חות יאיר/נח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה בק"ק שעושין ערכות כל ג' שנים ויהי היום שעושין ערכות חדשות ובא ראובן לפני המעריכים ואמר סך ערכו אלף זהובים ועשו ערכו לפי מנהגם אלף ר"ט ואף כי צוח מאד ואמר שרוצה לישבע ביזם ולא עביד ונשא בעול אלף ר"ט ואחר כלות ג"ש יצאו עוד ב' שנים מפני התרשלות ולא נעשו ערכות חדשות ובהמשך ה"ש הנ"ל יצא טבעו של ראובן שמשאו ומתנו עולה יפה והשיא בתו ונתן לה לנדן ת"ק ר"ט בשנה ה' הנ"ל ועם פרנסה ומשפטי הבנות יצא מכיסו בידו אלף זהובים. ויהי ככלות ה' שנים בעשות ערכות חדשות שנית בא לפני המעריכים ואמר שהרחיב ה' לו ויעשו ערכו אלף ר"ט המה ראו כן תמהו איך אפשר שנשא בעול כהוגן אחר שזה האיש ביתו פתוח לרווחה ואוכלי שלחנו רבים וצרכיהם מרובה ויצטרך לפחות בה"ש אלף ר"ט והוצאות בתו אלף זהובים גם אירעו לו איזה חולאים כאשתו ובניו והפסידות ידועים יותר מק' ר"ט ואיך אפשר לפי משאו ומתנו הידוע לנו שהרויח מאלף ר"ט בה"ש יותר מאלף ותש"ן ר"ט. אף כי נודה שאשר עשה הצליח וכ"כ לפי דבריו למבראשונה שאמר שאין לו יותר מאלף זהובים שהוא דבר שלפי סדר העולם אי אפשר.
ומ"מ לא דברו בעלי מעריכים דבר רק הציעו דבריהם ותלונתם על האיש לפני הקהל וגם הקהל לא רצו להתגרות בו רק כתבו הדברים כהווייתן לזכרון בפנקס המיוחד לכך. והמעריכים עשו לו אלף ות"ק ר"ט וחזר להתרעם מאד וחילל וגידף מאד על שהעבירו עליו הדרך. ויהי בשנה השלישית ויגוע וימת ולפי המנהג חתמו כל אשר לו ואחר שלשים עשו רשימה מהנמצא שקורין אינוואטרי' ונמצא ג' אלפים ר"ט שראוי לו לשאת ערכו. והנה הפרנסי' לנקות עצמם ולרוב צעקת היורשים שהחזיקו קצת פ"ו לשונאים וביקשו דין וגיזמו כמה גיזומים הסכימו שאף שכאלה וכאלה אין לפרנסים לעמוד בדין רק יעשו כפי הענין וכפי הזמן למגדר מלתא לענוש ולקנוס למען ישמעו וייראו אף כי יאמרו שאף אם יקנסהו סך רב אין זו קנס באמת רק מה שחייב לפנים כי זמן רב לפני ח' שנים כבר הי' לו ג' אלפים ויותר צא וחשוב הנתינות בממון ואורחים ושבתות וכה"ג יעלה עד חצי העזבון. מ"מ ישאלו משפטי צדק ע"פ הדין.
אף כי ד"ת ל"י מ"מ לפי הנראה דאין לזכות ראובן בין בחייו בין לאחר מותו מטעם אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן דהיינו באין ריעותא לפנינו כלל או בענין שיהיה רשע לעשות איסור בלי הנאה כענין לא שביק אינש התירא ואכיל איסורא ונזכר בכמה דוכתי ואבוהון דכולהו הא דנאמן אדם לומר פרוזבל היה לי ואבד משא"כ בכה"ג ובפרט בזמנינו בעז"ה ובדבר הזה שרבו המתפרצי' וע"י כך כל אחד מורה היתר ע"י תקלת חבירו שגם המה עושים כך אזנא לה חזקה הו"ל ואיתרעי טובא ואפילו בהא דק"ל הוי דן כל אדם וכו' עמ"ש שם הרע"ב. ובענין אי שכיחא הא מילתא שיתעשר איש בזמן קצר או לא.
הנה מצינו דבר דשכיח ודבר שאינו שכיח ומ"מ קצת שכיח ודבר שאינו שכיח כלל כמבואר בחלקת מחוקק בא"ה ר"ס קמ"ח ומשם דמדנקט אכלו ארי וכו' ש"מ דמיתה אינו בכלל לא שכיח כלל ומ"מ מקרי לא שכיח וכן חלה ועכבו נהר ושבי וע"ע בח"מ סי' רכ"ה סי"ב דמיתה לא שכיח ופי' בט"ז וש"כ אפילו בחולה וא"כ כ"ש וק"ו בבריא דמיתה לא שכיחא שהרי חולה ק"ל דלא שכיח ודו"ק והכי תנן בפ"ג דגיטין דכ"ח ע"א נותן לה בחזקת שהוא קיים וע"ש בסוגיא דהש"ס מחלק בין שמא מת ושמא ימות ובין נדון לנדון גם ריש נדרים ד"ג ע"ב ומשמע דלמסקנא ק"ל כחביריו דר"מ דרבים נינהו וס"ל דחיישינן לבקיעת הנוד וה"נ לשמא ימות מ"מ נהי דחיישינן לה במידי דאסורא מ"מ לא שכיחא הוא. ומ"ש בפ"ט דגיטין דפ"ה ע"א מיתה שכיחא שם ג"כ להחמיר לפסול הגט ולגבי גירות מיקרי שכיחא וה"נ יפורש הא דאמרי' שם פ"ג ד"ל ע"ב מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא נקוט מיהא דעשירות לא שכיחא כלל. מיהא י"ל דהיינו שיעשיר העני ודאי לא שכיח ואעפ"י דאמרינן שם בפ"ה דגיטין דנ"ב ע"כ גבי עמרם צבעא אומר מציאה אשכח היינו במינהו אבי יתומים דודאי יודעו ומכירו שצדיק וישר הוא וכמ"ש הרמב"ם טור ובש"ע סי' ר"ץ ולרבותא נקט מציאה.
ומעתה אוקי אחזקתי' הברורה. והא דאמרינן בפ' חזקה הבתים דנ"ב ע"ב מעיסתו קימץ ומשמע ודאי אפילו ממעט כמשמעות עיסתו י"ל ג"כ בכדי שיש לשער שברוב השנים הרויח כדרך העולם וע"י עצרנות' נתעשר בסך הזה דיקא נמי דקהני קימץ ולא אמר אימר מציאה מצא ואפילו אינם חלוקין בעיסתן ומ"מ לא זכרו הפוסקים חילוק ושיעור ועוד דא"כ למה ק"ל עשירות לא שכיחי כלל וברירא מילתא דשם שאני דשטרות ואונות יוצאים על שמו יוכיחו לתלות בכל ענין דאפשר לאו מ"מ שכיח הוא וכדמוכח התוס' שם ריש דמ"ה אע"ג דלשון התוס' משמע כיון דהשתא לא מרווח מ"מ אלו היה שכיח ודאי היה לנו לחוש עי' בתרומת הדשן סי'. ומ"ש ה' מוריש ומעשיר כענין ממית ומחיה ועקרה יולדה שבעה ולא ר"ל דבר הנהוג בסדר העולם ואפי' בכה"ג לא שכיח וכמ"ש שם פ"ג דגיטין חברך אתעשיר לא אשיר וכ"ש שלא בהדרגה דנחלה דאשכח מציאה או דיהיב לי' אליהו שיפא דדינרא או דחצה דקכיוסיף מיקיר שבי או דאעשר ממילי דחוץ לסדר העולם כר"ע אנו אין לנו כמו דלא חיישינן לגמלא פרחא אפי' בדיני נפשות.
ומ"מ אם הוא נושא ונותן באבנים טובות ומרגליות ודאי שכיחא רווחא טובא ולפעמי' יתעשר איש לאלפים בפעם. וכה"ג אם נושא ונותן עם סוחרים גדולים ואיכא למטעי וד"ל. מצינו למידין דכמעט א"א ללמוד בדין תורה בנדון זה רק כללות ולא פרטות שהם לפי האומדנא. ומ"מ ברור דאחר פטירתו יפה טפי כח יתומים מסוגיא הנ"ל דב"ב דנ"ב דאם מת על האחים להביא ראי' ואע"ג דסליק בקושיא מ"מ לא נדחה מהלכתא כמ"ש הרשב"ם והכי ק"ל סי' ס"ב.
ומצד זה יפה כח היתומים בערכה שניה לולי ערכה ראשונה מש"כ עתה דנתפס לבדאי על דבריו בהערכה ראשונה ע"פ דבורו בהערכה שנייה ובא לפני הקהל וכתבוהו לזכרון מאז היה ראוי לעונש ולקנס אם יונחשאין אומרים דלמא מציאה מצא ואע"פ דלא יצא דינו לאור מ"מ הוי כנתחייב מאז להקל ובי גזא דדהו מנח. ומעתה אתרע חזקתו דזר מאד לו' הרי זימנא מציאה מצא אם אין דרך משאו ומתנו נוטה לכך. ואלו באנו לקנסו מפני שדבר לפני המעריכי' ערכו שוא ושקר ותו לא הי' אפשר להתנצל ולומר כי סמך על מנהגם שיעשו יותר ואלו לא עשו יותר הי' מודה ולא בוש. ועוד דלא מצינו עונש על המחשבה דסוף סו נשא בעול כהוגן.
וכל זה מצד הדין ומ"מ יד הקהל על העליונה לעשות סייג לתיקון הקהל והקהילה. גם אין התנצלות מספיק כי אלו לא הוסיפו לו הקהל ודאי היה בוש מלומר שיש לו יותר ממה שהגיד והיה גוזל רבים. וכל זה מיירי בדאפשר להקהל לומר דשקלי דדהו דאלו נשא בעול כהוגן היה חייב להקהל סך כזה נוסף על מה שנתן הן בגביית ונתינות הן בחילוק אורחים ובחורים וכל הנגבה לפי ערך כלו או חציו מש"כ לקנסו צ"ע שהרי ק"ל דלא קנסו בנו אחריו בגיטין דמ"ד ע"א וחביריו במ"ק ובכורות מצד הדין אם לא למגדר מלתא ולצורך שעה לפי קצת מנהגי הקהילות שמי שתוך ערכו משיא בתו או הגיע לו הפסד חוץ לנהיג הולך אצל המעריכים והם מנכים לו תיכף א"כ אין התנצלות לומר מציאה אשכח דמ"מ מחויב תיכף לישא בעול הסך ההוא דכמו דאמרינן לגרוע ה"ה ה"נ אמרינן להוסיף.
רק דמ"מ י"ל אפי' מנהגם שיצטרך זה המוצא מציאה לישא בעול אי אמרינן למלטם מעונש דלמא מציאה אשכח אמרינן נמי דלמא מציאה אשכח סמוך למותו חודש ימים וכה"ג אם אפשר לומר לפי ענין עזבונו כך. ועי' סוגיא דהשתא הוא דאיתרא בסוף הגה' ראשונה די"ד גם בט"ז וש"כ. וכל זה מצד הדין אבל הקהל יש לאל ידם מצד האומדנ' דמוכח לעשות כפי ראות עיניהם ויש לזה סמוכים עשוים באמת וישר דנהי דאמרינן פרשי אינשי מספק ממונא בב"ק פ"ק היינו באין ריעותא כלל לפנינו ואפילו בכס"ג. ארז"ל בכמה דוכתי לפי ראות עיניהם ברוב חכמתם דכל הבכורות אדם רואה חוץ וכו' והכי נמי פסלינן להעד כל שיש לו צד הנאה (אף דאוהב ושונא כשרים דלא נחשדו ישראל מ"מ הוצאת ממון גרע) ע' ספ"ב דנגעים וספ"ד דבכורות ובתוס' ובפ' אלו טריפות דמ"ד ע"ב וספ"ד דדמאי וכתבתי במקום אחר [על"ק תשובה קכ"א] תשובה ארוכה מה שיש לדקדק בזה אף כי בענין נשיאות עול בערכות שרבו המתפרצים והוא מלתא דשכיחא ויש בו חסרון כיס דדין תורה הוא דעת מטה דקהל בצרוף רב וב"ד. כ"ד הטרוד:
יאיר חיים בכרך
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |