חות יאיר/רלח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מחרד וירא ה' מרבים ומדקדק במצות מאד.
נא ידריכני רום מכ"ת בדרך אלך בענין הפסקה גדולה שמפסיקים בפיוטים תוך הברכות והרי הפוסקי' נחלקו אם שרי להפסיק והרי אפי' בהפסקה מעוטה ובדבר קדושה הנזכרת למעלה ולתפארת והוא קדיש קדושה וברכו נחלקו הפוסקי' וי"א שאין להפסיק להם באמצע ברכה כמ"ש הרא"ש והטור סי' ס"ו ואיך נפסיק אנחנו באמירות פיוטים ארוכים שחברו האחרונים אשר לא ברוח הקודש נאמרו כמ"ש והשיג הראב"ע בקהלת פסוק לעולם יהיו דבריך מעטים על ראש הפייטנים הוא ר"א הקלירי שאמרו בירושלמי שהי' תנא קרובץ ופייטן הביאו הרא"ש ורבים אמרו שהי' ר"א בן רשב"י. ומ"ש לשאול פי איך תתנהג באמירות פיוטים ובא תוך דבריך השגות שהשיג הראב"ע על פיוטי הקלירי:
תשובה: הנה מי יכנסי ראשו להכריע בדברי השגות הראב"ע כי ודאי דבריו שכליים ומתישבים ומתקבלים על הלב וכבר נתפשטו פיוטיו והמנהג בכל גבול ישראל הידועים לנו ומ"מ לא ראיתי שום פיוט שחיבר לאמרו תוך ברכות שלפני ק"ש או אחריה ואותו המנהג שנוהגין לומר ביוצר ואופן ומאורה ואהבה וזולת שקראם הטור בא"ח סי' ס"ח קרובץ לא נתפשט כמ"ש ב"י שם ותמהתי עליך שאת שואלני דבר שכבר נתחבטו בו ראשונים ואחרים ע"ש בטור.
עכ"פ אין תלונה בהפסקה על פיוטי הקלירי כי לא תיקן רק תוך י"ח דחזרת הש"ץ ואף כי דתפלה חמירה לענין הפסקה דאפי' מלך ישראל שואל בשלומו וכו' מ"מ מאחר שאין הציבור מפסיקים תוך תפלתן רק אומרים עם הש"ץ בחזרת הש"ץ שאינו רק להוציא את שאינו בקי כ"ש בזמן הזה שאינו רק ממנהג אבותינו אין חשש הפסקה כלל.
ולכן אני תמה על מ"ש הרא"ש ס"פ אין עומדין על מ"ש ר"ח ור"ת שמותר לשאול צרכי ציבור בשלשה ראשונות וכתב הרא"ש ומטעם זה נהגו לומר קרובץ שאם פי' קרובץ שם מה שאומרים תוך חזרת ש"ץ י"ח דהכי משמע למה לו טעם צרכי ציבור כי לכאורה טעם פגום הוא הן מצד כי אין צורכי ציבור בפיוטים רק הזכרת נסים באריכות ע"פ דברי אגדה ומדרשי' הן דא"כ הלא ק"ל דאסור לשאול צרכים בשבת כמ"ש בירושלמי על מ"ש רועינו זונינו לולי שטופס ברכת כך הוא וכמ"ש בירושלמי שם בדין הוא לאצלויי גם בשבת ג"כ י"ח וכו' ותיפוק ליה דאין הפסקה בתפילות הציבור רק בחזרת הש"ץ והוא הטעם שאנו בני אשכנז מאריכין מאד באמירות סליחות תוך י"ח דש"ץ
והנה רבינו שמעון הגדול שהי' הפייטן הגדול אחרי הקלירי ושני לו יסד כמה יוצרות ואופנים וזולתות והי' ג"כ קדמון מאד כמבואר בסדר דורות שלנו בג"ה רק שלעד"נ שעדיין לא נתפשטו בימי הראב"ע מדלא זכרו רק דאין זה ראיה כולי האי שהרי ר' יהודה הלוי חתנו של הראב"ע [צ"ל חותנו כי הראב"ע לקח בתו ובפסוק אנכי הביאו ולא זכרו בשם חמיו וכתב עליו מ"ך לכן נראה שאחר מותו לקח בתו. וע' הקדמת הר"י מוסקאטו לפירושו קול יהודה לס' הכוזרי גם מ"ש מאמר א' סי' כ"ה וסוף מ"ג סי' ל"ה ומה ששמעתי וקריתי בספר שע"י חיבור נפלא דפורים שכל החרוזות סיימות בפסוק במלת לו והוא בתפלה ספרדים דס"א שנתארח הראב"ע אצלו וחקר ופשפש ומצא הפיוט חיסר אות ריש בסדר א"ב הראשון והניח הר"י הלוי מקום פנוי כי לא ידע לחבר לשם אות ריש וכתב הראב"ע רחשה אסתר למלך ונודע לר"י ונתן לו בתו, כזב הוא] אף שזכרו סתם פ' יתרו והי' פייטון מופלא ומופלג מאד מאד כנראה מפיוטיו ובפרט מפיוט שנעשה על מאורע נס פורים נדפס בסידורי תפלות ספרדיים וקבלתי שהוא הוא ר' יהודא חיזגי שכתבו המדקדקים שהי' המדקדק הכאשון.
ואיך שיהי' כבר כתבתי שלא נתפשט אמירות פיוטים אלו שמפסיקים תוך ברכות דק"ש בכל מקום ומ"מ בגלילות אלו שנתפשט אין ליחיד לפרוש כלל אף שהי' נראה פשר דבר שיאמרם אחר תפלתו בפני עצמן או לבחור דרך ומקום לאמירתם אחר גמר ברכה או בשירה חדשה גבי זולתות מ"מ נראה דאפי' החסיד בכל מעשיו אל ישנה מנהג הציבור מאחר שיש לנו גדולי עולם לסמוך עליהם מלבד כל המחברים עצמן ואף כי נ"ל בדרך אפשר וקרוב כי מתחלה שלא הי' דפוס ושכיחי ע"ה טובא שלא חיברו המחברים אלא החיבורים רק שיאמרם הש"ץ והיו רבים מיחידי סגולה מאזינים לו או אומרם עמו לחיבוב הדברים וכך נראה שהי' המנהג גם בקרובץ די"ח ממה שאומרים מסוד חכמים ונבונים וכו' שהוא בענין נטילת הש"ץ רשות כמו פיוט דתחלת קרובץ ר"ה ויוה"כ והמון עם לא היו אומרי' דבר מהם דאפי' בברכות דר"ה ויוה"ך לא היו בקיאין כדמוכח שלהי מס' ר"ה.
רק מעת שנתמעטו ע"ה המופלגים כמ"ש רז"ל איזה ע"ה וכו' כמו שנתמעטו ת"ח אשר המה באמת בגדר איזה ת"ח שארז"ל ויצא הדפוס לאור עם שרבתה הגאוה נתפשטו אמירות כל הדברי' לכל המון אף לנשים וקטנים.
ואיך שהי' אין לשנות המנהג הן בקרובץ די"ח או דבתוך ברכות דק"ש. אף כי אריכות ניגונים הש"ץ תוך הפיוטי יוצרות בקצת חרוזות קשה עלי יותר מן האמירו' כי ג"כ שיעור זמן של הניגונים הוא כפלי כפלים מהאמירות מ"מ אין כל זה כדאי לשנות שום מנהג דק"ל גבי ק"ש הואיל דגברא חזי הוא אפילו שהה כדי לגמור כלו אינו חוזר לראש דמה שנתפשט המנהג מקרי דיעבד ועל אותן פיוטין הקרובים לסוף ברכות דק"ש היא אפשר ללמוד זכות מה ראו ככה מפני דס"ל דלא חמירא מתפלה שאם בא לומר סוף כל ברכה מעין כל ברכה אומר ה"ה ה"נ הוה הזכרת המאורע והנה שהוא מעין הברכה כדמוכח מסופי הפיוטים א"א לומר טעם זה ביוצרות ואופנים ובכה"ג מ"מ נ"ל שמה שאומרי' בכל פעם אור עולם באוצר חיים וכו' הוא כדי לעשות קצת נוסח ארוך לפני התחילו הפיוט וכתבנו בו בג"ה רמזים יפים.
ואשר פליאה נשגבה בעיני גדלה על כל הפליאות שזכר הראב"ע על הקלירי ועל כל מ"ש הטור סי' ס"ח היא מה שמקצת פייטני' חברו פיוטים גדולים ומפסיקין בה תוך הברכות דק"ש ואין בהם שום התעוררות על הנס או המאורע רק סידורי דינים שהיו נוהגין בזמן ההוא כשהיה בה"מ קיים. כמו דיני הקרבת פסח לפני חתימת ברכה אחרונה שאחר ק"ש דערבית.
וכן דיני עומר בליל שניה דפסח ודיני ביכורים בליל שניה של שבועות ודיני מעשר שני בליל שניה דסוכות ושמחת בית השואבה בליל ש"ע ואין זה בעיני רק כקורא פרק משניות תוך הברכה כי אין לו שום ייחוס וחיבור למה שלפניה רק מעט מזעיר סמוך לחתימה ובשביל מה שנאמר דרך חרוזים לא יצא מכלל לימוד ולא נכנס לכלל תפילה ואין בתערובת הזה לא טעם ולא ריח ומ"מ חלילה לנו להטיל שמץ ודופי באותן מחברים שהרי התוס' בברכות די"א ע"א מייתי ביכור אור יום הנף והוא פיוט דיני עומר הנ"ל דל"ל יום שני דפסח ובפיוטים הקודמים לה באותו לילה חתום מאיר והוא בלי ספק הפייטין המופלג האשכנזי רבינו מאיר שליח ציבור יכונה.
והתוס' זכרוהו במעריבים שלו מס' ר"ה די"א ע"ב והביכור ליל שניה של שבועות יסדו ג"כ מופלג והוא הפוסק הידוע הראב"ן שהריץ אגרותיו עם רשב"ם ואחיו ר"ת וחלקו לו כבוד כמבואר בס' הראב"ן. ובמס' ר"ה ד"ד ע"ב כתבו התוס' וז"ל ר"ת יסד במעריב שלו קודש ללינה ושלשים ידחם והם ג"כ דינים רק דלא דמי לפיוטי' הנ"ל רק זכר מעלות יום הש"ע ולא ראיתי זה בפיוט.
ובתוס' מנחות דמ"א ע"ב מייתי מ"ש הפיוט המשולשל יהא נפשל וכו' והם ג"כ דיני עשיית ציצית וכל פרטיו והוא אהבה למנהג פולין פ' שלח לך מפני שסוף הפרשה פרשת ציצית וחתום בפיוט יהודה והוא לדעתי ר' יהודה חיוגי המדקדק ש"מ שהיו מחברים הללו גדולי עולם. ומ"מ נ"ל שאם ירצה המוחזק בלאו הכי למילי דחסידות ומדקדק במעשיו וירא שמים בסתר לגמור הברכה בא"י פורס סכת שלום וכו' ולומר אח"כ הפיוט בלחש שקולו אל ישמע לחבריו הרשות בידו וכך יפה לו.
אבל בשאר פיוטים לא יפרוש מן הציבור כלל והב"ח כתב ששני גדולי רבנים נענשו על שבטלו לומר פיוטים בקהל שלהם יע"ש לכן ודאי כל יחיד יחוש לעצמו שלא יפרוש מלאמרם בציבור (ובהיותו בביתו עכ"פ לא יפסיק בהם תוך הברכות רק יאמרם אחר תפילתו) אף כי לדעתי מנהג אמירתם בקהילות ישנות באשכנז אין ראיה מכרחת שנעשה בהסכמת חכמי הקהילה או הדור כי כמה מנהגים באו מהמון עם אחר גזירות תתנ"ו וק"ט ששלופי' השמד חזרו ונתישבו מתי מספר ונהגו לפי ידיעתם ורצונם ונקבע אח"כ למנהג באין משים על לב.
ובימי חורפי היה לי פתחון פה עם זקן אחד בעל מורה ודיין בק"ק ווירמיישא על שתמהתי מאד על מנהג זר על שמתחילין מאורה דשבת חנוכה ממלכה מושכה והוא באמצע הפיוט כי התחלתו שני זיתים וכו' והשיבני כי שמע מפי זקני גדולי הקהילה כי בשעת הגזירות נשרפו כל סדרי תפילות ומחזורים ובאשר לא הי' בנמצא הדפוס היה מחזור א' וסידור מעריבים ויוצרות א' לקהל או למשפחה.
וזמן רב אחר עבור זעם שחזרו ונתיישבו מתי מספר אמרו מה שמצאו מפיוטים שנשאר ובאשר מצאו מאורה הנ"ל רק חציה כאוד מוצל מאש אשרו[1] רק חציה שלא לבטל המנהג לפי שעה. ונקבע אח"כ למנהג קבוע. וכמדומה לי שכבר הארכתי בזה יותר מדאי ואתה דע לך כי הנלפע"ד כתבתי:
נאם הטרוד יאיר חיים בכרך.
והנה אחר דאתא לידן לדבר בענין פיוטים אף כי סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ראיתי להביא לדפוס קצת מדברי זמירות ותחינו' ותשבחות לאל ב"ה שחיבר כבוד א"א הגאון החסיד כמוהררמ"ש זצ"ל ובתוך הבאים ג"כ זמר לחנוכה שיסד אא"מ זקיני הגאון זצ"ל בהיותו בן ל"א ועוד קצת דברים כאלה שיצאו ממני והנה יש בידי כרך גדול למראה מתחינו' וידויים וסליחות שיסד א"א הגז"ל בעת צרוה ציבור וגאולתם במקומו' שהי' משכן כבודו שם מלבד מאות תחינות ובקשות נפלאות שיצאו מפי גדולי הקדמונים המחברים המופלגים אשר לא יצאו לאור ולא שזפתם עין אי"ה והמה ירדו חדרי בטן ואף אם לבו של אדם אכן המס ימוס בקרבו ויתמלא אהבת ויראת ה' באמרו אותם בכוונת הלב מבין.
מ"מ אין לענינם שייכות לחיבור שו"ת הזה והמה מיועדים ומיוחדים לאות ת' של אמ"ת בחיבורי הגדול עץ החיים המורה תפלה תחינה רק באשר לא ידע אדם מה יהיה אחריו ולבי הומה מאד על קצת תחינות ובקשות של א"א הגז"ל שהם דברים השוין לכל נפש והטובה תיבחן מעלתה לפי רוב הנהנים ממנה ופן ח"ו יאבדו מן העולם וישתקעו אמרתי להדפיס קצתן ובאשר המחברם הי' מופלג בתורה ובחסידות וחיברם לאהבת עוז ותוקף חיבתו לה' מובטח אני שהאומרם לפרקים קבועים לא יצאו ריקם הן לעורר בקרבו רוח טהרה ודעת ויראת ה' הן שיהיו לרצון לפני בעל הרצון המוחלט יתברך שמו אשר ימלא משאלות המבקש ויתן לו כלבבו ויהיו לרצון אמרי פיו וגו':
לומר לפרקים על פי שם של מ"ב
אלהים ברך גוויתי. ידעני תורתך צרופה: קדוש ראה עלבוני. שבול טומאה נזופה: נוכחך גלוי דעתי. יראתך כנגדי שמתי: בסיבת טפשותי רבתה. צערי תשובה גמרתי: חטאי קבור כמצולה. טהר נשמה עלובה: ירעד גופי לעומתך פטפוט זעקתי קרובה: שועתי קבל ורחמני. צעדי יכונו תמיד: בשכמל"ו.
י"ב צירופי אהיה
אליך האל ישתחוו הברואים: אתה יוצר המאציל המאורות: אדון העולם הוא יסדו: הלא אליו ישובו החוטאים: המה אומרים הראשונות יפלו: הכינו ישרות הדבק אורחתיך: יעזוב הרשע הדרך און: יקוו אליך היותם התקרב: יכניעו היצר אמיצי הלב: השופט הכל יעשה אמת: הטה החסד אל יצורך: האמנם ימליכך אפסי הארץ:
י"ב צירופי הויה
ישמחו השמים ותגל הארץ: יוצר הכל הודי ומשגבי: יתברך וישתבח האל הגדול: הלא הוא יחיד ומיוחד: המלך הקדוש והנורא יתעלה: האומר ועושה יסודות הקבועים: ואליו יאתה התהלה האמיתית: וכל הגוים המה יודו: ויאמרו הוא ידוד האלהים: האור יום והלילה הגיה: המשפיל יהירים המקים ומקיים: הבורא וממציא ההויות יחד:
כ"ד צרופי אדני
אליך דודי נפשי יהבית: אחלי דרכי יבונו נכון: אדיר ישאו נהרות דכים: אומץ יראתך דלפי נפשי: דורש אמת נחלת יעקב: דולג אהבה ישראל נצח: דכאים יגיל נפשות אביונים: דובר ישרים אמריו נאמנים: דיני נוהג אומות ישמיד: דרכיו ניכרים יושבי איים: נפשי אוותה דעת יחודך: נא אלי ירצו דבריי: נקי יתכפרו אשמות דופי: נחלי יאורים דוץ איוולתי: נהרי דבש אלי יזבו: נצור דברות יחיד אמת: יזכור אלהים דכאות נפשי: יגנוז אצלו נשמתי דלה: יגיע נחלתי דרך אהלו: יאיר נתיבי אף דרכי: יעוד דבירו אפריון נהלני: יגאלני דוד נחמות אליהו: אתה נרי דברך יקום: אלהים נותן ישרים דעת:
שם בן כ"ב
אנא נפשי שקריבת תודה מקדשיך: פסיעתי סעד תמיד מעגליך: פח סוטן פציני סעיפי יכונו מצותיך: דרך ישר והגון נחני סודות ידעני מתורתך: בשכמל"ו:
זמר בבואו לביתו בליל שבת ע"פ חתימתו. בניגון הרגיל לחזני אשכנז על הורם מה יאמרו בימים הנוראים.
אלהים אלי אתה אשחריך. נא אל אבוש מסבריך. יצא דבר מלכות באמריך. כי טוב לי יום בחצריך.
שב אדוני לימיני. באור פניך חנני. רזי צפונך הבינני. שמן ראש דשניי:
מלאכי עליון באו בשלום. ברכוני מעתה ועד עולם. צרכי שבת הכינותי כלם. לא מצאתי לביתי פסולים:
שלחן עליו ערוך הלחם. במפת עטורי ציצים ופרחים. וכלים נאים מצוחצחים. לכבוד שבת מונחים:
וכמו כן צאנה וראנה. אף ערשינו רעננה. על ירך משכן צפונה. אשר פריו יתן בעונה:
נוכח השלחן מעשה המנורה. ערוכה בכל ושמורה. ליהודים תהיה אורה. נר מצוה ואור תורה:
ברכוני ככוכבי השמים. רכב אלהים ריבותיים. בשלום ושנת חיים. בעושר וכבוד לקיים:
זמר לשורר בסעודה ערבית של שבת יסד א"א הגז"ל והם עשרה חרוזות בכל אחת נזכרה מעלה ושבת מקדושת שבת למכין ומיוסד ע"פ א"ב וחתימתו בניגון כל מקדש שביעי:
שיר ליום השבת לשם ה' לשבחו. אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבחו.
בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחו. גומל נפשו איש חסד פי שנים ברוחו.
מעשים אשר לא יעשו בתורה נכללו. דברים הדברים אלה פקודי המשכן השכילו.
הולידו אגלי ט"ל ואין יתרון בעמלו. ואשרי אנוש שומר שבת מחול לו.
שמור רגליך כאשר תלך תחוס מושבך. זמן ערב למשמש בבגדים שים בלבך.
חוצות טיול בלכתך יצר צעדיך. טובה הבטחת והאכלתיך נחלת יעקב אביך.
ואל יאמר לבן הנכר הנלוה לפעולותיך. ישבות בקדש לא תגע במוקצה מדעתיך.
כלולים הלכתא רבתא לשבת הלא בספרתיך. לשכרה עין לא ראתם אלהים זולתיך.
נצור לשונך מרע אין יוצאת ואין פרץ. מכתבים םושטרי הדיוטות הקורא בו ירוץ.
ניב שפתים שלום חשבונות אל יחרץ. סלה והרכבתיך על בומתי ארץ.
בניך שבע רצון מלא ברכת ה' כלם. עומסי כוס ישועות ירונו וישאו קולם.
פת נקיה ומשנה תחת המפה נעלם. צוה ה' את הברכה חיים עד עולם.
כנסת השבת ערוך השלחן צפה הצפית. קמ"ו השרם יאמרו מה נעמת ומה יפית.
רואים מצעות כנפי יונה בכסף נחפית. שואגים ברית מלך עולם אל תשבית.
רננו צדיקים בה' בטנם תמלא צפוניך. תפנוקי מעדנים יכינו איש כמתנת ידיך.
לובשים פאר ורקמה ומקווים הודיך. אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות כבודך.
כל המקיים סעודות שבת שלש פעמים. ימלט נפשו מיד שכול וממלחמת לאומים.
מחבלי משיח נכון יהיה באחרית הימים. והמה בכתובים שלש היום מסויימים.
חזק קדושת שבת ככל המצות שקולה. ואך בנו בחר ה' לעם סגולה.
מה נעים שבת אחים יחד כחתן וכלה. צופים יום נקם בלבי והנה גאולה.
זמר למוצאי שבת ע"פ א"ב וחתימתו. בניגון אדיר איום או במוצאי יום מנוחה הרגיל על קושי הגלות וכן זמר שאחריו[2].
במוצאי יום מנוחה. אקרא בקול וצווחה. ביטה אלהי בהשגחה. גוויתיני לעפר שחה
שוחה כרו זדים. דוברים חרב חדים. הונים ומציקים היהודים. ואין בידם מוחה
מחה תמחה זכרם. זעמך עליהם תרים. חלקם ישאו שברם. טובתם יהיה שכוחה
שכיחא לפניך עלבונינו. יתמו חטאים מעלינו. כספינו תרבה וזרעינו. לפניך יכון והצליחה
והצליחה ותפתח אוצרתיך. מלא אסמינו מברכותיך. נפשינו תלין בטובתיך. סעוד נפש נאנחה
נאנחה לבנין אריאל. עדת יעקב וישראל. פדות שלח והואל. צמחינו בגאולה בטוחה
בטוחה וסרעף נחשובה. קושי ממשלת מדהבה (פי' תוגר) ורעתו מתי תקריבה. שריפתו כקוצים כסוחה
כסוחה ומאוס תשימם. תפארת ישראל תקומם. ועשית כאשר זמם. האל עושה רווחה
רוח הקודש תשכילנו. בנתיב מצותיך הדריכנו. חדש כנשר נעורינו. ונקומם ונעלם בפריחה
בפריסה וכעפיפת ציפור. החישה סליחה וכיפור. ותחדל מעלינו סיעור. צער יגון ואנחה.
גם זה למ"ש ע"פ א"ב משולש וחתימתו.
אליך אלהים אקרא. בחון ביטוי בצרה. אזכרה נגינתי בלילה.
גלוותא גדפוני גוים. דווים דחפים דחויים. נפשי אויתיך בלילה.
השענתי הבטחת הגאולה. ואקוה ואין ואקללה. יום אולד בו והלילה.
זבול זרעיך זעמת. חלק חטאתם חתמת. שומר מה מלילה.
טורפו טורדו טולטלו. יהירים יתרם יאכלו. שויתי כארי כל הלילה.
כח כבודנו כלה. לפלגות לפניך למעלה. והגית בו יום ולילה.
מלך ממלט מרעה. נופת נביאך נושעה. נותן זמירות בלילה.
סובריך סבולים סחופים. עדתך עליך עזובים. באנחתי אשחה בכל לילה.
פרעת פלאים פשעינו. צרות צרופות צורפנו. כל היום וכל הלילה.
קבץ קווי קדושיך. רצה רחש רעייתך. רוחי אשחריך בלילה.
שדי שמור שאריתינו. תשיב תגיה תפארתינו. כירח וכוכבים בלילה.
במהרה אב רם המעד שונאינו. משיח ואליה יבא לבשרינו. אתא בקר וגם לילה.
אחר הצלת ע"ק ברודא מיד שונאים עם מאנש פעלדר שכבשו הק"ק יסד הגאון א"א ז"ל לזכרון הנס אלו חרוזות וטחם בכותל לזכרון לתת שבח והודיה למקום ע"פ חתימתו בר"ת - אני שמשון בן לא"מ הגאון מהר"ר אברהם שמואל ז"ל ממשפחת בכרך חזק ואמץ אמן:
אזכר נפלאות ידוד שומרינו מאיש שדה ואיבינו נצחו בלחיצה. נגשו לברודא ארץ מושבותינו השומרים גשו האוהלה וכבשו נפשותינו מצאת החוצה. רדפו רששו אותנו בבתינו רכבו הסוסים מהרו שבו מנהיגינו והוליכם אסורים לשמצה. זממו לענשם מאות מממונינו שדי פדה חבושים תומכינו ברחו כחפזון ריצה. כהיום חירות זכינו קומו ושבחו אלהינו ממון צדקה אל מרודים נחצה:
בכה"ג עשה חרוזות בהעתקת ספרדים מעיר ורנקטאל אבן נגף והיה שמחה גדולה בק"ק ווירמיישא וסביבותיה.
שירו לה' שיר חדש תהילתו להזכירה. מוציא אסירים בקושרות אך צוררים שכנו תדירה. שמה ורנקיטאל אבן נגף וציר מכשול ארורה. ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם להסירה. נתרוקן עתה מהמשחיתים ענו לדרכם שעירה. בחדו"ה ימים לחודש אייר סימן טוב להזכירה. כיום הששי ובא לציון גוא"ל לספירה. רושם לפרט ולשלו"ם קוינו והנה נגמרה. כבוד תנו לה' אשר הוציאנו מאפילה לאורה:
חרוזות אלו כתב א"א הגז"ל בכתה אשורית גדול למראה והוטח בבה"כ ק"ק גידונג בהיותו אב"ד שם בן כ"ב שנה ע"פ חתימתו ר"ת.
נורא אלהים ממקדשיך שעת מנחה שחרית וערבית נמנה. בתפלה נכונה. הרהור גדולות אלהים ונפש נענה. מחילת החטאים רצה ראושנה. אמן ברכות ראויה הדיבור מגונה. שמור מחשבה ודקדוק אמרותיך להבינה. בית כנסת רץ כזמנה. זהיר צירוף למנינה. חרוז זה קיימנה. וישיב אדני מלכותו ציונה:
פזמון על גאולת ק"ק הנ"ל בניגון שופט כל הארץ וראוי לבעל נפש לאומרה בימי סליחה והשכמה כי היא בקשה על הגאולה ומחילת עון ע"פ חתימתו וא"ב.
שדי שומרי ומגיני. אליו העוז והמשרה. מלכי בסכו יצפנני. בעת זעם וצרה. שבחו אהגה בלשוני. גדול הוא בגבורה. מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה
וחטאתי תמיד נגדי. דרך פשעי אני יודע. נשבר לבי בשלדי. החסד איך אהי תובע. ברחמים נהוג עמדי. ומסטיני תהי מונע. מהולל אקרא ה' ומן אויבי אוושע
כלתה משען ומשענה. זונחו שערי תפלה. רועי אנה פנה. חבש את צאנו בגולה. כבוש חטא מי מנה. טומאתם השלך במצולה. רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה
יום ליום קללה מרובה. ימשלו עבדים באדוניהם. גלות עול מדהיבה. כקוצים וסלונים בצדיהם. דלת פתח בתשיבה. לנושאים לך עיניהם: גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם
לנפשי תנה מנוחה. מגדיל סוכתך הפרוץ. באדמה פני שטוחה. נחלתך מאסת תירץ. תבער כקוצים כסוחה. סיטני במשפט ארוץ. בשמים ירעים ה' ידין אפסי ארץ
ואם רבו פשעינו. עזבת נטשת ביתיך. רעות רבות שבענו. פלאים ירדנו בעברותיך. הנה מחרב הצלתני. צפיני עוד גאולתיך. אין קדוש כה' כי אין בלתיך
אנא ה' הצליחה. קהל ישראל עם קרובו. מרד ופשעה סלחה. רשומים בספרך יכתבו. נפאר עוד בשמחה. תהלות תלך במסיבו. היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו:
תחינה נפלאה לאמרה בכל ב' וה'. י"א א"ב וי"א תשר"ק וביניהם חתימתו וכלם ר"ת:
שוכן מרום שמו וקדוש נורא בוחן כליות רואה כל:
אלי בוראי גואלי דודי הודי והדרי זיוי חשקי טועני יוצרי כבודי לבבי מלכי נרי סלעי עוזי פארי צורי קדושי רועי שומרי תומכי. תארי שבחיך רבים קדושי צבאיך פחד עונים סילודך נרתעים מאימתך לבדך כבודך ידעת טפטופי חדלתי זהו ודאי הילולך דומיה גאונך ברעיוני אחשוב: שפל מצבי שוחה ומשתטח נגדך ברך כורע ראשי כפוף:
אילותי באהבה גמורה דרשתיך ומדי זוכרי חובה טפשותי יספוק כף לבבי מדוע נואלתי סברי עדיך פועל צדק קבל רחשי שערי תשובה. תסמר שערות ראשי קדרתי צורת פני עבור סכלותי נעויתי משמוע לחיי כנחל ירוצו טיפין חרדת זלעפה ואנחותי הנאני דברי גמולך בוידוי אזכירה. שעת מנחה שחרית ומוסף נשף בצל כנפי רחמיך כוונתי:
אלהים בראתי גדלתני דרכתני הלבשתני וזנתי זיווג חננתני טף ילדתני כבוד לבבתני ממון נתתני סביבותי עליתני פאירות צרפתני קהילות רוממתני שמחה תמכתני. תגמולך שכחתי רבות קלקלתי ציוויך פרעתי עדיך סרבתי נחלה מכתי לארץ כסיתי ילדי טפחתי חמדה זנחתי ולא הכנעתי דעת גרעתי בינה אבדתי. שור ממכון שבתך והשגיח נפשי בטל כעס רומם כושל:
אמונה בטלתי בטומאה פיללתי גאוה משלתי דינים מעלתי הוראות נכשלתי ובהרהור סכלתי זכאים השפלתי חימום גאלתי טריפות אכלתי יצרי פגלתי כעס הגדלתי לימודי פסלתי משכון תבלתי נדרים החלתי סרה מיללתי עבירות פעלתי פשעים כללתי צדקה החדלתי קללות קללתי ריבית קבלתי שבועות הקלתי תכיפות הבדלתי. תרעומות הטלתי שקר טפלתי רב זוללתי קטט עוללתי צפונות גליתי פירוד עמלתי עוזביך חמלתי סוררים הועלתי נטירה הובלתי מסית סבלתי לא חלתי כוונה אצלתי יושר עצלתי טהרה הגאלתי חנופה נואלתי זוזים גזלתי ולצון הרגלתי השבת חללתי דברים כפלתי גדרים הפלתי ברכות בהלתי אמן השלתי. שארית מריי שמור וכמוס נוכחיך בושה כסתני רעדה כבשוני:
אכן בראותי גלויים דרכי הדמעה ופתוחים זורזתי חקרתי טעם יחרה כעסך לולי מפני ניאוצי סולפתי עולפתי פתאום צרפתי קומי רוני שפוך תחנה. תכלית שפלותי רימה קינה צורפתי פציתי עיני סקרתי נזופים מעשי לכביר כח יציר טפח חלאה זורמתי ולעתיד המשפט דמעות גו בכייתי אוריד. שבץ מרתתני שמה ושאייה נהייתי בגון כחשי רפתה כחי:
אחרים בעדי געייו דרשתי הרים וגבעות זעקו חליפתי טרחו ירח כוכבים למעני מליצי נאקו סמכוני עליונים פחד צמתתני קוויתי רחמי שמים תמיד. תוך שוקי ראשי קודה צעקתי פולצתי עלי סרחוני נחליתי מתחת לכסא כבודך ידך טמון חלון זעירא וקבל התשובה דוי גופי בקרבי אתמרמר. שוב מחרונך שמור והצל נכנע בלב כתית רצונך כמה:
אבן בשם גנאי דימו המסית ושבע זכרו חניכותיו טמא יסתמא כחדהו לעד מכשול נשל סקל ערל פלטני צפוני קרע רע שונא תונה. תאלמנה שפתי רועץ קטיגורי צעדי פוקד עון סופר ניתקו מורשי לבבי כיס יסער טיפון חלבי זב ודמי הועט דללו גידי בשרי אברי. שפכתי מרי שיחי וכמעט נאלמתי בזכרי כי רדפתי כזב:
ארכובתי מצוקתי בטני משטיני גבי מחריבי דמי מאלמי הכליות מחויות ולשוני מסכני זרועי מרעי חטמי מאשימי טחולי מפילי ידי מפסידי כבודי מרעידי לבבי מדאיבי מוחי מזניחי נפשי מבאישי סנטרי מקנתרי עיני מזיקני פי מחרפי צאוורי מצערי קדקודי מפחידי ראשי מכחישי שדרתי משחיתי תוארי מצירי. תעתוע שוא רעים קלקולים צברתי פרקתי עול סררתי נתחייבתי מיתות לאווי כריתות יקשתי טומאות חטאים זדונות ושגגות הרעותי דברתי גידופים ברוב איולתי. שדי מבטחי שמתי ועליו נסמכתי בורית כבס רוע כתמי:
אקבל בדמיוני גמר דין הרג וסקילה זריבה חנק טורפתי יחשב כאלו לקיתי מלקות נתרצתי סבול עונש פגמתי צרכי קדושה רדת שחת תפידני. תגער שטן רודפי קופץ צווארי פוסע עלי סקלהו נקיני ממנו לבשני כח ינצחהו טענותי חפש זכותי והורני הפתח דורשי גדולתך באים אליך. שפר מתק שפתותי ואמרי נועם בעבור כבודך רצה כפרתי:
אהיה בן גיעגועים דברך היזהר ושמור זדונתי חרטתי טובות ידעני כושר לעשות מצות נכונים סמר עורי פחדיך צומות קבעתי רצפתי שיחות תחנונים. תאבתי שאגת רצוים קדם צירי פתחיך עיילנו סברי נהמותי מחול לעוונתי כי יגורתי טירוף חייתי זרה והרחק הלאה דפיי גמלני בטובתך אדני. שבעיני מטובך שא ומחול נאצה בחיים כתביני רפאני כחסדיך:
אלהי בעד גופי דברתי הנה ועתה זעקתי חלף טהוריך ישראל כלם לטוב מרעה נהלינו סעדנו עזר פרנסה ציין קהליך רוב שלום תמיד. תקבל שאגת רעייתך קבץ צאן פזורי עדתך סלח נא מרד למחכי כפרתך ישיגו טובה חיים זרעם הרבה דיים גדלם בכל איים. שופר משיח שמעינו והקם נפולה ברוב כוחך רשעים כלה:
תחינה היה רגיל א"א הגאון זצלה"ה לאמרה לכל ער"ח ע "פ א"ב ובקצתם חתימתו:
רבש"ע אל תסתיר מצותיך ממני. בכל עת אשר יעלו ברצוני. גלוים ונכונים יהיו לנגד עיני. דע לבבי וחקרני. הושיעני לקיים בכל דקדוקיהן לשם קוני. ושום סיבה אל ימנעני. זריז אהיה אחריהם בכל אוני. חדרך המלך הביאיני. טיב מצות ומשפטן ידעני. יצאו לקראתי ויאמרו הנני. כרגע אפילו לא ימושו מזכרוני. לשמך ולזכרך מלכי ואדני. מלבד במקום נמאס וחיצוני. ניצוץ קדושה לא יעלה בזכרוני. סעד לבי לעבודתך בל יכריעני. עצת יצה"ר הבא להחטיאני פח ומוקש טומן להכשילני. צעדי במעגלי צדק הוריני. קויתי ה' למענך עשה אם לא למעני. רחום ביד מבקשי נפשי אל תתניני. שגיאה ונעלם כמטחוי קשת הרחיקני. תמוך אשורי ובימינך נהלני.
רבש"ע אבקש ישעך בעת עמדי בתפלה. בלבול במחשבתי לא יעלה. גדול דאגתי וטרדותי סלה. ד"ת ג"כ כוונתי לא יבטלה. הרחיק מרעיוני שיבושים דלית בהון תעלה. ודברי פיגול מחשבה פסולה. זכך עשתנותי להיות בקדושה גדולה. חנני להוציא בשפה ברורה כל מלה. טעמיה להבין נסתר ונגלה. יחודך לקבל באהבה כלולה. כקטורת תפילתי תכון וכמנחה בלולה. לא ישמע על פי היום כלם. מענה ושיחה ומילה. נתק מפי דבר נבלה. שיח מגונה וקלקלה. ערך שפתי לא ימצא עולה. פן מזה יצא תקלה. צפוני בתפילתי להבהילה. קטרוג להזכיר למעלה. רחקיני מכל מדה רעה ושפילה. שלא אכשל כעיור באפילה. תתניני קבל ברחמים וחמלה:
רבש"ע אמץ לבבי ביראתיך הטהורה. בעת אשב לעיין בדברי תורה. גם הוצאני מחשכה לאורה. דעת אמיתת הדבר ובירורה. הבינני מכל שגיאה וטעות להסירה. ולא אהפוך במילי מתנכרה. זמן לכלות לריק בעיון הסברא. חפצי אם רחוקה בסיבת עבירה. טיפול עמלי ראה וצערי תדירא. יגע אני למאד ומתקשה בחקירה. ככלות כחי הורני דרך הישרה. לבא עד תכונת הדבר ועיקרה. ממש כמו שהוא כוונת האומרה. נא זאת מגמתי וחשקי ניכרה. סברי לדעת הלכה למשה מסיני מסורה. רבש"ע עוררני בעוסקיני בלימוד תורה תמימה. פה ולב להיות בהסכמה. צדק להבין וללמוד לשמה. קדושה בל לחלל בהפסק מילי דעלמא. רפאני מעונש גחלי רתמה. שלא יתבלבל מחשבתי לסותמה. תמורת הרהור דבר זר מאומה. תלמודי יהיה בלבי חתומה. תשמרני משכחת דבר בהעלמה. תזכרני לעד להבין דרכה ולדעת מקומה. תכליתה בלי פקפוק כמלא נימא:
רבש"ע שמריני בל אכשל בהוראה. מידי לא תצא תקלה ושגיאה. שום טריפות ח"ו להאכיל ולהפשיעה. ולא יאונה לאחרים און על ידי באה. נגדם לא אגרום היזק והפסד להמציאה. בהטריפי שלא כדין את הכשר והנאה. נותר ענינים ג"כ לא אמוט בהכרעה. מאומה אם כבר שגיתי והסכלתי בחטאה. הנני מוכן לסבול בעה"ז הלקאה. ריצוף יסורים בגופי להרצאה. רחק נפשי מגיהנם בהדכאה. רבש"ע אוחילה בעת אשב למשפט לדון כשורה. בריבו לא אעות אדם כחוט השערה. רוח חכמה השכילני באור תורה. היות מתון ומסיק בהלכתא אמורה. מהיר ונחפז לא אהיה לפסוק בקצרה. שלא בעיון רב ודקדוק יתירה. מדאגתי לבלתי קובע נפש יקרה. וכי אקח מועד אשפוט ישרה. אל יהא מצוה הבא בעבירה. זולתך אין יודע לשערה. לעומק הדין ולחקרה:
רבש"ע אם עונותי לפניך שמורים. בסיבתם אולי עלי נגזרים. גירוי חלאים ויסורים. דומי לך ברחמיך היתרים. היותם גדודים. ולא יבטלוני מתורה ומצות האמורים. זמן שלש תפילות הסדורים. חזקיני לסובלם ברצונים גמורים. טעמי לא אשנה בתוכחת מוסרים. יען לא אבעט גם בהרהורים. כל שכן בדברים בלתי ישרים. למאד אסבבם להיות לכיפורים. מרד ומעל חטאת נעורים. רבש"ע נא רחם אותי. סופי בשיגיע פטירתי. עד יציאת הנפש להיות בישוב דעתי. פקודות כל החושים לא ימנעו עד אחריתי. צוות לביתי אוכל עם חכמתי ויראתי. קודם אגוע אתוודה על חטאתי. רחמים לבקש על מנוחתי. שיהיה בבית ה' שבתי. תמונת פני ה' בחזותי. שמרני שלא יבולבל מחשבתי. מתוך יסורי פרידתי. שאנן ובנחת קח נפשי מאתי. ושלח מלאכי רחמי' לקראתי. נכון להיות עמי ללוותי. באור החיים להתעדן בהנאתי. ככלות משפט עוותתי. רתם נא את גוויתי. כרוב חסדך מלא בקשתי. חנני גם שלא אתנוול במותי. זמן אשר ישבו החיים סביבותי. קדרות פנים בכמה גוונים לא ישתנה צורתי. ולא אתנפת ולא יסרח גוויתי. אל יזוב פרש וליחה טרם קבורתי. מנקבי גופתי. צפיתי של יחולל שבת וי"ט מחמתי. אזכה למות על מיטתי. מזומן אצל בני ביתי. נחלת אדמת קודש יהיה גניזתי:
