פסקי תשובה/קטו
|
< הקודם · הבא > |
פסקי תשובה (פיעטרקאווסקי) - חלק א - סימן קטו
נסתפקתי ראובן ששיעבד אתרוג לשמעון, ואח"כ ביו"ט עשאו ראובן לע"ז, ושוב אח"ז גבאו שמעון, אם כשר לצאת בו, מי אמרינן כיון דכל זמן שהיה האתרוג ברשות ראובן לא היה חזי למצוה דכתותי מכתת שעוריה, וכיון דאידחי אידחי, או"ד כיון דלבסוף גבאו שמעון ואגלאי מילתא למפרע דמתחילת יום טוב היה שלו, ולא היה אם כן ביד ראובן לאוסרו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואם כן לא נדחה מעולם:
נראה כיון דקודם שגבאו שמעון לא היה חזי למצוותו, אמרינן הואיל ואידחי אידחי, וחילי דידי ממהרש"א ביצה (ו.) דעגל שחל יום שמיני שלו ביום טוב אסור לשוחטו ביום טוב משום מוקצה, אע"ג דעכשיו אגלאי מילתא למפרע דגם בין השמשות לא היה נפל וחזי ליה, מכל מקום כיון דבבין השמשות היה אסור מחשש נפל, אמרינן מגו דאתקצאי, ויעויין עוד בשולחן ערוך או"ח סי' תט"ז ס"ג *). (שו"ת זית רענן ח"ב או"ח סי' י"ג):
*) הנה דחוי בטעות דעת רש"י מפורש (עג: ד"ה אי מקריב) דהוי דחוי. אולם בדעת רבנו תם (זבבחים יב: תוד"ה הכא) נחלקו הגאונים ז"ל, הגה"צ מסיגוט ז"ל בתשובת אבני צדק (או"ח סימן צא) הבין בכוונתו דלא הוי דחוי, אבל הגאון מהר"י ענגיל ז"ל בס' לקח טוב (כלל ז) מבין בכוונתו דיש יותר סברא לומר דיחוי כשאינו בטעות מכשהוא בטעות, אבל באמת אומרים דיחוי גם בטעות, וכי פרש"י מוכרח בגמ':
אמנם בדין מוקצה בטעות שקלו וטרו בזה האחרונים ז"ל ואני מצאתי שכבר נתווכחו בזה מהר"ח פלטיאל עם רבינו מאיר הכהן ז"ל בתשובת בשמים ראש (סימן רכט) ואכמ"ל: