גליוני הש"ס/יבמות/פ/א
היינו דשמענא לאמי דאמר. נ"ב עיין מהר"ם לובלין ואין דבריו מובנים כלל ונ' דבמחכת"ה אישתמיטתי' תוס' זבחים נ' א' ד"ה אמר דהביאו הך דכאן וכתבו דאמי הוא שם חכם כהך דכתובות מ"ד ב' תני אמי ע"ש וא"כ שפיר כ' רש"י כאן דסריס חמה קמפרש ואזיל ואין צורך למ"ש המהר"ם דגי' רש"י הית' היינו דשמענא לאמימר דאמר:
וליחוש שמא הבריא בינתים כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישינן. נ"ב מעין דוגמא נדה ס"ח א' רב אמר זבה וודאי כיון דמעיקרא נמצאת טמאה ועכשיו נמצאת טמאה טמאה ודאי עש"ה וע"ע שם ב' במשנה ושם ס"ט א' בגמ':
ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה. נ"ב עיין ספר בכור שור שבת פ"ט ב' ד"ה דל עשרים כו':
ובן שמונה. נ"ב עיין מהרי"ק שורש ק"ג במה שחילק שם בין בן שמונה לבן עשר לעניין אישתהי ע"ש במ"ש ועוד דמש"ה איכא למימר דאין הלכה כרשב"ג בבן שמונה כו' דהתם טעם גדול יש בדבר כו':
תוד"ה אכל כ' בנקבה איירי כו'. נ"ב עיין יומא פ"ב א' ועש"ה בבעל המאור ובמלחמות ד"ה אמר הכותב ברוב חלוף הספרים כו' וע"ע גיטין כ"ח א' השולח חטאתו כו' אע"ג דמוקמי' ליה בגמ' שם בקרבן נשים וה"ל למיתני השולחת מ"מ תני ליה זכר על נקיבה וע"ע ברי"ף שבת סוף פ' תולין ולא יצא במנעל חדש באיזה מנעל אמרו במנעל של אשה ואע"ג דנקט ברישא לא יצא דהוא ל' זכר ועיין שו"ת מהר"י ברונא סי' ט' עמד אהך במנחות מ"ג א' רמי תכלתא לפרזומא דאנשי ביתי' כו' ועמד ע"ז דמדוע קרינן לנשים אנשי דהוא ל' זכר ע"ש וע"ע רש"י נזיר כ"ו א' ד"ה ולאפוקי מהא דתניא כו' דכ' ע"א מי שהי' מחויב חטאת דהיינו יולדת כו' מת כלומר מתה כו' וע"ע ע"ז כ' ב' ובמכיר בעליהן ע"ש דקאי על אשה והול"ל ובמכיר בעלותיהן או בעלתהן ואמר בעליהן ל' זכר עש"ה וע"ע נדה מ"ו א' ואידי ואידי בתינוקת אע"ג דתני ל' זכר בן ט' כו' שהביא כו' עש"ה וע"ע להיפוך ל' נקיבה במקום ל' זכר במשנה כלים פ"ג מ"ג ע"ש תיבת טמאה במקום טמא ואולם בר"ש שם נתן טעם לדבר ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |