קשות מיושב/שבת/נז/א
דף נז. אביי קשישא רמי דרב אדרב: מי אמר רב הכי, והאמר רב קיבל דוד לשון הרע קשיא. סוגיא כזו דמרמי איהו גופא ולהניח בקשי אמצוה ליתן טעם, ובכמה דוכתין משני על כי האי גוונא תרי אמוראי נינהו, עוד באיזה מקומות משני חדא מינייהו אחר אמרה, מיהו בלא"ה למ"ד דקיבל דוד לשון הרע, קשיא קרא דכתיב להדיא אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי, וצא"ל ע"פ מה דאיתא ביומא כב: דוד בשתים וקחשיב דאוריה ודהסתה ופריך והא אמר רב קיבל דוד לשון הרע ומשני הא אפרעו מיניה, דאמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר לו דוד למפיבושת וכו' יצתה בת קול וכו' ע"ש, והילכך שפיר כתיב רק בדבר אוריה החתי [שלא קיבל פרעון עליו והא להסתה כבר כתבו תוס' הכא בשבת (שם) ד"ה רק בדבר וכו', דלא הוי כ"כ עון וכו' ע"ש], ולפי"ז שפיר מסיק הש"ס רק בקשיא משום דאית ליה פרוקא דשפיר י"ל דלכאורה יש לדקדק עוד בלישנא דרב דאמר כי מעייינת ביה בדוד לא משכחת בר מדאוריה דכתיב רק בדבר אוריה החתי, אחרי דמקרא מלא הוא למה זה הקדים כי מעיינת ביה מאי עיונה צריכה אלא הוא הכוונה דלא יתפלא על חטא דלשון הרע שקיבל דוד לכך הקדים כי מעיינת וכו', כלומר לשיטתיה דרב דאמר בשעה שאמר לו דוד למפיבושת וכו' יצתה בת קול וכו' וא"כ איפרעו מיניה הילכך שפיר לא משכחת בר מדאוריה, יותר מזה אין פנאי לגלות סודה, בדבר אגדה: