רמב"ן/בבא בתרא/מ/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן בבא בתרא מ ב

ודאקשינן והא אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני. פירשו כל רבותינו ז"ל שהיא מה שאמר לקמן הלכתא תלוה וזבין זביניה זביני. והוקשה לנו אי הכי מאי קושיא כי אמר רבא תלוה וזבין זביניה זביני ה"מ בשלא מסר מודעא אבל במסירת מודעה מודה הוא שהרי רב הונא אמרה באותו הלשון עצמו והוא מריה דשמעת' ואעפ"כ במסירת מודעא מודה שהמודעא מבטלת המכירה והרב רבי שמואל ז"ל פירש ואמר דלרבא אין כותבין דאי בשדה זו בלא מסירת מודעא נמי דאי בשדה סתם אע"פ שמסר מודעא נמי שהרי אין אונס בשדה זו שמדעתו בירר ומכרו.
ותמהני דהא מעשה דפרדס אשדה זו היא, ואם תפרש שאמר לו אם אין אתה מוכר לי שדה אחת משדותיך אמינא בזו לקוחה בידי מ"מ כיון שבירר את זה ולא נאנס עליה מודעיה לאו מודעא היא לפי דברי הרב ז"ל ועוד ותהוי נמי דבשדה זו בלא מסירת מודעא בטלי זביני מי לא בעי מיכתב דאניס וידעינן באונסיה לבטולי לזביניה למחר וליומא חורא דשמעתא דנהרדעי בין דבעית מסירת מודעא בין דלא בעית חד טעמא הוא. ועוד שאם כדבריו לדידן נמי בשדה סתם לא מהניא מודעא ולא ראיתי מן הגאונים ז"ל שחלק בין שדה זו לשדה סתם.
ואיכא לפרושה הכי: הא דאמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסיה דפלניא לאו מודעא היא פשיטא להו לרבנן דגמרא דלא אתו למימר דבעינן דלידעו האונס ולא כתבינן אפומיה דמוכר דהא פשיטא היא דאי הכי כי מצטריך איניש זוזי ואיצטריך לזבוני נפשיה מבטל להו לזביני דמסר מודעא. ואמר דאניס אלא ודאי פשיטא דלאו כל כמיניה למימר אנוס אני אלא הכי קאמרינן כל מודעא דלא כתיב בה אנו יודעין שמחמת האונס מכר ולא נתרצה לו אינה מודעא אע"פ שכתוב בה ראינו שאנסו למכור לו קרקעו שמא היה יכול לינצל מידו כשמכר לו ולהכי אקשינן מודעא דמאן אי דגיטא ומתנתא גלויי מלתא בעלמא היא וכיון שאנסו כלל לאו כלום הוא ואפילו לא נאנס בפנינו נאמן לומר נאנסתי ואי דזביני הא אמר רבא וכו' וכיון דלא כתבינן אלא במסירת מודעא למה לי כולי האי כיון דאניס קמן ומסר לן מודעיה ודאי בטילי זביני ודרבא ודאי היינו דפסק הלכתא תליה וזבין זביניה זביני כל היכא דלא מסר מודעא וכדאמר רב הונא דאיהו מרה דשמעתא אי לאו מודע' מאן דחתם אאשקלת' שפיר חתם.

ומפרקינן מודה רבא היכא דאניס כי ההוא מעשה דפרדיסא. כלומר ואפילו בלא מסירת מודע' נמי כותבין דכי איירינן דבעי מסירת מודע' הני מילי כגון דאניס אונס' דגופיה או דממוניה למזבן ליה ההוא מידי ומחמת אונסא יהב ליה דסברא הוא דאגב אונסיה גמר ומקני אבל כי אניס ליה בכי האי גונא דטעין ואמר לקוחה היא בידי ודאי לא גמר ומקני והרי הוא כמי שצוח דא"ל מאי זבני לך אי אנא לא זבניתה ניהלך דידך היא דאי כבשת ליה לשטר משכנת' לא מצינא לאשתעויי דינ' בהדך הלכך מעולם לא אמר רוצה אני שהרי הוא באונסו מתחלה ועד סוף ואע"פ שהוא אומר רוצה אני למוכרה לך הלכך אי ידעינן באונסיה שלא היו לו לזה עדים והלה לא חזר והודה לו אע"ג דלא מסר מודעא נמי כתבינן אבל היכא דאניס ליה אונס' דממונא אחרינא ואפילו גזלה נמי ההוא מידי ובתר הכי זבניה ניהליה ושקיל מיניה דמיגמר ומקני משום דההוא אונס' אחרינא דחמיר עליה הוא דגמר ואקני להאי מידי ובנייח נפש' הוא דעבד אבל היכא דליכא אונס' אלא מההוא מידי ולא מצו לאפוקי מידיה לעולם מחמת דטעין לקוח הוא לא הוו זביניה זביני דמאי דעבר ולא משכחת לה אלא בכגון מעשה דפרדיסא.
נקיטינן השתא להאי פירושא דלעולם זביניה זביני כל אימת דלא מסר מודעא רב ממעשה דפרדיס' אבל אי מסר מודעא בכולהו לאו זביניה זכיני וכן דעת הגאונים ורבינו הגדול ז"ל.
וראינו לרוב המפרשים האחרונים ז"ל שפירשו מעשה דפרדיסא מסירת מודע' הוה בה וכן כתב ר"ח ז"ל ואם כן קשיא עלן למאי הילכתא אייתו מעשה דפרדסי' לימא מודה רבא היכא דמסר מודעה.
ויש מי שאומר דלהכי אייתי ליה, ללמדך דאונס' בהפחדה בעלמא הוא וטעו בזה מפני שראו לר"ח ז"ל שאמר כן דמהא שמעינן דאונס הפחדה שמיה אונס והם סבורין שבא הרב ז"ל לפרש שלכך הביא כאן בגמרא מעשה דפרדיס' וחס ושלום דודאי גמר' לאו להכי אייתי לה אלא לפרוקי קושי' הוא דאת' ותו מאן דמקשה גופיה מאי קא קשי' ליה וכי לא הוה ליה לאפוקי אדעתיה דאנן בשמסר מודע' קאמרינן ותו דאי משום הא לא איצטריך לה ומשנה שלימה שנינו לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל דא"ל נחת רוח עשיתי לסיקריקון דומיא דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה ומחמת יראה הוא דעבד שכן פירוש משנתנו וכן פירשה רש"י ז"ל ומשם היינו למדים דאפילו מתמת יראה מקחו בטל הואיל ומפחידו מי שספק בידו לעשותו ואיבר' משמעתין נמי שמעינן הכי ממילא ולמדנו הדין כיון רב חננאל ז"ל כמו שכתוב בפירושיו. כן נמי כתב הגאון ז"ל בספר המקח, אבל פירוש השמועה כמו שפירשנו.
ואם יש שמשיב עליך מלשון מודע' אי בלא מסירת מודע' היאך לשון מודע' חל עליו אף אתה אמור לו אין לשון מודע' שמודיע לעדים אלא פירוש מודע' אונס ויסורין כמו שכתוב ויודע בהם את אנשי סכות וכן הודע את ירושלם ואף יש לפרש כמשמעו במו ידיעה וכן מודע לאישה ידוע לאישה אף בזה ידיעת עדים היא המודע' בין שידעו מעצמן בין שאחר הודיעם ומפני שכל העדיות ראיה וידיעה הם וזה ידיעה בלא ראיה שאינם יודעין אם גמר בלבו אם לא לפיכך נקראת מודע' והראשונה שמענו ונכון הוא, ובספר מלחמות השם כתבנו דרך אחרת בהלכה זו, והי' ארוכה וקצרה.

הא דאקשינן בהא שמעת' אי דגיט' ומתנת' גלויי מילתא בעלמא היא. איכא למידק עלה ובגיטא ובמתנת' למה לי מודע' דאונס והא קיימא לן שאם אמר לשלוחו קודם שיגיע הגט לידה גט שנתתי לך בטל הוא בטל כדאמרינן בהשולח גטו לאשתו. והרב רבי שמואל ז"ל כתב ודוקא מודע' שיש בה אונס אבל בלא אונס אמר גט שאעשה לא יהא גט אין זה בטול דכיון דלא נאנס כלל אנן סהדי דגמר בלבו בשעת מעשה ולא מהני ביה בטול קודם כתיבה אלא א"כ בטלו אתר כתיבה, זה כתב הרב ז"ל.
ולפי דעתי יפה כיון, שהאומר גט שאני כותב לאשתי בטל הוא למה יבטל אם נאמר בטל שליחות של סופר ועדים וברי כשחזר ואמר להן כתובו חזר ועשאן שלוחין וקיימא לן דאתי דבור ומבטל דבור וכ"ש דגבי כתיבה דגט לא בעינן שליחות ממש כדמוכח בפרקא קמא דזבחים ובפרק המביא תניין ואם נאמר בטל הגט עצמו שיהא כחרס והל' לאתר כתיבה נמי אינו יכול לבטל גט עצמו שלא יהא מגרש בו לעולם דאמר התם בהשולח נהי דבטליה בתורת שליח גיט' גופיה מי קא בטלו דחוזר ומגרש בו ואפילו אמר בפירוש קודם שבא לידי שליח אני מבטל הגט שלא יהא כשר לגרש בו לעולם לא אמר ולא כלום הואיל ונכתב בתקנת חכמים וכן פרש"י ז"ל התם אבל הגט עצמו שהוא בעין אינו נפסל משמע לעולם והילכך אם באנו להשוות דין בטול גט דקודם כתיבה לשל אחר כתיבה אינו בטל שיהא פסול ולאפוקי ממאן דמפרש דמסתמא לשלית הוא דקאמר ולא על הגט עצמו אבל במפורש אפילו הגט נפסל ומ"מ יש להחמיר באומר גט שאכתוב בטל הוא שבא לבטל שליחות סופר ועדים שיהא כאלו בתוכה שלא במצותו דלא הוי לשמה ופסול וכשחוזר ואומר כתובו מדעתכם משמע עד שיאמר חוזרני בי בבטול ראשון.
והרב רבי משה הספרדי ז"ל כתב שאם אמר כל גט שאכתוב מכאן ועד עשרים שנה בטל הוא הרי בטול וזו היא מסירת מודע' על הגט וזה ודאי אפשר דמסתמא נימא אנוס הוא אבל אם פי' שאינו אנוס ומבטל לפי שטתו כשר כדברי הרב רבי שמואל ז"ל.
עוד יש לחלק ולומר שאם אמר בטל הוא מבוטל אבל אנוס אני בו אלמלא שנאמן הוא בכך היה הגט כשר שהרי לא בטלו בפיו ואפילו חשבת ליה גלויי דעתא הא קיימא לן דלאו מילתא היא וכ"ש דלאו לגלויי דעתא הוא כלל דכיון דלא אניס ליבטליה בהדי' אלא רוצה הוא נגרש גרושין גמורין ולקלקל עליה בלעז כדי לצערה הוא אומר הילכך אין פסולו של גט אלא בשביל שהוא נאמן באונסו.

מדאמר לא מגבינ' בה, נראה לי לדקדק מה שדן רבינו הגדול ז"ל שאם נתן לו מתנה מעכשיו ומתזיקי בה מעתה לא חיישינן בה למתנת' גמירת' שהרי על כרחו גלויה היא שברשותו של זה היא והוא מגלה לפיכך אמרו לא מגבינן כה כלומר שהנכסים ברשות נותן ואין מוציאין מידו משום ספק פסול המתנה אמרו כן.

ה"ג דאמר להו לא תיתבו בשוקי ובברייתא. כלומר ולא אמר להו אטמרו ואיכא בינייהו סתמא דהאי לישנא בתרא כיון דאמר להו בשוקי ובברייתא לאו היינו סתמא דהא בבתים שבו משמע ואפילג הכי פסולה.
ור"ח ז"ל כתב הכי, איכא דאמרי אמר רב יוסף דאמר להו לסהדי לא תיתבו בשוקי ובברייתא מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא דלא פריש לא אטמרו לא תיתבו בשוקא ובברייתא והוה קשה הא שמעתא טובא דהני תרי לישנא דרב יוסף מחזו דסתמא כשרה היא ופרישו להו רבינו האיי ז"ל הכי להאי לישנא באמר זילו איטמרו מתחזו דבהאי לישנא איפריש הכי מפסלא ואי לא פירש אלא אקני ליה סתמא כשרה ולהאי לישנא דפריש לא תיתבו בשוקא ובברייתא ותכתבו לה מכלל דכל מתנתא צריך למיכתב בשוקא וברייתא ולמיכתב לה ואי לא כתב הכי פסולה אשתכח דללישנא קמא דרב יוסף סתמא כשרה וללישנא בתרא דרב יוסף סתמא פסולה, עד כאן.
ומקצת רבוותא ז"ל גרסינן דלא אמר להו תיתבו בשוקי ובבריית' ולא נהירא דאם כן מאי בינייהו פשיטא דסתמא איכא בינייהו דהא בלישנא בתרא אמרי מתנתא טמירתא כגון דלא אמר להו אלא סתמא אמר להו כתובו. ואיכא למימר מאי בינייהו לאו דוקא דלא בעי לפרושי דפליגי בסתמא כדמשמע ובטן למפלג עלה לקמן בסמוך וזו גרסת ההלכות.
ובמסקנא חיישינן למתנתא טמירתא בסתמא ואיכא דאמרי דהנך שטרי דילן כיון דכתוב בהו בכל לשון של זכות אינהו כתבי ומפרסמי לה למילתא דמיפה כחו הוא ולא סבירא לן.
והא דאמר רבינו בשם הגאון ז"ל בשכיב מרע דאמר לא תגלו הך תפקדתא אלא לאחד מיתה דלא הוי טמירתא מצאתי דתניא נמי הכא בתוספת' הכותב דייתיקי והיה מתיירא מן היורשין נכנסין אצלו כמבקרין אותו ושומעין דבריו מבפנים ויוצאין וכותבין מבחוץ.
ובתשובה לגאון ז"ל בקנין לחודי' נמי אי אמר בשעת קנין דהא מתנת פרהסיא היא קני ואי לא אמר הכי חיישי' למסתמא, ורבינו חננאל סמיך עליו ודברי הרב רבי יוסף ז"ל נוטין כן.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---