שו"ת מבי"ט/א/לה
|
< הקודם · הבא > |
הוזמנו לדין לפני שני אנשים מגדולי טבריה אשר בימי' האלו שהותחלה ליבנות יכוננה עליון על ענין בנין א' שהי' בונה א' מהם ופתח חלונו' למקום אחר וחברו ערער עליו שהוא החזיק כבר במקו' ההו' ושאינו יכול לפתוח חלון לרשותו והבונ' טוען כי המקום ההוא היא מעבר ודרך לשכני' ויכול לפתוח עליו ובערה בם אש אדנות יצר הרע עד שקם החבר והרס בנין החלונות והכה את הבונה הכאה א' על הגרון וגם אשתו קובלת עליו שהכה אותה וסטרה בפניה והפצרתי עד בוש להטיל שלום ביניהם ולא עלה בידי על דבר האשה כי נפשה מרה לה לפי דבריה ועל כן הוכרחתי לפסוק הדין ביניהם ואתחיל בענין פתיחת החלונות ואו' שבדין יכול לפותחן כפי מה שהעידו עדים שזה המקום שפתח עליו הבונה הוא מעבר ודרך לכל השכנים מיום אשר הלכו שמה לדור ולבנות זכו בדרך זה מן ההפקר בכיפות שלקחו או בחורבו' ואפי' יאמר החבר שהוא המחזיק קודם במקום זה לצרפו עם הקרקע שלו מה שאינו כן לפי עדות העדים והרי יש עדות ג"כ שהוא אומר לבונה כשהיו מסיימין כל א' חלקו שהיו מניחים זה המקום למעבר וכבר החזיקו רבים בו והוי כההי' דרב יהוד' דמייתי בבבא בתרא בכמה דוכתי מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ופי' הרשב"א ז"ל פרק המוכר פירות עלה דמתני' דמי שהיתה דרך הרבים עוברה לתוך שדהו נטלה ונתנה להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו ומייתי עלה בגמר' הא דרב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו פי' דכיון שהחזיקו בו בדין שהוא עצמו נתן להם אע"פ שבתור' חליפין נתן להם אסור לקלקלו שהרי ברשות נחתי עכ"ל וכ"ש לפי' התוספ' הכא דבלא חליפין נתן נתינה חלוטה דברשו' נחתי ואסור לקלקלו ולפי העדות אין צריכין למתנתו כי מתחלה החזיקו הרבי' בו ומה שטען עוד החבר כי אי איפש' לזה המקום שיהיה מעבר כי אין לו יציאה מצד א' אלא על הכיפו' שלו ושאינו רוצה שידרסו עליהן אפילו הכי אינה טענה לענין החלונות כי גם שלא יהיה לזה המעבר יציאה משם יהיה כמו מבוי סתום ונראה דיכולין לפתוח עליו חלונו' כ"ש שנתברר כי אותן הכיפות לא החזיק הוא בהן כי אם זה ימים מועטין ויש עליו גם כן ערעור בחזקתן וכיון שהרבים קדמו והחזיקו באותו הדרך לעבור על אותן הכיפות בזמן שהיו הפקר קודם שיחזיק הוא או אחרים בהן לאו כל כמיניה לסלק את הדרך מעליהן כיון שהם קדמו בחזקתן מן ההפקר לעבור דרך שם וא"כ יכול הבונה לפתוח החלונות במקום הנז' וחייב החבר לשלם מה שיצטרך לחזור ולבנות מה שהרס בידיו ולענין ההכאה שהכה החבר את הבונה נראה דהיינו הכאה דאיתמר עלה פ' המניח שלח ליה רב חסדא וכו' לסינוקרת שלש עשרה סלעים ופי' הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות חובל קבץ אצבעותיו כמו אוגד אגודה והכהו בידו כשהיא אגוד' משלם י"ג סלעי' והכאה היתה כך לפי מה שהוד' החבר ודבר זה הוא קנס ואין גובין קנסות בזמן הזה כדאית' פ"ק דקמא ופ' החובל קנסא קא מגבית בבבל ואפ"ה כתב הרי"ף ז"ל שם והרמב"ם ז"ל פ"ה מה' סנהדרין דמנהג ב' ישיבו' דאע"ג דאין גובין קנס דמנדין אותו עד דמפייס ליה לבעל דיניה וכד יהיב ליה שיעור מאי דחזי למיתב ליה שרו ליה לאלתר בין איפייס בעל דיניה בין לא איפייס וכתבו ג"כ שזה הממון הקצוב הוא דמי הצער והבשת והריפוי והשבת בין צריך לרפואה ושבת או לא צריך כזה הוא משל' והשב' והריפוי והבשת משלם על פי עצמו כמו שכתב פ"ה דה' חובל ועל ענין אחיו של חבר שקרא לבונה רשע נואף חייב נידוי כי הבונה הוא ת"ח ועל דבר אשת הבונ' אם יתברר שסטר' על פניה הרי שנינו בפ' החובל נותן לו מאתים זוז דהיינו חמשים סלע של מדינה כמאתים של בתולה מדרבנן והחיוב הוא על דרך מנהג הב' ישיבות כמו שכתוב למעלה ומפני שהיה החבר נחוץ ללכת ולחזור לביתו כשהוזמן לדין נטל קנין שהוא מרוצ' שאקב' העדויות הנז' שלא בפניו ושיקיים כל מה שאפסוק עליו והרשב"א ז"ל כתב על איש ואשה שחבלו זה בזה בתשוב' תתקמ"ח מ"מ לענין הדין שאין דיני קנסות בבבל כבר ידע' מה שב"ד יכולין לדון לפי מה שכתבו הרב אלפסי ז"ל והגאונים ז"ל ואין מפרשים לחכם עכ"ל וכן הרא"ש ז"ל בכלל ק"א על סוס שבעט שחייב חצי נזק שהוא קנס כתב מנהג ב' הישיבות וכו' שהביא הרי"ף ז"ל וכו' הילכך ישומו ב"ד הנזק ויתן לו עכ"ל הרי שגם בזמן האחרונים הרשב"א והרא"ש זלה"ה היו נוהגים כמנהג ב' ישיבות נאם הצעי' משה בר יוסף זלה"ה מטראני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |