שו"ת הרמ"א/פ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרמ"א ‏ פ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה שותפים שקבלו מראובן מעות בעיסקא, וז"ל שטר השותפות. אנחנו ח"מ המשותפים מודים ומעידים לכל רואי ח"מ איך שקבלנו מידו של ראובן שמנה מאות זהובים מזומנים על חלק ד' של פונדק מעיר פלונית ומעיר פלונית שיש כבר בידינו בין לריוח בין להפסד ח"ו רק שהותנה שאם אנו רוצים יכולין לסלקו בריוח כ"ה זהובים מכל מאה ונהיה מחוייבין להשיב לו סך הנ"ל עם ריוח הנ"ל בסוף כלות השנה דהיינו יריד גראמניץ שכ"ג כו' עד עוד קבלנו עלינו שיקח מן החברותא שלנו כל שבוע זהוב פולניש על הפיזור ובסוף השנה כשנבא לחשבון ינכה לנו מן הריוח אותו הסך כו' ואם לא נחלק עמו הריוח אלא שנסלק את ראובן בעשרים וחמשה מכל מאה כו' עד נמצא שהסך בכללו הוא אלף זהובים עוד הוספנו לו בעד חודש העבור שויב של מרטינה במלאכה שהיא ראויה וטובה לו כו' וכל זמן שהשטר ביד ראובן או באי כחו אז יהא יד בעל השטר על העליונה גם יהא נאמן בדבור הקל על ההיזק כו'. שעבדנו לו בק"ס כו' עד אפילו ביטול כיסו בעיקר החוב וכל זאת קבלנו עלינו הן על הקרן הן על הריוח גם קבלנו עלינו על אמונת יהדותנו באמונת שמים לקיים כל דברי אגרת הלז אפילו מגלימא דעל כתפנא מיומא דנן ולעלם כו'. עד ואם יבא ח"ו לנו איזה היזק או איזו פגיעה לא יוזק ראובן הנ"ל בשום דבר כי עלינו מוטל להשתדל הסך מעות הנ"ל בין קרן בין ריוח כנ"ל לידו בלי היזק ופגיעה או ליד הבא מכחו כל זאת קבלנו עלינו כו'. והנה ג' משותפים שקבלו עליהם עסק זה ביחד ותוך זמן כבש כרכום של מלכות אחרת אחת הערים שבתוכן הפונדקאות הנ"ל ונשבה שם אחד מן השותפין עם ממון רב שקבל משכר הפונדק שם גם היה בידו ממון רב מלבד זה ונאבד השותף עם כל אשר בידו לא ידענו מה היה לו ועכשיו נפלה מחלוקת בין שני השותפים הנשארים ובין ראובן שאומרים שגם ראובן הפסיד אשר לו בחלקו שהיה לו על הפונדק ובאתה השאלה הזאת לפני לחוות בה דעתי ולכן אקומה נא ואראה כי הדין עם ראובן לפי הנ"ל מתרי ותלתא טעמי:

הנה נראה מלשון שטר זה כי היה הלואה גמורה ולא לקחו השותפין הברירה באופן הנ"ל רק להנצל מאיסור ריבית כמו שמוכיח מתוכו למדקדק בו ולכן אם היינו באים לדון הדברים ע"פ אומדנות וידים המוכיחות פשיטא שהיו חייבין לשלם לראובן מעותיו דודאי לא היה בדעתן מעולם ליתן לו חלק בפונדק רק שכתבו כן כדי להנצל מאיסור ריבית ומיד נתרצו בהלואה לכן כתבו בסוף השטר שהסך בכללו הוא אלף זהובים עוד הוספנו לו בעד חודש העבור שויב כו' עד ואם יבא ח"ו שום היזק כו', כל זה מוכח שמיד נתרצו בהלואה מיום כתיבת השטר ולכן הם חייבים בכל האונסין אע"ג דמתחילת הקבלה היה בו תנאי שהיו יכולין ליתן לו חלק בפונדק ובזו יצאו מידי איסור ריבית מידי דהוה אתשובת ר"י מאורליינש שהביאו הגהות מרדכי דאיזהו נשך וז"ל, טופס שטר זה העתקתי מכתיבת יד ר"י מאורליינש והתיר ללוות בריבית ע"י שטר זה וז"ל, הנני החותם מודה שאני חייב לפלוני כו' והנני מחוייב לפרוע לו לזמן ט"ו ימים להזמנתו וכל זמן שאעכבם ולא אפרעם לו עלי לתת לו כל שבוע ושבוע שאעכבם כך וכך פשיטים כו'. הרי קמן דאע"ג דמתחילת ההלואה היתה כוונתן ללוות בריבית מ"מ שרי מאחר שבתחילת ההלואה היה תנאי בדבר, וה"ה בנדון דידן שאע"פ שנתרצו בשעת כתיבת השטר להיות הלואה כדמשמע מלשון השטר אפילו הכי לא מקרי ריבית בכהאי גוונא מאחר שבשעת קבלת המעות לא היה בו ריבית ואע"ג דמלשון השטר ג"כ מוכח דהתנאי היה עדיין תלוי ועומד עד שעת חלוקה שכתבו בו ינכה מן הריוח כו' עד ואם לא נחלק הריוח כו' מכל מקום הדר חזרו והחליטו הדבר עליהם בהלואה גמורה כמה שכתבו שסך בכללו הוא אלף ושיתנו לו בעד חודש העבור כו' ושהם חייבין בהיזקות כו' דכל זה לא שייך בדבר שהוא בעיסקא ומאחר שסוף השטר מוכיח שהוא הלואה אזלינן בתריה וכמו שיתבאר לעתיד אי"ה. ואע"ג דרבים החולקים על סברת ר"י מאורליינש כמבואר בתשובת הרשב"א סי' תרנ"א והרמב"ן סי' קע"ה וכתבו ר' ירוחם בספר תולדות אדם וחוה נתי' י"ז, והביא הרב ב"י דבריהם בארוכה (י"ד סימן קע"ז) והוסיף עוד להחמיר דבענין זה של הר"י אורליינש שמוזכר בו ריבית כל שבוע ושבוע פשיטא דאסור לכ"ע דהוי בהדיא אגר נטר, וא"כ ה"ה בנדון דידן נמי איסור ריבית אם לא היה התנאי עומד לעולם ולכן ודאי נאמר לא שביק אינש היתרא ועביד איסורא, וכמו שכתב המרדכי פרק השולח ולמדו מענין פרוזבול וכל שכן אי המלוה גברא רבא דלא הוה ספי איסורא לאינשי כדאמרינן גבי רב עילש פרק איזהו נשך וכמו שאכתוב לקמן אי"ה, מ"מ נראה דבנדון זה הוה איזה היתר למלוה זה דאל"כ אפילו הוי התנאי תלוי ועומד הוי ביה אסור ריבית דהא בהלואה צד א' בריבית אסור כרבנן דפליגי אר' יהודה פרק איזהו נשך (דף ס"ג) ואסרי צד אחד בריבית ואפילו ריבית דאורייתא הוי כמו שמשמע בתוס' דאיזהו נשך (דף הנ"ל) בד"ה ריבית ע"מ להחזיר אפי' בריבית דרבנן יש לאסור לפי דעת תשובת בר ששת סי' ש"ה ותס"ד וכמו שהאריך שם בזה, ואף אם נודה לדברי המרדכי דלא קיי"ל כרבנן רק בדרך הלואה אבל דרך מכירה צד אחד בריבית מותר דקי"ל בזו כר' יהודה, מ"מ בנדון זה שהלוה לו מעות אלו הוי הלואה גמורה הוה אסורה בכל ענין אע"ג דהתנאי הוי תלוי ועומד דמ"מ הוי צד אחד בריבית כדאיתא התם (שם) בפלוגתא דר' יהודה ורבנן דתני התם היה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור ר' יהודה אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר א"ל ר"י מעשה בבייתוס בן זונין שעשה שדהו מכר ע"פ ר' אליעזר בן עזריה ולוקח אוכל פירות היה אמרו לו משם ראיה מוכר אוכל פירות היה ולא לוקח, מאי בינייהו אמר אביי צד אחר בריבית איכא בינייהו, ופירש"י צד אחד כי האי גוונא שמא יבא לידי ריבית שמא לא יבא צד הפדייה יבא לידי ריבית צד המכירה אינו בא לידי ריבית, הרי קמן אע"ג דהתנאי היה עומד ותלוי עד שעת זמן הפדייה שהיתה לשלש שנים כמוזכר שם במשנה במעשה דבייתוס בן זונין ואפ"ה קי"ל כרבנן דצד אחד בריבית הוי וא"כ על כל פנים הוי בכאן איסור ריבית. רק שהאמת דבנדון דידן מאחר דהקבלה הוי בעיסקא לגמרי להיות לו חלק בפונדק ולא היה שום הלואה כלל רק שהברירה ביד הלוה ליתן לו מן הרווחים שיקבל מן הפונדק ריוח כ"ה ממאה ושאר הריוח יקבל לעצמו הוי כנותן מעות לחנוני למחצית שכר פלגא באגר תרי תילתי בהפסד או פלגא בהפסד ותילתא באגר דשרי לכ"ע אפילו לקח לו הברירה הלוה מיד שרי כמו שכתבו התוספות בהדיא פרק איזהו נשך גבי עובדא דרב עילש, ואל תקשה לך הא דכתב הטור סימן קע"ז בשם הר"ר ישעיה שלא התירו מחצית שכר אלא בלא קציצה אבל אם קצץ בדבר ידוע אפילו כל האחריות על הנותן אסור משום דמיחזי כמלוה בריבית ואתי לאחלופי עכ"ל, וא"כ בנדון דידן דקצץ עמו כ"ה ממאה לשנה הוי אסור, די"ל דכאן שאני מאחר שתלה הברירה על המקבלים בתחילה וא"כ לא הוי אלא צד אחד באיסור דאתי לאחלופי בריבית וזהו לכ"ע שרי, ואף אם היה חשש צד ריבית מ"מ לא יפסיד משום זה מעות הקרן אשר עליהם אנו דנין דהא בשטר שיש בו ריבית גמור אם הריבית מפורש בשטר לא קנסינן ליה כמו שכתבו התוס' והרא"ש פרק איזהו נשך (דף ע"ב) ופרק המניח (דף ל') והרמב"ם פ"ד מהלכות לוה ומלוה כ"ש בריבית דרבנן, ולכן מאחר שנסתלק מכאן איסור ריבית עכ"פ ואיכא אומדנות המוכיחות מתוך לשון השטר שכוונת השותפים היתה להלואה גמורה דהא בכל השטר לא כתוב שום עיסקא רק בענין הקבלה גם כי לשון השטר מוכח דנתרצו מיד בהלואה א"כ פשיטא שחייבים בכל אונסין וצריכין לשלם לראובן מעותיו שקבלו ממנו. ועוד אני אומר שיש לזכות לראובן מכח לשונות השטר שסותרין זה את זה כמו שנתבאר לעיל, ועוד דבתחילה כתב כן שקבל עליו אחריות הן לריוח הן להפסד ולבסוף כתב שהם קבלו עליהם כל היזקות:

ובתחלה צריכין אנו לדון בדין זה ומתוכן יתלבן זכותו של ראובן. תנן במשנה פרק גט פשוט (דף קס"ה) כתוב בו מלמעלה מנה מלמטה מאתים מלמעלה מאתים מלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון א"כ למה כותבין את העליון שאם תמחק אות אחת מן התחתון ילמד מן העליון וכן כתבו הרי"ף והרא"ש משנה זו בלא מחלוקת, וכן כתבו הרמב"ם וה"ה (סי' מ"ב). והנה בנדון דידן מאחר שהלשונות סותרין זה את זה דבתחילה כתבו שקבלו המעות על חלק רביעי מן הפונדק הן לשכר הן להפסד ולבסוף כתבו ואם ח"ו יגיע איזה היזק או פגיעה לא יזיק לראובן כו' הרי שקבלו עליהם כל האחריות ועליהן לשלם, ואף לדברי תשובת מהר"ם שהביא בתשובת מיימוני סי' ס"ט בתשובות השייכות להלכות מלוה פרק כ"ז דלא אמרינן דילמד מן התחתון אלא דוקא בלשונות שאי אפשר ליישבן וסותרין זה את זה אבל אם אפשר ליישבן הולכים אחר ב' הלשונות וכמו שהאריך שם בזה, וכן כתב מהרי"ק בתשובה שורש י', ובנדון דידן גם כן יש ליישב הלשונות בריוח ולא בדוחק באחד מב' פנים, או שנאמר דדוקא ריוח או הפסד שבא להם מן הפונדק עצמו כגון יוקרא וזולא וכדומה לזו קיבל עליו הנותן אבל היזקות דאתו להו מעלמא לא קיבל עליו הנותן כלל והכי דייק לשון השטר בסוף שום היזק או פגיעה היזק דומיא דפגיעה ובהכי מתיישב לשון השטר שפיר ולא דמיא לשאר עיסקא דהוי פלגא מלוה ופלגא פקדון כדאיתא פרק איזהו נשך דכאן לא הוי שום הלואה כלל לפי לשון השטר שקבלו מראובן סך הנ"ל על רביע חלק הפונדק ועסקו בו לצורך ראובן רק שקבלו עליהם אחריות היזק או פגיעה כדתנן מתנה שומר חנם להיות כשואל כדאיתא סוף פרק השוכר את הפועלים (דף צ"ד) כ"ש שלכל הפחות שומרי שכר הוו בההיא הנאה דהוי להו הברירה ליתן להם כ"ה ממאה והמותר היה להם בשכר טרחן דאין לך שומר שכר גדול מזה, וכמו שאמרו פרק המפקיד (דף מ"ג) דהואיל ונהנה מהני בההיא הנאה דאי מתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא זבין בהו הוי עלייהו ש"ש, ועוד דאפילו אם הוי עיסקא פלגא מלוה מ"מ אפשר דהתנו ביחד איזה אחריות יקבל המקבל ואיזה אחריות יקבל הנותן ועשה הדבר דרך היתר וכמו שכתבו התוס' פרק הגוזל קמא (דף ק"ב) דיכולין ליתן עיסקא למחצה שכר ולהתנות שלא יתעסק רק בדבר ידוע ואם ישנה יהיה כל האחריות על המקבל, ואולי בדרך זו נעשה שטר זה. או שיכולין לתרץ לשון השטר בדרך אחר והוא הנראה אמת, כי סוף השטר כולו קאי על מה שבררו להם השותפין להיות הלואה ותחילת השטר היה על ענין הקבלה שאם היו רוצין בדרך קבלה הראשונה היה אחריות על הנותן ואם רצו בהלואה היה אחריות עליהם, וכה"ג אמרינן פרק איזהו נשך (דף ס"ח ע"ב) בני רב עילש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגר פלגא בהפסד אמר רבא רב עילש גברא רבא הוא ואיסורא לאינשי לא הוה ספי מה נפשך אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר, וה"ה בנדון זה דיש ליישב לשון השטר מה נפשך אי להוי בדרך פקדון קבלת אחריות על הנותן ואי להוי בדרך הלואה שהם יתנו לו כ"ה ממאה אחריות על המקבלים, מ"מ ראובן זכה בדינו ולא מבעיא לפי יישוב הראשון דפשיטא דזכה בו ראובן דהא עיקר ההיזק בא מעלמא שכרכום בא לעיר וכבשה ונשבה השותף האחד עם כל רכושו אשר רכש שם ולא נשאר לראובן לקבל רק קצת היזק שהיה להם לשמור הפונדק עד כלות הזמן שהיה המדובר ביניהם, ואף לפי' השני מ"מ מאחר דסוף השטר סליק בהלואה ולא נזכר בו שום תנאי דקבלה חזר להיות לו דין הלואה גמורה וכמו שנתבאר למעלה:

ועוד אני אומר דאף אם היו כל האחריות על ראובן מ"מ כאן השותפים מחוייבים לשלם מאחר שקבלת שכר הפונדק היא מעות ומיד בקבלת המעות נסתלק אחריות ראובן ונשתעבדו השותפין בכל האחריות, דהא תנן פרק המפקיד המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורים לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן כו' וכתב שם המרדכי ובזמן הזה שאין לנו שדות ורוב עסקינו במעות אין דין הנפקד כבעל בית אלא כחנוני, ודוקא במפקיד מעות ממש אבל המפקיד נסכא כסף אין דרך להוציא כ"כ, מיהו י"ל דהכל לפי הענין וכתב מהרי"ק שורש קנ"ה דאין חילוק בין מקום שהתגרים מצויים לאינן מצויים וכן אין חלוק בין עשיר שאינו צריך לאלו המעות לעני, הרי בכל פנים נתחייבו השותפים באחריות מעות אלו מאחר שקבל השותף חלקו של ראובן מיד עמד ברשותן ונתחייבו באחריותן, מיהו בזו י"ל דאבדו דוקא קתני ולא נאנסו כדאמר התם רב נחמן ופסקו התם הרי"ף והרא"ש כוותיה, מכל מקום נ"ל דבנדון דידן נתחייבו השותפים בכל האונסין דטעמא דלא נתחייבו כאן באונסין הוא מטעם שכתב הרא"ש וז"ל שם והלכתא כר"נ בדיני, ואע"ג דלעיל פסק ז"ל בדמי אבידה כרב יוסף דהוי שואל עלייהו איכא למימר שאני התם דבלא הנאת שמוש הוי עלייהו שומר שכר אבל הכא דש"ח אסקיה חד דרגא בהנאת שמוש והוי ש"ש ואינו טעם נכון דשכר הנאת שמוש שוה בכל מקום ואם נתוסף בדמי אבידה פרוטה דרב יוסף אטו בשביל שהשכר מרובה יחשב שואל אין חילוק בין ש"ש ששכרו מרובה או שכרו מועט, והראב"ד תירץ דהנאת שמוש דהכא גריע מהנאת שמוש של דמי אבידה לפי שירא לשלוח בהן יד לקנות בהן סחורה שמא יבא המפקיד לתבוע פקדונו אבל בדמי אבידה יודע שישהה אצלו ימים רבים עכ"ל. א"כ בנדון דידן דלא היה ירא מלשמש בהו דהרי היה יודע שאין צריך לפרוע לראובן עד זמן הפרעון והיה לו רשות להשתמש במעות א"כ פשיטא דהוי כמו מעות אבידה ועדיף והוי שואל עלייהו ואפילו לפי החלוק הראשון שכתב הרא"ש דהרי גם כאן בלא הנאת שמוש היה ש"ש עלייהו כדפרי' אפ"ה הנאת שמוש עשאו שואל:

זה הנ"ל בשאילתא דמעלתו ואם טובים דברי בעיני מעלתו יבא אחרי למלאות דברי ושלום. נאם משה בן לא"א מורי הקצין כמר ישראל שלי"ט הנקרא

משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.