ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/מילואים/הקדמה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג מילואים הקדמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מלואים - הקדמה

כולל קצת תקונים והשמטות והרחבת דברים במקצת ענינים אשר באו בפנים רק ברמז. יען כי אין הדברים נחוצים להבנת דברי רבינו הגאון ז"ל. ועיקרן הוא שלא במקומן. ובכל זאת ראיתי להביא הדברים כאן במלואם:

בהקדמה לחלק ראשון עמוד ב'. שורה ט'. ומורה לא יעלה. צ"ל ומורא. -

שם שורה ל"א מלמעלה. ברכות כ"ג ע"ב. צ"ל י"ח ע"א. -

שם שורה י"ג מלמטה. כמבואר בירושלמי וכו' עיי"ש. ועדיפא מינה מבואר בירושלמי (פ"ב דגיטין ה"ג) דאפילו בשיטה חדא נמי סגי. דעל ההיא דתנן התם על הכל כותבין על העלה של זית וכו' אמרינן בירושלמי שם. ולא כמקורע הוא. ומשני אמר רבי זעירא תנא בונה בר שילא אפילו כתב אני פלוני מגרש את אשתי כשר וכו' עיי"ש. ופירשו המפרשים שם וכן פי' בלח"מ (פ"ד מהלכות גירושין הי"ז) דפריך דהרי כיון שאי אפשר לכתוב כל נוסח הגט על עלה אחת של זית. וע"כ צריך לכתוב על כמה עלין. וא"כ הו"ל כמקורע דמיפסל משום דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים. ועל זה משני שאפילו כתב אני פלוני מגרש את אשתי כשר. וזה אפשר לכתוב אפילו על עלה אחת. ויש לתמוה על האור זרוע (ח"א סי' תרצ"ח) בשם הראבי"ה ז"ל. והמרדכי (ריש פ"ק דגיטין) בשם אביאסף. ובארחות חיים (הלכות גיטין סי' ו') בשם הר"ש ז"ל שכתבו שאין לפסול הגט שנכתב בפחות או יותר מן י"ב שיטין משום שאין לזה רמז בכל התלמוד וכן כתב בתמים דעים (סי' ק"ע) בשם רבינו תם ז"ל עיי"ש. וכ"כ בתשו' הרשב"ש ז"ל (סי' רע"ג) עיי"ש. וזה תמוה דהו"ל לומר יותר מזה דבהדיא מפורש בירושלמי איפכא שאין שום קפידא במספר השורות ואפילו בשורה אחת כשר. ויותר מזה יש לתמוה על הרשב"א ז"ל בתשו' (ח"א סי' אלף ר"כ. ובחלק ה' סי' צ"ג. ובחלק ז' סי' תק"ז) שכתב שלא מצא באחד משני התלמודים שום זכר לדבר כלל וכן כתב בתשב"ץ (ח"ב סי' פ"א) עיי"ש. והדבר תמוה דיותר היה להם לומר שבפירוש מבואר בתלמוד ירושלמי בשלשה מקומות דליכא שום קפידא במספר השורות כלל. וביותר תמוה מש"כ הרשב"א ז"ל שם ראיה להכשיר בפחות מן י"ב שיטין ממתניתין דגיטין שם. וכתב וז"ל ואדרבה שנינו במס' גיטין על הכל כותבין על עלה של זית וסתמא דמילתא דבעלה זית לא משכחת בה י"ב שיטין וכו' עיי"ש. וזה תמוה דהרי הן הן דברי הירושלמי שם במקומו על הך מתני' גופא כדכתיבנא לעיל. וגם הרשב"א ז"ל גופי' הביא דברי הירושלמי אלו בחי' לגיטין (כ"א ע"ב) עיי"ש: -

שם בשורה האחרונה. בפרט השנה חסרה מלה אחת בדפוס. וצ"ל גאון הגולה זצלל"ה. -

מבוא סי' א' סוף ד"ה מנויה. וראיתי בתשובות הרמ"ע מפאנו ז"ל (סי' ק"ח) שכתב וז"ל ולא יקשה עלינו מה שהרגישו קצת המעיינים מבלי היות עשה זה דשביתה בחוה"מ נמנה בכלל הרמ"ח מצות עשה. כי שתי תשובות בדבר. ראשונה דמניינא לאו דאורייתא. לפיכך נחלקו בו הסופרים. וכל דרך איש ישר בעיניו וכו' עכ"ל עיי"ש. והדבר ברור שאין כוונתו בזה אלא לומר דאותן המצות שנמנו במנין המצות לא נתבררו אצלנו בברור גמור כדבר המפורש בתורה או עכ"פ בדברי רז"ל שהן הן המצות שכוונו עליהן במנין תרי"ג ולא זולתן. שהרי נחלקו בהן הראשונים ז"ל כפי התחלפות שיטתם. וא"כ ממה שלא נמנה עשה דשביתת חוה"מ במנין רמ"ח עשין אין לנו עדיין מזה ראיה מוחלטת להוכיח מזה דאיסור מלאכה בחוה"מ אינה אלא מדרבנן. דעדיין יתכן לומר דמדאורייתא הוא. ובאמת צריך למנותה במנין רמ"ח עשין. ולהוציא אחרת תחתיה מן הנמנין. אבל ודאי לא בא הרמ"ע ז"ל לפקפק עלינו עיקר מנין תרי"ג מצות המקובל לרז"ל. כן נראה ברור ופשוט בכוונת הרמ"ע ז"ל. וא"כ לחנם התמרמר עליו הר"ב משכנות יעקב (חלק או"ח סי' ל"ה) עיי"ש בדבריו אלא דבלא"ה דברי שניהם. הרמ"ע ז"ל והר"ב משכנות יעקב שם תמוהים בזה מצד אחר. כמתבאר ממה שכתבנו בפנים (עשין ל"ח ל"ט) עיי"ש היטב: -

שם סוף ד"ה וראיתי. שורה ד' מלמטה. דמספר. צ"ל דמספרן. -

שם (סי' ז' שורש ששי סוף ד"ה ומ"מ) ולשיטתייהו אזלי. וכן כתבו התוס' בהדיא במכות (י"ח ע"א) ד"ה איסור בעלמא עיי"ש בדבריהם. וכ"כ בש"מ (בב"מ פ"ז ע"ב) בשם הרמב"ן והריטב"א ז"ל עיי"ש:

שם (סוף סי' י') ועי' ג"כ מש"כ עוד הסמ"ג בהקדמתו לחלק הלאוין על הרמב"ם ז"ל. וז"ל וגם בחשבון המצות חולקין עליו שהוא מונה וכו'. ומפני זה דחק עצמו למצא לאוין דחוקין למלא חשבונו וכו' עכ"ל עייש"ה. ועי' במש"כ בח"ג במנין הפרשיות (פרשה מ"ב) שכיו"ב כתב הקדמון ריב"ב ז"ל על מר חפץ אלוף ז"ל עיי"ש:

שם (סי' י"ב) ד"ה ואמנם וכו' ועד החנוכה. ומש"כ התוס' (פ"ב דפסחים ל"ח ע"ב) בד"ה נאכלין וכו' דביכורים הואיל ויש להם זמן גדול כל כך לא חשיב זמן קבוע עיי"ש. אין זה ענין לכאן כלל. דהתם שהדבר תלוי בזמן קבוע. כדאמרינן בפ"ק דמגילה (ט' ע"ב). ובפרק בתרא דזבחים (קי"ז ע"ב קי"ח ע"א) עיי"ש. שפיר כתבו התוס' שכיון שיש לו זמן ארוך כל כך אין זה בכלל זמן קבוע. משא"כ כאן שהדבר תלוי בזמן גרמא. פשיטא שגם מצוה כזו שיש לה זמן ארוך כל כך. מ"מ הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא. דהרי עכ"פ קודם שהגיע הזמן ואחר שעובר הזמן אין המצוה נוהגת. וא"כ רק הזמן הוא שגורם לה. וזה פשוט לא היה כדאי לדבר בו. לולא שנשאלתי על זה מאחד מגדולי הרבנים נר"ו:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.