שיחה:בבלי/נדה/נז/ב

בד' האחרונים דכל כתם דרבנן מחמת ספק מעלמא וקר דדם ולא כתם

כ' האחרונים דכתמים הוו דרבנן גם בלא טעמא דהרגשה מחמת דכל כתם הוה ספק מגופה ספק מעלמא, ודרשי' דם ולא כתם. ואף דליכא דבר לתלות בו, מספקי' דילמא עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בדם ולאו אדעתה. ובפשוטו יסוד הטעם דמספקינן בתלייה רחוקה זו הוא משום דגם הצד דאתא ממנה הוא צד גרוע, משום דחזקת דם בא בהרגשה, ובעי' למימר דלא ארגשה או דארגשה וכסבורה הרגשת מ"ר וכו', ולכן מספקי' נמי דילמא עברה בשוק ש"ט ולאו אדעתה. וכן מבו' בסד"ט סי' ק"צ סק"ב, [ועי"ש ותראה דזה מוכח מהגמ' דף ג'].

ולפי"ז צ"ע בזמנינו שרוב נשים אינם מבחינות בהרגשה, לכאו' אין סיבה להסתפק בצד רחוק דנתעסקה בדם ולאו אדעתה, ולהוו כל כתמים ודאי מגופה [במקו' שאין דבר ידוע לתלות בו], ואזדא לה התירא דדם ולא כתם. [ובאחרונים מבו' נפ"מ מהטעם דדם ולא כתם למקו' דלא שייך טעמא דחסרון הרגשה].

ואולי י"ל דגם בזה"ז לא שכיח כ"כ כתמים כמו ראיות, וגם אע"פ שאינם מבחינות בהרגשה, מ"מ יודעות מתי רואות, וי"ל דבזה סגי לתלות בשש"ט.

והנה יל"ע לפי דעת השאלה, עפימש"כ החוו"ד קפ"ד י' דהא דלמ"ד וסתות דאורייתא עבר הוסת ולא בדקה אסורה, אינו מדאורייתא, דליכא למיחש לראיה בהרגשה במקו' דלא ארגשה, אלא האיסור הוא מדרבנן דחיישי' שראתה בלא הרגשה, [ורק עצם חזקת הוסת הוא דאורייתא], ויל"ע אי בזה"ז שאינן מבחינות בהרגשה שוב ניחוש לראיה בהרגשה. בן עזאי (שיחה) 19:43, 26 במאי 2020 (UTC)