שו"ת מהר"ח אור זרוע/נג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
דעת זקינים קדמונים יש בך כאשר כתבת, כן כתב רבינו אבא מארי זצוק"ל והביא ראיה משם היכא שידוע שראובן חפץ ברחל וקדשה לו אחד מן השוק בממון ראובן או בממון עצמו שזיכה לו הרי זו מקודשת מדאורייתא עכ"ל והודה לדבריו רבינו שמחה זצ"ל. אמנם הרב ר' שמואל זצ"ל בן רבינו ברוך זצ"ל השיב לי וז"ל והזכייה נתנה לדחייה אפילו לפי' רש"י זצ"ל (קדושין מ"ה ב') דשאני גבי בן הואיל ואי אפשר בשליחות משום חוצפה ניחא ליה בזכייתו אבל אינש דעלמא כיון דמצי לשוויה שליח מדעתו ורצונו ולא עשה, מאן לימא לן דניחא ליה דליתסר בקרובותיה וכ"ש עתה ליאסר בכל נשים שבעולם ובכל דהו אמרינן דליכ' זכייה כי ההיא דאותו ואת בנו בזיכה לו ע"י אחר אע"פ שכל העולם קופצים וקונים, שמא לדידיה ניחא ליה בצמצום הואיל ולא פירש עכ"ל. א"כ גם כאן איכא למימר דלא ניחא ליה לשלם עיכוב המכר אם לא ימצא כסף ליום הנועד, ולא דמי לציפי, וסבורני שגם רבינו אבא מארי זצ"ל לא אמר כי אם בידוע שראובן חפץ ברחל אבל מחמת שתיקה שאמר לו שמעון אקדש לך את רחל ושתק יחשב שלוחו לא מטעמא דהרב ר' שמואל זצ"ל, אלא שהרב ר' שמואל זצ"ל אפילו בידוע חולק מדלא שוויה שליח להדיא איכא למימר שעדיין לא היה חפץ לקדשה שמא ישא אחת מקרובותיה דעדיפא מינה ואפילו אשה דבכל דהו ניחא לה דוקא אם אמרה תנם על גבי סלע שלה והיא מקודשת, אבל אם לא אמרה כלום ונתנם בפניה על גבי סלע שלה והיא שתקה לא אמרינן מדשתקה ניחא לה ומקודשת מדקתני תנם ואם באת לומר דה"ה שתקה ונקט תנם משום רישא אשינויא לא סמכינן ולא דמי לשתיק' בשעת מתן מעות שקבלתם לידה, מ"מ למדנו מדבריהם דהיכא דמצי לשוויה שליח ולפרש לא אמרינן מדשתק ניחא ליה דליהוי שלוחיה ונוציא ממון מכח זה. ועוד הבאת מורי ראיה מנותן דאמר פ' המוכר את הבית (ע"א א') במה דברים אמורים במוכר את השדה לא מכר את הבור ודות וגת ושובך אבל בנותן מתנה נותן את כולה דפירש ומסיק תלמודא דנותן היה לו לפרש ופי' רשב"ם זצ"ל דנותן כיון דדרכו ליתן בעין יפה אם איתא דהשתא לא בעין יפה יהיב היה לו לפרש ומדלא פירש נתן גם בור ודות ה"ה כאן שהיה לראובן לפרש איני רוצה לשלם הפסד עיכוב המכר ומדלא פירש נשתעבד. לא ידעתי למה לא דמיתו למוכר שאין צריך לפרש דזוזי אנסוהו ואינו מוכר כי אם מה שמפרש בהדיא דכיון דאין שייך כאן עין יפה לא אמרינן היה לו לפרש כמו במוכר. ולשון רבינו חננאל זצ"ל דמקבל מתנה ביש לפרש ועל כן היה לנותן לפרש אבל לוקח אינו בוש ועל כן אין על המוכר לפרש, א"כ כאן בהאי עובדא שאינו בוש לא רמיא על הלוקח לפרש אלא הערב היה לו לומר להדיא אל תשתוק אלא תאמר בפירוש מה בדעתך. ועוד שאין שייך לומר מטעם עין יפה אלא כשנתן השדה נתן כל מה שבתוכה והשייך לה אבל אם ראובן היה נותן שדה שמעון ללוי בפני שמעון ושתק שמעון ולא מיחה לא אמרינן שנעשה שלוחו וכאלו הוא עצמו נתן כיון ששתק כדאמ' בסוכה (ד' מ"ח ע"ב) אתרוג היה לו לר"ג נתנו לר' יהושע ויצא בו נתנו ר' יהושע לר' עקיבא ויצא בו. ואמרו התוס' היכי מוכח משם דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה והלא לא החזירו ר' יהושע לר' גמליאל, ותירצו שר"ג א"ל שבלסוף יחזירהו לידו. ולפי דברי מורי אפילו אם ר' עקיבא לא היה מחזירו לר"ג כיון שבפניו נתנו לו ושתק ר"ג ולא מיחה נעשה שלוחו. וכי אם ר"ג היה אומר בפ' לר' יהושע תנהו לר' עקיבא ונתנו לו על פיו פשיטא אפילו אם לא היה מחזירו ר"ע לר"ג שיצא ר' יהושע וכשנתנו ר' עקיבא על פי ר' גמליאל כאלו נתנו לר"ג כמו תן מנה לפלוני ואקדש אני לך. ולפירוש דברי מורי ה"ה בשתק ולא מיחה אלא ודאי לא אמר הכי וכן מוכח במרובה (ד' ס"ח ע"ב) דמשני כגון שהקדישוהו בעלים בי גנב ופריך מי מצי מיקדש ליה והא אמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדישו ומסיק והוא דאמר בצנועין ואמאי לא שהקדישו גנב בפני הבעלים ושתקה דנעשה שלוחו של בעלים ועדיף מהקדישות בעלים בעצמן שהגנב מעכב אבל כאן שחפץ להקדישו נעשה כאומר לו הקדישו מדשתק אלא ודאי לא אמר הכי, וקצת היה להאריך בזו הראיה ואין צריך לחכם ונבון כמוך מורי, וכן מוכח פ"ק דב"מ (ו' א') גבי תקפה אחד בפנינו דבעי תלמודא הקדישה בלא תקפה מהו. וז"ל התוס' ומיירי נמי כגון ששתק בשעה שהקדישה ולבסוף כששאלה הגזבר צווח ומבעיא ליה כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הוי הקדש בתקפה כיון ששתק אודיי אודי ליה והוי כפקדון שיש לו ביד אחרים שיכול להקדיש כדמוכח גבי קרי בהמוכר את הספינה (ע"ח א') דאי לא קייצי דמייהו הוו קדושות או דילמא הקדש לא הוי כתוקפה דלמה יצווח בשביל דבריו ומייתי מההוא מסותא ומסקינן דלא הוי הקדש אלמא שתיקתו אינה כהודאתו עכ"ל. ועתה לפי דברי מורי כיון שהקדיש ראובן במעמד שמעון ושמע ושתק ולא מיחה נעשה ראובן שלוחו של שמעון בדבר זה וכאילו הקדישו שמעון בעצמו דבבי מסותא מקרקעי עסקינן שיכול שמעון עצמו להקדישם אם ירצה ואי משום דהתם לבסוף צווח כששאלה הגזבר הנה גם כאן הוא צווח כששואלין הימנו, פי' פרעון הפסד עיכוב המכר ואם באת לומר דכל הני לא דמו להכא, דהכא כיון שהמוכר לא היה מוכר הספרים אם לא היו נודרים לו כך יש לנו לומר מדשתק ניחא ליה דליהוו שלוחו, אדרבה להיפך יש לנו לומר משום הכי לא ניחא כי היה ירא אם אמחה לא ימכור לי כמו עשאה סימן לעצמו דפרק בתרא דכתובות (ק"ט ב') דאמר אי לאו דעבדו הכי לא הוה מזבן לי, גם כאן אי לאו דשתק לא הוי מזבין לי ועיקר דברי מורי איני מבין כלל אפילו אם היה אומר לו בעינא תהיה שלוחי ותתנה כך אם לא אתן כספי עד יום פלוני שאפייסהו מהפסד עיכוב מכרו והוא לא עשה כן, אלא התנה שהוא עצמו יפייסנו, במה נשתעבד המשלח ואפילו אם היה אומר אני מקבל עלי בקנין שהוא יפייסך כאשר שלחני לקבל קנין לא היה כלום כי כיון שאמר אני מקבל עלי לא נשתעבד המשלח אלא אם כן אמר אני מקבל קנין במקומו וידי כידו לפי שאני שלוחו וסודר שאני מושכו ותופס בו בידי כאילו הוא היה מושכו ותופס בו ששלוחו של אדם כמותו ואז בקבלת הקנין נשתעבד המשלח ולא השליח, אבל כאן שהשליח נשתעבד ולא המשלח, שהמוכר לא רצה לסמוך על המשלח בכלום מה שליחות שייך להזכיר כאן כאילו הוא עצמו התנה ואפילו אם היה מתנה בפירוש והמוכר אמר איני רוצה שאתה תשתעבד לי מה היה מועיל ואם באת לומר נעשה כאלו נשתעבד המשלח לשליח, במה, ועוד נ"ל אני עבדך דאפילו אם היה אומר בפירוש תתנה עמו כך שאם לא אתן לו כספו עד יום פלוני שתפייסהו על עיכוב מכרו ואני אתן לך במה שתפייסו ועתה אומר איני רוצה ליתן לך כלום כי לא נתכוונתי לידור כדי ליתן אפילו לפי דברי מורי היה פטור ויכול לומר משטה אני בך כדי שיתקיים מקחי כמו בטול דינר והעבירני אי לא אפסדיה כארי בזוז אין לו אלא שכרו אע"פ שבענין אחר לא היה מעבירו בחליצה וסבר לא אפסדיה מידי וכיון שהלוקח לא נשתעבד גם הערב לא נשתעבד מטעם אסמכתא ואע"פ שפסק רב האי גאון זצ"ל שבטענת משטה צריך שבוע' כאן אין צריך שבועה דדוקא כשהודה צריך לישבע שלא נתכוין להודאה גמורה אלא להשטותו או שלא להשביע את עצמו אבל כאן אפילו אם לא נתכוין להשטות במה נשתעבד ויחזור בו דקיימא לן כר' יוחנן דפרק הזהב האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו ואפילו מעצמינו יש לנו לומר להשטותו נתכוין כדאמר בירושלמי דבבא בתרא (סוף פ"ג) אמר ר' אחא ב"ר יעקב בפותח חלון לכותל חברו במעמד חברו ר' אומר פתחת בשמאל ונעול בימין פ' דלא קיימא לן כר' ישמעאל בר' יוסי דאמר כל בפניו לאלתר הוי חזקה, הגע עצמך שהיה עומד שם פי' ולמה היה שותק אם לא מחל יכול למימר הוינא בעיי לעי פירוש טרוד הייתי ולא עיינתי, היה מושיט לו צרורות פי' כשתיקן החלון באותו פתיחה בעל הכותל סייע בהדיה והושיט לו צרורות יכול למימר מגחך הוינא בההוא גברא פירוש משחק הייתי בך לפי שסתמת כותלי שלא ברשותי אחר שהיית גומר בנין חלונך שתסתור בנינך עכ"ל רבינו שמחה זצ"ל שכך כתב גירסת הירושלמי ופירושו, ואינו אומר לשם שצריך לישבע שמגחך הוי ביה אלא אם יגע ופתח ייגע ויסתום כר' חייא וההיא דר' ענן פ' ח"ה דאהדר גודא וכו' ואמר והא אחיל ליה מדסייעני ולא אמר מגחך הוה ביה שאני התם כי היה לו לירא אחר שיגדור ויעשה הכל שדה אחת לא ידעו העדים עד היכן מגיע תחומו מה שאין שייך כאן ועוד נ"ל כמו שכתב מורי הרב ר' שמואל מלנדשהוט שכיון שלא פירש קצב הדבר במה יפייסו שלא נשתעבד כאשר כתב רבינו משה ב"ר מיימון זצ"ל וז"ל מי שלא פירש קצב הדבר כגון שאמר לו כל מה שתתן לי תן לו ואני ערב הלווהו ואני ערב או מכור לו ואני ערב יש מן הגאונים שהורו שאפי' מכר לו עשרת אלפים או הלוה לו מאה אלף נשתעבד הערב בכל. ונראה לי שאין הערב הזה חייב כלום שכיון שאינו יודע הדבר ששעבד עצמו בו לא סמכא דעתיה ולא שעבד עצמו ודברים של טעם הם למבין עכ"ל המיימוני ומטעם זה לא נשתעבד ראובן כי יוכל להפסיד מחמת עיכוב המכר כל אשר לו ולפי דבריו אפילו אם שמעון בעצמו היה מתנה כך לא נשתעבד אעפ"י שבידו לקיים המקח ולא הוי אסמכתא שהרי כל ערב אינו אסמכתא כדרב אשי בההיא הנאה דמשעבד ליה גמר ומשעבד נפשיה ואעפ"כ אינו משתעבד בדבר שאין לו קצב וה"ה כאן. ואם באנו לומד עבור אחרים אינו משתעבד עבור עצמו משתעבד לזה איני יודע ראיה עדיין וגם אין צורך ששמעון עצמו לא נשתעבד כלל וגם ראובן לא נשתעבד דלא עדיף כלל מערב ועוד אני אומר בלאו האי טעמא אפילו אם קנו מידו מעכשיו בב"ד חשוב אינו חייב דאנוס שאין בידו לכוף את שמעון לקיים המקח ואסמכתא לא קנו מעכשיו בב"ד חשוב אלא בדלא אניס ועוד הלא לא קיבל על עצמו אלא לפייסו יפייסנו ודיו ואם לא יתפייס מההוא יכול דדוקא גבי גט בעי למיתב לה תרקבא דדינרי דאין אונס בגיטין אבל בממון יש אונס וכי אם לא יתפייס בחצי ממונו שהפסיד יותר יתן לו חצי ממונו יאמר אני קיימתי כמו שנדרתי לפייסך. ושוב כתבת מורי וזה לשונך ועוד אני אומר אפילו לגבי ראובן לא הוי אסמכתא אף אם היה שמעון כופר שלא התנה בפניו אחרי שראובן אומר שבפני שמעון התנה ושמעון אומר לו לראובן להתנות אם המוכר כך והסמיכו שמעון על ספריו שביד ראובן עבור פיוס עכוב המקח וספרי שמעון עדיין ביד ראובן יקיים ראובן שלישותו ויפייס את המוכר על עכוב המכר מספרי שמעון שבידו ויחזור ראובן על שמעון להחזיר לו בה מקדם שהרי אומר שנדר לתתם בידו ע"כ לשונך. וכבר כתבתי לעיל שאפילו אם אמר לו כך להתנות אינו כלום ושלישות לפי עוני דעתי אין שייך להזכיר כאן שהמוכר לא סמך על אלו ספרים כלום אם יאבדו מיד ראובן ולא סמך כי אם על ראובן מה שלישות הלא זה ראובן סמך על הספרים והמוכר על ראובן ועוד אומר אני אפילו אם אמר לו כך תתנה עמו לפייסו על עיכוב מכרו וסמוך בזה על ספריו כיון ששמעון עצמו לא נשתעבד גם הספרים לא נשתעבדו דמנה אין כאן משכון אין כאן. וההיא דפרק האומנין (ע"ח א') שבאת חבילה לידו כתב אבא מרי זצ"ל שרבינו יהודה שירליאון זצ"ל כתב בתוספותיו פ"ק דקידושין (ח' ב') דמיירי שקנה מהם חבילתם בקנין גמור ולא מיירי מידי במשכון ואפילו אם שמעון היה מקנה למוכר ספריו אם לא יפייסנו מעיכוב מכרו לא קני אא"כ הקנה לו מעכשיו בקנין גמור בב"ד חשוב בדלא אניס. ובפ' איזהו נשך (ס"ו ב') דאמר ליה רב בר שבא לרב כהנא אי לא פרענא לך ליום פלוני גבי מהאי חמרא ומסיק כל דאי לא קני דחשיב גזים כיון שעדיין לא הגיע זמן מכר היין כ"ש כאן כשאינו חייב לו כלום שלא קנה הספרים מטעם דלא לזבוני קיימי כדאמר באלו מציאות ספרים לא שכיחי וגם ידוע שזה האיש עשיר משופע מאד ואינו מוכר כלום אלא קונה קרקעות וספרים בכל אשר ימצא לו ואפילו אם הי' ראובן מקנה לשמעון ספריו בפירוש הריני מקנה לך ספרי ולא שיהיה שלך כולם אני מקנה לך אותם למוכרם או לשעבדם אין לו כח למוכרם או לשעבדם מכחו אלא א"כ מכרם בשם ראובן כגון שאמר אני מקבל קנין שאני מקנה לך ספריו ודבר זה כמותו שהוא מקנה לך ספריו אבל אם אמר אני מקבל קנין שאני מקנה לך ספריו לא אמר כלום ודבר זה נתברר על פי גדולי הדור רבינו אבא מארי זצ"ל ורבינו ישעיה מטרני זצ"ל וז"ל רבינו אבא מארי זצ"ל שכתב לרבינו ישעיה זצ"ל וגט חירות שכתוב בו ושחריתך מיני ומיוסף ומיקר אחיי שהרשוני לשחרר אותך אנת אוברש בר אברהם אבינו נראה בעיני שהוא פסול דלאו כל כמיניה לשחרר עבד של אחיו וכי מפני שהרשוהו משחררו, והא קיימא לן הילכתא דשליחא שווייה עכ"ל והשיב לו רבינו ישעיה זצ"ל וז"ל כלל אני אומ' אם הקנוהו לו בקנין להיות שלו יכול למוכרו ולשחררו אבל אם לא הקנוהו לו בקנין להיות שלו אעפ"י שהקנו לו בקנין לשחררו אינו כלום דדוקא כשקנה גופו שיכול למוכרו יכול לשחררו דמה לי להקנותו לאחרים מה לי להקנותו לעצמו אבל אם לא קנה שיוכל למוכרו אינו יכול לשחררו שאין השחרור נעשה על ידי שליח אך אם יכתוב השחרור בשם הרב עכ"ל ועתה ראה מורי שכתב להדיא שאינו יכול למוכרו עד שיקנהו לו שיהא שלו לגמרי ואין אנו אומרים כיון שאמר לו למוכרו חשוב כאלו בעצמו מכרו ונעשה שלוחו א"כ איך נאמר כאן כיון שראובן התנה בפני שמעון שראובן ישתעבד למוכר לפייסו ושמע שמעון ושתק ולא מיחה חשוב כאלו שמעון עצמו התנה ונשתעבד ועוד אני אומר כיון שראובן אמר בשעה שנתערב שעל תנאי כן נעשה ערב ששמעון יתן המקראות לידו כששמעון לא נתנם לראובן לא בפירוש נשתעבד ראובן כי רבינו אבא מארי זצ"ל הסיק פרק האומנין דבממון לא בעינן תנאי כפול והתוס' אמרו פ' מי שאחזו דקיימא לן כר' מאיר ואפילו בממון בעינן תנאי כפול. ואתה מורי ידעת שמורי רבינו מאיר זצ"ל היה רגיל לומר כל היכא דאיכא מחלוקת גאונים ממונא היכא דקאי ליקום ועל כן אין להוציא כאן ממון מיד ראובן ועוד כתבת מורי דנראה לך עבור המקראות הוי ערב בשעת מתן מעות והבאת מהא דמדד עד שלא פסק וממשיך את הטלה ולא את הפרה כלל איני מבין מה ענין זה לכאן והלא הוא לא נתערב ליתן כסף אם יתקיים המקח ששמעון יחזור בו שיחזיר לו המקראות שהיו כבר ביד שמעון ומאיזה טעם יקרא ערב בשעת מתן המקראות.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |