אלשיך/משלי/ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלשיך משלי ל

א

הנה מקראות אלו אין אומרים אלא דורשנו שאם הוא שם חכם שהיה בימי שלמה ושמו אגור ושם אביו יקה ושהיה משא שהיא נבואה היל"ל דברי משא אגור בן יקה וגם מה ענין אומרו בן בחיר"ק הבי"ת ולא בסגו"ל שאף ביהושע בן פירשו הרמב"ן מלשון בינה ועוד באמרו נאם הגבר וכו' שאם הוא שנאם הגבר הנזכר אל שני חכמים ששאלו חכמה ממנו שהם איתיאל ואכל היה כי בער אנכי כו' כלומר ולא ידע מה להשיב הלא כמו זר נחשב א' כי מה ששאלו חסר מן הספר ואם מה ששאלו היה מה דבר לו ה' במשא אשר נבא מה תשובתו לומר כי בער כו' איזו חכמה היה צריך להגיד מה שהוגד לו ולא יתכן שנבא ולא ידע מה נבא ושיספר לנו הכתוב חסרון זה ועוד אומרו לאיתיאל פעם שנית מיותר וכן באומרו כי בער מלת כי מיותרת ועוד שאם דרך ענוה השיב תחלה כי בער אנכי מאיש ואחרי כן החזיר להם תשובה על פי ה' למה יגיד ענותנותו באומרו שלא ידע מה להשיב ולא תשובתו על דבריהם אחרי השפיל עצמו כי לא יתכן שיספר שאמר שלא ידע ולא השיב דבר ואם מה שהשיב הוא מי עלה שמים וירד כו' זו שאלה היא ולא תשובה ואם אומרו מי עלה היא השאלה היכן היא התשובה ועוד שהי"ל להקדים אומר מי עלה כו' לאומר כי בער כו' ועוד היכן היא נבואתו שאמר עליה המשא שאם נאמר שהיא מי עלה כו' חידה היא ולא משא ועוד כי אחרי אומרו מי עלה כו' מי אסף כו' היה לו להודיענו מי הוא ולא להניח הדבר בתיקו ועוד מה סמיכות הוא לזה כל אמרת וכו' ועוד שהיל"ל אמרות אלוה כי מלת כל תורה על ריבוי וסוף הכתוב גם הוא בלתי מקושר אל ראשו וגם ענין אל תוסף כו' נעדר הבנה ובלתי מקושר ועוד באמרו פן יוכיח בך הראוי יאמר פן יוכיחך: והנה אמרו רז"ל בתנחומא וז"ל דברי אגור בן יקה המשא א"ר חייא בר אבא למה נקרא שמו אגור שאגר את התורה בן יקה שהקיאה לאיתיאל שכתוב בתורה ללא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ואוכל אמר שלמה אני ארבה ולא אסור ע"כ. ולדבריהם ראוי לשים לב מה ענין שלמה להודיענו זה שהקיא את התורה אשר אגר ועוד שהתורה אינה בכתוב ועוד שלא הקיא כל התורה שיאמר והקיאה ועוד שמלת המשא מה ידרוש בה כי לפי זה תראה מיותרת ועוד באומרו לאיתיאל שכתוב וכו' איך במלת איתיאל נרמז זה וכן איך באומרו לאיתיאל ואוכל נרמז אני ארבה ולא אסור ואפשר לפי דעתם שרצה שלמה ללמד דעת את העם יזהרו בל יקרם כמוהו שאגר את התורה כל פרטיה ודקדוקיה ואחר כך הקיאה על ידי הבדילו בינו ובין שאר העם לומר אחר שטעם המצוה פן יסור לבבו אני בחכמתי ארבה ולא אסור שלא יוכלו לי ועל ידי כן הוא כאלו הקיאה כלה שסיבב שנשיו הטו את לבבו שעבדו ע"ז ולא מיחה והעלה עליו הכתוב כאלו הודה בה והוא כמקיא כל התורה כלה לכן לא יסור איש מדברי התורה לחלק לעצמו וזהו דברי אגור בן כלומר שאגר הבינה היא התורה וזהו אגור בן ואחר כך יקה המשא הוא התורה שהקיאה כמקיא ופורק משא מעליו לאיתיאל שכתוב בתורה לא ירבה כו' היה אפשר לומר שדעת ר' חייא לדרוש אותיות התיבה כי אומר דורשני כי אין אדם ששמו כך והוא כי למ"ד ואל"ף שבראש התיבה הם מלת לא והיו"ד שאחריהן ראש תיבת ירבה והתי"ו בגימ' עולה כמנין נשים שעולה תי"ו והיו"ד ואל"ף ולמ"ד האל"ף ולמ"ד היא לא והיו"ד יסור נמצא במלה זו לא ירבה נשים ולא יסור ועם כל זה אמר הוא עם שכתוב בתורה לאיתיאל שהוא לא ירבה ולא יסור אני אוכל להרבות ולא אסור וזהו ואוכל כלומר אוכל ולא אסור אז יפרשו לאיתיאל מעין מדרש אחר שבילקוט שדורש לאיתיאל כאומר אותיות ואמר לאיתיאל שכתוב וכו' לומר בשביל אותיות אל שנמשכתי אחר פשט טעם האותיות לומר לאיתיאל ואוכל כלומר שלמה שנראה מהאותיות שהם אותיות אל שהוא פן יסור לבבו לכן ואוכל כי אני חכמתי יותר ולא ישודו לבבי. ויתכן לבאר הכתובים והתכת התיבות עמן מז"ל והוא בשום לב אל מאמר הכתוב אל הרבותו נשים ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' אלהי ישראל הנראה אליו פעמים שאחשוב בכוונת פשט המקרא ששלם גמול רע אליו יתברך שנראה אליו פעמים כלומר והוא עשה שתסתלק הנבואה ממנו ולא ישלש בה ועל כן לא נמצא בו עוד נבואה רק רוח הקדש בלבד שבו עשה ספריו. ובזה נבא אל הענין והוא כי אחר שתיקן משלים הרבה ככל הכתוב למעלה בא בשלהי ספרו להשכיל בינה לחכמים בל יתחכמו יותר ויאבדו בחכמתם כרופא אומן אשר חלה את חליו ולא ידע לרפא לו ויצו את בניו ישמרו לנפשותם בל יקרם כמקרהו כי לא יוכלו להרפא ויהי חליו כי בא להתחכם יותר ולהתבונן בדבר ה' בינה מתוך דבריה וילכד במצודה רעה כי אמר תחת מה עצר ה' את המלך מהרבות נשים פן יסור לבבו הנה מתוך דבריו יתברך נבין כי אשר נכון לבו בטוח בחכמתו שנשים לא יסירו לבו יוכל להרבות לו והיה סבה שהתאנף ה' בו בבינתו זאת ולא התנבא אז יותר על הפעמים שהחל ה' לפעמו ברוח נבואיי על כן בא להוכיח ברוח נשברה כי נפשו מרה לו על אבדתו כמתאונן על עצמו ומדאגתו בוש מהזכיר שמו כי אם אומר שמעו נא דברי אגור בן שאגר בינה בלבו שאותה הבינה היתה סבה שהקיא חיל בלע הוא המשא והנבואה שהחל להנבא פעמים והקיא כח זה ולא נבא עוד וזהו יקה המשא וכי תאמרו על מה בטח הגבר ההוא להתחכם אז יותר הלא הוא כי נאם הגבר אשר אמר בלבו לעשות זר מעשהו הנה היה לאיתיאל כו' לומר הלא אתי הוא יתברך יותר מיתר אנשים כי ה' נתן בי חכמה ותבונה רבה וגם נבואה ובדבקות הזה לא ארפה ולא אסיר לבבי ממנו יתברך וזהו לאיתיאל לאיתיאל כי להיות אתי אל זה פעמים א' בחכמת אלהים בקרבי שנית בהתנבאי על כן ואוכל לעומתם ונשים לא ימשלו בי להטות לבבי כי קשר אמיץ לי אתו יתברך ולמ"ד לאיתיאל שמושה בעבור היות אתי אל וכל חפץ שלמה בדבריו אלה ליכנע על אשר לא טוב עשה ולפקוח עיני חכמים יפלסו מעגל רגלם בל ישענו על שכלם כי רב ועל חכמתם כי רבה מאד להשתרע יותר ממצע אשר הציעה תורת ה' לפניו ולצאת מתחומה כמלא נימא כי מי לנו גדול בחכמה כמוהו כעדותו יתברך ויחכם שלמה מכל האדם וכו' וידעו כל ישראל כי חכמת אלהים בקרבו ומה יעשו אזובי קיר:

ב

ומה הנה דברי אגור הנזכר פירש ואמר כי בער כו' לומר אל יתהלל חכם בחכמתו אשר אני בא ללמדו בל יכשל כמוני לאמר כי לא יקרני כמוהו באמת באמור גם כי אתחכם יותר לא יקרמני כמקרהו כי הלא אשר קרה לו הלא היה באהבת נשים כי נבער כל אדם מדעת להשמר מהן למה שבו איש הוא ומטבע הולדתו יכרך אחריה וכל יצר לב האדם חומדתן אך בנושא זולת זה גם כי אתחכם יותר לא אמוט כי חכמתי תעמוד לי ובזה יהיה מקל בתער אשמתי זאת ועוד כי גם בנושא כזה יאמר אני לא אמוט רבה כי הלא אשר קרה לו הלא לא היה אם לא משגגת למוד שלא למד ממוריו שכוונת הכתוב גם על חכם כמוהו היה וכמקרה תלמידי שמאי שאמרו רז"ל שלא בשלו כל צרכם גם הוא קרה לו כי על כן לא נקבעה הלכה כמותם אך אני ארבה בישיבה לא אמיש מרגלי החכמים ואהיה זהיר בשגגת למוד וגם בזה צד קלות באשמתו כי שגגת למוד גרמה לו ולא היה יודע ומתעבר ובוטח: עוד טענה שלישית כי יאמר איש הלא לא יפלא אשר בטח שלמה בחכמתו לעשות זר מעשהו כי איככה יוכל ויעלה על רוחו יספיקו נשים בהבליהן להטות לב רחב מפתחו של אולם כי חכמת אלהים בו ועל כן לא יחשב בעצם כאשם אך מי חכם מהבאים אחריו יערב אל לבו לעשות כדבר ההוא ולבטוח בחכמתו הקלה בערכו ואם כן מה בצע בתוכחתו כל כן הקדים שלמה ואמר כמשיב על שתי אלה כי בער אנכי מאיש לומר לא על אלה אקל אשמתי וגם לא יעלה על לב איש לא יצטרך לתוכחתי כי אניח הנחה זו לומר כי על כל חכמתי בער אנכי על כי מאיש אני בן אדם חומרי ועל כן טבעי רץ אחר אשה ובער אנכי מהשמר ממנה שהיא הטענה הראשונה אך בנושא אחר בבינתך תשען ולא תמוט איננה טענה כי הלא ולא בינת אדם לי כמתמיה ואומר משום הא לא איריא כי האם לא בינת אדם הוא אדם הראשון לי להבין מענינו ליזהר כי הלא לא מאיש לוקח כמוני רק יציר כפיו יתברך ואף על פי כן אשתו הטתה את לבו ויאכילהו מחלב חטא ועון ואיך תאמר אלי כי להיותי מאיש נטיתי לבי אחר אשה ויטו את לבבי אך לא יהיה כן באחת ממצות ה' זולתה אשר בן איש לא יחמדם כמוה כי הלא עד עינינו אבינו הראשון אשר לא מאיש לוקח ויהי בעיניו טרם יחטא תאות אשה כיתר דברים אשר לא יכרך יצר לב האדם אחריהם כנודע כי לא ידע טוב ורע ויהי התשמיש בעיניהם כיתר המעשים ועם כל זה אשתו הטתה לבבו ואם כן אפוא בטלה לה הטענה הראשונה:

ג

ועל השנית כי לא למדתי חכמה די ספוקי ממורי ולא בשלתי כל צרכי הלא זה היה אם שכלי היה ככל שכל אנושי אך ידיעתי עלתה על כל בני אדם ומה ידעו ולא אדע וזה אמר ולא למדתי חכמה כמתמיה ואומר האם הוא שלא למדתי חכמה ונשענתי על משענת שכלי כי רב הלא הביטה וראה כי ודעת קדושים אדע והוא כעדות הכתוב כי חכמת אלהים בקרבו ואם כן אפוא אם דעת קדישי עליונים ידעתי מה חסרתי חכמה או מי ממורי ילמדני אז יותר מהשגתי ואם כן אף גם זאת הטענה איננה:

ד

ועל הג' אמר מי עלה כו' לומר אל תקל אשמתי באמרך כי לא עלה על לב שכל רוחות שבנשים יזיזו את שכלי ולבבי ממקומו כי הלא הן אמת שהוא פלא לחשוב כדבר הזה יוכלו להטות חכמת אלהים אשר בי אך לפחות היה לי לחוש ולפרוש בשיתי שומי לבי ועיני וכל מעיני להוליד בן יהיה שמו כשם הגדולים כמוני היום ומאותם הנשים אשר הטו לבבי אשר לא מבנות ישראל המה לא יצא בן כמוני והיה לי ממי ללמוד מגדול העולם הוא משה רבינו עליו השלום כי מי כמוהו כי מי עלה שמים בתוך האש הגדולה ולא שורף בהבל פיו של מלאכי השרת כמוהו ושמא תאמר הלא חנוך ואליהו עלו שמים לזה אמר וירד והוא כי חנוך ואליהו לא עלו לרדת לגור בארץ בהוייתם הראשונה על כן לא יפלא כי הלא בעלותם נהפכה גויתם מאיכותם טרם יעלו אל הרוחניות העצמי כמאמר חנוך אל רבי ישמעאל כאשר שאל מאתו אופן עלייתו ואמר ליה אברי נעשו לפידי אש ושערותי וכו' הנה הודיע ב' דברים לבל יפלא אחד כי חומרו נהפך איכותו שנית שגופו ונפשו לא יהיו יחד במצב א' כאשר בעודו פה כי הלא אבריו הנה הנם במקום ממשות לפידים בשמים התחתונים אך נשמתו עלתה מעלה מעלה וכן אליהו הסערה שעלה בה הפכתו מחומריותו אל לבוש דק וישאר שם להתלבש בו ברדתו כנודע אך לא כאלה עלית משה אדונינו עליו השלום כי אם מבלי תשתנה איכותו עלה למעלה מן השמים כד"א ומשה עלה אל האלהים וזו תלונת המלאכים מה לילוד אשה בימנו ובאיכותו וירד לגור בארץ ואין זה כי אם שגם חומרו מתחלה היה זך בלי שמרי חלאת עכירות בני אדם ואין דומה לו וזהו מי עלה שמים וירד. או יאמר וירד לומר גם כי תאמר אלי כי בעלותו השמים אל האלהים נפשט מחומרו וישאר בגלגלים הגשמים ונפשו עלתה מעלה מעלה הלא יגדל כחו במה שוירד כי הלא בשובו למטה שב ויתלבש בגלגלי כהוייתו בארץ הלא שלט בכל ד' יסודות יורה כי גם איכות גופו למעלה מהם ובראשון החל הוא יסוד האש וזהו וירד כי איך ירד ולא נכוה ביסוד האש אשר למטה מהשמים ויותר תפלא הירידה מהעליה כי הלא העליה היה בדבקות ורצון מאתו יתברך ועל ידי כן לא יפלא אך באמור אליו יתברך לך רד ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים שהיה הוא יתברך בכעס ואמר לו רד מגדולתך ועם כל זה וירד ולא הוזק חומרו ביסוד האש הלא יורה כי זולת גדולתו בשמים גם בגוף ונפש שלט ביסוד האש כמדובר: וגם שלט ביסוד הרוח וזהו מי אסף רוח בחפניו וזה במכת השחין שצוהו יתברך יקח מלא חפניו פיח הכבשן וזרקו משה השמימה ואמרו רז"ל עד כסא הכבוד ונוראות יעלה איך לא זורה ברוח מצויה מידו של משה עד יסוד האש ומה גם פיח הכבשן אשר ידפנו רוח עד בלתי השאיר כל זכר לו אך לזה נשית לב למה לקחוהו אהרן ומשה יחד בחפניהם ואחר כך זרקו משה לבדו וכן מה צורך לזורקו השמימה ומה גם למז"ל שזרקו עד כסא הכבוד אמנם ביארנו יפה בעתו מז"ל שהמכות היו דצ"ך על ידי אהרן בא"ח על ידי משה עד"ב על ידי הקב"ה שחין על ידי שלשתן וכתבנו שאהרן שלט ביסוד המים ויסוד העפר על כן צפרדע שביסוד המים וכמם שביסוד העפר היה על ידי אהרן ומשה שלט גם ביסוד האויר ויסוד האש על כן היו חשך שנתעפש ונתעבה האויר וארבה שהם ברית המתיחסות לאויר וברד שהיה בו יסוד האש מתקיים תוך כדור אבן הברד על ידי משה ובשחין רצה הוא יתברך יהיה על ידי שלשתן כי רצה הוא יתברך ילקו האנשים בד' יסודותיהן בשחין וילקה גם שרו של מצרים כמז"ל ויהי השחין בחרטומים חרטומים כתיב מלמד שגם שרו של מצרים לקה על כן למען יחולו בד' יסודות האנשים היה מאבק שהוא לעומת העפר ויקחוהו אהרן ומשה בחפניהם לכלול גם מים ואש כי על ידי אהרן קנה איכות ללקות בלחות יסוד המים ולהיות שהיו שתי מינים כמז"ל לח מבחוץ ויבש מבפנים למען ישרפו באש הפנימי ובבואם להתגרר יפגעו בלח שקשה בו הגרירה ויצר למו על כן הוצרך יהיה האבק בחפני אהרן לקנות הויית הלחות שמבחוץ נוסף על העפר ויתאחד עמו משה להקנות בו כח אש להיות יבש ושורף מבפנים על כן הוצרך יקחוהו שניהם כאחד ועדיין היה צריך להעשות הנס על יד איש שולט ביסוד הרוח והוא כי ללרוית גם השר והוא רוחני ועליון אין יד בן אדם שולטת להכות בו על כן צוה הוא יתברך יזרוק השמימה עד כסא הכבוד למען מכסא כבודו יתברך יוכה השר שתחת כסא כבודו יתברך והנה ליזרק למעלה ללקות גם השר במה שלוקים אנשיו הנה יזרנו הרוח ולא ישאר מאומה על כן צוה הוא יתברך יקחנו אחר כך משה לבדו נחפניו שע"י קליטת חפניו אשר הוא שולט ביסוד הרוח הקנה באבק זו כחו שלא ישלוט בו הרוח ויזרקנו השמימה למעץ לא יוכל הרוח להפיצו כי בהזרק בחפני משה השולט באויר לא ישלוט הרוח באבק שהיה בחפניו באופן שהיה יסוד הרוח כאלו אסף וקלט אותו בחפניו ולא נשב באבק כאלו מידו עד יסוד האש רוח לא היה וזהו מאמר שלמה בחכמתו מי אסף רוח בחפניו הנה ששלט למעלה במקום להבת שלהבת מלאכי קודש וביסוד האש ויסוד האויר וגם שלט משה ביסוד המים שעל נטית ידו של משה בלי מטה האלהים נבקע הים כמז"ל הרם את מטך והפרישהו ממך ונטה את ידך ונצבו כמו נד וקפאו תהומות כאלו נצררו המים בצרור בל יצאו ויתפשטו ולא על ידי איכות כח קדושת נפשו המלובשת בחומרו כי אם בשמלה שהוא בנטיית ידו הגשמית אשר היא מלבוש ושמלה שאת הרוח ונשמה יעטוף כמז"ל הרם וסלק את מטך ונטה את ידך כמדובר שבנטית ידו צרר מים במה שהיתה שמלתו לנפשו כי אין זה רק שהשליטו האלהים ביסוד המים ומי זה שלט גם ביסוד העפר כמשה כי מי הקים כל אפסי ארץ והוא כי על דבר קרח ארז"ל שבאומר ופצתה האדמה את פיה נעשתה כל הארץ כמשפך פי הארץ עמוק וכל סביבות הארץ גבוהים סביב ונעשו כמדרון והיה כל אשר לקרח ודתן ואבירם מתגלגל בכל מקום שהיה ויורד כמים הנגרים במורד וזהו מי הקים כל אפסי ארץ שהקים והגביה האפסים הם כל קצוי הסביבות של ארץ והיו משפעים והולכים עד אמצעות פי הארץ הנה כי מי לנו גדול ממשה ועכ"ז הביטה וראה מה שמו ומה שם בנו כלומר מה בין שמו של משה כי נודע בשערים שמו ותהלתו כי גדול שמו וראה מה שם בנו אם שם בנו גדול כשם אביו כי תדע כלומר כי הפרש זה ודאי תדענו שאיכי מביא לך ראיה מנסתרות ממך ועל מה זה לא היה לו בן יהיה לו שם כשם הגדולים וידמה לאביו אך הלא מעצמך תדע כי גם שצפורה צדקת היתה לבלתי היותה מזרע קדשי בני ישראל על כן גם בניה אבר ילדה בקדושה לא השיגה ידם להגדיל איכותם כלומר והיה לי אני שלמה ללמוד ממנו ולהדבק בנשים מבנות ישראל המה ולא בנכריות כי הן הנה היו אשר הטו את לבבו וא"כ אפוא גם הטענה השלישית לאמר כי לא היה פחד יסמוך חכם זולתי על רוח מבינתי כמוני כי אני רב שכלי היה לי אילן גדול ליתלות בו משא"כ ביתר אנשים כי הלא גם שלא אמנע מיראת הטיית הלב הלא מהראוי הייתי פורש לפחות למען אוליד בן ממלא מקומו כמוני בל יקרני כגדול העולם שמלא מקומו תלמידו יהושע ולא בנו אך אמור מעתה כי אין חכמה ואין תבונה לנגד המתחכם יותר על מצותו יתברך:

ה

ואל יעלה על רוחך ואל תעמוד בדבר רע להרהר ולומר הלא זאת מדתו יתברך ותורתו התמימה להרחיק מן החטא את העוסקים בה לשמה ומי לנו גדול בתורה ראש הקבלה ועוסק בתורה לשמה נשלמה ומה זה היה שלא הרחיקתו מן החטא כמאמר ר"מ כל העוסק בתורה כו' ומרחקתו מהחטא ולמה לא עשתה כן לשלמה ואדרבה נראה חלילה שמצא בה מקום לטעות כי מאומרו יתברך ולא יסור יורה כי אשר נכון לבו בטוח יהיה ויוכל להרבות לו על כן אמר שלמה השמר פן ואל תפנה לבבך אל הדבר הרע הזה כי אנכי הסיבותי ולא היא חלילה כי הלא כל אמרת אלוה צרופה ומנוקה מכל סיג ומכשול כי לא נתנה מקום לטעות חלילה ושמא תאמר אם כן אפוא מה היה שהוא יתברך לא הגין עלי שלא תבא תקלת שגגה זו על ידי כי הלא כמו זר יחשב מה שלא הגין הוא יתברך או תורתו כי דע כי זה איננו כי הלא הן אמת שמגן הוא יתברך למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם כי אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן אך הוא לחוסים בו באמת בהחלט וזהו מגן הוא לחוסים בו כלומר אך לא לחוסים בחכמתם וישענו בבינתם כי אז ירפה מהם:

ו

והלא תאמר אלי איך אמרתי שאמרת אלוה צרופה ולא היה לי בפסוק מקום לטעות והלא הדיוק ברור בכתוב טעמא משום שלא יסור אך איש כמוך חכם מכל האדם שלא יסור ירבה אינך אלא טועה כי אין זה דיוק מדבריו כי אם מוסיף ואין ראוי להוסיף חלילה וזהו אל הוסף על דבריו יתברך כלום כאשר עשיתי אמ כי לא דיוק היה רק תוספת כי הלא לא נאמר פן יסור רק ולא יסור כי מאומרו ולא יסור ולא אמר פן יסור יורה שאין הדבר תלוי ומסופק אם יסור או לא יסור שימצא בזה תואנה לאמר אני ארבה ולא אסור רק החליט ואמר ולא יסור לומר שאם ירבה יסור בלי ספק וזהו אל תוסף וכו' כי מוסיף תקרא ולא מפרש ואם ישיאך לבך כי מפרש אתה ולומר זיל בתר טעמא ואני לא אסור הנה מלת פן יוכיח בך כי בדאי אתה שאכ. כדברך פן יסור מיבעי' ליה וזהו פן יוכיח בך כי מלת פן יוכיח בך ובזה ונכזבת בעולה על רוחך כי מפרש היית:

(א) או יאמר כי בא שלמה להסיר תועה מלב תועי רוח החוטאים לה' ומשליכים דברי תורה ארצה ויאמרו אמור הן כל זה יפעל כי אין עוד נביא פה אל פה ידבר בנו בשם השי"ת לעד כי אז עין בעין נראה יוכיחנו אלוה והלא נתפעל יותר מאשר נקרא בספר תורת ה' כי נבוש ונכלם ונשוב עדיו יתברך ונחדל מעשות הרע וזה מאמר שלמה דברי אגור כו' ולא על עצמו ידבר שלא קרא את עצמו אגור כי אם לומר הנה דברי מי שאגר בינה והקיאה והשליכה אחרי גוו ועבר על התורה אשר אגר ולמד הנה דבריו הם המשא נאם הגבר כו' לומר הנבואה שהיא נאום הגבר אלי פה אל פה מוכיח בשם ה' הלא לאיתיאל למה שאראה ההשגחה עין בעין שאתי אל משגיח על כל פרטי מעשי ועוד שמת למה שאתי אל שלא געל בי על רשעי שעודנו מדבר בי על פי נביא אשובה עדיו יתברך וישוב אלי אז ואוכל לעומת יצרי:

(ב) ולא תאמר כי על פי התורה אשוב כי הלא דבר גדול היה הנביא ידבר כי בין אם בער אנכי מאיש כלומר מטבע אנושותי בלתי מוכן ללמוד מתוך התורה דרך תשובה ולתת אל לבי או שאהיה מוכן למוד אך לא בינת אדם לי להבין בינה מתוך התורה כראוי כי אולי אשגה ברוח מבינתי כאשר קרה לשלמה עצמו בפסוק ולא יסור שהבין מתוכו שלחכם גדול כמוהו מותר להרבות מתוך טעם הכתוב:

(ג) או שלא יחסר הבנה ממני אך לא למדתי חכמה ותורה אור להאיר עיני בדרך ה' עם כל העדר זה ודעת קדושים אדע על פי הנביא כי יודיעמ דעת אלהים קדושים אשר ידע בכל פרטי מעשיואשובה עד ה' מה שאין כן בהעדרו כי גם שיסכון לחכם לב לימוד התורה הלא לא יועיל אל סוגים הרזכרים המשוללים חכמה:

(ד) על כן בא שלמה להכזיב טענתו ולומר אין זו רק תואנת יצרך הרע כי הלא מי לך בכל נביאי עולם תתפעל מדבריו גם שיהיו פה אל פה מאשר תתפעל מדברי משרע"ה אדון הנביאים הכתובים בתורה שבכתב ושבעל פה כי הלא מי כמוהו עלה שמים במקום להבת שלהבת שרפים עומדים ואין צריך לומר שלא שרפוהו בהבל פיהם כי אם שאדרבה וירד שבם שלט ונצחם ונטל מה שהיו עיניהם בו כמז"ל בשמות רבה שזהו שבית שבי ששבה מה שהיה שבי כמעט ביד המלאכים וזהו וירד כמה דאת אמר ירד לי בגבורים כי אין זה רק מגודל גדר נשמתו על איכותם גם מפאת חומרו לא קם ולא יקום כמוהו כי מי אסף רוחמות נמרץ בחפניו החומריים כמשה כי הלא הלוחות נטל מאתו יתברך מיד ליד ואיך היו בידו יתברך אם לא רוחניות כי טרם ירידתם לארץ אין קצה לרוחניותם כי על כן במדרש חזית למדו ענין חקיקת הדברות בלוחות מפסוק קול ה' חוצב להבות אש הנה כי קראום להבות אש ובהויתם בידו יתברך היה איכות בידי משה לאספם ומה גם למאמרם ז"ל שהיה הוא יתברך אוחז בקצה האחד ומשה בקצה הב' במצב א' והיו ב' טפחים מיד ליד הנה כי אסף רוח קדוש בתכלית בחפניו ומי בכל ברואי עולם יהיה זכות ודקות בחומרו לעשות כדבר הזה ולא תאמר כי לא מפאת איכותו בעצם היה זה לו רק להיותו בשמים כי בעלותו קנה חומרו האיכות והזכות ההוא כי הלא ראה והביטה מי צרר מים בשמלה הלא הוא כמאמרם ז"ל על הרם את מטך ונטה את ידך שיפריש המטה ויטה ידו החומרית כי בה תבקע הים ואפי' לאומרים מרבותינו ז"ל שהקב"ה מחמת סרבנות שר הים נתן ימינו בימינו של משה הלא כתבנו שם מהכרח המאמר שלא היה הדבר רק להניס את השר כמה דאת אמר הים ראה וינוס אך אחר כך על יד נטיית יד משה לבדה נבקעו המים כמפורש אצלנו שם במאמר שמות רבה יפה יפה הנה כי אין צריך לומר שהיה ספק בנפשו הרמתה להבקיע הים כי גם בחומרו הוא לבוש שהרוח והנפש בו יעטוף כבשמלה בו צרר המים וזהו מי צרר מים בשמלה כי הלא איכות זה היה לו טרם השמים יעלה ולא עוד כ"א שהספיקו ידיו לקיים ולהקים כל כללות הארץ בל תמוט וזהו מי הקים כל אפסי ארץ והוא מז"ל שלא היה המשכן קם ועומד אם לא ע"י משה שהקמו בידיו וכן יש מרז"ל פירשו כן על פסוק זה מי הקים כל אפסי ארץ וצריך לתת טוב טעם איך ע"י הקמתו המשכן הוקמו כל אפסי ארץ ומי הפילם שהוצרך הוא להקימם אך אחשבה יובן במז"ל האומרים במדרש רבה כי על ג' עמודים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ועד שלא נתנה תורה היה מתקיים בג"ח משנתנה תורה היו כבר ב' העמודים ואז היה העולם רותת שהיה כטרונוס של ב' רגלים ולא היה יכול לעמוד עד שהוקם המשכן והלא כמו זר נחשב במאמר ההוא אם בעמדו על רגל א' לא היה נופל על העדר השניה ובהיות גם שמהם היה נופל על העדר הא' אך מאשר ביארנו במקומו בביאורנו למסכת אבות יבא על נכון כי הלא עמוד העבודה הלא היא לתקן אשר יותץ בחטאת האדם אשר לא תעשינה על כן היתה העבודה למען יהיה עם בני ישראל נשוא עון ועל כן טרם הנתן התורה עמוד ג"ח לבדו היה מקיים העולם כי לא ימצא עון אשר חטא שיצטרך עבודה לכפר כי לא היו מצווים אך אחרי תתו יתברך התורה היה העולם רותת שכבר היה עול מצות על ישראח וצדיק אין בארץ אשר לא יחטא בא' מכל מצות ובמה יכופר על כן ראה והתקין הוא ית' עבודת הקרבנות במשכן שאלמלא כן לא היתה הארץ מתקיימת וזכות הקמתו היה במשה נמצא שבהקימו המשכן הלא יתייחס למקים כל אפסי ארץ כי בלעדי עבודת המשכן היה העולם רותת ונופל וזהו מי הקים כל אפסי ארץ כלומר כמשה מה שמו ומה שם בנו של עושה כמעשיו אלה כי תדע זולתו ואם כן אפוא זאת חשיב אל לבך לאמר הנמצא הזה בכל נביאי עולם אשר נאמר יתפעל איש בניב שפתיו יותר מאשר יתפעל מדברי נבואת משה ותוכחותיו גם שהם כבר במכתב ולכן מה יתאונן אדם לאמר יהיה גבר על חטאיו על ידי נביא אין זה כי אם רוע לב ותואנת היצה"ר כמדובר:

(ה) ושמא תאמר הלא בגבואת מרע"ה מצא גדול החכמה מקום לטעות כמאמר התורה ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ואולי אם היה לו איזה נביא ידבר בו היה מעמידו על האמת ומבאר לו הכונה באר היטב כי לא להתיר את גדול בחכמה בא האלהים ואיכה תאמר שלא יתאונן אדם חי על העדר בימיו נביא להורות חטאים בדרך על כן הנני מעיר לך אוזן בל יעלה על רוחך כדבר הרע הזה שנתנה תורה מקום לטעות חלילה כי הנה כל אמרת אלוה צריפה ונקיה מכל סיג וחלאה ומקום לטעות והוא כי לא נאמר פן יסור רק ולא יסור כמפורש למעלה ואשר שגיתי אני לא היה רק כל כי חסיתי בצל חכמתי וע"כ לא הגינו עלי מן השמים בל תצא תקלה מתחת ידי כי מגן הוא האלוה יתב' הנז' לחוסים בו ולא לחוסים בחכמתם כמפורש בדרך הקודם פסוק זה ושאחריו:

(א) עוד אפשר הוא ויכוח עיון ומעשה איזה מב' אלה טוב לפני האלהים אם הלמוד גדול או מעשה גדול להשגת האושר וישא משלו כאלו בעל העיון מהלל עיונו ונגד פניו בעל מעשים משולל חכמה ומשיב אמריו לו לאמר כי טוב טוב המעשה שמבלי יגיעת הלמוד ישיג כונת הבורא מבעל העיון ובלתי מעותד לשגות כמוהו והוא דברי אגור בן הוא שלמה בעל העיון שאגר בינה ויהיו דבריו יקה המשא כלומר למוד גדול כי הלא בין שהוא הבינה יקה וינעל במדרגת המשא בערך מדרגת החכמה כי חכם עדיף מנביא כמז"ל על ונביא לבב חכמה מי נתלה במי הקטן נתלה בגדול הנה כי למוד גדול כי הלא לא נאמר כן על בעל מעשה שעדיף מנביא והנה לעומתו גבר על חטאיו בעל מעשים משולל למוד וישיב אמריו עליו וזהו נאם הגבר לאיתיאל הוא המלך שלמה הנקרא לאיתיאל לאיתיאל ואוכל לרמוז לו עמן מז"ל למה נקרא לאיתיאל ואוכל לאיתיאל שכתוב בתורה לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ואוכל אני ארבה ולא אסור והנה נאם הגבר בעל מעשים הוא גבר על חטאיו לאיש אשר שמות אלה לו הרומזים שגגתו ברוח מבינתו:

(ב) הלא הוא כי בער אנכי מאיש בלתי מוכן לעיון ולא בינת אדם לי שלא למדני אדם דרך להבין:

(ג) וגם אפילו לא למדתי חכמה וכ"ש בינה ובכל העדר זה הנה לא יבצר ממני כי ודעת קדושים הוא אלהים קדושים אדע באמת בלי שגיאה כלומר ואתה ברוב עיונך לא ידעת דעת קדושים ועלה כל רוחך היה דעת קדושים באומר ולא יסור כו' להתיר לבעל חכמה רבה להרבות נשים כי נכון לבו בטוח מלסור וטעית בכונתו יתברך ואמ בתומי דעת ק.דושים ידעתי ולא נטיתי ומה בצע בעיונך המביאך לשנות מאמרי דעת וטוב טוב המעשה בשלילת מעמקי בינה ולמוד ואם כן אמור מעתה כי מעשה גדול מהלמוד:

(ד) על כן משיב שלמה ואומר מי עלה שמים וכו' הם כל הגדולות שהשיג משה ככל הכתוב בדרך הקודם ואמור מעתה מי מקדושים אשר בארץ במעשה עשה כאחת מהן מה שמו ומה שם בנו כלומר אם לא נודע לך שם עושה כאלה אולי ידעת שם בנו והוא"ו תשמש במקום או כדרכה פעמים אין מספר כי תדע כלומר כי דבר זה גם כי בער אתה מאיש תוכל לדעת מה שמו אך בהעדר ממך ידיעה זו כי לא ידעת ולא שמעת הוי אומר כי ודאי לא היה איש יעשה כמעשיו ואם כן אמור מעתה כי למוד גדול כי אם השגתו כל זה היה על בחינת המעשה הלא רבו בעלי מעשה וגם שיהיו מעשיו גדולים משל כלם הלא לפי ערכם יוכל עשות גדול מהזולת אחד מכל אלה אך הלא אמרתי לך מי על כל אחד מהם לומר שגם אחד מכל אלה לא עשה זולתו לכן הוי אומר שלא השיגה ידו לעשות כל אלה אם לא מפאת זכות תורתו כי לא היה איש כמוהו שלם בה כי הוא למד מפי הגבורה ואינו דומה ללמד מילוד אשה ועל כן לא היה איש יעשה כאחד ממעשיו ועל בחינה זו אין ערוך אליו אפילו בפחות ויתר לעשות כקצת מעשיו כי גם טרם הנתן התורה זכה וייטיב לו בעבורה ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים שעמרם היה ראש ישיבה במצרים ודבק משה בה וגם אמרו שעל היותו מעותד לתורה נתמלא הבית אורה בהולדו כי תורה אור ואם כן אמור מעתה כי למוד גדול ממעשה:

(ה) ואתה הקשיתני שאתה דעת קדושים ידעת ואני שגיתי לא תתן הדופי במציאות הלמוד חלילה כי דע אפוא כי כל אמרת אלוה צרופה בלתי נותנת מקום לטעות חלילה לבעל גמרא אלא שהוא יתברך מגן מלהביא שגיאה לחוסים בו יתברך אך אני מדה אחרת היתה לי שהטעיתני ולא מציאות הגמרא כי שמתי שכלי כסלי:

(ו) אך אתה גם שתרבה בינה אל תירא מלשגות והוא במה שאל תוסף על דבריו כלומר שאם תתבונן להבין פירוש הדבר לא תטעה כי אין בו פירוש זולתי ששוה לכל נפש החכם יהיה מכל האדם או סכל יצו עליו לא יסור כו' שאם לא כן היל"ל פן יסור שהיה כדבר אפשריי ובחיריי אך באומרו ולא יסור החליט הגזרה לומר אם לא ירבה לא יסור הא אם ירבה ודאי יסור כל איש שיהיה באופן שאם באת לומר אני ארבה ולא אסור מוסיף על דבריו תקרא ולא מפרש כוונתם פן יוכיח בך כו' כלומר מי יוכיח שהוא תוספת ולא פירוש מלת פן מדלא קאמר פן יסור ואמר ולא יסור כמדובר וזהו פן יוכיח בך ובזה תמצא בדאי ונכזבת כאמור בדרך הראשון:

(א) או יבא ללמד דעת את כל איש חכם בל יכניס עצמו לעמוד על אמיתת מציאותו יתברך ויתר עיקרים המסתעפים על פי חקירותיו לפי שכלו וחכמתו אשר למד או כענין המעמיקים ליכנס לפרדס בבת אחת או ליכנס בהיכלות החיצונים להבין מתוכן היכלי מלך הקדוש יתברך כי גם זה לעומת זה עשה האלהים רק יאחז צדיק דרך ה' ואמונתו על פי התורה אשר שם משה לפני בני ישראל אשר עין בעין ניתנה לאבותינו מאתו יתברך ובה נזכה ונחיה לפניו יתברך ולא יבקש חשבונות רבים ויאבד כאשר קרה לגדולי עולם כי הנה אפילו בחכמים אשר בכנסו לפרדס לא יצא בשלום רק ר"ע לבדו ולפי הנראה מספר הזוהר ומסחרי תורה במקומות מחולקים כי קרוב למקרה האחרונים קרה לראשונים והם אדם נח נדב ואביהוא אברהם ויצחק כי אדם שהיה איכותו עד השמים ובטח בשכלו לעמוד על מציאותו יתברך לפי השגתו שנכנס לפרדס וקצץ בנטיעות והפריד אלוף ח"ו ועל כן הורידוהו מגדולתו כמשמים ארץ ונח רצה לעלות מתוך היכלי החיצונים וישאר שם ונאחז בהם וזהו וישת מן היין וישכר כו' שאחז ביין המשכר ההוא ועל כן נפגע ונדב ואביהוא הציצו ומתו וכמעט הגשימו ח"ו וזהו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ועל כן מתו אלא שהוא יתב' האריך להם ליקדש בם בהקמת המשכן אך אברהם אבינו נכנס בשלום בחקירותיו ויצא בשלום כמז"ל בסתרי תורה פ' ויצא דכתיב וירד אברם מצרימה ויצא בשלום דכתיב ויעל אברם ממצרים וכן ביצחק אמרו שנכנס בשלום דכתיב וילך יצחק אל אבימלך כו' ויצא בשלום דכתיב ויעל משם יצחק ועל כן מי זה האיש יבטח בעצמו יכנס בשלום ויצא בשלום כאברהם ויצחק ולא יקרנו כזולתם על כן כראות שלמה אשר קרה לו בחקירה קלה והיא על פי התורה באומרו תחת מה אסר הוא יתברך ריבוי הנשים לבל יסור איש לבבו אני ארבה ולא אסור כי בחכמתי אבטח אז נתן אל לבו לדון ק"ו על הבוטחם בחכמתם לעמוד על עיקרי הדת והאמונה אומר בלבו אם על בטחי בחכמתי הגדולה על דבר בלתי עמוק הצר לי מה יעשו זולתי המעמיקים לחקור לפי חכמתם הקצרה בכבשי דרחמנא על כן נשא משלו ויאמר דברי אגור שאגר בינה על כל בני אדם חכמתו לא עמדה לו והקיא המשא כמפורש בדרך הראשון כלומר ומה יעשו המתחכמים במעמקים זולתי כי הלא נאם הגבר זולתי אשר גברה חכמתו בעיניו ליכנס בחקירות הנה מרגלא בפומיה הוא לאיתיאל וכו' לומר למה שאתי אל וכח בשכלי ולאתי כח ואל בחכמה ותבונה אשר למדתי על כן ואוכל מעצמי לסמוך על רוח מבינתי:

(ב) כי לו הונח כי בער אנכי בטבע שכלי מנח שנכנס בחקירות כי חכם היה ומה גם לאומר שראה כל תכונת השמים וכסיליהם כאשר נפתחו השמים במבול ועל פיו נתיסדה חכמת התכונה כי זה היה לו מבוא ליכנס בחקירות וזהו מאיש כמאמרם ז"ל במדרש כי בער אנני מאיש זה נח כד"א נח איש צדיק כו' ולא בינת אדם לי זה אדם וכו' אלא שדורשים אותו בענין אחר ולפי דרכנו יאמר גם לו הונח שלא בינת אדם הראשון לי לחקור ולדרוש כי שכל רחב היה לו כי יציר כפיו יתברך היה:

(ג) האם ולא למדתי חכמה כמתמיה ועל פי חכמתי אחקור כאברהם שחקר על פי חכמתו שלמד משם ועבר כמאמרם ז"ל ולא אירע לאחוז במה שחוץ לקדושה כי הלא ודעת קדושים כבר אדע שמלאתי כרסי תחלה מהתורה קדושה ולא תשגה בין קדושים לזולתם:

(ד) על כן באו דברי אגור לאמר מי עלה כו' לומר השמר פן ואל תעשה כדבר הזה כי הלא הרבה עשו כן ולא הצליחו רק איש לעברו פנו וטעו מי עלה שמים הוא אדם שעד השמים היה כבודו ואיכותו ואחר כך הורד גאונו וזהו וירד בפת"ח הרי"ש שמורה שהורידוהו מגדולתו ונטרד כי קצץ חלילה כמאמרם ז"ל והוצרך להפליג בתשובה לתקן עותתו ומי שלא הפסיד כמוהו לפחות אסף רוח בחפניו הוא נח שלא זכה לעלות לאחוז ביש ואיכות קדושה רק ברוח הוא בחיצוניות וישת מן היין המשכר ההוא ולא ביין המשמח ועל כן וישכר וכו' ונפגע ומי קרה לו שכמעט הגשים וצרר מים בשמלה אשר לא תכיל המים כנדב ואביהוא שהציצו והלבישו מים הזכים ודקים בהתלבשות הנמשל לשמלה ועל כן מתו לכפרת עון וגם שתראה מי הקים כל אפסי ארץ בחקירותיו הוא אברהם שאלמלא הוא הארץ היתה תהו ובהו כי על הי' דורות שקדמוהו היתה הארץ נופלת ונאבדת ובא הוא והקימה וכן יצחק כאשר כתבנו מרבותינו ז"ל בסתרי תורה שגם הוא נכנס ויצא בשלום אל תבטח גם אתה כמוהו תעלה כי לא כל אדם זוכה לכך כי הלא ראה מה שמו וטבעו בעולם ומה שם בנו הנזכר כי תדע זה ודאי כי מפורסם הוא כי שניהם בנסיון גדול עמדו כאחד ומי אתה הר הגדול תבטח בזכותך יהי אלהים עמך ויכלת עמוד האם רב זכותך כאברהם ויצחק:

(ה) לכן בני שמע בקולי אל תבא בחקירות לצרף בם אמרות טהורות תורתנו כי הלא כל אחרת אלוה צרופה מצד עצמה ומה לך מופת וחקירה חותכת מאשר תראה בחוש והוא כי הלא מגן הוא לחוסים בו יתברך כי מי הציל את יעקב מעשו לולי ה' אשר חסה בו ומי הציל את משה מחרב פרעה בל יחתך צוארו אם לא ה' יתברך לעד וההיקש בזולתם כי אין מספר ומה לך מופת על אמתתו יתברך ודברותיו יותר מזה כי תראה שומרי מצותיו החוסים בו יתברך שהוא להם למגן על דרך מאמר הכתוב שיאמרו כל הגוים על ישראל רק עם חכם כו' ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים וכו' ממה שיראו אשר לו אלהים קרובים בכל קראנו אליו הנה נתתי לפניך מופת גדול אשר בעיניך תביט כי אמרות ה' טהורות:

(ו) עוד לך ראיה למען תדע כי כל אמרת אלוה צרופה עליה אין להוסיף ולא לגרוע אפילו כמלא נימא בלי מעמקי חקירות והוא אשר אנכי מצוך אל תוסף על דבריו להתחכם יותר כאשר עשיתי אני פן יוכיח בך כאשר הוכיח בי ונכזבת בעולה על רוחך כי זה הוראה על היות אמרת אלוה צרופה ואין להטות ממנה אנה ואנה כחוט השערה. או יאמר אחד אשר העמדתיך על האמת והזהרתיך אל תעמיק בחקירות לסמוך בהן כו' הלא כל אמרת אלוה צרופה מעצמה הנני מוסיף להזהירך שאפילו אל תוסף כו' כאשר עשיתי באומרו אני ארבה כו' רק סמוך על מאמריו בלי השקפה אל בחינות טעמים:

ז

ראוי לשום לב באומרו בטרם אמות מה בצע אם תנתן שאלתו בטרם ימות סמוך למיתתו אם עשה רעה ברוב ימיו שקדמו ועוד החלו בשוא ודבר כזב וצאתו בריש ועושר ועוד מה ענין השוא ודבר כזב: אמנם הנה באחד משני דברים מנסה הוא יתברך את האדם או בעושר אם יבעט או בעוני אם יקון ועל שניהם חלה פני אל יצילנו ואמר כי צרה המתרגשת בעושר גדולה מאשר בעונו כי בעיטת גאות העושר מביא עד יכפור בעיקר והעוני עד עבור עליו בשני לאוין ואמר שתים שאלתי מאתך וטרם גלות שאלתי יחסת כל אחד אל החורבה היוצאת ממנה והוא שוא וכו' כאשר יפרשם ואמר אל תמנע ממני בטרם אמות למה שהרשע בחייו קרוי מת אמר הנני על ידי הרבות נשים קרוב אל המות כי החל בי דבר שנאמר עלי ויעש הרע כו' ואקרב אל הקרא מת בחיי חלילה:

ח

על כן הסר מעלי ב' הדברים האלה בטרם אמות לגמרי על ידי הצטרף א' מאלה אל הקודמת ואמות בחיי או פן על ידי אחד מאלה עצמו אמות בחיי בעון הנמשך מאחת מהנה ופירש ואמר במה יתרחקו שוא ודבר כזב ממני במה שריש ועושר כו':

ט

והגדולה מהן היא צרת העושר והוא כי אם אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' כי זה אמור דבר כזב חלילה להכחיש ולומר מי ה' כי איננו ח"ו כמאמר פרעה ואין בעולם כזב עצמיי כזה ואם אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי לישבע בשמו לשוא והוא עון פלילי ועל הנמשך מהעושר קרא דבר כזב ועל הנמשך מהריש קרא שוא על דבר השבועת שוא ולהיות שמן התורה כופר בכל פטור משבועה ואין ספק כי לא על מודה מקצת ידבר מה שאומר פן אורש ואודה במקצת ואתחייב שבועה ואעבורה כי מי יכריחך להודות שאינו חייב לומר בכוליה בעי דנכפריה אלא שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו אך הגנב מעיז ומעיז כי לא קבל מידו ואיך יאמר ותפשתי שם אלהי אך יאמר בשום שכל והבין לשון אומרו ותפשתי ולא אמר ואשבע לשקר והוא כי דרך הגנבים להסתלק מהתובע המביישו קל מהרה קופץ ונשבע מעצמו ולא ייחל עד יחייבוהו בדין וזה אמר ותפשתי שם אלהי כי מעצמי אתפשנו טרם יורה הדיין לחיוב או לפטור והורה כי גדול נסיון העושר מנסיון העוני כי לא יתעתד עני בעניו לעקור את הכל חלילה כעשיר בעשרו:

י

הנה כתובים אלה אומרים דורשנו שלא על עבד איש מקנת כסף יצוה שלא ילשינוהו כי אם אשר לא טוב עשה טוב להלשינו ומה לנו מקללתו וגם מה ענין האשמה אחר הקללה וכן מה ענין הדורות הכתובים ובנות העלוקה והבלתי שבעים ועין תלעג כו': אמנם בא שלמה ללמד דעת את ראש הדור ומנהיגו והוא כי אחרי הודיע אלהים כי אשמת הדור בראש המנהיג אשר לא ידריך ולא ימחה והלא יקרה ישים ראש הדור את עצמו תחת משא הנהגת הדור בכל מאמצי כח אך שומע אין לו ויקוצו בתוכחתו והנה בראותו כי כן הלא ייעצוהו כליותיו א' משתים יעשה לו או ימסור דינו לשמים להלשין את דורו לאדונם שבשמים לאמר עברו בריתך בית ישראל ואין בי כח להציל ולמחות כי לא ישמעו לקולי ושחתי דברי הנעימים או יפנה לדרך אחרת לפרוש ולהכבד ושבת בביתו ולבלתי הטפל בהם והבט אל מעוריהם אמר שלמה כי אין א' משתי הדרכים האלה דרך ישרה שיבור לו המנהיג על הא' החל ואמר אל תלשן עבד הוא האיש הישראלי עבד לה' כד"א כי לי בני ישראל עבדים. או את הדור אל אדוניו יתברך לאמר כי רע הוא. פן יקללך כי יכעוס עליך ויקל בכבודך מכעס מסירת הדין ואשמת אתה כי הבאת עליו חטאה גדולה לקלל מוכיחו במה שמסרת עליו דין כי הוא עון פלילי:

יא

ולא עוד אלא שאחרי שהתפקרו לקלל את אבי הדור המיסר אותם כאב את בן ימשך שיקוצו גם על החכמים המלמדים להם תורה המתיחסים לאם כד"א שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך הנה כי קרא למייסר אב ולמלמד תורה אם למה שהוא מניק אותם מדדי בינתו ובזה יקרם מאמר הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה בתתו טעם על המלעיג על דברי חכמים או מבזה רבותיו למ ננעלים ממנו דרכי התשובה מפני שלא ילך אליהם ללמוד האיסור וההיתר ותשובת כל דבר רע ותיקונו ויעלה על רוחו כי צדיק וישר הוא ולא יסיר חלאתו ממנו וישאר בשרצי עונותיו תמיד בידו וזה מאמר שלמה אל תלשן כו' פן יקללך ואשמת כמפורש עוד תהיה סבה כי דור אביו יקלל כאשר הסיבות שיקללך והלא יאבד כי אח"כ אצ"ל שימאס את המוכיח שהוא כגדר אב כי אם גם את המלמד תורה לאט לו שהוא כאמו מניק דדי בינתו לא יברך:

יב

ובזה יהיה דור טהור בעיניו שאחר שאל חכמים לא ילך לא ידע דברי עונות ויחשוב כי כשר הוא כענין שכתב הרמב"ם ז"ל ועל ידי כן ומצואתו וחלאת רשעתו לא רוחץ:

יג

וגם הדרך השני שהוא לפרוש מלהוכיח ולהרים עצמך מתוך העדה לא טובה העצה כי הלא יהיו כמשולחים ונעזבים ואיש את רעהו חיים יבלעו וזהו דור מה רמו עיניו שהרומו מעליהם עיניהם הם ראשי הדור ומנהיגיהם הנקראים עיני הדור כד"א ואם מעיני העדה וכו' שהם הרואים איזו הדרך הישרה והבלתי ישרה לבחור להם בטובה כעיני האדם לאדם שהם השופטים ומישירים אותם אז ועפעפיו הם הנגדיים אליהם אשר פני שופטיה יכסו כעפעפים בהתנשאם שיאריכו ויכסו העינים הנה הרשעים ההם בראותם שפירשו הדיינים והותר הרסן אז ינשאו הם ויתפקרו:

יד

ואיש את רעהו חיים יבלעו ויהיה הדור דור חרבות שניו וכו' הגדולים שבהם הנמשלים לשינים בערך המלתעות הקטנים מהם והקטנים הנמשלים למלתעות אלו יהיו כחרבות ואלה כמאכלות לאכול עניים מארץ ואביונים מאדם כי אין אומר השב כי הרומו שופטים מהם:

טו

ואם יאמר ראש הדור הגידה לי שאהבה נפשי איכה אראה כי הלא מנעתני מהלשין הדור לאדונם שבשמים ולמסור דין על הבלתי מקבלים וגם מלפרוש ומה אעשה אם לא תשמעו בקולי לז"א לעלוקה שתי בנות כו' והוא כי רז"ל למדונו כי עלוקה היא כח גיהנם הבולע כעלוקה את הדם וא"כ אחשוב יאמר שתי בנות על שאול ועל אבדון כי לשתי אלה יתחלק זה למטה מזה ותמיד תובעים מאתו יתברך הב הב את המעקשים אורחותם כלומר וא"כ אפוא אל תנח ידך מהוכיח במישור ואשר לא יועיל מוסרך למו הנה לעלוקה שתי בנות והם ישאו חלקם ואם רע בעיניך יהיה הכל בהקפה עד אחרי מותם וטוב היה יהיו להם יסורין מעתה למען יהיו לך מעיר לעזור למען ישמעו ולמען ילמדו דברי מוסרך למו באמור להם שמעו נא דברי בראותם כי גם משמים יוכיחו דע אפוא כי גם פה שלח ישלח הוא יתברך עליהם את שלשת שפטיו הרעים על עוברי תורתו כי שלש המה לא תשבענה:

טז

והם א' שאול שהוא שאול האמור כדעת כל המפרשים על הקבר שלא ישבע מפגרים וענין הכתיב כי שלשה שפטים הם הוים תמיד לא יעדרו במציאות במין האנושי א' המות וכמה וכמה ימותו אנשים בבחרותם או ח"ו צאצאיהם לעיניהם. שנית ועוצר רחם כי כמה יהיו חשוכי בנים. שלישית ארץ לא שבעה מים לתת יבולה כי כמה עצירות גשמים יבאו בעולם לייסר את יושביה כמז"ל למה המים הם מלמעלה אלא כדי שיהיו עיני האדם תלויים למרום וישובו עדיו יתברך הנה ע"י שלש אלה יעזרך ה' מלמעלה ויהיו הכנה שישמעו לקולך בהוכיחך אותם ואם לא ישמעו על שלש אלה אז בצאתם מן העולם תבא עליהם העלוקה הנז' היא הרביעית אשר לא אמרה הון וזהו ואש שהוא אש גיהנם לא אמרה הון לי ואין לי חפץ ביותר מאשר אתי:

יז

ושמא תאמר הלא השפטים האלה יסכונו לרוב העם וישמעו לקולי ביסרי אותם אך מה אעשה על קצת הנמצאים שילעיגו לי כי לא יעדרו פריצים המתפרצים לקרוץ בעיניהם על המוכיח בשער אל תשית לבך על הדבר הזה כי הנה עין תלעג לאב הוא אבי הדור המוכיח בשער כאב את בן ואשר תבוז ליקהת אם היא התורה הנקראת אמנו כד"א תורת אמך והבוזה אותה ח"ו באמור הלא פרוזטוגמא ישנה היא וזהו ליקהת אם הנני מבשרך שהאיש ההוא לא יזכה לקבורה כי אם יהיה חלל באדמה וינקרו עינו עורבי נחל אשר דרכם למאוס את בניהם הקטנים כי תחת הלעיגו את האב יעשה משפטו ע"י אשר מאס בו האב ותחת אשר בזה ליקהת אם באמרו כי זקנה אמו יאכלוה בני נשר אשר בהזקינם יחדשו נעוריהם תחת אשר בזה מה שבהזקינה היא חדשה באמת:

(י) או אפשר שכנגד ד' דורות דבר שלמה אשר יגעלו בתוכחת כל א' מבחינה מוחלפת מזולתו יש דור שאת אביו הוא הראש המוכיח ומייסר אותם יקלל ואת רבותיו המלמדים אותם לא יברכו דור קץ בתוכחת ויבזו מלמדי התורה ב' שיקוץ במוכיח להיותו טהור בעיניו ושרץ חטאתם בידיהם ואשר טהור בעיניו איך ישמע לאומר אליו עוד טומאתך בך ג' שיתגאו ומה גם גדולים לאמר מי יערב אל לבו להוכיח וליסרה אותנו והלא גדולי הערך אנחנו ד' על שהתפקרו לעשות הרע לגזול ולחמוס בפרהסיא ומי יוכל להם כי יעיזו פנים כדרכם ועלילותם ועל כל א' מאלה בא הכתוב ליעץ את אבי הדור המוכיח ולאמר לו אל תלשן עבד הוא כללות הדור שהוא באמת עבד ה' אל תלשינהו אל אדוניו הוא האלהים ינקם ממנו פן יקללך ואשמת כי תהיה סבה יחטאו גם לך ותענש על הכשילך אותם שיקלו בכבוד רבם וגדולם:

(יא) ואיית מה אעשה אם לא יחפצו לקבל תוכחתי שאם אייסר אותם ואוכיחם בדברים קשים כאב את בן אין צריך לומר שלא יקבלו כי אם גם יקללו וזהו דור אביו יקלל ואם אדריכם לאט לי כאם הילד אל בנה הלא הוא דור שאת אמו לא יברך:

(יב) או יהיה דור שלא יקבל למה שהוא דור טהור בעיניו ויתגאו לאמר כי טהורים וצדיקים המה כי לא חטאו ולא יצטרכו לתוכחות עם היות שנתלכלך בחטא ומצואתו לא רוחץ או שהם טובלים ושרץ בידם:

(יג) או יהיה דור שלא יקבל מגאוה וגודל לבב באמרם מי זה האיש יוכל להוכיחנו שהוא דור מה רמו עיניו הם הראשים עיני העדה רמים ונשאים מלקבל וגם עפעפי הדור הם כל הנטפלים וסמוכים סביבות העינים שהם הגדולים כלם ינשאו גם המה לבלתי קבל תוכחת:

(יד) או יהיה דור שלא יקבלו על כי התפקרו לעשות הרע בפרהסיא אף גם לעניי ארץ לאכול אותם ולאביונים מאדם ואם כן אפוא למה תאמר שלא אלשינם אליו יתברך ואומר אליו ירא ה' וישפוט וינקם מהם:

(טו) כי הלא דע לך כי לעלוקה שתי בנות הב כו' והוא כי הנה מרז"ל יראה שעל גיהנם ידבר ויהיה הענין כי שתי כחות טומאה יהיו שם נמשכים מגזע נקרא עלוקה והמה כבנות אליה והן אומרות תמיד הב הב את הבלתי כשרים ונדונים בגיהנם ומלמדים קטיגוריא על בני אדם ואם כי די לבני דורך יהיו שתי בנות תובעים אותם לידון ולא שתהיה גם אתה כאחד מהן מלשין אל אדונם ינקם מהם ולא עוד כי הנה שלש הנה לא תשבענה כו' לומר הנה הוא יתברך דן את עולמו בהווה באתד משלשה שבטים ואף על פי כן הרביעית והיא גיהנם לא תנוח מלתבוע ולומר הב הב כי שלש הנה לא תשבענה בעולם:

(טז) אחד שאול והוא שבכל דור לא יבצר ימותו אנשים בבחרותם ח"ו כי יהיה וזה לא יחסר בעולם ליסרם וזהו אומרו שאול וכו' כמדובר בקודם שלא תשבענה מלדון בהם כי אם אדרבה לא אמרה הון ותמיד השתי בנות תובעות הב הב כלומר ולכן אתה ראש הדור אל תמנע מלהוכיח ולא תמסור דין לעשות כמעשה הב' בנות מהעלוקה האומרות הב הב ולא אמרה הון על שלשת שפטים רעים אשר בדור ולא תהיה גם אתה כהן. וחזר ואמר לא שבעה מים ולא סמך על לא תשבענה האמור ויאמר ארץ ממים אך הוא שהיה נראה שעם שימטיר הרבה לא תשבע מים והוא הפך המכווו שהוא שלא ישביעה מים כי אם תהיה צמאה לבלתי תת יבולה וענין לא תשבעה הוא שלא תשבענה שלשת השפטים האלה מלהיות בעולם ואעפ"כ ואש גיהנם לא אמרה הון:

(יז) ושמא תאמר ומה אעשה ולמה לא אמסור דין פן יקללוני והלא הם עוברים פסוק שמע בני מוסר אביך הוא תורת אביו שבשמים ואל תטוש תורת אמך היא תורה שבע"פ שיונקים אותה מדדי ראשי הדור מה שקבלו פה אל פה ממרע"ה לז"א אל תחוש כי עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם המדריכו ומלמדו תורה שהדור הוא יונק שדיו כילד מאמו והוא בוזה כי זקנה אמו לא ימלט מלקבל עונשו ויקרוה כמפורש בקודם:

(טז) עוד אפשר שכנגד מאי דסליק מניה הוא דור חרבות שניו הם הגדולים ומאפלות מתלעותיו שהם הקטנים לכן יהיה להם שאול לגדולם שימותו אנשים ועוצר רחם לבל יולידו מתלעות כראשונים שלא יוכיחום ויהיו כהם וכנגד דור מה רמו עיניו ונתגאו למעלה גם מגבוה לא תרד להם מטר והארץ לא שבעה מים וכנגד דור שמצואתו לא רוחץ יעבירוהו באש גיהנם עד ירחץ שם ויטהר וזהו ואש לא אמרה הון:

(יז) וכנגד דור אביו יקלל אמר כי אין צריך לומר אשר יעשה כן בפה כי אם גם אף עין תלעג וכו' יקרוה:

(י) או אפשר נבא שלמה ברוח קדשו ענין הד' גליות אשר מאז התעתדו לבא על ישראל ולימדנו דעת נדע ונשכיל כי אין המלך המצר לישראל בכל אחד מהגליות הוא הפועל הצרה באמת כי הן בעונותינו נמכר לו והם הפועלים ולא הוא כי אין המלך או הגוי ההוא רק ככלי וגרזן והעונות הם החוצבים בו ועל כן עבד קראו הוא יתברך לנבוכדנאצר כי עבודתו יתברך פעל ועשה כהצרו אותנו ועל כן בבוא על ארדד מד' דורות אחד מהגליות הד' אם אל על יקראוהו ויצעיקו אל ה' נאמר ימינך ה' תרעץ אויב כי בא ויצר את בניך הלא יקצוף על קולם באמור המבלעדי ה' בא עליכם הלא בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם והביטו אל אשר העמקתם צרה ולא שבתם עדי ולא הטהרתם ומה לכם לצעוק אל המלך הקדוש ולא עם בינות אתם כי עונותיכם הטו אלה וזהו אל תלשן עבד כנבוכדנאצר או אחד מיתר ד' מלכים הצרים את ישראל בד' הגליות אל אדוניו יתברך המשלחו אותו לאמר תהי נא ידך ברשע המכתיר את הצדיק פן יקללך אדוניו יתברך באמור הלא הרשעת ולא שבת אלי עד כה ואיך מצח היה לך לצעוק אל המלך הקדוש אשר חטאת לו מאנת הכלם ועל כן יקצוף על קולך ויקללך ח"ו וגם ואשמת כי חשבת כזאת על ה' שמבלעדיו הרים את ידו ואת רגלו איש צר ואויב:

(יא) כי הלא אין לך דור בכל ד' הגליות שלא יהיה לו עון מסויים הראשון הוא דור שבא נבוכדנאצר על ישראל הנה הוא דור אביו יקלל הוא אבי הדור ירמיה ע"ה שהיו מקללים ומחרפים אותו בהתנבא בשם ה' ועם כל זה ויתר להם הוא יתברך עד מאסם את תורתו יתברך והתבטלם ממנה כנודע כי ויתר הקב"ה על ג"ע ועל ש"ד ועל ע"ז ולא ויתר על ביטול תורה וזהו ואת אמו היא התורה לא יברך כי בטלו למודה וברכתה:

(יב) ועל דור גלות הב' הוא בימי המן ואחשורוש אמר דור טהור בעיניו שהיו חושבים כי טהורים המה מעונות ראשונים כי עון הצלם לפנים היה אך עדיין לא הטהרו בעצם והיו ראויים לצער והסתר פנים כמאמר רשב"י הם לא עשו אלא לפנים כך הקב"ה וכו' שנית כי הלא ומצואתו היא סעודת אחשורוש שהיתה זבחי מתים הנקראת קיא צואה לא רוחץ כמאמר מדרש חזית שעל שנהנו מהסעודה נחתמה אגרת כליה ח"ו לא רוחץ:

(יג) ועל דור של גלות יון אמר דור מה רמו עיניו כי לא נמצא לדור ההוא רק גסות הרוח שהיה להם ומה גם לגדוליהם אשר הם עיני העדה וע"כ הכניעם ה' תחת יון ועפעפיו הם כל אשר סביבות הגדולים הנקראים עיניו ינשאו ויתגאו גם הם ע"כ באה עליהם הצרה ההיא או על שרמו עיניו של הדור מהביט אל מעוריהם ולמחות על כן ועפעפיו הם הגוים אשר סביבותיהם של העינים הם יון אשר היו אז סביבותם כי נתפשטו עדיהם ינשאו וכסו את העינים תחת אשר רמו מהביט אל עמל:

(יד) ועל דור הגלות הד' בחרבן הב' אמר דור חרבות שניו הם גבורי המלחמה הנקראים שינים כמאמר המדרש על שניך כעדר העזים שהם גבורי המלחמה אשר צבאו על מדין והיו חרבות כי היו אז בריונים פריצים ההורגים בכהני ה' וחסידיו וגם קטניהם כיוצא בהם וזה ומאכלות מתלעותיו לאכול עניים מארץ שהיו גוזלים עורם מעל עם בני ישראל כמפורש היטב בספר יוסף בן גוריון וכנראה ממסכת גטין ואם כן אפוא שכל דור מארבעתם חטא ואשם אל תלשן עבד וכו' כי אתה עשית:

(טו) ואל תקוץ באמור מי יתן מותנו או יסורינו ביד ה' ולא ביד המלכיות. כי הלא לטובתך היה כי הלא לעלוקה היא גיהנם שתי בנות כעלוקה הזאת שיש לה שתי פיות בשתי קצותיה כן יש שאול עתה ויש גיהנם לעתיד הוא אבדון שאשו לא תכבה והענין כי אברהם אבינו מכרנו ביד הגליות הם אימה חשכה גדולה נופלת עליו כדי להצילנו מגיהנם הוא תנור עשן ולפיד אש והנה אין ספק כי לא מגיהנם ההווה כעת הצילנו כי אין נקי אך הוא מאשר לעתיד וזה מז"ל בבראשית רבה פרשת וירא לעתיד לבא אברהם יושב בפתח גיהגם וכו' וזה תהיה כונת הכתוב באמרו והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים מה עניו התנור והאש ובתנור לא הוזכר אש אך הקדוש ברוך הוא הראה לו ד' גליות והם אימה חשכה גדולה נופלת עליו ולעומתם תנור עשן הוא הגיהנם ההוה וזהו והנה תנור כלומר מוכן מעתה וההוה אך הוא עשן ואינו חזק בעצם כעתיד אמנם יש שני והוא העתיד שהוא לפיד אש שעליו נאמר ואשם לא תכבה ועתה על ידי הד' גליות אותו הלפיד אש לא יעבור בו הצפור שלא נגזר באמרו לא בתר רק הנבתרים הם האומות כמ"ש ז"ל שאמר הקב"ה לאברהם אל תחוש לומר אולי יתמו בניך בגליות כי הלא העגלה משולשת ועז כו' שהם המלכיות יגזרו ויבתרו אך הצפור שהם ישראל לא בתר ובזה יאמר והנה תנור עשן בהוה וזה כולל יהיה אך ולפיד אש הוא העצום העתיד אשר עבר האש הזה בין הגזרים האלה ולא בצפור כי על ידי הגליות ינצלו ישראל ממנו וזה אמר לעלוקה וכו' לומר מה שנמסרו ביד הממלכות הוא כי הנה לעלוקה שתי בנות וכל אחת אומרת הב וזהו הב הב נגד שתיהן ושמא תאמר המבלי אין שפטים זולתם מכרנו ביד אדונים קשה על כן אמר ראה והביטה כי זה וזה צריך כי הלא שלש הנה לא תשבענה:

(טז) והן שאול הוא הגיהנם ההוה כעת הנקרא תנור עשן וגם עוצר רחם כי כמה יצאו מעולמם חשוכי בנים וכמה עצירות גשמים שארץ לא שבעה מים ועם כל זה ואש שאשה לא תכבה היא הבת השנית של העלוקה היא הקיצונה אשר לעתיד הנקרא לפיד אש לא אמרה הון כי אין קצה על כן ברחמים גדולים מכרנו בוראנו מיד המלכיות להעלותנו מבור הסירה הגדול ההוא:

(יז) ואל תקוץ על המלכיות ההר וגוייהם באמור כי הן לו עשו לנקום נקמת ה' על אשר חטאנו החרשתי אך ברצח בעצמותי בהטיחם דברים ואומרים אלי כל היום איה אלהיך ומה גם למה שאמרו ז"ל על פסוק ישנו עם אחד וכו' שהיו אומרים אלהיהן של אלו שעשה גבורות במצרים כבר הוא זקן ומה גם בגלות הפרסיים כי יבזו אל אשר כביכול זקנה אמנו ונשתהתה שכינה עמנו עד אורך הרביעי בגלותנו ולא נושענו כי הנה המאמין לא יחיש כי דע אפוא כי עין תלעג לאב בשלשת הראשונים ותבוז ליקהת אם באחרון הנה הם יקחו חלקם שיקרוה עורבי נחל שפגריהם יושלכו מאכל לעוף השמים כאשר קרה לכשדים והמן ויון ועל העמלקים ויאכלוה בני נשר כי יום נקם בלבו יתברך:

יח

שלשה כו'. הלא כתבתי לך אל תהרהרי על מדותיו יתברך כי תראה ד' מלכיות כי צוררים הם לכם בחזקה כי עונותיכם הטו אלה והן הם שלוחיו יתברך למרק חלאתכם כי הן בעונותיכם נמכרתם גם כתבתי שאם יתמהמה הוא יתברך מלהשיב גמולם בראשם אכה לו כי עין תלעג וכו' יקרוה כו' כי גם ששליחותו יתברך הם עושים הלא נתגאו וירשיעו כי הלא שלשה המה נפלאו ממני אשר החזיקו בדרכים רעים ולא יראו אלהים והרביעית קשה משלשתן ולא ידעתיה:

יט

והיא האחת דרך הנשר הוא נ"נ הנשר הגדול האמור ביחזקאל כי הלא בעיני יפלא מה עלה ברוחו קשה לאמר השמים אעלה כו' וזהו דרך הנשר בשמים וכן המן בגלות השני הוא נחש באמת כי הנה נחש יקרא אשר הוא מרכבת סמאל כמאמר פר"א על נחש שפיתה את חוה שרכב עליו סמאל כרוכב על הסוס וכו' כן עמלק הוא היה כח פנימיות חלאת עשו הוא מרכבה עצמיית אל שרו של עשו לכן המן נחש יקרא ויפלא ממני דרך רעתו רבה אשר תפש לו כי הלא ונחש עפר לחמו שלא השליטו ה' רק על החטאים המשולים לעפר כמאמרם ז"ל בב"ר מה עפר דיש לכל בני עולם כך בניך דיש למלכיות וכן אמרו רבותינו ז"ל שהיתה צוואת עשו אל עמלק שלא יצר את ישראל רק בעברם כל ד"ת כענין והיה כאשר תריד והוא לא כן עשה רק תפס לו הנחש ההוא דרך עלי צור קשה הוא מרדכי אשר לא חטא וזהו דרך נחש עלי צור ועל כן בלילה עשה העץ למרדכי והבקר היה ויתלוהו עליו וכן במלכות השלישי הוא יון יפלא גם בו שויבז בעיניו לשלוח יד בנכסים ובנשים רק בפנימיות כענין הכנסם בהיכל ובפנימיות האמונה כאמרם ז"ל בב"ר שהיו אומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל וכן בשבת ומילה כאניה הנכנסת בלב ים ולא בשפתה וזהו דרך אניה בלב ים ולא יראה אלהים ולא חשבה להשבר ועל הד' אמר שהיא קשה מכולם שעל כן אמר לא ידעתים ואמר לשון רבים עם כליות מלכיהם כי המלכות ההוא ראשונה החלה ברעה כי דרך גבר בעלמה כי טיטוס הרשע תפס ספר תורה וישטח אותו שטוח על פני הארץ ושכב עם זונה עליו וזהו ודרך גבר בעלמה:

כ

ומי יתן היו כל מלכי האומה ההיא מגלים רעתם כמשפטם אך כן דרך אשה מנאפת במלכות ההוא אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און כן אלה מחכים על רעתם כמאמרם ז"ל בויקרא רבה וזה לשונם למה נמשלה לחזיר לומר לך מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו ואומר ראו שאני טהור כן טיטוס ואומתו שנתגאה וחמסה וגזלה ומראה כאלו מצעת את הבימה מעשה בשלטון אחד שהיה הורג הגנבים והמנאפים והמכשפים גחין ואמר לסנקליטיו שלשתן עשיתי בלילה אחד עכ"ל. או יהיה הכל ענין אחד כי מלכות הד' יש כדרך גבר בעלמא שאינו נרגש אם בא אליה אם אין כי הם מחפים כאשה מנאפת כמדובר ואלה רעתם רבה מהראשונים אשר לא יחפו על רעתם ועל כן אמר לא ידעתים מה עולה על רוחם לתפוס דרך זה כביכול עושים עין של מטה חלילה עיקר כי יכסו מעין אדם ולא הביטו אל יוצר עין יתברך:

כא

והנה אשר יקשה בעיני העניים והאביונים סובלי הגליות ויהי להם כליון עינים ודאבון נפש הנה הוא באמת הגלות הד' הזה כי מר וארוך הוא מאד על כן בא שלמה מאז מטרם בואם ואמר ברוח קדשו הנה גם אם תראו יאריכו ימי הרביעי הלז ואני הכבדתי ידי עליו מעל השלשה הראשונים אל תחושו כי הלא דעו אפוא כי אם תחת שלש רגזה ארץ ולא שקטה עד קבלם ענשם זה האחרון יכביד פי תחת ד' לא יוכל שאת ונפול תפול:

כב

ופירש אותם ואמר על האחד תחת עבד כי ימלוך הוא נ"נ עבד מלך בבל אשר הומלך על דבר שלש פסיעות שפסע לפני בלאדן בן בלאדן על דבר כבוד ה' שהיה מזכירו אחר חזקיה בספרים ששלח אליו ועל השני הוא המן שהוא נבל כי נבל היה בלתי שבע לחם כמאמר רבותינו ז"ל שבמלחמה ששלחו אחשורוש לא היה משביע לחם את עצמו וחילו ולא היה מניחם לאכול החם עד יכלה היבש עד שהוצרך לימכר למרדכי על ככר לחם ואחרי כן שבע לחם והעשיר ואז שבע ודשן ופנה לכלות את ישראל חס ושלום על ידי עשרו ועשרת אלפים ככר כסף שקל על ידי עושי המלאכה ועל כן רגזה ארץ כי ישבע הנבל ההוא לחם על הרעה אשר חשב על ידי כן על היהודים:

כג

וגם תחת שנואה כי תבעל שלא מלכו מלכים ביון כי שנואה ושפלה היתה ובמושלה ונבעלה ממלך אז נתגאית להצר לישראל וכן יראה מלשון הרמב"ם ז"ל בהתחלת דיני חנוכה וז"ל כשמלכו יון וכו' נראה שמאז החלה מלכותם כי טרם אלכסנדרוס שהחל להשתרר על ישראל לא היה להם מלכות כי אביו הוא החל כנראה מספר דברי הימים או כי תבעל שניתנה שררה לשר מלכות יון אשר בשמים מה שלא היה מקודם רק אומה שנואה ושפלה מאד ועל הד' ביותר מכל זה שלא יוכל שאת והוא ושפחה כי תירש גברתה שירשה כח טומאת עמלקים את הקדושה ואמלאה החרבה:

(כב) ויתכן רמז שמתחלת ממשלת כל אחד מאלה רגזה ארץ טרם יעשו הרעה וזהו תחת עבד כי ימלוך כי מאז נגזר והיה עתיד למלוך רגזה ארץ ותחת נבל כי ישבע לחם כלומר לא בלבד מאז העשיר כי אם גם מאז שבע לחם על ידי מרדכי והלואי היה אז מת ברעב ולא היה נשאר להחטיא את ישראל בסעודת אחשורוש כמו שאמרו ז"ל וגורם השמד חס ושלום כמסקנת מדרש חזית שעל כן נכתבה הכליה:

(כג) וכן תחת שנואה כי תבעל מאז נגזר עליה שתבעל ותקנה שררה וכן ושפחה כי תירש גברתה מאז נתעתדה לרשתה וזהו תירש לשון עתיד וייחס הדבר אל הארץ על כי קיומה תלוי בקיום ישראל הפך כוונת אלה גם על דרך מ"ש ז"ל כי כשהרשע דורך על הארץ היא מתרעשת:

(יח) או יאמר שלשה המה נפלאו כו' מעין הקודם והוא במה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש על והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שהראה הקדוש ברוך הוא את יעקב שהיה שרה של בבל עולה ע' עוקין ויורד ושרה של מדי נ"ב עוקין ויורד ושרה של יון כו' ושר של אומה אחרת עולה ולא ראהו יורד ותמה ואמר לו הוא יתברך אל תירא כי אם יגביה כנשר כו' משם אורידהו כו' עד כאן. והענין כי קץ נקמת אותה אומה לא נתגלה כד"א כי יום נקם בלבי לבא לפומא לא גלי ועל כן לא ראה ירידתו ואין ספק כי עם היות שראה את שר בבל עולה ע' מדרגות ממדרגות הסולם לא פורש אלינו שהיו ע' מה שעלה רק מאשר ראינו אחרי כן נבואת ירמיה לפי מלאת לבבל ע' שנה וכן בשאר אמנם קודם הנבואה ההיא גם שהיה נודע שהראו ליעקב עליית הד' מלכיות וירידת הג' על פי התורה באומר והנה מלאכי כו' לדעת המפרש כך לא היה נודע שיעור העוקין לנו עד נאמר על פי ירמיה ואחר כך למפרע ידענו כי השיעור שראה יעקב ע' היה ונבא אל הביאור אמר שלמה שלשה המה נפלאו ממני כלומר ממני נסתרו ולא מזולתי כי ליעקב נגלו גם שלא נגלה לו הרביעית כי אנכי כל הד' לא ידעתים:

(יט) והן דרך הנשר הוא הנשר הגדול נ"נ העתיד למשול על ישראל לא ידעתי דרכו עד כמה עוקין הוא הולך ועולה וכן דרך נחש הוא שורש עמלק המהלך תמיד על הצור הוא אבן ישראל נפלא ממני הילוכו וכו יון אשר לו דרך אניה בלב ים שנכנס אל לב ותוכיות הכל הוא ב"ה וגם בתוכיות עיקרי מצות התורה ג"כ נסתרה דרכו ממני עד היכן יד דרך שליטתו וכן דרך גבר בעלמא הוא עמלק אשר נעשית שליטתו על ישראל דבר טבעי הדרך גבר למשול בעלמה כי כן שליטתו ארוכה ובלתי נגלית אף ליעקב שידע האחרים:

(כ) ושמא תאמר ומה זה היה שנשתנה גלות החיל הזה שנעלם נקמת מפלת עמלק ויום נקם בלבו יתברך עד התיחס המושל עלינו כגבר בעלמא אל תתמה כי הלא כן דרך אשה מנאפת כדרך שהיה לעלמה הנז' הם הגולים בגלות הד' והוא כי ישראל בהעותנו מתחת ה' אלהינו בגלות החיל הזה היה נאופינו ועוננו כאשה שאכלה ומחתה פיה ואמרה וכו' כן אנו היתה שנאת חנם בתוכנו ואמרנו לא פעלנו און מסתירים השנאה על כן נגד מדה זו נתננו ה' בידי מי שהוא מושל עלינו כדרך גבר בעלמה אשר הוא בלתי נרגש ועושה רושם נסתר מהלכו ויום נקם בלבו יתברך כאשר היתה השנאה בלבנו:

(כא) ועכ"ז לא נתייאש מן הרחמים חלילה כי הלא תחת שלש רגזה ארץ והתקוממה להם עד שנפלו הם שלשה מלכיות ותחת ד' עם שתסבול יותר לא תוכל שאת לגמרי:

(כב) והם תחת עבד כי ימלוך הוא נ"נ עבד לסנחריב ככתוב למעלה שעל ידי ג' פסיעותיו בהיותו עבד זכה למלוך ונבל כי ישבע לחם הוא המן שהיה נבל מצמצם לחם בני חילו ולסוף כי ישבע לחם היה שוקל עשרת אלפים ככר כסף על ישראל:

(כג) ותחת שנואה היא יון כי תבעל וימלכו בה מלכים אשר לא היו מקודם מלכים בה שע"י כן נתגאו על ישראל ועל המקדש ועל אשר לא תוכל שאת בודאי הוא ושפחה כי תירש גברתה היא רומי שבא"י שבצד צפורי שהיא אצל טבריא עוד היום כי תירש את ירושלים ואין ספק כי לא תוכל שאת ואם יתמהמה נחכה לו יתברך:

כד

ארבעה וכו'. הנה היה מספיק לקטני ארץ האלה יכנה אותם חכמים ולא יכפול ויקראם גם מחוכמים וגם מה ענינם. אך יאמר כי הנה יתאנה האדם לבלתי השיג שלמותו בעוה"ז להחיש גאולתנו מד' גליות הסכר בא' מד' דברים יש יאמר איך יעסוק איש בעסקי העה"ב העצומים ואדם ילוד אשה הוא קצר ימים ומה יספיקו ימי הבלו להכין צדה לדרך הרב ההוא ויש יאמר מי יעצור כח נגד לב האבן המנגד כי קשה מאד הוא ואין לך דבר של קדושה שיקל לעשות כי אם אדרבה ירבו מנגדיו ויחלש אדם להתגבר לעשותם ויש יתאנה על חסרון מלמד ומנהיג ויש יתאנה על טובות העה"ז הנחמדים למראה ומה גם אשר לו חלק טוב במשכנות מבטחים ומנוחות שאננות ועושר ונכסים שיפותה לעשות עיקר מהם לכן על כל אלה אמר שלמה בחכמתו ד' הם קטני ארץ בלתי בעלי איכות והם חכמים ולא מחכמה שיש בהם מרוח מבינתם כי חכמת מה להם אך הם מחוכמים מאתו יתברך אשר שם בטבעם עניני מוסר השכל ולא למען עצמם כי קטני ארץ המה אך הוא למען ילמדו מהם בני האדם כי הוא יתברך מלפנו מבהמות ארץ והוא לצרף בהם את הבריות:

כה

שאם יאמר איש שימיו קצרים להשיג בהם ולהכין צדה לדרך הרב ההוא הלא יראה לעומתו הנמלים עם לא עז מחוסר עצם כי על כן לא ימלא שנתו לחיות גם בחורף ואעפ"כ יכין בקיץ לחמו בעד החורף עם שלא יחיה אז בסתיו ומה גם למז"ל שאומרת אולי יאריכו ימיה ולא יחסר לחמה על כן תכין מעתה מספק ואתה בן אדם אשר אתה ידעת כי אחר קיץ העה"ז היא עיקר חייך ושם ינוח לך בעולם שכלו ארוך למה זה לא תבין כי כאשר הנמלה הקלה מזמנת במיעוט ימיה שיעור זמן רב כמ"ש ז"ל שמצאו לה כמה קבין ומאכלה חטה וחצי גם אתה לא תחסר ממך זמן להכין מחיתך לאחר מותך:

כו

ועל התואנה הב' על תשות הכח אמר השפנים עם לא עצום ובחולשתם לא יבצר מהם משום בסלע ביתם כי יחפרו בין הסלעים הקשים כפי יכלתם כן גם אתה עם שעבודת שמים קשה מסלע בעיניך גול על ה' דרכך כי תעשה וגם תוכל או אם יצרך אבן נגף קשה כסלע חפור בו בכל תוקף ביתך האמתי של ע"ה כי תעשה שבעל כרחו יענה אמן כי תעבוד את ה' בשני יצריך:

כז

ועל התואנה הג' מחסרון מדריך ראה לעומתך כי מלך אין לארבה להנהיגם ואעפ"כ ויצא חוצץ כלו בהנהגת אחדות א':

כח

ועל הד' אמר שממית כו' כי הנה העכביש עם היותה בהיכלי מלך לא תבחר להיות בא' מחוריה ועימה אל קירות היכלי מלך יביטו ומצרים תרחיב לה ותהיה היכל מלך לה לבדה לבית כי אם גם שם בידים תתפש לה בית עכביש כי בחרה הסתופף בבית עכביש הקל אשר תעשה מארמון המלך אשר תראינה עיניה כן גם אתה בני עם ראותך מחמדי עין ושכיות החמדה אל תביט בם לעשות מהם עיקר רק עשה לך בציורך בית עכביש לעשות מהעולם הזה עראי ואל יפתוך טובות העולם הזה ועשרו הנחמד למראה:

(כד) או יאמר כי הנה יאמר איש נוח לו לאדם שלא נברא כי מי זה האיש יספיק להשלים נפשו בעולם הזה בתורה ומצות והלא יטרידוהו וימנעוהו סבות רבות. א' יסורין הבאין עליו. שמת חולשתו שלא יעצר כח להתאמץ לעשותם. שלישית פירוד חלקי תכונתו אשר כונן מהם ומי יוכל עשות יהיו לאחדים הנשמה וחומר היצה"ר והיצה"ט והמה נגדים בעלי הקצוות ומלכו של עולם יתברך אחדותם מידנו יבקש ומי יעצר כח לחברם לכן טוב מזה ומזה לאדם שלא נברא ומה בצע לנפש אשר היתה למעלה בהיכלי מלכו של עולה נהמת מזיו השכינה לבא לקחת לה גוף נגוף ואולי לא תצליח או מעט מזער לא כביר לכן על כל אלה אמר כי הקב"ה ברא קטני ארץ חכמים מחוכמים מאתו יתברך אשר החכימם בטבעם למען ירא אדם וישפוט משפטו ודינו:

(כה) והוא כי ענין היות האדם מוכה משמש הצרות אשר יכו בו לא יעצרנו מלהזמין לחם אלהיו לעולם הבא כי הלא הנמלים עם לא עז לסבול שרב ושמש רב המכה בם ואעפ"כ יכינו בקיץ לחמם ולא יעצרם שמש הקיץ העצום המכה עליהם עם שהם בורחים מהשמש וכעובדא דחזקיה בגמרא ולכן אתה בן אדם אל יעצרך הכאת שמש הצרות מהכין לחם בית העולם הבא:

(כו) וגם לא חולשתך לעומת עול המצות הקשה בעיניך כי השפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם ולא ישיתו לב אל הקושי כי מעט מעט יחפרו למו בתים בין צחיח סלע:

(כז) ועל אמרך כי חלקי חיבור תבונתך נגדיים ובעלי פירוד ואיך תיחדם ראה בעיניך כי הכל בידך וצא ולמד מאחד מקטני ארץ כי מלך אין לארבה יקנה להם אחדות ואף על פי כן ויצא חוצץ כלו באחדות אחד ומה גם אתה האיש הנלבב שיעזרך רוח מבינתך:

(כח) ושמא תאמר כי גם שתתקן הכל הלא מצער היא אשר תיטיב לך והלא טוב היה לנפשי עודנה עומדת לפני ה' מאחרי בואה פה כי שם היתה בהיכל מלך מלכי המלכים הקב"ה ונוח לו לאדם שלא נברא הלא גם תלמד מקטנת ארץ זולת אלה והיא כי הנה שממית בידים תתפש לעשות לה בית עכביש ממעשה ידיה עם שהיא בהיכלי מלך ולא תאבה להיות בא' מחורי ההיכל ותהיה לה ההיכל לבית ועיניה אל קירות ההיכל יביטו וטוב לה אז מהביט והסתופף בבית עכביש אך יורה כי טוב לגבר בית עכביש ממעשה ידיו מהסתופף בהיכל מלך בחנם ומזה תדע ותשכיל גם על הנפש כי טוב לה מלא כף נחת בעולם הבא על ידי מעשה ידיה בעולם הזה מכל הטוב אשר היה לה בהיכלי מלך בחנם:

(כד) או יאמר ארבעה המה וכו' מקושר אל הכתובים הקודמים שבארנום על הגליות ובא כמדבר אל כל עם בני ישראל אשר בגלות החל הזה המר והארוך אחר אשר דבר על לבם בכתובים הקודמים באמרו תחת שלש רגזה ארץ הם ג' מלכיות ותחת ד' היא הרביעית לא תוכל שאת ובלי ספק כי לא לעולם חוסן ונגאל גם ממנו כמפורש למעלה אמר עתה כי ישיתו לב אל ד' קטני ארץ ומהם יראו וכן יעשו להחיש גאולתם והוא כי בבית ראשון חטאו בשתים ושתיהן בינם למקום והם אחד עברם מל"ת ע"ז וג"ע וש"ד ב' ביטול תורה כי עד זאת הב' האריך להם הקב"ה כמאמרם ז"ל ויתר הקב"ה על וכו' ולא ויתר על ביטול תורה ובבית שמ חטאו בשתים ושתיהן בין אדם לחבירו א' שנאת חנם ב' נמשכת מהאיבה והיא גזל וכמז"ל שהיו עושים בני ירושלם לארשי ביתר כי על כן הדליקו נרות כשנחרב וכן יראה מענין הפריצים לכן לשירחמנו יוצרנו צריך לתקן ארבעתם. והנה על הא' היה מקום יתאנה איש ויאמר איככה אוכל לתקן כל תוקף סוג הרע ההוא העצום ולסגל מצות ומעשים טובים ושמש הגלות והצרות מכה בנו ועל ביטול התורה הלא יתאנה לאמר הלא צריך כח עצום ורב כי היא תושיה מתשת כחו של אדם ואנחנו הורקנו מכלי אל כלי מגלות אל גלות ותשש כחנו ועל השנאת חנם יאמר הלא מלך אין בישראל ולא מנהיג ייחד פרודנו נהיה לכם אחד לו רק איש לעברו פנו כצאן אשר אין להם רועה ועל הגזל הנמשך מזה הנה קשה לפרוש כי הוא דבר שיצרו של אדם חומדו על כן על שתים שהן ארבע אלה אמר שלמה כי הלא הוא יתברך מלפנו מבהמות ארץ קטני הערך למען מהם נקח לעבוד את ה' ולתקן עותתנו אחד לאחד:

(כה) על האחד אמר הנמלים וכו' לומר לך אל נמלה עצל מלסגל מצות ומעשים טובים לעומת מעשה הרעה אשר עשית בבית ראשון ולא יעצרך יסורי הגלות המכה בך כשמש בצהרים כי הלא הנמלים עם לא עז לסבול חום שמש הקיץ הרב והמה רדופים כל הקיץ אנה ואנה להכין לחמם ולא יעצרם הכאת השמש המכה בם כן גם בני ישראל לא יאות יעצרם הכאת שמש הצרות והגלות מהכין להם לחם אלהיהם הוא לחמם לנפשם בעולם הבא:

(כו) וכן לא ימנעם החולשה לעומת עול קשה של תורה כי השפנים עם לא עצום ויתעצמו וישימו בסלע ביתם:

(כז) ועל דבר הפירוד אשר הגלנו בגלות החל הזה אל יתאנו לאמר כי אין מלך להיות לאחדים אחר הנהגתו כי הלא מלך אין לארבה אשר יוציאם ואשר יביאם ויצא חוצץ כלו ולא יפרד אחד מהם מהכלל:

(כח) ועל הגזל ואשר אבדה האמונה ע"י הפירוד אמר צא ולמד מהשממית שבידים תתפש לה בית עכביש העכור וקל עם שהיא בהיכלי מלך יותר תחפוץ להסתופף בבית עכביש ממעשה ידיה מבהיכלי מלך אשר היא בה אשר לא עמלה בהם ולא תרצה להסתופף בכללות ההיכל והדביר מלא כבוד משכיות החמדה שיהיו לה לבית כן גם האדם ימאס בכל מחמדי עין ובתים טובים מלאים כל טוב אשר לא מלא ויחמוד בבית עכביש ואשר יעשו אצבעותיו ולא על של זולתו ואיזהו עשיר השמח בחלקו:

כט

שלשה וכו'. הנה היות השלשה והד' ליש וזרזיר ותיש ומלך אלקום יקשה כי אומרו ותיש יראה כבלתי מונה את שתיהם יחד רק זה או זה ואיך יעלו למנין ד' ואפשר ידבר על הד' שמנה ואמר ארבעה הם קטני ארץ אשר הזכיר ואמר כי טוב מדת כל אחד ללמוד מהם כאשר כתבנו למעלה בא עתה לסיים מאמרו ואמר שלשה המה מהד' הנזכרים מטיבים צעד שייטיבו את הלומד מהם צעד לצעוד ללכת לבטח דרכו בעולם הזה עד הגיע אל מחוז חפץ העולם הבא ולא יקרנו מכשול ועון אף אם גם ישיג ללמוד גם מהרביעי שיהיו לו ארבעה לא לבד יצעוד לאטו כי אם גם ייטיבו הד' יחד לאדם לכת בעצם להמשך נחוץ בדרכו עד הגיעו אל השגת הע"ה בלי מנגד:

ל

ושמא תאמר ומי יעצר כח לתקן ד' מנגדים גדולים אשר לפניו לבלתי עסוק בתורה ומצות והתרחק מן עבירות הגדולות איבה וגזל אשר לתקונם נתן לנו הסתכל בד' דברים נמלים ושפנים ארבה ושממית ומי זה האיש יספיק הסתכלו באלה להכשירו כל כן אמר הנה היצר הטוב מלאך רוחני הוא וקדוש כמאמר ספר הזוהר פרשת וישלח ואין החומר לפניו ואפילו היצר הרע רק כבהמה על כן אין צריך רק שעל ידי ד' קטני ארץ אלה יתחיל ליטהר כי אחרי כן הניחו לו ליצר הטוב כי ליש הוא גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל אשר ינגדוהו:

לא

ומפני שאפשר לומר הלא זה יהיה לבל יכבדו טענות עול הגלות ותשות הכח אך להעביר מדת גזל מאשר לומד לטרוף טרף או להעביר שנאה ואיבה אחר שהיצר הרע הומלך בו וישריש במדות אלו מי יוכל להעבירם על כן אמר גם מאלה אל תירא כי גם שיהיה האדם זרזיר מתנים מלומד לטרוף טרף ולגזול ככלב הציידים הנקרא זרזיר מתנים או יהיה תיש בעל עזות כתיש הזה המלומד להתקוטט עם רעיו כתישים שתמיד מנגחים זה את זה ומכים במצחם לעומת מצח זולתו כן האיש הלז מלומד בשנאה עם כל זה לא ישוב הליש הנזכר הוא היצר הטוב מלשעבד הבהמה הוא החומר תחת עבודת הבורא יתב' ומלך כלומר ומלך הידוע הוא היצה"ר הוא מלך זקן וכסיל אל יקום המלך ההוא עם הליש כ"א יכנע תחת הליש ויענה אמן בעל כרחו לעבוד את ה':

(כט) או יאמר מקושר אל הדרך האחרון אשר כתבנו בפסוקים הקודמים ד' הם קטני ארץ כו' שכתבנו שהוא כמדבר א' עם בני ישראל הרואים באורך גלות החל הזה המר והנמהר אשר לא ידע האדם את עתו כי על כן אמרנו שלדבר על לבנו אמר תחת ג' מלכיות רגזה ארץ ותחת ד' דע שלא תוכל שאת ואם יתמהמה חכה לו כי יום נקם בלבו יתברך ופירש אותם תחת עבד כי ימלוך הוא נבוכדנאצר שהיה עבד לסנחריב ומלך לרעתנו בשכר שלש פסיעות כמפורש למעלה ותחת גלות מדי ע"י המן ועליו אמר ונבל כי ישבע לחם שע"י כן נתן עשרת אלפים ככר כסף על היהודים לאבדם שאם לא השביעו לחם מרדכי להשיב נפשו היה מת ולא יעשה עמנו רעה כנודע מרז"ל שע"י נבלותו עם בני חילו חסר לחמו ונמכר למרדכי על ככר לחם ועל כן רגזה ארץ על המן הרע ששבע לחם לרעתנו ותחת אומת יון כי תבעל ויהיה עליהם מלך שנמשך לנו מצור ומצוק כדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות חנוכה כשמלכו יון וכו' הצרו לישראל שמורה שמקודם לא היה עליהם מלך ועל כן שנואה כי תבעל למלך רגזה ארץ שעל ידי כן הרע לנו ולכן גם תחת ארבע אין ספק שלא תוכל שאת והוא תחת שפחה כי תירש ירושלים כו'. לכן חכו לה' כי נקם יקח ויבוא ויושיענו והרפואה קרובה מאד בידינו לעשותה ואם תקצר דעתנו נלכה נא אל ד' הם קטני ארץ הנמלים כו' ומהם נלמוד דרך לעבור גאולים כמפורש בדרך האחרון שבפסוקים ההם שעל ידי לימוד הנלמד מבהמות ארץ יתוקנו דרכי גאולתנו ויוסרו מכשולות מתחת רגלי משיחנו להחיש לגאלנו כמפורש למעלה ואם האמר נא ישראל אם להכין עקבות משיחנו תאלפנו מבהמות ארץ הנזכרים המבלי אין גדולים מאלה ואנה עזבת אליה הנביא אשר יקדים והשיב לב אבות וימשיך לבנו אחר אלהינו ואם לא יספיק זה הנה הקב"ה משלח עלינו את גוג כאמור ביחזקאל לבושי מכלול מגן וצנה תופשי חרב כו' לנגח אותנו עד נשוב מתוך צרתו אשר יציק לנו נוסף על זה הנה משיח בן אפרים הוא סובל צרות גדולות עד אין חקר שבוע אחד כמו שאמרו ז"ל הובאה בשלהי ילקוט ישעיה שסובל ענויים כבלים וצרות עד תכפף קומתו ולא יוכל קום עד תום השבוע שבן דוד בא והכל לנשוא עליו עונות בני ישראל ואם כן אולי יאמר אומר הלא אם לא נלמוד מד' קנוני ארץ לשוב מעצמנו הלא לא יבצר תיקון מעשינו וגאולתנו על ידי שלש אלה אליהו אשר יבשרנו וישיב לבנו וגוג אשר ימרק עונותינו ומשיח בן יוסף הנושא עליוי את פשעינו על כן בא ויאמר דע אפוא מה בין השב מעתה על ידי לימוד הד' הנזכר למיחל ליתקן על ידי השלשה העתידים כי הלא שלשה המה מטיבי כו' צעד רגלי משיחנו שעל ידם ייטיב צעדו לבא אך הוא לאטו כמשמעות צעד והוא לא זכו בעתה אך וד' אשר הזכרתים הם קטני ארץ ייטיבו יותר שייטיבו לכת שאם ישראל שבים מעצמם שילמדו מד' אלה הלוך ילך בנחיצות על עב קל כי זכו אחישנה ולא יצעד לאט עני ורוכב על חמור שהוא אצלי עני מזכיות ישראל ועל כן יבא בהראות ההוא לרמוז כי בא לאט על כי אין בנו מעשים רק זכות קצת תופשי התורה משולים ליששכר חמור:

(ל) ולא על כי בבואו על חמור לאטו יש נגוד לבלתי הגמר ביאתו כי הלא ליש הוא בן דוד שהוא אריה יהודה גבור בבהמה כלומר גבור הוא לעשות ולהצליח גם בבואו בבהמה שהוא רוכב על חמור ולא ישוב מפני כל מנגדים כאשמות ישראל או על רבוי הגוים הנקבצים אז עליהם:

(לא) כי הלא שלשה המה עם הליש לתקן ולהשיב את ישראל עד ה' אלהינו אחד זרזיר מתנים הוא אליהו זכור לטוב שאזור עור אזור במתניו וזהו זרזיר מתנים ואם לא יספיק הוא להשיב לבם עד ה' או תיש ישיבה הוא גוג שינגח בהם בנשק אשר יציק אותם כמפורש ביחזקאל עוד שלישי הוא מלך אלקום שעם היותו מלך הוא משולל הקומה שבוע אחד כפוף ז' שנים לנשוא על שכמו חלאת אשמותינו שחליינו הוא נשא ועונותינו הוא יסבלם ועל כן לא ישוב הליש מפני כל רבים לוחמים עלינו גם בבואו בבהמה שהוא על חמור בעניות זכיותני כי הלא זרזיר כו' ומלך כו' כל שלש אלה עמו הוא עם הליש הנזכר לתקן לבבנו לשוב עד ה' ובזה לא ישוב מפני כל אך עם כל זה טוב נלמוד מד' קטני ארץ לשוב מעתה מעצמנו שעל ידי כן ימהר יחישה גואלנו לבא מאשר על ידי שלש אלה שבהם יצעד ולא ימהר יחיש:

(כט) ושיעור הכתובים שלשה המה אשר אזכיר לך כדי מטיבי צעד לבד שיצעד גואלנו ולא ישוב מפני כל אך לא יחיש על עב קל אמנם וד' אשר הזכרתי לך עם היותה קטני ארץ ייטיבו לכת מהרה שעל ידי שנלמוד מהם מעתה נזכה שייטב לכת גואלנו בנחיצות על עב קל:

(ל) ומה שאמרתי שהג' מטיבי צעד שלא ישוב מצעדו עם היות לאט ולא יתעתד לשוב מדרכו על העדר התשובה מעצמה הוא כי ליש הוא גבור גם בבואו בבהמה על חמור מפאת העדר זכיותינו אף על פי כן לא ישוב מפני כל:

(לא) כי שלשה עמו שייטיבו צעדו והם זרזיר כו' ומלך אלקום אשר שלשתם עמו סמוכים וקרובים להגבירו על ידי היותם גורמים תשובת ישראל כי בזה יגבירו את הליש בל ישוב מפני כל:

(כט) או יאמר הנה כתבתי לך ד' סוגי למודים מד' קטני אנקן להגאל על ידי כן מו הגליות הנזכרים למעלה אמר הנה שלשה הם השלשה ראשונים נמלים שפנים ארבה הם מטיבי צעד את הלומדים מהם שעל ידי מה שיקבלו מהם ההדרכות הנזכרים למעלה יצעדו אל עת קץ אך לאט כמשמעות צעד אמנם בהצטרף כל הד' שילמד ג"כ מהשממית שהוא למוד חסידות גדול לההביל כל עניני העולם כמפורש למעלה הלא ייטיבו לכת בנחיצות:

(ל) שע"י כן יהיה הליש הוא משיח בן דוד הנקרא אריה גבור לעומת המושלים בגלות החל הזה כמז"ל בויקרא רבה וזהו ליש גבור בבהמה כי עוצם כשרותנו יגבירוהו עליה ולא ישוב מפני כל:

(לא) שהם זרזיר מתנים הוא גוג מזורז במתניו כמאמר יחזקאל הנביא עליו לבושי מכלול צנה ומגן תופשי חרבות שהם אזורות במתניהם או תיש שהוא פרס ע"ד מז"ל על ועז משולש זה כורש מלך פרס הוא הבא לעתיד כמז"ל שהוא פרסי כי אין לך קבר בא"י שלא יהיה סוס פרסי קשור בו שנא' והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו ולא בלבד שלש אלה ארם וגוג ופרס כי אם גם ומלך זולתם מכל מלכי ארץ אל קום עמו לא תהיה לו תקומה עם הליש הנזכר ע"י זכות ישראל והוא מה שאמרו ז"ל שיתקבצו מלכים אחרים אגב אלה להלחם כנזכר בפסיקתא וכן יראה מפסוק יתיצבו מלכי ארץ וכו':

(יח) ובמדרש ויקרא רבה אחר כל אותה החכמה שכתוב בשלמה החכמה והמדע נתון לך ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם ישב לו תמיה על ד' מינין הללו שנאמר: שלשה המה נפלאו ממני ג' המה פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים אלו ארבע מינין שבלולב שבקש לעמוד עליהם פרי עץ הדר מי יאמר שהוא אתרוג כל האילנות עושין פירות כפות תמרים התורה אמרה טול ב' כפות תמרים והוא אינו נוטל אלא לולב לבה של תמרה וענף עץ עבות מי יאמר שהוא הדם הרי הוא אומר במקום אחר עלו ההר והביאו עצי זית וערבי נחל כל האילנות גדלים בנחל. וד' לא ידעתים חזר ומזכירן פעם אחרת שנאמר ג' המה מטיבי צעד וכו' אלו ד' מינים שכל א' מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקב"ה והן נראים קטנים בעיני אדם וגדולים הם בעיני הקב"ה מי פירש להם לישראל על ד' מינים האלו שהם אתרוג לולב הדס וערבה חכמים שנאמר והמה חכמים מחוכמים עכ"ל: וראוי להעיר שאומר שבקש לעמוד על ד' מינים כו' נראה שכל תמיהתו לא היתה רק על הד' מינים וא"כ למה יזכיר פסח מצה ומרור ואומר עליהם נפלאו ממני ועוד אומרו מי יאמר כו' הנה בגמרא דקדקו הדר שהוא דר כל השנה באילן כפות כפת כתיב עבות עץ שעליו חופין את עצו זה הדס וגם אמרו התורה אמרה טול ב' כפות תמרים להלל בהן את הקב"ה שהוא יתור לשון לבלי צורך ועוד אמרו הרי הוא אומר במקום אחר עלו ההר וכו' היתכן היה תמה שלמה על מה שהיה עתיד עזרא לצוות ועוד שלא במקום הדס צוה לקחת אותם ועוד שיראה דעת בעל המאמר לעקור הכתובים כי הוא אומר דרך הנשר כו' שמונה הד' שלא ידע ואיך יהיה על ד' מינים שבלולב ולא עוד אלא שאומרו כן דרך אשה מנאפת כו' מה ענין מינים שבלולב לאשה המנאפת ועוד אומרו ד' לא ידעתים חוזר ומזכירן פעם אחרת שלשה המה מטיבי צעד כו' מי הגיד לו שאומר ג' מטיבי צעד וכו' הם ד' מינים שבלולב והלא הכתוב מפרשם זרזיר מתנים וכו' ועוד איך יחזור להזכירן אחר שהפסיק בענין דרך הנשר וכו' ובענין תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד וגו' תחת וכו' שלשה המה קטני וכו' הנמלים וכו' השפנים וכו' מלך וכו' שממית וכו' איך יחזור אחר כך לומר ענין לולב אחר כל ההפסקה הזאת ועוד אומרו והם נראין קטנים בעיני בני אדם כו' ומי פירש להם כו' חכמים שנאמר והמה חכמים וכו' והלא פסוק זה נאמר למעלה על הנמלים ושפנים וארבה ושממית ולא נאמרו בפעם ראשונה שהוזכרו מיני לולב ולא בשמה כשחזר ומזכירן ועוד למה לא דרש בעל המאמר הכתובים כסדרן ידרוש ראשונה פסוק והמה חכמים ואחר כך יאמר וחזר להזכירן בפסוק ג' המה מטיבי צעד שהוא אחריו. אמנם בעל המאמר הוקשה לו בכתובים אחד אומרו וד' לא ידעתים שאם פירש והרביעי לא ידעתיו היל"ל בלשון יחיד ולא לא ידעתים כאלו חוזר אל כל הד' ואם הוא כפסוק ושבע תועבת נפשו שהוא כאומר והשביעי יאמר וארבע לא ידעתיו או לא ידעתי כמו שבפסוק הנזכר אומר תועבת נפשו ולא תועבות אך ידעתים מורה על דברים רבים ואם הוא שחוזר אל כל הד' אם כן השלשה אינם במקרא וכן באומרו למטה וד' מטיבי לכת היל"ל והרביעי מטיב לכת ועוד כי הלא אין בפסוק ההוא ד' שהרי אומר זרזיר מתנים או תיש שמורה באמרו מלת או שאין הזרזיר והתיש נמנים כאחת שאינו אומר אלא זה או זה ואם כן שלשה הם לבד ועוד שאם אומרו דרך הנשר הוא שאין עושה רושם בהלוכו גם כל עוף הוא כן ולא על שפורח גבוה מזולתו ה"ל לעשות רושם ועוד באומרו דרך נחש וכו' כי כמה וכמה דורסים ומהלכים על הצור ולא יעשו רושם וכן באניה בלב ים שגם בכל עבר מהים לא תעשה רושם ולמה תפס בלב ים ועוד מה צורך למשיל משלים לומר שדרך גבר בעלמה לא יעשה רושם ושכן דרך אשה מנאפת ויוכל לאומרו בלי משלים ולא עוד אלא שאומר כמה משלים על דבר זה ועוד שאומר בן דרך יראה שמדמה דרך אשה מנאפת אל הנזכרים באומרו כן דרך ולא שהוא פי' הא' ועוד כי אין צריך פירוש כי יובן מהקודמים ואם כן הוא כפל ענין ועוד באומרו ד' הם קטני ארץ כי כמה וכמה יש קטנים מהשפנים ועוד איך יתארם לחכמים מחוכמים ולא מחכמה יעשו דבר רק טבע הטביע בם עושם יתברך לעשות מעשיהם ועוד שהיל"ל שלשה הם קטני ארץ חכמים כו' ולא יאמר והמה שנראה שידבר על אחרים שלא דבר בם עדנה ועוד מה ענין הד' דברים ההם נמלים ושפנים ארבה ושממית ואשר ייחס לכל אחד מהם: אך כיון שלמה להודיענו איך נתחייב ללמוד מדברי רבותינו ז"ל ולא נמיש מכל מה שפירשו בתורה ימין ושמאל כי בלעדם תהיה לנו תורה שבכתב כדברי הספר החתום ולא יעצר כח חכם בחכמתו להבין מתורה פירוש מצותיה לו לא תורה שבעל פה על פי החכמים וצא ולמד כי הלא שלשה המה נפלאו ממני מה ענןי פסח מצה ומרור מה הוא פוד התאחדם יחד נכסה ממני אך ידעתי מציאותם. אמנם וד' מימם שבלולב אפילו לא ידעתי מציאותם מלבי לולא קבלת ופירוש חכמים שקדמוני על ידי קבלת תורה שבעל פה כי על פי שפיטת שכלי אם אבקש בכל חכמתי לעמוד עליהם מי יאמר לי שפרי עץ הדר הוא אתרוג ולפרש הדר מלשון דירה שדר באילן משנה לשנה שלא כמשמעו ואינו לשון הדור ויהיה תפוח נאה וכיוצא בו וזהו כל האילנות עושים פירות וכן כפות תמרים למה אקח לבה של תמרה ולא כפות הרבה כלשון הכתוב כי גם שכפת כתיב חסר וי"ו למה אניח המקרא בעד המסורת בהיות שיותר יצדק המקרא וכ"ש שאם הוא יתברך מצוה להללו במרובים על פי המקרא למה אמעט בהילולו ואקח א' ואסמוך על המסורת וז"א התורה אמרה טול ב' כפות תמרים להלל בהן את הב"ה והוא אינו נוטל אלא לולב שבאומר התורה אמרה רומז אל האמירה היא המקרא ובאומר להלל רמז אל המעיטנו במינים שצונו להללו בהם וחזר ואמר לבה של תמרה כלומר שגם היה אפשר ליישב הכל ויהיה אחד מהחריות שעליו נפרדות ויהיה המסורת על היות כף אחד ולא ב' והמקרא על ריבוי העלין ולא לפרש המסורת מלשון כפיתה אלא מלשון כף א' ולא יהיה לבה של תמרה וכן ענף עץ עבות מי יאמר שהוא הדס שאם על היותו מעובה בעלין גם הזית הוא כיוצא בו ושמא תאמר שאינו דרך להלל בזית לזה הביא סמך ממה שכתוב הביאו עלי זית וכו' שאם לא היתה רק לסכך בעלמא למה בזיתים ולא בענפי אילן סרק אך הוא שעל כי דרכו יש צד הלול לעשות המצוה על ידי זית שהאורה יוצאת ממנו על דרך מוליכי בכורים שהיו עושים שתי עטרות זית וכן בערבה מי יאמר וכו' ולראיה שאומר ד' לא ידעתים אלו שבע"פ ולא דרך הנשר וכו' הביא משלשה המה מיטיבי צעד והוא כי מאשר הקשינו בכתוב ההוא אי אפשר שחוזר אל זרזיר מתנים כו' ועוד מאי מטיבי צעד ומטיבי לכת אך הוא לומר ראה איך מאתו יתב' הוא שהד' מינים שבלולב הם אלה שהרי הג' פסח מצוה ומרור המפורשים בכתוב אין כל אחד רץ כ"כ בזריזות אחריהם כאשר על ארבעה אלו שאם בג' הם מטיבי צעד שיצעדו לאט לקיימם ובד' אלה הם מטיבי לכת כל אחד רץ בזריזות נפלא יותר מעל השלשה ונהפוך הוא כי השלשה מפורשים ולא אלו אך אין זה כי אם שאלה הם כמפורשים עם שלא ביארם הכתוב זה אמר אלו ד' מינים שבלולב שכל א' רץ ולוקח לו מהן להלל כו' שמורה כי מאתו ית' הוא להללו באלה כי שם בלבם לרוץ אחריהם להורות את בני ישראל כי אלה הם אשר כוון בתורה שבכתב למען חזק ידינו לבלתי סור מכל אשר יורונו מקבלי תורה שבעל פה ועל כן חזר ואמר וד' לא ידעתים ואמר חזר ומזכירן כו' כלומר לראיה שד' שלא ידעתים הם אלו ראה שחזר ומזכירן כו' כאמור והוקשה לו שהרי יש כמה פסוקים בינתים שידברו על דברים אחרים ואדרבה מאשר מזכירן אחר כך יורה שאומרו וד' לא ידעתים הוא ענין אחר לזה אמר והם נראים קטנים וכו' מי פירש להם וכו' והוא שהרי בפסוק ד' הם קטני ארץ הוקשה לו כנזכר לעיל שאי אפשר לחזור אל הנמלים וכו' שיקראם חכמים וגם מחוכמים כי חכמת מה להם וכל ענינם הוא טבע הטביע בם הוא יתברך וגם יתור אומרו והמה ולא אמר ד' הם קטני ארץ חכמים מחוכמים אך הוא לומר עם שד' דברים תראם קטנים בארץ בעיני בני אדם הלא והמה אשר פירשו להם לישראל שהם אלו היו חכמים ושמא תאמר כי גם קהלת היה חכם מכל האדם ולא ידעם ואיך פירשום חכמים לזה אמר מחוכמים כלומר שלא מחכמת שכלם פירשו רק מהיותם מחוכמים מאתו יתב' בתורה שבעל פה למשה מסיני כי כל זה וכיוצא בו נצטוינו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך כו' ואם כן אל תתמה על ההפסק שבין פסוק וד' מטיבי לכת לפסוק וד' לא ידעתים כי גם מה שבינתים שהוא שלשה הם קטני ארץ כו' גם הוא ידבר על זה ומזה נדע כי אומרו למעלה וד' לא ידעתים הוא גם כן על דבר זה כי מה לנו שיודיענו שמפרשי הד' מינים הם חכמים מחוכמים אך הוא כי הנה למעלה אמר כי מעצמי על פי שכלי לא ידעתים אך דע נא אפוא כי גם שתראם קטני ארץ המה המפרשים אותם עליהם תסמוך שחשיבותם גדול מאד כי והמה אשר פירשו להם לישראל כך הם חכמים מחוכמים ומעתה עלינו להבין כי כל יתר הענין על הנוגע אל ד' דברים אלה ידבר דרך הנשר וכו' תחת שלש וכו' הנמלים וכו' עד ג' המה מטיבי צעד כו' והוא באשר ידענו ממאמר רבותינו ז"ל והביאו רביט בחיי בפ' אמור כי ד' מינים שבלולב הם כנגד ד' מלכיות כו' ועוד אמרו על תחת ג' רגזה ארץ כו' ותחת ד' כו' שהם הד' מלכיות ועוד אמרו על שממית בידים תתפש שכל זכות וקיום השממית הוא על מה שעשתה בידים ויעש גם הוא מטעמים וכו' ונבא אל הביאור אמר שלמה אחרי אמרו שעל פי שכלו לא ידעם אך על פי קבלת החכמים מחוכמים נסמוך כאשר יאמר הקדים:

(יט) ואמר ראה כי יש רמז וסמך שהיה מקום להבין כי אתרוג ולולב והדס וערבה על פי מה שרומזים כי האתרוג הוא לעומת דרך הנשר בשמים והוא הכלכות הראשון הנקרא ביחזקאל הנשר הגדול והוא על שפרח ונתגאה עד השמים כאומרו השמים אעלה ועשה עצמו אלוה וזהו דרך וכו' כי האתרוג הוא דרך אותו הנשר שבשמים מה הוא היה עישה עצמו אלוה לדוד בקיום והתמדה תמיד שם כאלוה לעומתו האתרוג הוא דר באילן משנה לשנה ולא יחסר וגם דומה לזהב בגוונו לעומת נבוכדנאצר שהוא רישא די דהבא והמין הב' הוא דרך נחש עלי צור ולפי הנוסח שבא מאמר זה בילקוט שמקדים ההדס ללולב יאמר כי ההדס הוא לעומת דרך נחש הוא עמלק ונינו המן שהוא נחש ומשורש נחש כנודע דרכו לבא עלי צור שאינו בא על ישראל רק בהיותם קשים ויבשים כאבן וצור כי זה דרכו של עמלק שלא לבא על ישראל רק בהיות בהם חטא כד"א וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה וכן ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים כאשר ביארנו שם שבא בהיותנו בלתי יראי אלהים והוא צוואת עשו כמאמרם ז"ל וגם המן החטיאם בסעודת אחשורוש שעל כן נתחייבו כדעת מדרש חזית ואז בא עליהם לעומת המלכות ההוא היה ההדס שעליו חופין את עצו. כן אסתר הנקראת הדסה הגינה וחפו צדקותיה על העץ היבש מזכות כצור ואפשר שעל רמז זה נקראת הדסה רמז אל ההדס כמו שדרשו ז"ל על ותחת הסרפד יעלה הדס שהוא על אסתר והיות ג' עלים אפשר במ"ש במדרש חזית כי משה שלח לאליהו שיאמר למרדכי שיתפלל הוא בכאן ומרע"ה משם ומרדכי צוה גם אסתר הרי ג' משה ומרדכי ואסתר וגם ההדס אמרו רז"ל שיש בו ריח ולא טעם זכר כי מרדכי ואסתר לא טעמו מסעודת אחשורוש והיו בהם מעשים טובים המתואר אל הריח כאשר יבא בדברינו מרז"ל והתענו ג' ימים והלולב שהוא לבה של תמרה הוא דרך אמה בלב ים הוא לעומת יון שלא נכנס רק בלב ים דעה את ה' לבטל מישראל תוכיות ועיקרי הדת וגם שנכנס שארץ ישראל והניח הכל והלך ופרץ בלב האמצעי והעיקר הוא ההיכל כנודע ולפי הנוסח הנמצא ברבה שמביאם כסדרן אתרוג ולולב והדס וערבה יהיה הלולב לעומת דרך נחש עלי צור והוא כדעת רשב"י שלא נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה רק על שהשתחוו לצלם נבוכדנאצר אלא שהם לא עשו אלא לפנים ולא מלבם גם הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים ועל כן לעומת זה יבא הלולב שהוא לבה של תמרה והוא כפת כלו כגוף א' ואחדות א' בלי פירוד עלין לרמוז כי הלב היה באחדותו יתב' ולא עשו אלא לפנים וגם היות מאילן הגבוה מהכל הוא כדרך שקרה לנחש עלי צור הוא המן שנתלה על עץ גבוה חמשים אמה ולעומת דרך אניה בלב ים הוא יון שנכנס בלב הים כאמור שבקש להפשיט את ישראל מתורה ומצות ולהמחם עץ יבש יבאו הצדיקים כהני ה' ויגינו וימסרו רשעים ביד צדיקים הנקראים הדסים כד"א והוא עומד בין ההדסים וצדקותם חפו על ישראל ולעומת דרך גבר בעלמה הוא אומה שנעשה להם כדבר טבעי ומשוך לשעבד את ישראל תחתיו כאשר הוא טבעי היות דרך גבר בעלמה כי הוא ימשול עליה תמיד ויהנה ממנה כן נראה למלכות ההוא בראותם נמשך הגלות עד בלי די:

(כ) נוסף על זה שיש להם כדרך אשה מנאפת שאכלה וכו' ואמרה לא פעלתי און כן היא מראה טלפים ועושה עניניה כעובדת את ה' ועושה משפט וכוונתה להרע כאשר עשה בהרוגי ביתר ודומיהן שהראה שבדין היה עושה וזהו כן דרך וכו' כלו' כן כגבר הזה הוא דרך אשה מנאפת שאכלה וכו' ואמרה לא פעלתי און כדרך הזה בשני הדברים באה לעומתו הערבה מה ערבה פיה משוך כנחל הזה שמלכותו משוך הרבה וגם כזה שאין מה שקוצץ בישראל נרגש שמראה טלפים כן הערבה כל מה שקוצצין ממנה בלתי נרגש שמיד חוזר וגדל הרבה ואף על פי כן הוא הוראה שכמוה יקרנו שעודנה בהפרחתה כערבה במים תכמש קודם לכל ד' מינים כן יכמש קל מהרה ואמר שלמה הנה על פי הרמז הזה אשר הוא אמתי הייתי יכול להבין מדעתי כי אלה הם הד' מינים לעומתם נעסוק במצות ההם בזמן הקרבת ע' פרים להנאת ע' אומות למען יעמדו לנו זכות המצות האלו בל יגברו עלינו וישטפונו חס ושלום ולמה לא ידעתים:

(כא) אך לולא הקבלה אין זה מספיק כי הלא בלעדי זכות זה הד' מלכיות בעצמן היה בלתי אפשר להתקיים כי הלא תחת שלש רגזה ארץ מתחלתן היו מרגיזין הארץ ומאבדין קיומה כי חרבנות שהחריבו ב"ה הלא גם לכללות הארץ הרגיזו כמאמרם ז"ל אלו ידעו האומות כמה חסרו בחורבן בית המקדש לא היו מחריבין אותו והוא כי מתמצית השפע היה גם רב להם מעתה ולכן לא יחוייב הבין בטולם על דבר מצות מינים אלו ותחת ד' שנצטרף עמהם הרביעית לא יוכל שאת:

(כב) כי ראה מציאותם האחד תחת עבד כי ימלוך הוא נ"נ עבד לסנחריב בלתי ראוי למלוכה לפי מזלו לולא גזרהו יתב' על שלש פסיעותיו ככתוב למעלה ומאז נעתד למלוך רגזה ארץ על היותו עתיד להחריב בית המקדש המקיים העולם וכן בנבל הוא המן הרע שהיה רעב ללחם בהיותו במלחמה עם מרדכי כמאמר המתרגם במגילת אסתר וישבע לחם ועל ידי כן נתעתד לקנות את ישראל לאבדם ועל ידי כן רגזה ארץ כי אם אין ישראל איץ ארץ כי כארבע רוחות כו' כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל:

(כג) ותחת יון השטאה אשר לא היה בה מלך ותבעל למלכים גדולים כמפורש למעלה על ביאור פ' זה שעל ידי כן באו לבטל התורה המקיימת הארץ כי המה באו על ישראל לשכחם תורת ה' ולהעבירם מחוקיו יתברך וכן על הרביעית היא שפחה כי תירש גברתה כי לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלם כי תבא כח טומאת סמאל שרו של עמלק לרשת את הקדושה ולהחריב את המקדש המעוז פעם שמת כי גם על זה תרגז הארץ בחרבן הבית והיות נוסף על פעם הראשונה ולכן אחר שד' אלה מתחלתן עליהן רגזה ארץ ולא היה להם תקומה לא היה הכרח הדמות ד' מינים לענינם שעל ידי כן יהיו אלה מזולתם שבלעדם יתבטלו מן העולם:

(כד) אך עיקר הדבר הוא שעם היות שד' אלה הם קטני ארץ קטנים בעיני בני אדם גדולים המה לפי איכותם כי אשר פירשום להם לישראל המה חכמים מחוכמים מחכמתו יתברך הוא דעת עליון בתורה שבעל פה ועליהם יאות לסמוך כי הם קבלו האמת והצדק:

(כה) ושמא תאמר אם כן אפוא שתחת גליות אלו רגזה ארץ מה רבה זכותם שעמדה להם לנבוכדנאצר שלשה דורות הוא ובנו ובן בנו ובגלות מדי לא לקה אחשורוש עם היותו עיקר כמז"ל כי יותר היה חפץ למכור את ישראל להמן מהמן עצמו לקנותן כמשל בעל התל ובעל החריץ שעל כן עם היות המלך מוכר נתן את טבעתו להמן הפך הראוי כי הקונה הוא הנותן וכן יון מה זכו שלא הפילם מיד עד הפליגו לעשות רע וגם אתר כך נמשכה מלכותן ימים רבים ועל הכל יתגדל קושי גלות זה כי האחרון הכביד ויאריך לו הוא יתברך במאד מאד ועוד ידו נטויה על כן אמר על האחד אל תתמה כי הן אמת שהכשדים זה העם לא כי היה כמז"ל כי בוז משפחות קראם איוב וערב אל לבו להלחם בם ולהפילם וזה אמר הנמלים משוללי עוז וחשיבות הנה הם עם לא עז להאריך מלכותם ולהתגדל אך ויכינו בקיץ לחמם והוא כי ימי צרת שעבודנו לסתו וגשם נמשל כמז"ל על כי הנה הסתיו עבר ולכן ימים הקודמים לצרה קיץ יקראו ובזה יאמר ויכינו הכשדים הנמשלים לנמלים בקיץ טרם הסתיו והגלות לחמם לנפשם לחיות בו במה שמאז בימי חזקיה פסע ג' פסיעות לפני בלאדן בעבודתו יתברך על הקדים המלך כבוד חזקיה לכבודו יתב' כי על כן זכה תמשך מלכותו ג' דורות:

(כו) ועל מדי הנמשלים לשפנים שהם מעלה גרה בפה אך פרסה לא יפריס כמדי שדבר טוב בפה בנות ירושלים ואחר כך ביטל העבודה המתיחסת לפרסה כי לא נתן רשות יביאו הבעלי פרסה להקריב קרבנות וזהו פרסה איננו מפריס או על דרך רז"ל במדרש רבה שמדי יקרא גמל על כי לו סימן טהור וסימן טמא כן היה בו שהמלכה היא אסתר טהורה ואישה טמא וההיקש נאמר בשפן כי כסימני הגמל לו ויאמר הנה השפנים הם המדיים עם לא עצום לעמוד בפני אלהי ישראל ולא לקה רק המן לבדו והנלוים אליו אף וישימו בסלע ביתם למחסה ומסתור כמה דאת אמר סלעים מחסה לשפנים כי שם ביתו בסלע חזק מבא עליו רעה כי לקח את אסתר לאשה כי היא ביתו כי אין בית אלא אשה וזכותה עמדה למדיים כולם:

(כז) ועל היונים אמר כי אין צריך לומר אחר מלוך מלך ביון כי אם גם בזמן שאין מלך לארבה ההוא ויצא חוצץ כלו כי אחדות היה לו לעם כלו כדרכם עוד היום:

(כח) ועל הד' אמר שממית וכו' והוא מז"ל שהוא בזכות ידיה כי ויעש גם הוא מטעמים זכה והיא בהיכלי מלך והוא ענין משך דרכנו ממש וקראוה שממית על ששממה בית אלהינו בית ראשון מלאכי עליון שרפוהו כנודע מרז"ל ועם היות רמז הד' מינים בגליות לולא קבלת רז"ל אין מבין כמדובר:

(כט) והראיה שהם אלו בלי ספק כי הלא עם היות פסח מצה ומרור מפורשים בכתוב לא ירוצו בני אדם רק מטיבי צעד לאטם אך וד' מינים שבלולב הם מטיבי לכת כדברי המאמר שכל א' רץ כו' אך אין זה כי אם חשק אלוה אשר נתן בלבם לקיים תורתו שבע"פ ולהעמידם על האמת לטוב להם. זהו הדרך הנראה בכתובים כלם לפי דעת רז"ל במאמר הנזכר לעיל וביתר המאמרים אשר הזכרנו אגבו בס"ד:

לב

אחרי הזהירו את האדם אל יקוץ בארבע הגליות כי תחת שלש רגזה ארץ וכו' ועתידים לפרוק משאם מעליך אך למהר את הקץ צא ולמד מדות טובות מד' קטני ארץ ותשוב אל ה' וירחמך כי ליש גבור הוא אריה יהודה משיח בן דוד יבא לך כו' כמדובר למעלה אמר עתה אם יפנה לבבך בגלות החל הזה בראות עצמך שפל ונבזה להרהר אחר מדותיו יתב' שעובדיו בנבול ושפלות אל תשית לבך כי הלא הוא לטובתך בהתנשא בשביל התנשא בעולם הבא ואם ימשך מהנבול שזמות והרהרת שאתה נבזה ושפל בעבוד את ה' כי תהלך קדורנית בעבודתו ותבא לומר ממוצא דבר חלילה שוא עבוד אלהים שים יד לפה ואל תוציא דברי ההרהור מפיך וזהו ואם זמות והרהרת שים יד לפה מלדברו ואתה תכניע את לבבך ויצרך יום יום עד תסיר מתוכך מוטות ההרהור רע ההוא כי החי יתן אל לבבו:

לג

ולא יעלה על רוחך לומר כי טוב הוא להוציאו מפיך ותשיחנה להשקיטה ויהיה לך זה כעמן האדם שמוציא דרך חוטמו לחוץ כיחו ומיאוסו וישאר הגוף נקי כן אעשה להוציא מפי מיאוס ההרהור הרע ואשקוט אותו ואשאר נקי ממנו כי לא טובה העצה ההיא מן שים יד לפה ותקיש בו בתוכך עד תטהרנו כי הלא מיץ חלב יוציא חמאה והוא כי דרך מוציא חמאה ממין חלב כאשר ראינו בעינינו הוא לשום יד על פי הכד או הנוד ולסותמו או בצמיד פתיל ואז יקישו היטב פעמים רבות והוא בתוך הכלי ושם תתהפך ומתמצה החלב לחמאה הטובה כן גם אתה שים יד לפה והקיש בתוכך יום יום על לבבך עד תטה רעיונך ולא תחשוב כי טוב לך להוציא מיאוס רעיון הרע מפיך ותשיחנו ויודק וישקוט כמשל החוטם הוא האף כן תריק חרון אפך על הדבר ותנוח כי מי יתן והיה מתרוקן לבבך ממנו בהוציאו מפיך החוצה כמריק הניתך מתוך חלל החוטם אך אדרבה ידמה למוציא החוצה מיץ עצמיות בשר החוטם עצמו שיוציא דם חיותה ולא הפסולת כן גם הרהור הלב אינו דבר שמיפקד פקיד דרך הוצאה ככיחו של חוטים שניתך וישאר מקומו נקי אך רעיון רוע האדם חבורי מחבר בעצם באיכות האדם ועצם לבו ואיך יתרוקן דשאר האדם נקי ממנו ואדרבה יוציא מתמציתו דמו וחיותו וימות בעונו כי בנפשו ידבר כי כ"ש דפקר כי יערב אל לבו להוציאו מפיו כי יטמא גם פיו ולשונו כאשר נטמא רעיונו ומה גם כי תהיה אחיזה אחרי כן לטמאו בעצם לכחות הטומאה כי עד כה היה רעיון ולא יודע למו כאשר בהוציא הדבר מפיו באופן שטוב לו למתק מרירותו בתוכו ושמא תאמר הלא אם ישיחנה לאיש אחר בנפשו יהיה לו מעיר לעזור להטהר וכל א' יריק מעט במתק לשונו מההרהור הרע ויהיו כשני אפים או חוטמים מריקים וגועלים בבלחי טוב ויבחרו בטוב ויטהר המהרהר לזה אמר ומיץ אפים יוציא ריב שאדרבה מה שיתמצה מב' אפים הוא ריב שאחר שהעיז פנים לדבר דברי הרהוריו הרעים נגד ה' אל פני רעהו ימשך להתפקר אחר כך ממנו ואליו יתברך ויטיח דברים ויריב חלילה נגד קונו לכן עצתי תקום כמדובר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.