רבש"ע אל הנער אשר חננתני אשאל למעניהו. בתורתך מדע השכילהו. גם באורח מצוותך הנחהו. דעת יראת ה' למדהו. התמדה בתורה יום ולילה הדריכהו. ולכווין לאמתה של תורה ידעהו. זכרון טוב זרזיהו. חידוד וחריפות חכמיהו. טעמי תורה וצפוניה הראהו. יהיה שם טוב מולה גביהו. כאשון בת עין תנצרהו. לעושר ושנת חיים זכהו. מכל פגע ונגע מלטיהו. נפש בניו ובנותיו כמוהו. סלה כל טוב השפיעהו. רבש"ע עדיך אבקש תחינה. פנ אל בנותי בחסד וחנינה. צירפתי אותם בישועתך לאנשי אמונה. קרואי שם טוב ביחוס הגונה. רצוני להשלים חשקי בכוונה. שיהיו בעליהן משכילים בדעת נכונה. תורת חסד על לשונה. שלא תזוז מפיהם בכל עת ועונה. מוכנים יהיו להיראם ולדון דינא. שומרי מצוות ומ"ט כהנה. וגם בנותיי יהיו לכך מזומנה. נדיבי לב יהיו בצדקה לחננה. בעליהן יסייעו על הלימוד לשננה. נדבות פיהם רצה בתפילה ורינה. רבש"ע משוך חסדך גם לזרעיהן. היות מצליחין באורחותיהן. ראוים ונכונים יגדלו וודלותיהן. רובי תורה ומצות להיות עסקיהן. אף זרעם נכון לפניהן. בלי צער וצרה לעיניהן. ריוח מצויה פרנסתן כפי צרכיהן. המה יאריכו ימים בבריאתיהן. שלא יאונה להן רע בדורותיהן. מאתך יתמיד שלותיהן. ואל בתי הפנוים כמוהן. בתחילה אבקש לדבק טוב למיניהן. כן יחזו עיני טובתיהן. רודפי יושר בצדקותיהן. כבושי פנים בענוותנותיהן. חדלו מהרע בהרחקתיהן. זוכין ומזכין אחריהן. קישוט מעשים טובים כל ימיהן. ואף מלא משאלותיהן. מאד ישגא אחריתיהן. צמח עד יבא מושיעיהן:
רבש"ע אל האשה אשר נתת עמדי בחסדך גדולה. בעדה אבקש רפא נא לה. [כי אמי מרת דאבריש זצ"ל מלבד הפלגתה בחכמה וידיעה וחסידות היתה ג"כ מעולפת ביסורים ובשיעול הקשה יותר מעשר שנים לפני פטירתה י"א אדר כת"ב לפ"ק והיא בת זקיני הקצין ראש המדינה דמעררין מהר"ר יצחק והיה מקום דירתו בק"ק אונגרשין ברוד וכינויו היה בפי כל דין ר' איצק מפני שהיה אז עוד מנהיג גדול גיסו של זקיני הנ"ל נקרא דיק ר' איצק ואבי זקיני הנזכר היה פ"ו המדינה יותר משלשים שנה שמו כהר"ר וייבש] גנון אותה מכל פגע ומחלה. דרוש טובתה לריוח והצלה. הטה אליה חסד וחמלה. ונחיה יחד באהבה כלולה. זכר מצוותך לעשות ובעבודתך להשכילה. ח"ו לא אראה במיתתה עולם סלה. טפינו גדל יחד לשם טוב ולתהלה. יראו עינינו טובתם ומזלם עולה. כי תתאלמן ממני עבורה אשאלה. לחוס עליה מלמעלה. מזונתיה בדרך כבוד להובילה. נפשה לא יגיע לבזיון והשפלה. סוף לא תחסור להצטרך כלכלה. עזר מאחרים לקבלה. פשיטות יד הוא בושה גדולה. צריכותה לבניה גם זו רעה חולה. קראתיך ה' להנחותה צדק במעגלה. ראות בטוב כל ימיה עד בתריית' זיבולא. שקט ושליו לשבת עם בניה כולם. תפן אליה בכל עת תעמדי בתפלה:
לפני אכילה ע"פ א"ב וחתימתו ושם פסת"ם הממונה למזונות
אנא ה' לפני לחמי תבא אנחתי. בזכרי עוצם פשעי וחטאתי. גם יגון וצער וצרה מלאתי. דבריך הטוב לא הקמותי. הרע בעיניך ה' עשיתי. ומדרך הטוב נטיתי. זעמתיך כל ימי היותי. חרפת נעורי נשאתי. טענה נכונה לא מצאתי. יחודך לבקש על נפשי בשאלתי. כאשר אצטרך לתבוע פרנסתי. לקבל מאתך טובתי. מפני רוע אולתי. נכלמתי וגם בושתי. סררתי עויתי פשעתי. עורף קשיתי. פני איך אשא בתפילתי. צורי לשחר היות בעזרתי. קבל דנא אשר הרעותי. רוב לאווין וחיובי כריתות אשמתי. שאר מיתות ב"ד נתחייבתי. תהי נא זאת נחמתי. שמא יראה ה' בעוניי ודכאותי. מאד כי גברה חרטתי. שב ותוהא אני בהתודתי. ורחמי שמים קויתי. נגדך ה' כל תאותי. בכן מן המיצר אליך קראתי. כבסיני משלג אלבין מחובתי. רצה נא שיחתי. כי על כן עתה באתי.
בשם ה' אקרא תפלה לעני כי יעטוף ומשתטח. שוחר טוב יבקש רצון לפקח. בלב נשבר ונדכא אמריו. פותח
פרנסני ברווח ונחת בחסדך. מברכתך יבורך בית עבדיך. כל מר מתוק יחשב בהיותי ניזון. מ-את ידיך
סעודה תברך ומטובך אלי הופיע. שלחני מלא דשן תשביע. רועה ישראל האזינה כי להם הוא זן. ומשביע
חרתמני ככלב וכעורב אם איני כדאי. ועוונתי רבו למעלה ראש שמץ וגנאי. כבודך לכלכל בחסד. לכל חי
מאומה לא יארע במאכני פנימי וחיצון. ניב שפתי בדברי תורה ירוצון. לקים זה השלמן אשר לפני ה'. א-ל רצון:
לפני מטתו ע"פ א"ב ושם בן מ"ב וחתימתו ודוק.
אם זכרתיך על יצועי אלהי אבי. בלילות על משכבי. גם באשמורות אהגה בניבי. דאבתי בראותי מקטריגים סביבי. המזכירים את ה' להחריבי. והוא ברחמיו מטיבי. זאת אשיב אל לבי. חלבי ודמי להקריבי. טורפתי נפשי במכאובי. יען אתוודה על פשעי וחובי. כי לא יחרפני אויבי. לך אמר לבי בקשו פני ולא אעכבי. מעצמי אריב ריבי. נפשי אומר לי עוזבי. סלק מדרך רע להשיבי. על ה' אשליך יהבי. פני יוצרי להאהיבי. צירוף א' ב' אערוך להציבי. קלקול דרכי ונתיבי. רוחי אשחרך בקרבי. שאור המעכב תבער ואטהר מחשבי. תמיד אתה מחסי ומשגבי. שמעני שומרי נא אל תעצבי. בכח רחמיך היה מקרבי. יתחמם המחשבה ויתמרמר הלב:
אוריד בבכי גדול דמעות הוי ואבוי זחלתי חוות טופס יללה כחניני' לקאת מדבר נדמתי ספוד על פשעי צעקתי קינה ראיתי שפלות תכליתי.
אכלתי להנאה, בלתי הכנעה. גזלתי באונאה. דחקתל השעה. הרהרתי בטומאה. ונפשי גאה. זעמי גרועה. חנפתי בדעת. טפשתי בשגיאה. יחמתי בקנאה. כחשתי ביראה. לצתי ברעה. מחלוקתי ידועה. נדרי פרועה. סכלתי בהוראה. עויתי בשבועה. פשעתי בהלואה. צדקתי מנועה. קללתי רעועה. רכילתי קבועה. שאלתי מוטעה. תורתי קרועה:
אשמתי בשכינה. בגדתי במלאכים. געלתי בשמים. דאבתי בוידוי. העויתי בנשמה. ופגמתי בבריאה. זדתי בנפשי. חטאתי במצחי. טפלתי שקר בהויות. יקשתי בראשי. כשלתי ברותי. לחצתי באבר המשגל. מעלתי בשוקים. נאצתי במוחי. סררתי באזנים. עויתי בלבבי. פשעתי בבטן. צערתי בכבד. קלקלתי בריאה. רשעתי בכליות. שחתי זרע. תעבתי לשוני:
אללי לי עפר ואפר צל פחד בן חפר. בחיבוק ידים אפרוש על ראשי ואשאג כעופר. גם אנחות ותוגות מאין הפוגות בלבבי יסער. דמעות זולגות כנחל שוטף מרוב יללה וצער. הביטו וראו במכאובי קרובים ורחוקים ותחמולו. וכל ברואי מעלה ומטה בעדי רחמים שאלו. זריתי אבק על פני כסיתי. חרטה לבשתי אויה מה זאת עשיתי. טינוף מעשי המגואלים וחלאתם. ימים ונהרות לא יספיקו לרחוץ צואתם. כשלתי ונפלתי כשיכור בזוי ומגועל. לאווין כריתות ומיתות ב"ד הפרתי במעל. מה אני ומה חיי בושתי וגם נכלמתי. נדחתי ממחיצות קדושים ומנוחה לא מצאתי. סערת גיהנם בי יתחולל אוי לאותה כלימה. עינוי חיבוט הקבר ידכאוני תולעה ורמה. פלצות ורעד משלחת מלאכי רעים יגורתי לנשמה. צער גלגול בחי צומח ודומם ורבת מהומה. קראתיך ה' ממעמקים אל תבא במשפט אתי. רחמיך יחתרו מקום תחת כסא כבודך לתשובתי. שא נא לפשעי לא יזכרו ולא יפקדו לפניך. תרא בצערי ויגוני ותפתח לי שערי סליחתך:
אויתי בלבבי גשת דרכיך הטובים ולעזוב זוהמת חלאת טינופי יצרי כבשתי למענך ממעשי נחמתי סיגופים עיונים פרעתי צער קבל רשמי שעה תחינתי:
אדון בינה געייתי יתקבל תשובת צבאותיך. קדש רוח עשתונותי. שכנני טוהר נתיבותיך. נקה גיעול דמותי. יתעלה כבוד שמותיך. בלב טהור רציתי צעדי תורני גדולתיך. חזק קדושה בנשמתי טעמני נופת עידותיך. יהיה גדולתך תעזרני תארני זיו קדושתיך. שמע קולי ותפילתי. צדק יהלמני תורתיך: תחינה בכל ער"ח ע"פ א"ב ושם בן כ"ב וחתימתו אל נערץ בקדושה. דברי שבח ובקשה. נכספתי עזך לדרשה. ישבוני רעיוני חושה:
אין לאמר אלהותיך אין לבאר נוראותיך. אין לגלות קדושתיך. אין לדבר תפארתיך. אין להרהור מעלותך. אין לוכח פלאותיך. אין לזכור סודותיך. אין לחקור תמונתך. אין לטייר מלכותך. אין לידע פחדותך. אין לכוון ספירתך. אין ללמוד פרישותך. אין למלל סקירתך. אין לנובב ישרתך. אין לספור מידותיך. אין לערוך דעתך. אין לפרש יראתך. אין לצפצף ועידתך. אין לקצוב נעימתך. אין לרשום סגולתך. אין לשער יכולתך. אין לתנות ממשלתך:
אאמיצך על אמרתי. אברכך על בריאתי. אגדלך על גדולתי. אדרשך על דאגתי. אהללך על הליכתי. אודך על ותרנותי. אזכירך על זהירתי. אחקרך על חכמתי. אטעימך על טהרתי. איחדך על יהדותי. אכללך על כשרותי. אלבבך על לבישתי. אמליכך על מנוחתי. אנעימך על נשימתי. אסלדך על סליחתי. אעלך על עזרתי. אפארך על פרנסתי. אצדיקך על צרתי. אקדישך על קומתי. ארוממך על ראייתי. אשבחך על שמיעתי. אתחננך על תולדותי:
אבל אנכי חטאתי ושגיתי לעבור על אזהרות. נתעב ונאלח בעוונות לא ידעתי ספורות. יצרי מצירני ליוצרי והנה הנגע בקירות. שותה כמים עולה ואחריתו לקברות. משול כחרס הנשבר כתות לצרורות. נפל אשת בל חזה שמש ומאורות. בלבבי איך אדמה להאריך בדברות. נוכח פני ה' המהולל בתשבחות ושירות. מכון שבתו נערץ באראלים כתות וחבורות. הררי קדם ועד מבוא השמש הילולי' אמורות. אבל שלשול קטן כעוני מזוחלי עפרות. במה יתרצה אל אדוניו לבא לשרת. רשעי נגד פי יענה מעשי הכעורות. הוי כי כסתני כלימה ובושה ופני חפורות. מדת רחמיך קויתי לא תבזה לבות נשברות. שמץ חטאי אגיד בארבע וחמשה שורות. מעשי אתוודה באלפא ביתא סדורות. ורובם מלבי נשכחו ואינם זכורות. אף שגיאות מי יבין קלות וחמורות לפניך גלוי וידוע תוספות עוונות היתירות. בהרהור תשובה חרפתי על העבירות. כפר נא כלם כאחר הנגלות והנסתרות. רצה וידוי כקרבן המובא דמו הכפורות. כעליית עשן ענן הקטורות. זכור רחמיך לתקן קלקול שפע הצינורות. צרף וזקק ככסף מעשי שאינן טהורות. למענך פתח דלת לשבים לפניך במהירות:
ירעדו המתנים ויזלו העינים. אשמתי בבורא. בטלתי תורה. גדפתי מורה. דנתי מסברא. הוריתי בקצרה. וקלקלתי השורה. זרעתי לברא. חשדתי בכשירה. טוטפתי נחסרה. יזמתי זרה. כעסתי מהרה. לשוני סוררה. מאסתי גערה. נכשלתי באיסורא. סדרי עבירה. עויתי מהרה. פרצתי גדירה. צדקתי עצורה. קלותי חמירא. רדפתי שררה. שחתי יתירה. תפילתי עקורה:
שבעתי לשקרא. מעלתי בהרהורא. שבת הופרה. ובטלטול ועקירה. נואשתי בצרה. בגדתי בנטירה. כזבתי באמירה. רשעתי תדירה. כניתי לחביראף
אחרי שובי נחמתי. בושתי מאד ונכלמתי. גם על ירך ספקתי. דרכי אכשיר מעתה כל ימי היותי. העתר נא ה' לבקשתי. ולא אמות עד אגמור תשובתי. זכיני שאוכל לתקן עותותי. חשתי אנה אולך את חרפתי. טרם ארחץ מצואתי. יבא פתאם יום פקודתי. כאשר עדיין לא נטהרתי מחובתי. לך ה' הוחלתי. מעת אכוון לשוב בהתחלתי. נקב מחט שיעור פתיחתי. סוף תגמור עלי לרווחתי. ערך שער גדול לעזרתי. פן ואולי יעכבני חולשתי. צד נזק להגיע לשום אבר מגווייתי. קידוש צום ועינוי נפש הכינותי. רוחי נשבר בקרבי בצרתי. צעוק אצעק מר על אשמתי. תתקבל ברצון כאלו היה כנחל דמעתי:
שלא אוכל להטיף בחימום כמירתי. מחמת קישוי לבבי בהווייתי. שגם הוא סיבה לחולשת ראייתי. ועתה הבט נא ליגוני ואנחתי. נפשי מלגאו ירבה בכייתי. בשביל הרהור חרטתי. כולי האי ואולי תהא יציאתי כביאתי. רימה ותולעה אחריתי. כובד משפטי יראתי. חופש ומנוחה לא מצאתי. זכרתי מאין באתי. קראתי הוי לי כי נבראתי. ובכן אבא לא המלך בתחינתי. אל תעלם אזניך לשועתי. מקוה ישראל ה' סייעני לטהרתי. צדק הוריני להנחותי:
ע"פ שם ידו"ד ואדנ"י וא"ת ב"ש
אנא ה' ידעני אורח אהבה. הרחיקני דרך תועבה. והורני נתיב בקיאות. הסר ידי משגיאות.
אנא ה' י"א גמילות. ה"ד רכילות. וה"נ דעה. ה"י מקנאה.
א"י י"א הגונים. ה"ד ציקנים. ו"נ ותרנות. ה"י מפורענות.
א"י י"א זריזות. ה"ד עזות. וה"נ חריפים. ה"י מסילופים.
א"י י"א טובה. ה"ד נכאבה. ו"נ יראים. ה"י ממתגאים.
א"י י"א כשרונים. ה"ד ליצנים. ו"נ לטעת. ה"י מכעס.
א"י י"א מלמדים. ה"ד יורדים. ו"נ נעים. ה"י מטועים.
א"י י"א סגולים. ה"ד חובלים. ו"נ עמלים. ה"י מזוללים.
א"י י"א פוסקים. ה"ד ויתקים. ו"נ צדקות. ה"י מהיזקות.
א"י י"א קריבה. ה"ד דיבה. ו"נ רבנים. ה"י מגזלנים.
א"י י"א שבחים. ה"ד בדאים. ו"נ תכלית. ה"י מאולת.
ע"פ א"ב וחתימתו
אנא ה' פתח לי גנזי אריכות ימים. שמריני בבריאת גוף ונפש לעולמים:
איפל"ג ברכה. מלטני מכל יגון ותוחלת ממושכה.
איפל"ג גדולה. שבת מרומי קרת לשם ולתהלה.
איפל"ג דיצה. ולא יארע בביתי נזק צער ופרצה.
איפל"ג הצלחה ומנוחה. נרי יאיר ויגיה ומזלי הצמיחה.
איפל"ג זרע כשר. בנים העוסקים בתורה ביושר.
איפל"ג חסדים. מצוא חן ושכל טוב בעיני רבים ויחידים.
איפל"ג טובים. היותם נידון תמיד לזכות ולא לחובה.
איפל"ג ישועה. רחק מעלי כל שמץ ובושת וסיבה רעה.
איפל"ג כלכלה. רועי לא אחסר לבא לידי שאלה.
איפל"ג לבושי כבוד. אזון תחנוני כתהלה לדוד.
איפל"ג מחילה. במסטין תגער וחטאתי תשלך במצולה.
איפל"ג נועם. רצה להצילני מכל עברה וזעם.
איפל"ג סגולה. הושיעני מכל אויב פחד ובהלה.
איפל"ג עולם הבא. הוציאו לרויה מאש של גיהנם ולהבה.
איפל"ג פדות. שלמה אהיה כעוטיה בעבדות.
איפל"ג צהלה. מבשר טוב משמיע גאולה.
איפל"ג קיווי. ומלא משאלותי טרם אקרא באיווי.
איפל"ג רחמים. אליך קויתי להתהלך לפנים בתמים.
איפל"ג שלום. זרעי לפניך יכון מעתה ועד עולם.
איפל"ג תעודה. לא ימוש מפי ומפי זרעי עד ביאת הפודה:
יהי לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
תחינה נכון לאומרה בימי ההשכמה בימים הנוראיםוחתימתו בר"ת בראשיתה.
רבש"ע אנכי נפשי יהבית שפל מצבי שוחה ומשתטח נגדך ברך כורע רצפת כנסת אקרע בדמעות מורשי לבי ובמסתרים תבכה נפשי שערות ראשי תסמר. נשתנה פני בגוונין הנמר. ומעי חמרמר. אתיצב על משמר. ואזעק ואומר. בקול מר לי מר. כי הנה כחומר. הייתי בעוכרי ודעתי נמר. רבות אנחותי. ולבי דוי בעונותי. ימי ושנותי. כלו ביגון חטאתי. מלוכלך אני בפשעי כתינוק מוסרח בבגדי צואים. שמתי דרכי הרעים. עד לשמים מגיעים. והאד"מים מודיעים. לשעות ולרגעים. איך אשא ראש. שורש פורה לענה וראש. בהיכל המלך לדרוש וכפי לפניו לפרוש. ואני לב און חורש. מדרך הטוב גורש. ואורח רע יורש. חטאתי מול קוני. בפשעי ועווני. והוא טוב גמלני. בנדבה בראני. ובחסדו פרנסני. וברחמיו גדלני. כאב את בנו יסרני. ומכל צרה מלטני. ובחיים קיימני. וממתנת ידו חנני. ולכבוד הביאני. על אלה אני בוכיה. וגם על זה אחזני שמה ושאייה. אשר נפשי איננה ראויה. להשיג מעלת אבותי הרצויה. שלמה אהיה כעוטיה. על עדרי חבירי מצויה. חשך שכלי ובינתי. ונגרע כח זכירתי. נתמעט זכותי. ואמת צדקתי. לרוב נהימתי. וצוק תרעומתי. כים יתכו שאגתי. בטלתי מתורתי. ותעה מחשבתי. בעומדי בתפילתי. אתה ה' ידעתי כוונתי. יושב מרומים סהדי. ובשחקים עדי. כי לעשות רצונך חפצתי מעודי. רק רק רע מתנגדי. על אנחתי כבדה ידי. וכחי אין עמדי. קויתי אני לדודי. ישלח עזרו לסעדי. יעזור ויגן בעדי. ולולי קויתי ישועתו בצדי. אבדה תקותי מחטאתי לנגדי. בזכרי אשר מאד נטיתי לכף חובה. מסה ומריבה. תורת הכתובה ממני נעזבה. ואזני לא הקשיבה. אל מצותיה הרחבה. והוויות דאביי ורבא. ואלהי גמלני טובה. לכן עצור כאש ולהבה. בעצמותי צרובה. אוי לנפשי העלובה. פן נתמעטו זכיותי הצעירים. מכל חסדים הנזכרים. ועונותי נותרים. ליום הדין שמורים. בשכבי בקברים. יהיו תולעים מגררים. גידים ובשרים. מכל עברים. ויחבטו השוטרים. את גופי ביסורים. ושלגים קרים. ירווני לענה ומרורים. ויגדילו המרורים. צלמות ולא סדרים. אמרתי לא אראה יה בארץ החיים. עיני עיני יורדה מים. אין לי להשען ולקיים. כי אם על רחמי אבי שבשמים. לא תקום צרה פעמים. כי רב שבעתי בוז בעה"ז. אשר משמן בשרי ירוה. לעבדך בעה"ב לא תבזה. מחזה שדי יחזה. ויזכה לבנין קריה העליזה. אשר דם הקרבנות יזה. פתח אהל מועד ומזוזה. אנא רחום וחנון הביטה, ימי ושנותי חתכו בעלטה. הפוך לטובה השיטה. דיני לכף זכות הטה. ולצדק שופטה. ועונותי השמיטה. ולא ארד מטה. כי תהיתי בחרטה. תאמר קץ לצרתי. ורפא את מחלתי. החזיקני בבכירתי. וגעור במשחיתי. והגן בעדי ובעד בני ביתי. לא ישמע קול בכי במחיצתי. והסר מלבי דאגתי. הצילני מכל פחד ובהלה. ומכל מכשול ותקלה. והסר ממני כל נגע ומחלה. לא יאונה לי נזק וחבלה. ולא הפסד וקלקלה. פתח לי שערי מחילה. וכתביני בספר כלכלה. מתחת ידך המלא. ולא מבשר ודם בשאלה. השמיעני שמחה וגילה. רנה וצהלה. וחנני מאתך בינה. בדעת רחבה ונכונה. ושכל נאמנה. להיות שם טוב קונה. באמת ואמונה. בכל עיר ומדינה. והגבר כח זכירתי כתיקונה. יותר מבראשונה. ואתמיד בלימוד בכל עת ועונה. ולעסוק במצות כהנה. ולא יבואני מקרה משונה. אשר אתבטל בגינה. סעדני ואושעה בעזרותיך. קיימני לחיים טובים בגזירותיך. לחדש פלאות בתורתיך והבינני רזי מצותיך. לעמוד על חקר פעולתיך. חזקני ואמציני ביראתיך וכאשר עד הנה עזרתני. ומכף אויב הצלתני. כן אל תעזבני. ואל תטשני. ומטובך שבעני. ולגדל בנים בתורה זכיני. ושכבתי עם אבותי בגן עדני. לחזות בנועם ה' בעיני. ולבקר בהיכלו הנני. עשה למענך ולא למעני. ענני ה' ענני. ויהיו לרצון אמרי פי והגיוני. לפניך ה' צורי גואלי וקוני אמן:
יסד א"א זקיני הגאון בהיותו בן ל"א שנה אב"ד דק"ק קעלין ונהג כבוד א"א הגז"ל לזמרו בכל לילי חנוכה ואני אחריו בניגון מעוז צור:
שדי סלעי ומצודתי. לך דומיה תהלה. תכונן הגיון מחשבתי. כי אין בלשונה מלה. קהלת יעקב סגלה. אחרי נמכר גאולה. ואשיבה נא שופטיך כבראשונה. ויועציך כבתחילה.
מצרים ירדנו בבראשונה. כשתילי זתים רעננים. הריעונו בכל פינה. בעבודת חומר ולבינים. זכרת ברית ראשונים. הוצאת בכסף ופנינים. ים פררת בעזך שברת. ראשי תנינים.
וגבול קדשו הביאני. ארץ טובה ורחבה. גם שם לא הונח לנו. ונר אלהים כבה. רדפונו עד חובה. צעקנו עזר הבה. הובש בל נלכדה בבל. עד היסוד נחרבה.
אויב ביקש להשמידנו. אגגי בן המדתא. מטף ונשים להכחידנו. לשיתנו שיח ובתה. משאול נפשי העלית. דברך הטוב מלאת. ימינך תרעץ המן העץ. אשר צווית.
לבני היוונים נמכרנו. להפר ברית ותורה. ממשפטיך לא סרנו. שבת וחודש קרוא מקרא. כתבו על קרנא דתורא. אין לכם חלק באל נורא. אותנו להבדילה. מרחיצה וטבילה. כי דיבר סרה.
בהגיע עת דודים. כי יקח איש אשה. נמסרו בנות ידידים. ביד אדונים קשה. ואשה גרושה מאישה. אוי לה לאותה בושה. אומללה ברעה. יולדת השבעה. נפחה נפשה.
ראש נשאו משנאיך. חצי חרב שנונה. לא ישראל יאמר שמך. אל תבטחו בשוכן מעונה. דודך אנה פניה. השבעה באלהים הנה. יחטא ואשם. כל אשר בשם ישראל יכונה.
יודא ממשפחת הכהנים. בו נתן ה' תשועה. לאחותו עם בן סגנים. עת דודים הגיעה. כתונת הפסים קרעה. איככה אראה ברעה. נתנה בקולה עשו כלה ואם לא אדעה.
צדיקים עטו קנאה. עליך השליכו יהבם. בערב היה באה. לבית צוררם ואויבם. לזנות שמו אורבם. חרבם תבא בלבם. הרגו בשונאיהם. ונפלו לפניהם כי אתה משגבם.
חמשה ועשרים לחודש. באו לטהר העזרות. לא מצאו שמן הקודש. באתרא דשכיחו שיירות. ידיהם לא טהורות. להריק מעל הצנתרות. פך סתום מצאו חתום. להדליק את הנירות.
קדוש אדיר ונאור. אל נורא עלילה. בקרן שמן המאור. כהדלקת יום ולילה. הראית יד הגדולה. נר תמיד להעלה שמונת ימים. ולילות שלימים השמן לא כלה.
חזקי וגבורה אזרו. למלא את ידם. איש את אחיו יעזורו כי קרוב יום אידם. באו אל אוהל מועדם. בית קדשם יהודה. שירות רנני יאמרו גאולי ה' אשר פדם.
ואמץ מלכינו והושיעה. לעם עני ואביון מיד מלכות הרשעה ותלבש צדקה כשריון. עשה אות בצביון. כפלגי מים בציון. מהרה תעננו ביום קראינו ובא לציון.
קינה יסד א"א הגז"ל על פטירת א"א זקיני הגז"ל ומפני שנזכר בו יום וחודש ושנה שנפטר אותו צדיק חבבתיו והדפסתיו ונפטר בשנת הגירוש דק"ק ווירמיישא שהיה אב"ד שם בשנת שע"ה ונקבר בחלקת השדה מוכן לקברות קרוב לכפר אלשבך סמוך לצוויגנבורג אשר בהר: ...
אתפלש באפר. רמש וצפר. אללי לי. אשאג כעופר. איה שוקל איה סופר. אוי מה היה לנו.
בכה אבכה. באבל אתהלכה. א"ל. נרי חשכה. הודי נהפכה. אמה"ל.
גדרי נפרץ. בכליון וחרץ. א"ל. יקרי נקרץ. והורד לארץ. אמה"ל.
דברי לעו. בגדי קרעו. א"ל. שערותי נעו. עיני דמעו. אמה"ל.
המר לי שדי. יותר מדאי. א"ל. מעשי מעידי. גמול יגישו עדי. אמה"ל.
ועתה קראו. למקוננת ותבואו. א"ל. שאלו ודאו. מאורות קפאו. אמה"ל.
זוהר החמה. לשק נדמה. א"ל. וכוכבי השמיימה. קדרו כאדמה. אמה"ל.
חרבני אסיח. ביגון אצריח. א"ל. נגעי הפריח. וחזותי מוכיח. אמה"ל.
טובה נשיתי. עוני ראיתי. א"ל. בצאת מאתי. צבי תפארתי. אמה"ל.
יודע כל. תבונה ושכל. א"ל. נשארתי שכול. בנכרת האשכול. אמה"ל.
כליל החכמה. נפלה לאדמה. א"ל. מדע ומזימה. היתה לשמה. אמה"ל.
לבי למואב. יזעק ויכאב. א"ל. הזכרתו אחאב. בתשעה באב. אמה"ל.
משול כחרבן. מקדש ומשכן. א"ל. רצוי כקרבן. מלמד ודרבן. אמה"ל.
נפצע ראשי. ונאפל שמשי. א"ל. רחק משושי. חגי וחדשי. אמה"ל.
סעה למנוחה. אלוף מומחה. א"ל. אותנו לאנחה. וערבה השמחה. אמה"ל.
עלי לבי. דוי בקרבי. א"ל. בפטירת אבי. מורי ורבי. אמה"ל.
פאר הגולה. בתורה וגדולה. א"ל. רב העלילה. לקחו למעלה. אמה"ל.
צדיק בשורה. ארי שבחבורה. א"ל. הרביץ תורה. בווירמיישא הבירה. אמה"ל.
קיבוצי ספרים. חובר חיבורים. א"ל. מעשיו נבחרים. כמסיני מסורים. אמה"ל.
רך בשנים. ואב בקנינים. א"ל. שומר אמונים. אחפש כמטמונים. אמה"ל.
שק אחגורה. ודמע אגירה א"ל. מיתתו אזכירה. ובכי אגבירה. אמה"ל.
תם בגיוועים. בן ארבעים. א"ל. ועלה לרקיעים. למשכנות הרועים. אמה"ל.
חנם יצאתי. מבטן תורתי. א"ל. ארעה ברעתי. מכה נחלתי. אמה"ל.
זעקת שבר. אעורר כמדובר. א"ל. לעומק הקבר. אחלף ואעבור. אמה"ל
קרעה לבושי. אוהבי בנטשי. א"ל. ביום השלישי. שעת ריטושי. אהמ"ל.
[רמז שע"ה לפ"ק]
ונקפה עורי. ובלה בשרי. א"ל. כב"ה אורי. זיווי חסרי [רמז כ"ז אייר הוא חדש זיו נעדר הגאון זצלה"ה]. אמה"ל.
איה תפארת. בארץ נשארת. א"ל. ריחקה ונעדרת. גולת הכותרת. אמה"ל.
מאין אמצא. מנחם נרצה. א"ל. כבודו יצא. ונותרתי לשמצה. אמה"ל.
צערי כבדה. בלי מדה. א"ל. זבולי שודדה. בלי מדה. אמה"ל.
אנחותי ויללה. יהי למחילה לרוע מעללי. למות יעשה כלה ואז אקבלה. תנחומין לאבלי:
המתענה בכל שני וחמישי או בער"ח ובפרט בעל תשובה יאמר בעת צערו סמוך למנחה אלו הפסוקים והתעוררות דברי תוכחה כמדבר אל לבו שאחריהם:
תיסרך רעתך ומשובתיך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך ולא פחדתי אליך נאם ה' צבאות. הלא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלהיך בעת מוליכך בדרך. דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך. אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו. יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיסני. כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הוודעי ספקתי על ירך. בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי.
מי יתן ואוכל לשאת כל היסורים. בלי ביטול תורה ומצות שמורים. גמרתי לסובלם על חטאתי הכעורים:
מי יתן דרך אדע לעקור בידים מן השורש. המקומות אנא סיטרא דמסאבא בנפשי פורה ראש. ולא אחמול בגין צערי ואסיעם בכח לפרוש:
מי יתן זכאי את כל אשר העויתי. חכמים יודיעני תיקון לכל פגם אשר עשיתי. טורפתי נפשי עליהם עד צאת נשמתי:
מי יתן יגוני וכובד אנחתי. כפרה וסליחה לעוצם כוונותי. לא אנוח ולא אשקוט אדדה כל שנותי:
מי יתן מותר לעשות בנפשי חבלה. נצח חרבה תאכל בשרי דמי להזילה. סרבנותי לכפר כקרבן במזבח העולה:
מי יתן עיני מקור נובע מים. פלגים אדמע מאין הפוגות בשברון מתנים. צורי עד ירחמני מן השמים:
מי יתן קולי אדיר כקול רעם בוקע ועולה. רבות אשאג מר על עווני בשברון מתנים בי גדלה. שערי רקיע עד כי יפתחו לקול המונה. תיקוני כולי האי ואולי בתשובה אתקבלה:
א"א הגאון החסיד כמוהר"ר שמשון זצ"ל ציוה עלי בפה לפני כמה מבקרים וגם במכתב צוואתו והוא אחר שייחד אותי עם עוד ט' חברים מקשיבים לקולי שילמדו בחבורה שנה תמימה אחר פטירתו בשכר הראוי צוה עוד עלי בסגנון זה, בהיות כי הכרתי בבני מוהררי"ח שהוא פייטנא ובעל חרוזי לכן בקשתי ממנו שיעשה תחינה ובקשה על נפשי שיצילה ה' מכל פגע ומכל רע ועונש המגיע לחוטאים ושתעלה נשמתי במעלות ומדרגת דמיועדים לצדיקים ויאריך כפי חכמתו ובכל ער"ח דהיינו יום שמתענים בו לפני ר"ח הבא ילך בני עם חבריו הלומדים עבורי על הקברות וסמוך לקבר יעמדו סביבות מקום שכיבתי וכל אחד העתקת התחינה בידו ויאמרוהו בכוונה ובמתון מלה במלה אולי יחוס ה' אולי ירחם אולי יש תקוה. וכך עשיתי וכך נעשה ורציתי להדפיסה וכל אשר היכולת בידו לעשות כן ודאי לא דבר ריק הוא: והחלפתי איזה חרוזות באם שאין הנעדר מופלג מטעם ודעת לנבון נקל ועשיתי לחרוזים חדשים דמות שני חצאי עיגולים ונרמז א"ב וחתימתו במלה אחרונה של כל חרוזה בחליפין גלוי ונעלם למבין:
אבי אבי הנה עלית לרום שמיא. איך עזבתני פרא למוד מדבר וחיה. מי יתנני מלון מדבר מעון תנין ודיה. ששוני ושמחתי איפה וחדות לבי איה.
[לבני החבורה יסדתי חרוזה אחרת וזו היא]
(מה יתאונן אדם חי חכימיא וספריא. הוי אדון הוי הודו כי פנה לרום שמיא. נפש רוח נשמה יחידה חיה. אל מקום מה נורא לא שזפתהו מין איה)
הוי הוי על זאת החרידה. וי ונהי על זאת הפרידה. אשריך וטוב לך כי הכנת צידה. לכן בכו על אבלים ולא על אבידה.
והנה לכבודך למדנו בקהל וציבור. בעד נפשך ורוחך נחבר חיבור. ובעד נשמתך ויחידתך נדבר דיבור. נחנן ונחלה פני אל גיבור.
[אם לא למדו יאמרו תחת מלת למדנו באנו]
אנא מנחם אבלים ומשמח עגומים. הקל מנפשו משפט שנת שילומים. וינוח עד עת עמוד הכהן לאורים ותומים. בעת קץ קיצת ישנים ותחיית רדומים.
נא מנגיעת רוחין דעשייה פלטיהו. ומפגיעה עלעולין דיצירה מלטיהו. בדרך נכון בעולם הבריאה הדריכהו. ובארח מישור לעולם אצילות החבירהו.
ואל ישולח בו מלאך אכזרי השוסף. רק כבוד ה' אשר נפש צדיקים אוסף. ושבה נפשו אל בית אביה כי אליו נכסף כוסף. ותמיד יחליף כח ואומץ יוסיף.
ואף גם זאת נקרא לאל בגרון. ירחק מנפשו כל אף וחרון. וביראתו יזכה וישתחוה פני ארון. ויכתוב לחיי עד בספר זיכרון.
אל מלא רחמים אלהי המרכבה. שומרהו מכל דינין אש ולהבה. ותעל נשמתו בשנאנים אלפי רבבה. אל מקום רצון עליון מקום מחשבה.
אנא רב חסד נורא עלילה. הרבה עמו פדות ומחילה. קרביהו אליך בשמחה וגילה. אחרי טהרת נפשו ברחיצה גם טבילה.
פטריהו מכל אונסא דשכיחא. יהב ליה סייעתא ושעתא רויחא. זמין לקבליה אנגלי טבא ובדיחא. דעבד ליה יקר סגי ורבו ניחא.
ובמר נפש ברעד ברתת נחלה. פני אל יתברך וישתבח ויתעלה. מקור עדן נהר גן אליו יגלה. כחתן יכהן פאר וקישוטים ככלה.
הצילו משער מתחולל בחימה שפוכה. מחרב לטושה מרוטה וקשת דרוכה. הנחילו כסא כבוד שמורה וערוכה. והוכן בחסד כסאו ויעש מלוכה.
תן נחלתו לשבעה וגם לשמונה. יעלה ויבא אל מקום שהשמחה במעונה. ויעמוד לגורלו בעד עידן בבוא עונה. עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.
שמע קולו ולא יתוב בראה. ובשמעתתא ידע למישקל וליטרח יאה. ואסוקי שמעתתא אליביה דהלכתא בהוראה. ומאור זוהר וזיו שכינה יהנה הנאה.
מי שאינו גדול בתורה יאמרו תחת חרוזה זו כך]
(הכניסהו למנוחה ודירה נאה. שמע קולו ולא יתוב בראה. מלטיהו מכל משטין ומאנה אונאה. ומאור וזיו השכינה יהנה הנאה)
יעזור ויגן ויושיע לו זכות אבותיו האתנים. יברכהו ישמרהו ויחננו ויאיר אליו פנים. ישא פניו וישם לו שלום מכל עדנים. ויהא חלקו עם בני אל חי לא עם בני מרי סרבנים.
ואם חלילה בעולם הזה מעל מעל. וירד לארץ צלמות מקום געל. יהא ה' אלהיו עמו ויעל. ואל ישתה חמר מרת בסף רעל.
ותלבש צדקה כשריון פרוטה פרוטה. תצילו ממות ומרדת עומק דיוטה. עלוקה האומרת הב הב ולהוטה. כי לרחמים חסד וחנינה ידך פשוטה.
בגדולת גבורתך שמור נפשו מרצח. ובתפארת הודך יסדיהו לנצח. ובכתר מלכותך העליהו בפצח. באור פני מלך בחכמה ובינה בגילוי מצח.
והיה נפש אדוני צרורה. את ה' אל נעזר בגבורה. ובמקום אהבת עולם ואהבה רבה גמורה. תהי נפשו רוחו ונשמתו קשורה.
ומכל עונש נזק וצער יהיה בטוח. וכל לשון תקום אתו למשפט יהיה נצוח. והיה לפניו העקוב למישור והאבן נימוח. בל יפגעו בנפש ורוח.
כי יחנן שמוע ישמע אל צעקתו. והוא רחום יכפר ולא יעיר כל חמתו. על כל רודפיו תן פחדו ואימתו. אם ישכוב לא יפחד וערבה שנתו.
ואחר כי נפש נקי צדיק למקום מנוחתו אזל. נצפה ליום בלע המות ושילוח השעיר לעזאזל. ואז שלם ישלם והשיב את הגזילה אשר גזל. ואז ישישו רב וכרזל יקומו מטל תהיה אשר תזל.
[למי שאינו מופלג יסיים]
(ואז ישיני אדמת עפר יקומו מטל תחיה אשר תזל)
רבון כל העולם (הנה למדנו בתורתך הקדושה עבור נפש הצדיק (המורה צדק) הטמון ונקבר במקום הזה ויהיה לו לזכות ולצדקה ומפילין אנחנו תחינתינו לפניך אל מלא רחמים באם חטא עוה פשע כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטיא שלמען זכות אבותיו וזכות צדקתו (ותורתו ואשר הורה בישראל חקים ומשפטים טובים) תכפר תמחול ותסלח על חטאותיו ועוונותיו ופשעים לרחק ממנו על פגע ונגע ודבר רע. אנא שוכן מעונה. נא אל ירד לארץ התחתונה. ויעמוד לו זכות אבות. ואל ירד לציה וצלמות קח טוב ואל תפן אל און. ואל ירד לטיט היון. וברמש סאונו אל תהי סואן. ואל ירד לבור שאון. רק הצילהו מפח ופחת. ואל ירד לבאר שחת. ושבע ילין לא ידע שדון. ואל ירד לאבדון. נתק מוסריו והקל עול. ואל ירד לשאול. ילך לפניו צדקו וכבוד ה' יאספהו והשביע בצחצחות נפשו ועצמותיו יחליץ והיה כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו אז יתענג על ה' וינחלהו נחלת יעקב ירכיבהו על במתי ארץ ינוח בסתר עליון בצל שדי יתלונן יהיו לרצון אמרי פינו וגו':
צוה עוד א"א הגאון החסיד שאיסד איזה חרוזות שיוחקו על מצבת אבן על ראשו ולא אפליג בשבחו וכך עשיתי. ואחר ימים מצאתי חרוזה כתב ידו מוכן שיסדו שיוחק במצבתו וחזר בו ומפני כי היא נפלאה מעשה ידי אומן בחרוז העתיקתיה פה.
אבל נהי יללה שאגו מרה שחרו ובניו נאנחים בעת נעדר הדר גאוותם אלוף ותיק נימוסו מראשי התיבות רשומה רודפי אמת בקשו רחמים היום משכבו שלום מנוחתו ונשמתו אתיא למעלה בצד כסא רחמים כבושה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |