אילת השחר/בבא בתרא/קעב/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש אילת השחר |
ממך אפי' מריש גלותא. פי' רשב"ם דחיישינן שמא מאחר נפל, ורבה פשט דלא תלינן דמאחר נפל. יש לעי' להפוסקים דעל כת"י נאמן לומר פרעתי נאמינהו שלא לוה ממנו במיגו דפרעתי, דהא ע"כ מיירי דהלוה מכחיש וטוען שלא לוה. וצ"ל דמיירי דמוציא תוך זמנו לב"ד ורוצה לגבות כשיגיע הזמן, וצע"ק דגם אביי מיירי לקמן בענין זה, ולדידיה הא ס"ל לעיל (דף ה' ע"א) דאדם פורע תוך זמנו ונאמן לומר פרעתי וא"כ לדידיה נאמינו במיגו, וצ"ל דכל מאי דמיירי אביי היינו לשיטת שאר האמוראים דס"ל דאין אדם פורע תוך זמנו וצע"ק.
ומנא תימרא וכו' ש"מ לנפילה לא חיישינן. ויש לעי' לסברת המקשן דאינו מחלק בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים, אמאי לא הוכיח דכיון דכותבין לאיש אע"פ שאין אשתו עמו, וכן ללוה ולמוכר אע"פ שאין מלוה והלוקח עמו, א"כ איזה ראיה יש במה שנמצא השטר ביד האשה או ביד המלוה והלוקח, דאולי נפל מיד הלוה והבעל והמוכר ומצאן המלוה או האשה או הלוקח, וע"כ דלנפילה לא חיישינן, וע"כ צ"ל דלגבי מי שהשטר נכתב בשבילו בודאי יש לתלות יותר שנמסר לו כדין ממה שנחוש לנפילה, דהא לכך נועד השטר, ואין מוציאין מידי ודאי שנמסר בשביל מי שנכתב בשבילו ע"י חשש נפילה, משא"כ היכא דזה גופא הוי ספיקא למי זה נועד, ע"ז הוה ס"ל דחיישינן אפי' לנפילה דחד.
ואביי לנפילה דחד לא חיישינן. פירשב"ם דהיינו שימצא יחיד ששמו יוסף בן שמעון לא חיישינן. וצ"ל נמי לפי"ז דאין לחוש שימצא אדם אחר והחזירו ליוסף בן שמעון זה, שחשב שזה שלו, דלמה ימסור לו הא הוחזקו תרי יוסף בן שמעון בעיר, אלא שצע"ק דאולי החזירו משום דרוצה לעשות עמו קנוניא וניחא ליה יותר לעשות קנוניא עם זה מאשר עם השני, ואפשר שזה הכל כלול במה דאמרינן דלנפילה דחד לא חיישינן, כיון דסוף סוף זה מוכרח לבוא לידי האחד הזה, ע"י איזו סיבה שיהיה, ולזה לא חיישינן.
ויש לעי' אם מה דלא שכיח שימצאנו דוקא יוסף בן שמעון הוי יותר ראיה מסימן, או דהוי ראיה כמדריגת סימן, דהא גם סימן לא שכיח ששני חפצים דומים בסימניהם נפלו בזמן אחד ושאחד יידע בדיוק הסימנים, ואם נימא דלא הוי יותר ראיה מסימן יקשה דאיך גובה בזה השטר, לפי מש"כ התוס' בחולין (דף צ"ו) דסימן לא מהני להוציא ממון, וצ"ע אם שייך לתרץ כאן מש"כ שם דהנידון הוא אם השטר הוא שלו ולגבי זה לא חשיב להוציא, ואחרי שזוכה בהשטר ממילא יכול להוציא, או דשאני הכא דבודאי אין שאלה על השטר שבידו אם הוא שלו אלא אם יכול לגבות בו, ונמצא דכל הנידון הוא כדי להוציא, ואם נימא הכי יקשה למה יכול להוציא בזה.
תוד"ה מינך. או לא. ולא ביארו הצד אמאי לא נימא כן, ומשמע דהוי ס"ל דמתפרש לאדם מסויים, ותלינן דזהו שמוציא השטר אליו נכתב השטר.
תוד"ה אבל. וכן משמע שיגבה כל מי שימצא. צע"ק אמאי נפרש כוונתו שרוצה לחייב עצמו בממון לכל מי שימצא ואפי' לאנשים שאין לו שום שייכות אליהם, ומה יהיה לו מזה, ואפי' אם מצינו הפקר כה"ג, זה אפשר להבין שיפקיר לכל מי שימצא כדאיתא ברש"י בב"מ (דף י"ב), אבל למה נתלה שאדם ירצה להתחייב לכל מי שימצא את השטר.
ובשטרי אקנייתא צ"ל דכתוב אני התחייבתי בקנין שקנו ממני להתחייב לכל מי שימצא, ויש לעי' להתוס' דהספק הוא אם כוונתו להתחייב לכל המוצאו, או דהיה רוצה להתחייב רק לאדם מסויים, ואז ניחוש אולי זה היה לאיש אחר שנפל ממנו, איך יהיה אם הלוה מודה שלזה נמסר באמת אלא בלי עדי מסירה, אם יתחייב בכה"ג, דאפשר דכיון דמחמת השטר אינו ניכר שנמסר אליו וגם אין עדים ויש לחוש לנפילה, ממילא שטר כזה אינו יכול לעשות התחייבות, או שזה ברור שהשטר עושה התחייבות לזה שנמסר לו, אלא שהלוה יכול להכחיש, ולהפוסקים דגט שלא נכתב כלל שמו ושמה כשר מה"ת, הרי דאע"ג דיש לחוש לנפילה ולא תוכל להינשא בגט מ"מ היא מגורשת, ואפי' לר"מ להשיטות דל"צ מוכח מתוכו אפי' לר"מ, תהיה מגורשת בעדי חתימה בלבד [דהא לדידיה עדי מסירה לא מעלה ולא מוריד], הרי דאע"ג דניחוש לנפילה מ"מ תהיה מגורשת, וה"נ יועיל לעשות התחייבות.
בא"ד. לפיר"ת דהנושא דמפרש התם שיכול אדם להשתעבד לחבירו אפי' לא לוה ממנו כגון שיכתוב בשטר אני חייב לך מנה ויכתבנו ויתננו לו לשם כך. יש לעי' דתמיד חל הקנין בשעה שמוסרו, וכשנמסר ע"י שליח נמי כיון שלא חזר בו אז במסירת השליח חל הקנין משום שאיכא אז דעת המתחייב או שלוחו להתחייב, אבל כתב שנכתב בינו לבין עצמו, כיון דלא חל שום דין כ"ז שלא נמסר, ולא ניתן לו ע"י שום אדם שיהיה לו כחו של המתחייב, איך יוכל להשתעבד להאיש שמצא, דאז אין דעת המשתעבד להשתעבד אליו, ולא דמי למקדש לאחר ל', דיש כבר מעשה הקידושין על אחר ל', אבל בכתיבה בלי מסירה לבעל דבר, להשתעבד, לא היה שום מעשה השתעבדות [ובעצם יש לעיין גם בהא דמצינו לעיל דף פ"ח ע"א דאם קייצו דמייהו קונים הקרא, אע"ג דבשעה שהוא רוצה לזכות אין הקנאה מהמוכר, ואפשר דשם איכא הקנאה בשעה שלוקחים, דהמוכר רואה בזמן שלוקחים הקרא, והוי כעושה מעשה הקנאה לכשירצו לקנות וצ"ע].
ועי' בר"ן גיטין (דף י"ג ע"ב), וכן בנימוק"י וריטב"א כאן דהק' דנימא אין ברירה, הרי דס"ל דחל כבר כעת, דאם כל ההשתעבדות חל בשעה שמוצאו הא אין זה תלוי בברירה, ובשלמא באקנייתא שפיר חל כעת הקנין שעשה ע"י אחר, אבל אם בלי אקנייתא איך שייך שיחול כעת שיעבוד לגבי האיש שאח"כ יהיה בידו השטר הזה, וצ"ל דזה גופא שמוציא מתח"י השטר ויוכל למצוא אותו כל זה הוי מעשה להשתעבד, כ"ז שלא יבטל בפני עדים, וכעושה מעשה שיועיל על אח"ז דמי, וצ"ע.
בא"ד. שיכול אדם להשתעבד לחבירו. וכ' בנימוק"י דאין זה שייך לברירה כיון דיכול להתחייב לכל העולם, והיינו כמש"כ הר"ן בסופ"ק דגיטין דיכול להתחייב לכ"א זאח"ז, וצ"ב דהא אינו רוצה להתחייב אלא מנה וכשיקחנו אחד יתחייב לו, ואח"ז כשיקחנו השני ויתחייב להשני איך יורד החיוב להראשון, וע"כ דכשיתן לאחר או שיפול ממנו ויבוא לידי אחר לא נתחייב מעולם לראשון, וא"כ צריך להגיע לסברת ברירה דלמעשה אינו יכול להתחייב אלא לא' בלבד, ואע"ג דכל אחד ראוי לזה, הא גם בשני לוגין שאני עתיד להפריש כ"א ראוי לזה וכמו"כ בכל ברירה ומ"ש הכא, ובריטב"א כאן כתב דיכול להתחייב לכל העולם כאחד, וצ"ע דהא אם יתחייב לכל אחד יזכה כ"א בחלק קטן של המנה אבל שיהיה חייב לכ"א המנה הזאת שנתחייב א"א.
[וכבר כתבנו להוכיח מהראשונים דהשיעבוד יחול עכשיו, דאם הוא יחול כשיבוא ליד המוצא מה זה שייך לענין ברירה, ובשטרי הקנאה בודאי משמע דמקנה עכשיו, דאם יחול אח"כ כלתה קניינו, וכבר הערנו דאיך שייך בשטרי דלאו הקנאה שיחול כעת שיעבוד לגבי המוצא].
בא"ד. ועוד יש לפרש וכו' דלא משמע ההוא גברא וכו' וקושיא הראשונה לא חשש לתרץ. היינו שהמקשן פירש דע"כ אין הכוונה לאדם מסויים כיון דמכוין לכל אחד אמרינן דהוי הבל, ועוד אפילו אי נתן לאדם מסויים אולי נפל ממנו, וע"ז תירץ דלנפילה לא חיישינן, ומלבד זה ס"ל דבאמת נתכוין לכל מי שמוצאו ואעפ"כ זה לא הבל, ולא חש לתרץ כיון דאם נימא דאינו מכוין לכ"א נצטרך לומר גם בהא דגירשתיה היום דבא רק למעט תנאי דאם מתי, והואיל ונראה לו דזה דחוק, ע"כ הביאור דלכל יום שיבוא הגט בב"ד תתגרש אז, ה"נ כאן לכל המוצאו ממש, וזה לא הבל אלא הקנאה גמורה לכל המוצאו.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |