יד אלעזר/ו
|
< הקודם · הבא > |
[קו' בתוס' חולין ד' כ"ח ע"א ד"ה רבי וכו' ממס' חולין ד' פ"ה. ותי' ע"פ מ"ש המל"מ פ"ו מה' תרומות]
שיל"ת יום ב' כ"ג שבט תקצ"ג לפ"ק פה וויען הבירה.
בירך לקחתי ולו אשיבנה, ה' את שלומו יענה, לה"ה כבוד ידידי ורב חביבי הרב הגאון המפורסם החריף ובקי משנתו זך ונקי חכם השלם בנן של קדושים כש"ת מהו' אברהם אולמאן נ"י אב"ד דק"ק ל"ב יע"א.
על מכתבו היקר מיום י"ד לחדש הזה באתי כעת להשיבו וכו' ובמאי דבדיק לן מעכ"ת נ"י בקושיא א' ע"ד תירוץ שני שבתוס' חולין (כ"ח ע"א ד"ה רבי וכו') שכתבו דלרבי דס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת צ"ל הא דאית ליה לרבי בהא דאב מדיר בנו בנזיר משום כדי לחנכו ק"ל דמביא חטאת העוף ואינו נאכל וע"כ צ"ל ג"כ דס"ל לרבי חשב"ע לאו דאורייתא. וקשת מהא דאיתא בחולין פ"ה ע"א דראה רבי דבריו של ר"ש בכיסוי הדם ושנאו בלשון חכמים והלא שם איתא במשנה ג"כ השוחט חולין בפנים פטור מלכסות משום דהוי שחיטה שאינה ראויה אלמא דס"ל לרבי לנפשי' חשב"ע דאורייתא עכת"ד קושייתו.
ולענ"ד נראה דלק"מ דהא עיקר ילפותא דר"ש הוא מקרא דאשר יאכל וא"כ אף דאמרינן חשב"ע לאו דאורייתא הרי מדרבנן עכ"פ אסור ולא קרינן בי' אשר יאכל ומה לי אם אסור באכילה מדאורייתא או מדרבנן סכ"ס לא יאכל קרינן בי' ולהכי ס"ל דפטור מכיסוי. ובפרט לשיטת הפוסקים דאיסורא איכא לכסות ואפי' בלא ברכה כי היכי דלא יבא לאוכלו (ועיי' בפרי מגדים ליורה דעה סי' כ"ח בש"ד ס"ק נ"ז) ויעיי' משנה למלך (פ"ו מהל' תרומות) דנסתפק אי מלתא דאורייתא נמשך אחר איסור דרבנן ולפ"ד הח"ץ הוא תליא בפלוגתא דתנאי ר"מ ור"י בפ' הישן בעשה סוכה ע"ג האילן אי יי"ח (תורה) [סוכה] מדאורייתא או לא. והפרמ"ג מספקא לי' כן בבישול בשר עוף בחלב ביום טוב ומכוון לאכלו אי חייב מלקות או לא. ועכ"פ אי נימא כדעת האומרים דמלתא דאורייתא נמשך אחר דרבנן בודאי דאין כאן אפי' התחלת מקום לקושייתו דפר"מ. דמעתה דמיא שוחט חולין בפנים לכל אינך מילי דחשיב במתני' שם דסתמי' רבי ואפילו אי נימא כאידך דעת האומרים ג"כ ניחא דעכ"פ כיון דמדרבנן אסור באכילה א"כ לא קרינן בי' אשר יאכל. ויש לי אריכות דברים בענין זה אך עמוס הטרדות אנכי וכו' דברי וכו':