אבני נזר/אבן העזר/קא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר קא

סימן קא

א

א) שם (צ"ב.) בגמ' ליתי' למתני' מדתני בי מדרשא עיי"ש כל הסוגיא, ורש"י פירש כל הסוגיא דאם ההיתר משום דמהימנינן לעד הוי טעות, ואי משום דדייקא הוי הוראה, וע"כ מייתי ר"נ ראי' מדבעלמא ע"א אינו נאמן והכא נאמן ע"כ הוראה היא, ורבא מייתי ראי' דאף דחזינן בעד קמא דלא דייקא מהימנינן לעד שני, ואף דהוחזקה באינה מדקדקת ע"כ דאעד סמכינן וטעות הוא אלה דברי רש"י ז"ל, אולם דבר זה צריך ביאור, דמה נ"מ אי מהימנינן לעד או לדידה סוף סוף רואין עכשיו שחי, ודומה לבסוף זרחה החמה, וסוגיא זו נתקשו בה שלמים וכן רבים:

ב

ב) והנ"ל בישוב הסוגיא ופירש"י, דהנה במשנה נשאת שלא ברשות ב"ד אלא בעדים, והנה הדבר צריך ביאור למה בע"א צריך רשות ב"ד ובעדים א"צ, בפרט לפי מה דס"ד דע"א מהימן מדאורייתא ועיין בתוס', והנ"ל בזה עפ"י מה דקי"ל בכריתות (י"ג:) בשיכור דאסור להורות מדאורייתא מדכתיב ולהבדיל ולהורות דבדבר שהצדוקים מודים בו מותר, והעלה הש"ך ביו"ד דמ"מ בדבר הפשוט ומפורש בפוסקים אסור להורות ודווקא בדבר המפורש בכתוב לא מקרי הוראה, וע"כ כשנשאת בעדים אף שבאתה לב"ד ושאלה דוודאי צריך לחקור העדים] לא מקרי הוראה כיון דכתיב בקרא עפ"י שנים עדים יקום דבר ולא חשוב הוראת ב"ד וחייבת בקרבן, אבל בע"א אף למה דס"ד דמה"ת, מ"מ כיון דמדרשא דאו הודע ילפינן לה שפיר מקרי הוראת ב"ד ופטורה מקרבן:

ג

ג) והענין דמה שמפורש בכתוב אינו תלוי בחכמת חכמים ואין קרוי הוראת ב"ד, והוא גופי' הטעם בהורו ב"ד ששקעה חמה דלא מקרי הוראה דהוא טביעות עין בעלמא וכל אדם יכול להכיר אם יום או לילה כמו המופלא שבהוראה ואין תלוי בחכמה, והנה לפי טעם זה אינו דומה כלל למשנתינו דתלוי בדין שע"א מהימן שהוא דבר שאין הצדוקים מודים בו:

ד

ד) אך בהעמיק על הדבר ניחא, דהנה קי"ל שהב"ד יכולים לדון עפ"י ראי', אך דווקא כשראו ביום אבל לא כשראו בלילה, וזה צריך ביאור דמה נ"מ, סוף סוף יודעים המעשה, והוא קו"ח משמעו מהעדים, וצ"ל דהב"ד אינם יכולים לדון עפ"י ידיעתם רק עפ"י ראייתם ומה ששמעו מעדים שראו חשוב כאלו אז ראו הב"ד בשעה ששמעו העדות, [וכעין זה כתב הגאון מהר"ל ז"ל מפראג בספר דרך חיים פרק משנה כ"ב]:

ה

ה) וראי' לזה קידוש החודש דצריך לקדש עפ"י הראי' מדכתיב הזה כזה ראה וקדש, ומה מועיל ראיית העדים וא"ל דבעינן רק שיראה הלבנה ועפ"י חשבון לבד אפשר שנתכסה בעבים ולא ראוה, דליתי' דהא עדים שראו מחללין שבת אף שבלא"ה יקדשו היום אדר הסמוך לניסן לעולם חסר משום דמצוה לקדש עפ"י הראי', הרי דאף שבאמת נראה הלבנה לא יקויים המצוה רק אם יבואו עדים לפני ב"ד ויעידו, וע"כ דבעינן דווקא ראיית ב"ד כדכתיב הזה כזה ראה] וע"כ דמה שב"ד שומעים מהעדים כאלו ראו הלבנה בעצמם, ובילקוט קורא לעידי החודש שלוחי החודש, וכן בסנהדרין (בדף נ"ו) בב"ד ששומעים עדים שמעידים ברכת השם קורעים כאלו שומעים בעצמם ברכת השם, וע"כ מועיל שמיעתם מהעדים ביום ולא ראייתם בלילה:

ו

ו) וכיון דהכי הוא מילתא, א"כ הב"ד שמתירין אותה להנשא לאו משום שחזקה שהעד אינו משקר, רק דשמיעחם מהעדים גזירת הכתוב כאילו ראו בעצמם וכאלו פוסקים עפ"י ראייתם והוי כאילו התירו ב"ד לעשות מלאכה ע"י טביעת עינם ששקעה חמה דלא חשיב מעשה ב"ד, וה"נ בפוסקים עפ"י שמיעתם מהעדים, והרי המעיד ראיתי עדות שנחקרה בב"ד לא חשוב עד מפי עד דחשוב כאלו ראה המעשה בעצמו, ואף דמה שפוסקים שהעד נאמן הוא מעשה ב"ד מ"מ הא בעינן שיאמרו מותרין אתם לעשות:

ז

ז) ומה"ט בהלכה וקלקלה חייבת ואף שעשתה עפ"י הפסק שאינה א"א כיון שעל מעשה זו לא הורוה ושיפסקו שמותרת פוסקים רק עפ"י שמיעתם דהוי כראי' וזה אינו חכמת חכמים והוראת ב"ד רק כמו טב"ע בעלמא, ואף דצריך לידע לזה שהעד נאמן זה רק גורם, אבל אין זה עצם הוראה רק עצם הוראה הוא רק על מה ששמעו דחשוב מה ששומעים ראיית העדים כאלו בעצמם ראו ואין זה הוראה:

ח

ח) והיינו טעמא דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים, מאחר שנאמנות גזה"כ כאלו הב"ד בעצמם ראו, והרי בכאן שנים מאחר שחשוב ראו בעצמם, וע"כ לא אמרינן בחזקה או רוב כאלו שנים דזה מחכמת חכמים, ואלו עדים הוא משום כאלו ראו המעשה, אבל אי משום חזקה דייקא זה מחכמתם דכל אשה דייקא ושפיר הוי הוראה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף