ביאור הגר"א/אורח חיים/תקע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תקע

א

ס"א יחיד כו' אם כו'. פ"א דתענית יחיד שקיבל כו' אם גזירתנו כו' והקשו ממ"ש בנדרים ס"ו א' פותחין כו'. ותירץ הרמב"ן וש"פ דקבל דהכא בלשון קבלה דאינו נדר כמש"ש י"ב ב' וכי נדר הוא כו' ואף ללישנא בתרא אמר לא יהא אלא נדר מ' דאינו נדר וכן אמרינן שם ומפסיקין בר"ח ובי"ט וכשקבלו עלי' ע"כ איירי דאל"כ לא הוי כלל תענית כמ"שש בתוספתא פ"ב מה בין ת"צ לתענית יחיד כו' ת"צ אין מפסיקין לי"ט הכתובי' במגילת תענית משא"כ בתענית יחיד. והרמב"ם מחלק דשם דאורייתא ולא בעי חיזוק וכאן מד"ס וכמ"ש בפ"א דר"ה ופ"ב דתענית לענין ימים של פניהם וז"ש ולהרמב"ם כו' ואמר חנוכה ופורים דמגילת תענית נתבטל רק חנוכה ופורים ואמר בשקבל עליו בלשון נדר דבלשון קבלה גם הרמב"ם מודה כמ"ש ומפסיקין בר"ח כו' כנ"ל וכ"מ מדבריו בה' תענית ע"ש שכ' דיחיד המקבל עליו כך וכך ימים אינו מתענה בר"ח ע"ש אלא דלשון נדרו דחקו לפרש נדר ממש אבל הרמב"ן מפרש בלשון קבלה וכ"מ בירושלמי נדר להתענות ונמצאו י"ט ושבתות לוקה וא"ל התיר חכם נדר להתענות ונמצא י"ט של מגילת תענית ר' חזקיה ור' יודן תרווייהו אמר ר"י בשם רחב"א חד אמר מתענה ואינו משלים וחד אמר לוקה וא"צ התיר חכם אלמא בשבתות וי"ט לכ"ע א"צ התיר חכם וצ"ל בלשון קבלה:

מי שנדר כו'. כמ"ש בפ"ק דמגילה י"ט לא קבילו עלייהו וכ"ש חנוכה וכ"ש דבנדרים הולכים אחר לשון ב"א:

אם אמר כו'. כמ"ש בנדרים י"ח ב' סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל כיצד כו' ול"ד למש"ש כ' א' נדר בחרם כו' דהתם הלשון משונה ונתכון להערים בלשון שיטעו בו ב"א ולכן מחמירין משא"כ ברישא ובכה"ג:

אבל עי"כ כו' והכי נהוג. עמ"א ס"ק ו' ז':

ב

ס"ב הנודר כו'. דנדרים חלים על דבר מצוה אף שלא ע"י כולל כמ"ש בפ"ב דנדרים ובפ"ג דשבועות ושאר מקומות:

ג

ס"ג אם נשבע כו'. דשבועה בכולל חל אף בדאורייתא כמ"ש בירושלמי והביאו הרי"ף והרא"ש בסוף פסחים ובפ"ג דשבועות שבועה שלא אוכל מצה כו' ועתוס' בפ"ג דשבועות כ"ד א' ד"ה אלא:

אבל כו' דאין כו'. נדרים שם ושבועות שם וירושלמי הנ"ל ושאר מקומות ובתוספתא פ"ב דתענית אבא יוסי בן דוסתאי משום רבי יוסי הגלילי נשבע להתענות בע"ש ה"ז שבועת שוא ואע"ג דלא קי"ל כן דקי"ל מתענין ומשלימין מ"מ נלמוד להנך וכן במגילת תענית הנשבע להתענות בשבת ה"ז שוא:

אלא לוקה. שבועות כ"ט א' נשבע לבטל כו':

ואם נשבע כו'. נזיר ד' א' וכגי' תוס' שם וכי מושבע כו' ובשבועות כ"ד א' בשלמא לר"ל כו' וע' ביומא ע"ד א':

אלא שמדברי הרמב"ם כו'. כמ"ש בס"א ולהרמב"ם כו' וטעמו דעי"כ כמ"ש ועניתם כו' ור"ח כמ"ש בפ"א דר"ה ופ"ב דתענית ר"ח דאורייתא הוא כו'. וס' הראשונה ס"ל דלאו דאורייתא ממש אלא סמך מדאורייתא ועתוס' בתענית י"ב א' ד"ה ואם כו' ובברכות מ"ט ב' ד"ה אי כו' שכ' שר"ח הוא ממגילת תענית וכ"מ במתני' דקאמר אין גוזרין כו' ואם התחילו כו' ול"ק בשבתות וי"ט ש"מ דבאלו אפי' אם התחילו מפסיקין שהן דאורייתא ול"ק אלא ר"ח חנוכה ופורים ובתוספתא פ"ב מה בין ת"צ לתענית יחיד ת"צ אין מפסיקין לי"ט הכתובין במגילת תענית כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.