שיחה:מראי מקומות/פסחים/ג/ב

בדקו בתריה ואשכחוהו דארמאה הוא וקטלוהו

יישובים נוספים לשאלה שנדונה בפנים, מדוע התחייב הנכרי מיתה והלא איסורי כל בן נכר וכל ערל קאי אישראל המאכיל, כפי שהובאו בהגדה של פסח פרדס יוסף החדש:

בגמרא בסנהדרין (נט.) מבואר שנכרי שעסק בתורה חייב מיתה. ולפי זה יש לומר שנתחייב מיתה על שהזכיר הפסוק "כל בן נכר לא יאכל בו". אמנם העיר שם שיש הסוברים שנכרי מותר בלימוד תורה שבכתב, אך בגמרא שם משמע שאינם מותרים אלא בלימוד שבע מצוות בני נח ולפי זה אתי שפיר.
יש לומר שידעו שאותו גוי מזרע עמלק היה ולכך הרגוהו, עי"ש שהוסיף רמזים בזה בדרך גימטריה.
בגמרא בבבא קמא (צא:) מבואר שהחוטף מצוה מחבירו חייב לו עשרה זהובים, ואם כן נתחייב נכרי זה לישראל עשרה זהובים על שמנעם מאכילת כזית בשר וכיון שלא שילם נהרג. אך יש לדון בזה שהרי היו שם כמה ישראלים בחבורה ואם כן לא ברירא מי היה אוכל מנתו וממילא למי חייב הזהובים, וכן יש לדון שאם נחלק חלקו לכל המנויים שמא לא יהיה לכל אחד שווה פרוטה, ויל"ד בזה. ש"ס יידן (שיחה) 12:55, 19 באפריל 2020 (UTC)