שדי חמד/כללים/ג/יב
< הקודם · הבא > |
יב גזרה מה שגוזרים רז"ל לאסור איזה דבר מחשש שלא יבואו ליגע בשל תורה היינו דוקא כשיש לחוש לעבור על של תורה בקום עשה אבל משום חשש שיבואו לידי ביטול מצות עשה לא גזרו כן מתבאר מדברי הרב נו"ב בדגמ"ר סי' ט' שעמ"ש הרמ"א בס"ב דף י"א שלא לעשות ציצית של פשתים כלל, וכתב הרב מג"א הטעם לפי שיש צמר שנראה כמשי ויבואו להטיל ציצית פשתים בטלית של צמר שיסברו שהוא של משי סיים ע"ז בדגמ"ר וז"ל ויעברו על איסור שעטנז משא"כ לעשות ציצית של משי אין כאן רק חשש שב ואת"ע שיעשה משי בשל צמר ויבטל מצות עשה ובזה לא גזרו עכ"ל, וכן נוטה דעת הרב פרמ"ג בא"ח סי' ח' במשבצות סק"ח (בד"ה ואמנם) דרק משום חשש שיעברו על ל"ת או על איסור עשה בקום עשה הוא דגזרי רבנן ולא משום חשש ביטול מצות עשה ונרגש מק"ש שעשו סייג וכו' ויישב עי"ש דב"ק. ואני עני כתבתי מזה זמ"ר ראיה לזה מש"ס מנחות דף ס"ר ע"ב ואי ס"ד למצוה משום מצוה ליקום וליגזור ובתוס' שם בע"א בד"ה והא כתיב כתבו דאע"ג דאיכא איסורא דאורייתא אין סברא לגזור ולהחמיר כיון דליכא לאו וא"כ נשמע מזה בכ"ש דאין סברא לגזור ולהחמיר משום ביטול מצוה בשב ואת"ע וצריך להתיישב במאי דמשמע מדברי התוס' דדוקא משום לאו הוא דגזרינן אבל משום איסור עשה לא גזרינן אפילו במקום שיש חשש העברה בקום עשה ואילו הרב פרמ"ג מעיד בגדלו דכמה פעמים מצינו בש"ס דאף באיסור עשה עשו סייג וגדר ואם כוונת התוס' לומר דדוקא בדין חדש הוא דלא נראה לרז"ל לגזור משום איסור תורה שאין בו לאו צריך טעם מה נשתנה איסור חדש משאר איסור עשה, וראיתי בפרמ"ג סי' ט' בא"א סק"ז שכתב להוכיח מדין ההוא דבמקום חשש ביטול מ"ע לא גזרו רבנן דעשו משמרת למשמרתי משמע דאין רשות לרז"ל לגזור אלא בלאו או בקום עשה וסיים וע' תוס' מנחות ס"ח א' עכ"ל, וכונתו לדברי התוס' הנ"ל אבל תימה בעיני דהרב פשיטא ליה דגבי קום עשה יש להם רשות ואילו מדברי התוס' משמע בהיפך ודאתאן עלה אתה תחזה בדברי הרב שאג"א בסי' ד' (בד"ה תשובה לדבר זה ובד"ה ונחזור) דנקיט לסברא פשוטה דרק משום חשש איסור בקום עשה הוא דגזרי רבנן ולא משום חשש ביטול מצוה בשואת"ע אלא דמדברי רש"י במס' ביצה דף י"ב ע"ב אמתניתין דאין מוליכין חלה ומתנות לכהן וכו' שכתב שהתירו הרמתן כדי לאכול שאר הבשר דאע"ג דלא בטיל מיהו אם לא יפריש שאר הבשר הרי הוא אוכלן ועובר בעשה עי"ש ומשמע שכונתו לומר שמשום שחשו חכמים שאם לא יפריש המתנות יבא לאכלם התירו לו להרימן ואם האמת הוא כן מוכח מזה דגם משום ביטול מצוה גזרו דהא אין באכילת המתנות שום איסור כי אם ביטול מצוה ולפום ריהטא צע"ק וכן יש לעמוד מדקי"ל בסי' תרכ"ט סי"ח דאין מסככין בנסרים והוא משום גזרת תקרה שיבא לומר מה לי לישב תחת הסוכה מה לי לישב בתוך הבית שאף היא מנסרים עשויה וכן קי"ל בסי' תרכ"ט סי"ד שאסור לסכך לכתחלה בעשבים שריחן רע וכו' שמא יניח סוכתו ויצא ואפילו משום חשש ביטול מצוה דמדברי קבלה גזרינן בסי' רס"ד שלא להדליק נר שבת בעיטרן שריחו רע משום האי טעמא וצ"ע:
ולא גזרי רבנן במקום דאיכא צערא כדאמרינן בכמה דוכתי במקום צער לא גזרו רבנן וכתבו בשם הרב חות יאיר (סי' קס"ד) שאין לנו אלא במקום שאמרו חז"ל גונח יונק חלב בשבת (א"ח שכ"ג סל"ג) ומתיר קשר שבבגדו וכו' (א"ח סי' שי"ז ס"א) או בשאר צער גדול ואין למדין ממנו לכל צער בעלמא, והרב תפארת ישראל פ"ב דברכות מ"ו כתב דלא אמרו במקום צער לא גזור אלא בצער דלא שכיח:
ואי איכא איסורי תורה משום גזרה, רשמתי במערכת האל"ף אות קכ"א בס"ד:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |