה בידים כיעי"ש דלא כמו שנראה מדברי הרב פתח הדביר בח"ג סי' ש"כ אות ט' דסומך בכל כחו להתיר ביטול איסור עפ"י סברא זו דאינו להנאתו כי אם לצורך מצוה כיעי"ש ומצאתי שהרב פרמ"ג ביו"ד סי' צ"ט בשפתי דעת ס"ק י"א (בד"ה שאלה) חקר בשומן או חלב הנאסר מבב"ח האסור בהנאה אי שרי להדליק נר חנוכה ממנו ואפ"ל אסור אי שרי לבטלו בששים ולהדליק ממנו גם אתרוג של ערלה ותרומה טמאה אי שרי לבטלם בשיעורן ושקו"ט בדין מצות לאו ליהנות ניתנו ולענין הביטול כתב לכאורה למ"ש הב"ח בסי' תרכ"ו דמבטלין סכך פסול דמצות לאו ליהנות ניתנו וכו' וה"ה אתרוג כי האי גוונא יכול לבטל ונראה דאסור כיון דאם מבטל ליה שרי באכילה אתו למימר דשרי לבטל לאכילה ול"מ באתרוג דאסור אפילו נ"ח שמקצה מצותו דאסור וכ"ש לפי הטעם דמבטלין קודם יו"ט אין ראיה כלל וא"כ אף במצות אין מבטלין איסור כדאמרן עכ"ל וכונתו דאין לסמוך אטעם דמצוה לפי שאינו מוכרח דהאיכא שאר שינויי ובמה שכתבתי למעלה על הקושיא דמההיא דלא אמרה תורה שלח לתקלה עתה השגתי ס' ב יהודה וראיתי שם (בד"ה והט"ז שם) שדקדק מדברי הט"ז דאם ביטול האיסורין מדאורייתא לא מקילינן במצוה וכתב שעפ"ז נכונים דברי המשל"מ ששם דקאי על התורה דלא אמרה שלח לתקלה ליכא חילוק בין נהנה ללא נהנה וכו' עי"ש שש אנכי על אמרותיו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |