סמ"ע/חושן משפט/שיח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־10:08, 19 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סמ"עTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png שיח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
סמ"ע
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) והעשיר בעל הרחים ז"ל הטו' והעשיר "וקנה "רחיים בענין שא"צ שיטחון לו:

(ב) שזו מדת סדום היא כלו' זה נהנה וזה אינו חסר דמה לו שיטחן להמשכי' או שיטחן לאחרי' הנמצאי' ובאים אצלו יקח מהן דמים ויתנם להמשכי' וכופין על מדת סדום:

(ג) ואם אין אתה צריך מכור לאחרים. ל' הגמ' פ' הנושא טחון וזבין טחון ואיתיב ופירש"י והרא"ש דר"ל כיון שאתה עשיר קנה חיטין וטחון וזבין את הקמח לאחרים ומה שאתה צריך לביתך טחון אצלי ואותיבו בביתך עכ"ל והמחבר העתיק ל' הרמב"ם והוא תפס ל' הגמ' בקיצו' מיהו צריך שתדע שר"י בעל תוספות ס"ל דאם א"א לו להמשכי' כן דהיינו למצא לקנות ולטחון ולמכו' לאחרים דנהי דאין המשכי' יכול לכוף להשוכ' ליתן לו דמי הטחינה שהשוכ' יאמר לו אין לי להפסיד מכיסי ואקיים התנאי לטחון לך מ"מ יכול המשכי' לחזו' משכירתו וליקח מידו הרחיים בתוך זמנו אבל הרא"ש והטו' ס"ל כיון דקי"ל דשכירות ליומא ממכר הוא אינו יכול לחזו' ליקח הרחיים מידו כ"ז השכירות ופלותא זו כ' הרא"ש והטו' בהדיא וכ' הרא"ש דהנתינת טעם דקאמ' בגמ' טחון וזבין הוא לרווחא דמילת' דבלה"נ אין יכול לחזו' משכירתו ע"ש וגם הב"י הביאו ומהתימ' שקיצר המחב' כאן ומור"ם ז"ל ולא כתבו מזה כלום ואדרבא מהנתינת טעם דכתבו וז"ל ואם אין אתה צריך מכור לאחרים משמע דבמקום דלא מצי למימ' ליה הכי צריך ליתן לו דמי הטחינה וזה ליתא לכ"ע וגם לחזור ליקח מידו הרחיים נראה דהלכה כהרא"ש והטו' דאינו יכול ליקח מידו עד סוף הזמן כי טעמם ברור וצ"ע: וליישב התמי' הנ"ל מהרמב"ם והמחב' נלפ"ד לו' דהרמב"ם כ' האי דינא לפי דרך העולם או שאפש' שגירסתו ופירושו בגמ' כן היה שלא מיירי שהשוכר העשיר וקנה רחיים אחרים אלא העשיר ותו לא נתן לטחון ברחים רק קונה לחמו מהמצוי מפלטר מהשוק וס"ל דאם אין לשוכ' חטים לטחון וליתן להמשכי' דמיו אזי י"ל להמשכי' קיים תנאך לטחון אצלי או מכור זכותך לאחרים והיינו העמד אחר במקומך ואטחון לו מ"ה קיצר הרמב"ם וכ' ז"ל ואם אין אתה צריך מכו' לאחרים ולא כ' קנה חיטים ואטחנם לך ומכו הקמח לאחרים אלא ר"ל מכור זכותך לאחרים וס"ל להרמב"ם דטעם זה מצוי לעולם וטענת נוכחת היא מ"ה אין שייך לו' שהמשכי' יחזור בו משכירתו הראשון וגם למה ליה לחזו' בו כיון דזה שכיח הוא שימצ' אחרי' להעמידן במקומו למה יפסיד לנפשו וס"ל ג"כ דהגמ' דקאמ' טחון וזבין טחון ואותיב ל"ד קאמר אלא חדא מנייהו נקט ובזה יתיישב הכל קיצור לשו' דהרמב"ם ועניינו ודו"ק:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון