טורי אבן/מגילה/ט/ב

טורי אבן מגילה ט ב

דף ט' ע"ב

אין בין כהן משיח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות. וכתבו התוס' פי' כהן משיח שחטא בשוגג בדבר שזדונו כרת אבל לא מיירי בפר העלם דבר של ציבור דכתי' ביה הכהן המשוח דהא מרבינן בת"כ דאפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכ"ש מרובה בגדים ואני אוסיף על דבריהם דאי פר הבא על כל המצות אין הקרבתו כשירה אלא במשוח דוקא. א"כ הה"נ לשעירים דע"ז דשוים הם לכל דבר כדאמרינן בפ"ד דזבחים (דף ל"ט) החטאת אילו שעירי ע"ז ששוין לדין פר הבא על כל המצות. א"כ במקדש שני דלא הי' משוח דיאשי' גנז צלוחית של שמן המשחה כדאמרינן בפ"ה דיומא (דף ל"ב) א"א להקריב פר הבא על כל המצות ושעירי ע"ז. והרי בפ"ק דהוריות (דף ז') אר"י הבאים משבי הגולה הקריבו פרים י"ב על ע"ז הביאום ושקל וטרי הש"ס התם הא אליבא דר"מ ור"י ור"ש דתיתי כוותיהו. והשתא הא ר"ש פליג על ר"מ בהא דאין מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות ומתני' דאין בין משוח מוקי ליה רבא כוותי' בסוף פ"ג דהוריות (דף יב). והשתא לר"ש היכא משכחת לה לשעירי ע"ז במקדש שני כיון שלא הי משוח. ובפ"ה דיומא (דף נ"ז) אמר ראב"י אני ראיתי ברומה פי' להפרוכת והי' עליה כמה טיפי דמים מפר העלם דבר כתבו התוספות שהקשה ריב"א והא בבית ראשון לא הוי פרוכת ובבית שני דהו' פרוכת לא הוי מקריבין פר העלם דבר כדתנן בפ"ק דמגילה אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות דכהן משוח מקריבו ולא מרובה בגדים. ותירצו בבית ראשון הוי ובפרוכת דבבא. ודברי תימא הן שראה ראב"י טיפי דמים מבית ראשון קודם שגנז יאשי' שמן המשחה שהרי ראב"י הי' בזמן רשב"י ועמו הלך לרומי ע"פ מעשה שהו' ושם ראה הפרוכת בגנזי הקיסר וטיפי דמים שעליו כדאמרי' במסכת מעילה (דף ט"ו). והרי הוא הי' כמה שנים אחר החורבן בית שני דכבר הי' מימות יאשיה שגנז שמן המשחה עד אותו זמן הרבה יותר מה' מאות שנים וא"א לשנים רבות הללו שיהי' הטיפת דמים ניכרות ולא נקנחו ולא נבלע א"ו בבית שני הי' מ"מ רש"י כריב"א ס"ל דתנן בפ"ק דקדושין (דף לז) הזאות נוהגת באנשים ולא בנשים ופריך הגמר' הזאה דהיכא אי דפרה אלעזר כתיב בה אי דפנים הכהן המשיח כתיב בה ופרש"י הזאה דפנים הזאות פרוכת ומזבח הזהב האמורים בפר כהן המשיח ופר העלם דבר של ציבור הכהן המשיח כתיב בה למעוטי הדיוט כ"ש נשים ומאי איצטרך ליה לתנא למתניתין אל מא סבירי ליה לרש"י דאין הזאת פנים כשירי אלא בכהן משוח והתוספות פירשו שם בשם הר"מ דאע"ג דפר העלם דבר מרבינן בת"כ דעבודתו כשירה אפילו בכהן הדיוט דמרבינן לי' מן ה' דהכהן המשיח אפ"ה מדאיצטריך קרא לרבוי' כהן הדיוט דכשר בה מכלל דפשיטא לתנא דנשים אינם כשירות בה מיהו פירש הר"מ מגומג' קצת דאי הזאות פני' כשירות בכהן הדיוט מרבוי' דקרא ממילא שמעת מיני' דנשים אינן כשירות בה ול"צ לתנא למתני הא הת' תנן הקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות נוהגין באנשי' אבל לא בנשים אע"ג דבכולהי כתיב בהדי' בני אהרן ולא בנות אהרן ואפ"ה תנא להו במתני' דאינו נוהג בנשים אבל לפרש"י דהזאת פנים אינו כשירה אלא בכהן משיח פריך שפיר דמאי ארי' דתנא ולא בנשים אפילו באנשים כהנים נמי אינו נוהג מיהו מדפריך אי דפרה אלעזר כתיב בה משמע כדפירש הר"ם כמ"ש התוס' שם.

ואין להקשות אהאי דפי' רש"י וריב"א דכהן משיח האמור גבי פר העולם הוא דווקא וא"כ הה"נ כהן משיח האמור גבי פר כהן משיח הוא דווקא ואין שני עבודת פרים הללו כשירים בכהן הדיוט אלא במשוח דוקא ובע"כ אינו קרב אלא ע"י עצמו דהא אין מושחין ב' כהנים גדולים כאחת כדאמר בירושלמי דהוריות ובפ"ז (ד' עד) דמנחות תני' והיתה לכהן כמנחה שתהא עבודתה כשירה בו פירש הכהן עצמו שחט' מקריב מנחת חוטא שלו ופריך והא מהכ' נפקא והא מהת' נפקא וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטא' בשגגה מלמד שכהן מתכפר ע"י עצמו ומשני אי מההיא ה"א ה"מ בשוגג אכל במזיד לא קמ"ל במזיד היכי משכחת לה בזדון שבועה והשתא ל"ל קרא לשוגג שמתכפר עי"ע הא מפר כהן משוח נ"ל דמתכפר עי"ע דבשלמא (מוכפר) [צ"ל והיתה לכהן] לחוד לא נ"ל דהשתא במזיד מתכפר עי"ע שוגג לא כ"ש דה"א (דוכפר) [צ"ל דוהיתה לכהן] מיירי משוגג לחוד דה' שמיעות קול דעדות חייב נמי על השוגג כדתנן רפ"ד דשבועות (דף ל) השתא דכ"ר (והיתה לכהן) כמנחה [צ"ל וכפר] לשוגג בע"כ אידך בזדון שבועה איירי וקמ"ל דאפילו מזיד מתכפר על ידי עצמו. אבל הא ודאי תקשה קרא לשוגג ל"ל תיפוק ליה מפר כהן משיח דמתכפר על ידי עצמו. וי"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר דה"א שאני פר כהן משיח דא"א על ידי אחר אבל מנחת חוטא דאפשר ע"י אחר שהרי כל הכהנים כשירים להקריבו סד"א דעל ידי עצמו לא קמ"ל. וכה"ג אמרינן בפ"ג דמנחות (דף י"ט) אליבא דר"ש דנ"ל שחיטה בזר כשיר' מוסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים ופריך אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ודחיק ההיא ל"מ אמרת ק"ו מה זריקה דעיקר כפרה לא בעי בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כ"ש וכ"ת אין דנין אפשר משא"א פירש שחיטה אפשר בבעלים זריקה לא אפשר דהא בעי כהונה גלי רחמנא ביוה"כ וכו'. ה"נ דכוותיה:

ולא לכהן הדיוט משום מעלין בקודש. הקשו התוס' ל"ל ה"ט תפוק ליה כיון דראוי לכה"ג אי לאו משו' איבה א"כ אינו יכול לשמש בד' בגדי' דה"ל מחוסר בגדי'. ול"ל דלאחר מיתת ראשון קאמר דלא הוי כה"ג משו' איבה. הא מודה ר"י שאם מת ראשון שני חוזר לעבודה ולי מש"ה לא אריא וי"ל הא דקאמ' כה"ג משום איבה היינו מחיים דראשון ובאירע בו פסול ביוה"כ אחר עוד הפעם אין ממנין אותו תחתיו שנית משום איבה והא לא תקשה דאס"ד דלר"י דינא כהדיוט א"כ מאי קאמר ר"י ומודה ר"י שאם עבר ועבד עבודה כשירה. מודה למאן לאו לר"מ בר פלוגתי' ומהשתא בע"כ הא דמודה דעבר ועבד דכשירה היינו שעבד בח' בגדים דווקא דהא לר"מ שני כל מצות כה"ג עליו דאל"כ הא אמרי' בפ"ב דזבחים (דף י"ח) בני אהרן הכהני' בכיהונן. מכאן לכהן הדיוט שלבש בגדי כה"ג ועבד עבודתו פסולה ש"מ לר"י נמי הרי הוא ככה"ג לכ"ד. דהא לק"מ די"ל דהא דעבר ועבד דקאמר אליבא דר"י היינו שעבד בד' בגדים כהדיוט והאי ומודה לאו לר"מ קאמר אלא טעמא דנפשי' קאמר ואע"ג דס"ל דא"ר לכהן הדיוט אפ"ה בדעבד כשר אי עבד ובד' בגדים דווקא כהדיוט דלר"י דינו כהדיוט לכ"ד. מיהו מאי דפי' דוחק קצת לפ' כה"ג משו' איבה והיינו באירע לו פסול לכה"ג שנית ביוה"כ אחר דמה איבה שייך כאן כיון דאין כה"ג ראוי לעבוד בע"כ צריך אחר תחתיו מה לו אם זה משמש תחתיו או אחר ולא שייך כאן איבה והתוס' תי' דמש"ה ליכא קפידא כיון דע"פ ב"ד הו' אי לאו טעמא דמעלין. מ"מ ק"ל מהא דאמ' בפ"ז דיומא (ד' ע"ב) דאמיר' דימי בגדים שכה"ג משמש בהן כהן משוח מלחמה משמש בהן ומייתי לה מקרא מיתב ר' כהן משוח מלחמה אינו משמש לא בד' ככ"ה ולא בח' ככה"ג ומפ' אביי כה"ג משום איבה כ"הד משום מעלין בקדש ל"ל ה"ט דמעלין בקודש הא כיון (דלר"ז) [צ"ל דלרב דימי] דמה"ת עובד בח' אי עבד בד' בלא"ה עבודתו פסולה דה"ל מחוסר בגדי' וי"ל דהא דקאמ' ר"ד כ"ה מה"ט דמעלין בקד' דווק'. נ"מ אפי' עבר ממשיחתו ונתמנה משוח מלחמה אחר תחתיו אפ"ה אין עובד בד' משום מעלין בקדש מ"מ עדיין ק"ל דהא ודאי כהן גדול אע"ג דעבר ממשיחתו בקדושתו קאי דהא תנן בפ"ג דהוריו' (דף ט) משיח שעבר ממשיחתו ואח"כ חטא וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואח"כ חטא כהן משוח מביא פר והנשיא כהדיוט ומ"ל התם מקרא. אלמא משיח אע"פ שעבר אכתי בקדושתו קאי מש"ה מביא פר כדמעיקרא ושם בפ"ג (דף י) מבעי' לר"פ משיח שנצטרע מהו באלמנה ופשוט לי' מדתני' אין לי עבר מחמת קריו עבר מחמת מומו מנין ת"ל והוא וש"מ מהא דאפי' עבר מחמת מום וצרעת דאינו ראוי לעבודה כלל לעולם אפ"ה בקדושתו קאי:

הלכך נ"ל לפרש דהא גופי' הא דאמרה תורה משוח שעבר אכתי קאי בקדושתו הוא מה"ט גופי' דמעלין בקודש ולא מורידן ומש"ה פליג רחמנא בין משוח לנשיא דמשוח שעבר מביא פר ונשיא שעבר כהדיוט משום הא דנשיא מביא שעיר הא לאו משום קדושה הוא דהא קרבנו נעשה בחוץ כשל הדיוט אלא גדולתו גרמה לו לשנות גוף קרבנו משל הדיוט דהאי בשעיר והאי כבשה או שעירה וכיון שעבר עבר ודינו כהדיוט אבל משוח דקדושתו גרמה לו לשנות קרבנו שהרי פר כהן משיח נכנס לפני' מש"ה אע"פ שעבר לא פקע קדושתו דקדושת הגוף לא פקע בכדי כדאמר בפ"ג דנדרים [דף כט] גבי שור זה עולה ל' יום ומיני' ילפינן דלכ"ד אכתי בקדושותו קאי ולא פקע והא הוא גופי' מטעמ' דמעלין בקודש ול"מ אפי' היכא דאינו ראוי לקדושה ראשונה כגון שעבר מחמת מומו אפ"ה מצווה על הבתולה ומוזה' על האלמנה וכיון דהכי הוא הא דנקט ר"י כהן הדיוט משום מעלין בקדש הא מילתא גופא הוי טעמא דמדינא קדושות כה"ג עליו כשעבר ואי לא ה"ט הוי פקע לגמרי כשעבר:

וכ"ת אי הא דמעלין בקדש מהא ריבוי' דכתיב גבי פר וכן גבי בתולה יקח ללמד דמשעבר בקדושתו קאי תרתי ל"ל ניליף חד מחבירו ועוד דהא ה"ל ב' כתובי' הבאי' כא' וא"מ לעלמא י"ל דצריכי תרווייהו דאי משו' דכ"ר גבי בתולה יקח ה"א מש"ה נוהג במשוח שעבר הואיל ונוהג נמי במרובה בגדים ומשוח מלחמה שמצווין על הבתולה כדאמ' התם אבל פר כהן משוח אינו נוהג בהם אפי' לר"מ דס"ל דנוהג במרובה בגדים מודה דבמשוח מלחמה אינו נוהג וה"א משעבר הרי הוא כהדיוט ואי הוי כתי' גבי פר דנוהג במשוח שעבר ה"א משו' דהואיל ואינו נוהג אלא במשוח בלבד ולא במרובה בגדים לרבנן דר"מ אלימא קדושתו הואיל ומשוח בשמן המשחה כדאמר בפ"ב דשבועות גבי אם נאמר משכן למה נאמר מקדש וכיון דאלימ' קדושתו קדש אף משעבר אבל הא דמצווה על הבתולה דנוהג נמי במרובה בגדי' ה"א דמרוב' בגדי' דלא אלי' קדושתו כ"כ אימא דמשעב' פקע קדושתו צריכא והשת' דכ"ר תרווייהו ילפינן במה הצד דמשוח שעבר שדינא ככה"ג לכ"ד ומשמש מה"ת בח' בגדי' וכ"ת תינוח לרבנן ואבל לר"מ דס"ל מרוב בגדי' מביא פר והוא דגבי בתולה ל"ל ת"ל מפר כיון דנוהג נמי במרובה בגדי'. י"ל דר"מ לא דרש להאי והוא כר"ע דהתם לעבור מחמת מומו אלא כר"י ס"ל דאמר התם אחר שחלק הכתוב ריבה למשוח מלחמה א"נ אפ"ת ר"מ כר"ע ס"ל מ"מ הואיל ופר א"נ במשוח מלחמה ה"א דמשוח שעבר נמי קלישא קדושתי' ואינה מביא פר משעבר קמ"ל:

וא"ת הא דא"מ בקדש נ"ל בפי"א דמנחות (דף צ"ט) רמ"א מדכתי' ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וי"ל דאי מהתם ה"א ה"מ בעודו בקדושתו דהת' מ"ל לענין לחם הפנים שביציאתו היה מניחן אותו על שלחן של זהב מה"ט דאמר הואיל והי' מונח כל השבוע על שלחן הזהב שבהיכל אם הי' מניחו ביציאתו על של כסף ה"ז הורד' והרי לחם הפני' קוד' הקטרו' הבזיכין עדיין בקדושתו לגמרי קמ"ל גבי פר ובתולה דלא ואי מהני ה"א ניהו דלא פקע קדושתו לגמרי בכדי ע"י שום סיבה מ"מ אע"פ שהוא בקדושתו מותר לפחתו כבודו הראשון כמו גבי לחם הפנים משלחן של זהב לשל כסף קמ"ל מקרא דויקם דאפילו לכה"ג נמי לא וא"ת למאי דפי' דמה"ת משוח שעבר ראוי להיות כה"ג אם כן הא דאמרי' רפ"ז דנזיר (דף מ"ז) גבי מת מצוה משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים עדיף טפי פירש ויטמא מרובה בגדים למת מצוה ולא משוח דזה מביא פר וזה א"מ משוח שעבוד ומרובה בגדים מ"ב עדיף דעבד עבודה ואלו משוח שעבוד לאו בר עבודה הוא ופירשו התוספו' והמפרשי' דכר"י אתא דאמר שני א"ר לכה"ג והשתא כיון דמשוח שעבר מה"ת בר עבודה הוא ואין שום מעלה מה"ת למרובה בגדים עליו והא הא מעלה דמשוח מביא פר ולא מרובה בגדים מעלה של תורה היא לרבנן דר"מ והשתא האיך מעלה דרבנן דמ"ב על משוח שעבר דוחה למעל' של תור' דמשוח שעבר מביא פר ולא מרוב' בגדי' א"ו הא דמשוח שעבר א"ר לעבוד' בכה"ג מה"ת הוא והואיל והוא מעלה של תורה וכן הא משמע להגמ' דמעלות שראוי לעבודה עדיפ' טפי מאידך מעלה דזה מביא פר וזה אינו מבי' וי"ל דכל הני מעלות דאמר' התם דזה עדיף מזה לענין לטמא למת מצוה אינן אלא מדרבנן דמה"ת כולן שווין וכיון דמשוח שעב' מדרבנן לאו בר עבודה הוא כלל אע"ג דמה"ת בר עבודה הוא ועדיף ממרובה בגדים לענין פר אפ"ה כיון דהאי עדיפותא מה"ת אינו לא מעלה ולא מוריד לענין טומאת מת אלא מדרבנן וכיון דהאי לאו בבר עבודה הוא כלל מדרבנן מ"ב עדיף מני' מדרבנן:

רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי. ובפ"ג דהוריו' משני רבא עוד ר"ש היא ובפר הבא על כל המצות ס"ל כרבנן דפליגי אדר"מ ובכהן שעבר ס"ל כר"מ דכל מצות כ"ג עליו ומביא שם מברייתא ומפני שארוכה היא וכאן אין עיקר מקום הלכות הללו אלא אגב גררא דאין בין תנא להו תנא במכילתין קיצר הגמרא ולא הביא לשנוי' דרבא הכא מ"מ משנויי דכולהו אמוראי שמעינן דסתם משנה זו אתיא כר"מ וק"ל כיון דסתם לן תנא כר"מ דשני כל מצות כה"ג עליו א"כ קשיא דר"י אדר"י דאמ' רבה בב"ח אר"י הלכה כסתם משנ' ואלו הכא אמר רבה בב"ח אר"י בב"ק דיומא (דף יג) הלכה כר' יוסי וכה"ג הרבה פעמים להגמ' דפריך הכי דר"י אדר"י ובחידושי למס' הוריו' יתבאר זה:

אין בין במה גדולה לב"ק אלא פסחים. ק"ל הא טובא א"ב וכדתנן בפ' בתרא דזבחים (דף קי"ב) מה בין במות יחיד לבמות ציבור סמיכה ושחיטות צפון ומתן סביב ותנופה והגשה רי"א אין מנחה בבמה וכהן ובגדי שרת וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה לדמי' וריחוץ ידי' ורגלי' וכל הני א"נ בבמות יחיד שהיא במה קטנ' אבל נוהגין בבמות ציבור וכ"ע מודי' בכל הני כדמוכח שם בגמ' ולא פליגי רבנן אלא אאין מנחה בבמה לחוד דלר"י ל"ש במה גדולה ל"ש במה קטנ' אין מנחה וה"ה דאין עופות בבמה בין גדולה ובין קטנה כדאמ' התם ולרבנן יש מנחה ועופות בבמה. וי"ל דמתני' ל"ק דאין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא בעיקר קרבן מה שקרוב בזה ובזה אבלי' בתכסיס קרבן לא מיירי:

שילה יש אחרי' היתר. ק"ל מדקאמ' יש אחרי' היתר מכלל דס"ל דבזמן שילה נאסרו הבמות והיינו דלא כר"ש דבפ"ב דזבחים (דף קי"ב) תנן באו לשילה נאסרו הבמות וכו' באו לירושלי' נאסרו הבמות ולא הי' להם היתר והיא היתא נחלה ובגמ' (דף קיט) יליף לה מדכתי' כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו ירושלים ולמה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר בין זה לזה ואח"כ אמ' תנא דבי ר"י זו וזו שילה רשב"י איזו וזו ירושלים ואמרינן בשלמא למ"ד זו וזו ירושלים אבל שילה הוי שריא במות היינו דכתיב ויקח מנוח וכו' אלא למ"ד זו וזו שילה ובמות הוי אסירין מאי ויקח מנוח ומשני הוראות שעה היתה אלמא לר"ש דא' זו וזו ירושלים ולא מיירי קרא כלל משילה ש"מ דבשילה הי' במות מותרות ומהשתא מתני' דקתני שבשילה יש אחרי' היתר הא בזמנה לא הי' היתר לבמות וע"כ דלא כר"ש. א"כ אמאי לא דייק הגמ' רישא דאין בין במה גדולה לבמה קטנה ר"ש היא כדאמ' לעיל וסיפא דלא כר"ש כדדייק לעיל בה"ג גבי אין בין כהן משוח וא"ב כהן המשמש ואע"ג דבברייתא דלעיל מהא גי' ספרים דידן רש"א מנוחה זו ירו' נחלה זו שילה. ע"כ גי' משובשות היא ול"ג רש"א. דא"כ קשה דר"ש אדר"ש וליכא למימר דב' תנאי הוי ואליבא דר"ש דכל כה"ג דרך הגמ' להקשות ולשנויי הכי. א"ו גי' משובשת היא אבל אין לשבש הא בריית' דתנא רשב"ג או' זו וזו ירושלים דודאי גי' זו נכונה דאמ' התם בסמוך דתני דבי ר"י בדרש"בי זו וזו ירו' וסי' משכהו גברא לגברי וה"ג רש"י שם והכי גרסי' התוס' בפ"ה דזבחים (דף לג) גבי זה וזה יסוד מערבי וא"כ קשה וי"ל דודאי היכי דב' בבות תכופות זו לזו כמו האי דא"ב כהן משיח וא"ב כהן משמש שפיר שייך להקשות רישא האי תנא וסיפא דלא כוותי' אבל בהא דא"ב ב"ג והאי בבא דקידושת שילה יש אחרי' היתר דמפסיק בניהם בהא דאין בין שילה לירו' וכו' לא שייך לאקשויי הכי אע"ג דהא גופא דבשילה אוכלים ק"ק ומ"ש בכל הרואה יליף ר"א התם (דף קיח) מפן תעלה עולתיך בכ"מ אשר תראה בכ"מ א"א מעלה. אבל אתה אוכל בכ"מ שאתה רואה והא א"א למילף אלא למ"ד דבהאי קרא שילה רמיזי. אבל רשב"י דאמ' זו וזו ירושלים לא רמיזי שילי הכא א"א ללמוד זה וע"כ הא נמי דלא כר"ש אפ"ה נא דייק הגמרא לימא רישא ר"ש וסיפא דלא כר"ש משום דאיכא אמוראי התם דמייתי לה משאר קראי מולו תאנת שילה א"נ משאר קראי דהתם. ולדידהו ר"ש נמי מודה בהא. מ"מ ק"ל דתנן התם באו לנוב וגבעון הותרו הבמות ק"ק נאכלין לפני' מן הקלעים קדשים קלים בכל ערי ישראל ופריך בגמרא מעשר שני נמי ליתני ומסיק הא מני ר"ש היא דאמר אף ציבור לא הקריבו אלא פסח וחובו' הקבו' להם זמן אבל חובו' שאין קבוע להם זמן הכא והכא ל"ק מעשר בהמה חובות שאין קבוע להם זמן ואיתקש מעשר דגן למעשר בהמה והשתא בשינה לר"ש דהותרו הבמות מעשר בהמה לא קרב כלל ומ"ד נאכל בכל ערי ישראל כמו בנוב וגבעון מהיקשא דמעשר דגן למעשר שני דנהי דלהני אמוראי דיפי מתאנת שילה ומשא' קראי י"ל דאהני לק"ק שנאכלין בכל הרוא' מ"מ אמעשר דגן לא אהני לאפוקי מהקישא דמעש' דגן למעשר בהמה והני קראי איכא לאוקמי אק"ק לחוד ולא אמ"ש וא"כ רישא דבבא דאין בין שילה לירו' נמי דלא כר"ש. וצ"ל כיון דכבר דייק לה הגמרא כה"ג אהני בבא דאין בין כהן משוח וכהן המשמש ומוקי לה כתנאי א"נ רבי היא כדא' לעיל וה"נ איכא לשנוי בהא בבא דאין בין שילה לירו' לא חש תו לדייק בהא דאין בין שילה הסמוך לה דמילא משמע דא"ל הכא הכי:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף