נודע ביהודה/תניינא/חושן משפט/ג
נודע ביהודה 
תניינא חושן משפט ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה
מבן המחבר להרב המאוה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה ליב יצ"ו אב"ד דק"ק לאשיץ:
הנה כבר הכינותי התשובה על מכתבו מר"ח סיון העבר ונתעכב פה ע"י פשיעת המעתיק אשר נתתי לו להעתיק מה שכתבתי בחידושים שלי בסוגיא דפוגמת כתובתה וביני ביני בא מכתבו הנעים עם השאלה ופניתי מכל עסקי שלא לעכב מלהשיב כיד ה' הטובה עלי:
ע"ד שאלתו שאלת חכם אצי תשובה במעשה שבא לפניו, ראובן תבע את שמעון במאה מנה דהיינו חמשים מנה בעבור היזק שגרם לו בידים וחמשים מנה אשר הוציא עליו הוצאות להצלת ממונו. וכאשר נשאו ונתנו הדיינים להוציא הדין לאמיתו נחלקו לשלש דעות. דיין אחד פוטר את שמעון מכל תביעות ראובן, ודיין השני מחייב את שמעון באותן חמשים מנה בעבור היזק שגרם לראובן באמרו שאין זה גרמי אלא מזיק בידים, ודיין השלישי ג"כ מחייב את שמעון בחמשים מנה אמנם לא באותן חמשים שתבע עבור היזק שגרם לו כי אם באותן שטען שהוציא עליו הוצאות להציל את ממונו. וכל אחד ואחד משלשה הדיינים עומד על דעתו בראיות ובסברות ואין מכריע ביניהם, ומסתפק מעלתו אם יש לחתוך הדין ששמעון חייב ליתן לראובן חמשים מנה הואיל וע"פ רוב הדעות מהשלשה דיינים עכ"פ מתחייב שמעון לפרוע לראובן חמשים זהובים או נימא דלא מיחשב זה לשתי דעות דאיכא למימר להיפוך כיון דעל כל תביעה ותביעה איכא רוב דעות לזכות את שמעון ולפוטרו חותכין הדין על כל תביעה לפטור את שמעון מכל וכל:
והנה ראיתי שדעת מעלתו נוטה לומר דכיון דעל כל תביעה איכא שנים דפוסירים את שמעון מצטרפין לפוטרו ומביא דברי הרמ"א בח"מ סי' כ"ה סעיף ב' בהג"ה דבכל מקום הולכין אחר רבים נגד היחיד אפי' אין הרבים מסכימים מטעם אחד אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו הואיל ומסכימים לענין הדין מקרי רבים ואזלינן בתרייהו ע"ש ברמ"א. והוסיף מעלתו לומר דעד כאן לא פסק הרמ"א דאף משני טעמים מיחשב לרוב דעות אלא אם הוא בתביעה אחת אבל בנדון דידן איכא לצרף רוב דעות לפטור דעל כל תביעה איכא רוב דעות לפטור:
אהובי ידידי אין דעתי מסכמת לזה. ולענ"ד נראה לומר דבנדון של מעלתו יש לחתוך הדין לחייב את שמעון בחמשים מנה דעכ"פ נתחייב שמעון חמשים מנה ע"פ רוב דעות ואף שהוא ע"פ שתי תביעות חלוקות מ"מ נ"ל דלא גרע מעדות מיוחדת דפסקינן בח"מ סי' ל' סעיף ב' דאם ראובן תבע משמעון אלף ות"ק זהובים ומביא ב' עדים אם העידו בעדות מיוחדת דמצטרפין וכן בסעיף ו' וז' דהלואה אחר הלואה מצטרפין שאם תבע ב' מנין ועד אחד מעיד על מנה אחת שהלוה לו באחד בשבת ועד שני מעיד על מנה שהלוה לו בשני בשבת מצטרפין ליתן לו מנה כיון דלדברי שני עדים עכ"פ חייב לו מנה אחת ע"ש, ה"נ אמרינן כיון דלפי דברי שני דיינים מיחייב לו עכ"פ חמשים מנה חותכין הדין על פיהם. אמנם יש לבעל דין לחלוק ולומר דלא דמי דיינים לעדים דגם בעדים אם מכחישין זא"ז דכל אחד אומר דלא היה הלואה אחרת או דהתובע אומר שלא היה כי אם הלואה אחת אין מצטרפין כמו דאיתא שם בש"ע סי' ל', וא"כ הכא בנדון דידן הדיינים מכחישין זא"ז ומחולקים דזה אומר שאינו חייב על תביעת הגרמי כי אם על תביעת ההוצאה והשני אומר להיפוך דעל תביעת הגרמי מיחייב ועל תביעת ההוצאות פטור וא"כ אף דמדמינן צירוף דעת הדיינין לצירוף עדים ג"כ יש לפטור את שמעון:
אמנם נראה דזה אינו דומה להכחשת העדים דעדות מוכחשת לאו עדות היא כלל כיון דאחד בודאי משקר ואין כאן עדות כלל משא"כ בדיינים עכ"פ לדברי רובם חייב שמעון חמשים. ויש לי להביא ראיה על זה דהנה גוף דברי הרמ"א בסימן כ"ה סעיף ב' בהג"ה דפסק דאפי' אין הרבים מסכימים בטעם אחד נחשבים רבים, פסק זה הוא ממהרי"ק שורש מ"ם ומהרי"ק הביא ראיה לדין זה מגמרא דחולין דף ל"ח ע"א גבי שחט וניתז על הדלעת של תרומה דאמר רב אושעיא שם לסמוך על ר"ח ועל ר"ש דהוו רבים נגד רבי ואף שר"ח ור"ש הם מחולקים בטעמם דלר"ח אינו מכשיר אם נתקנח באמצע השחיטה מפני שס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף ולר"ש אינו מכשיר מטעם דס"ל דשחיטה מכשרת ולא דם הרי דר"ח ור"ש מחולקים בטעמם ואפ"ה קאמר רב אושעיא שם דרבי הוי יחיד לגבי ר"ח ור"ש ע"ש בגמרא, ומזה הוכיח מהרי"ק דנחשבים רבים אף שהם מחולקים בטעמם:
והנה אומר אני דראיה זו של מהרי"ק יש לדחות דלפ"מ שכתב הש"ך בח"מ שם בסי' כ"ה ס"ק י"ט וביו"ד בסוף סי' רמ"ב לחלק בין דין דאורייתא לדין דרבנן א"כ נדחו ראיות מהרי"ק דהא שם בינתז על הדלעת הוא רק מדרבנן דהא תרומת ירק הוא רק מדרבנן כמו שפסק הרמב"ם בפ"ב מהל' תרומות הלכה וי"ו וא"כ לכך חשב ר' אושעיא לר"ח ור"ש לרבים דלא הוכשר אף שאינו מטעם אחד הואיל ועיקר התרומה מהדלעת הוא רק מדרבנן אבל בדבר שנוגע בדין שהוא מדאורייתא איכא למימר דלא נחשב לרבים, והדבר מוכח דהא הרמב"ם ע"כ סובר דאם הם משני טעמים נחשבים רק לדעת יחיד דהא הרמב"ם פסק בפ"ה מקרבן פסח הל' ב' בשגג בראשון והזיד בשני דחייב כרת כרבי אע"ג דהוא דעת יחיד נגד ר' נתן ור"ח בן עקביא וכתב שם הכ"מ דלהרמב"ם לא נחשבו לרבים הואיל והם מחולקים בטעמם ע"ש. וכן הוכיח הל"מ בפ"ח מתמידין ומוספין הל' י"ט דכן הוא דעת הרמב"ם. וראיתי במהרי"ט חלק ב' סי' ט' וכן בספר גט פשוט סימן קכ"ב ס"ק ח' מביאים דמהראנ"ח ומהר"י איסרל חולקים על המהרי"ק והוא תמוה שלא הביאו דעת הרמב"ם הנ"ל ועכ"פ צריכין אנו לחלק בין דאורייתא לדרבנן דאל"כ יהיה סתירה לדעת הרמב"ם מסוגיא דחולין שהביא מהרי"ק הנ"ל:
אמנם הראב"ד חולק בהדיא על הרמב"ם בזה ע"ש בפ"ה מקרבן פסח. ולפ"ז הוא תמוה דאיך פסק הרמ"א והחליט לדין זה של מהרי"ק ולא חש כלל להביא דעת הרמב"ם דס"ל דבדאורייתא לא מיחשבי רבים אם הם חלוקים בטעמם, ואף שיש לומר דהרמ"א מיירי דהרבים הם לפנינו דבזה כתב הש"ך דודאי נחשבים לרבים וא"כ י"ל דפלוגתא שבין הרמב"ם להראב"ד הוא ברבים שהם בספרים מתוך מחברים ודברי הפוסקים ע"ש בש"ך מ"מ קשה דכל זה הו"ל לרמ"א לפרש והוה ליה להביא דאם נחשבים רבים מתוך ספרים וחבורים בדעת הפוסקים אז לא נחשבים לרבים לדעת הרמב"ם אם אינן מסכימים להדין מטעם אחד, ומזה פשוט בעיני דס"ל להרמ"א דבדיני ממונות שעדות מיוחדת מצטרפין גם דעת רבים מצטרפין אף שאינם מטעם אחד דלא גרע מעדות מיוחדת ובזה גם הרמב"ם מודה דנחשבין כרבים, וכן נראה מלשון הגה"ת אשר"י בפ' אחד דיני ממונות שהובא בש"ך שם שדקדק וכתב שלשה שישבו בדין וכו' והיינו דוקא דיני ממונות ולא שאר דיני תורה ואף שמצינו גם באיסורין דעדות מיוחדת מצטרפין כמו שפסק הרמ"א באה"ע סימן י"א סעיף א' בהג"ה היינו באיסורין דדומין לדיני ממונות ועיין בב"י בח"מ ריש סי' ל' ובב"ש באה"ע סימן קל"ג ס"ק א' ע"ש, אבל בשאר דברים דדומין לדיני נפשות עדות מיוחדת אינו מצטרף וגם רבים המחולקים בטעמם דין דעת יחיד יש להם, וכן ראיתי בספר גט פשוט ובכנה"ג ח"מ סימן כ"ה בהגהת ב"י אות ל"ו מביאים בשם מהרי"ל לחלק בין דיני ממונות לדיני איסור אמנם לא ביארו טעם וסברא לחלק ולפמ"ש ניחא. ומעתה מכל זה נראה לי דבנדון של מעלתו כיון דהדיינים הם לפנינו ומתוך דברי שניהם יצא דשמעון נתחייב בנ' מנה אף שאינם מסכימים בטעמם והם חלוקים מאיזה תביעה שנתחייב ואילו לא היו אלו שתי תביעות במעמד אחד בודאי שהיה שמעון נפטר מכל תביעה בפני עצמו ע"פ רוב דעות אפ"ה כיון דשתי התביעות מראובן היה בבת אחת דין תביעה אחת יש לו דהא תבע משמעון מנה בבת אחת הרי על תביעות ראובן יצא מרוב דעות שחייב חמשים מנה, ולמה דבר זה דומה לתובע את חבירו במנה מלוה ומנה פקדון והודה לו באחד מהם דהוי מודה במקצת לדעת הרמב"ם ורוב הפוסקים וחייב שבועות התורה ואילו היה בשתי תביעות כגון שתובע היום מנה מלוה וכפר בו ולמחר תובע מנה פקדון והודה לו לא מיחשב הודאה במקצת הואיל והיה בשתי תביעות ואפ"ה אם הוא בתביעה אחת מיחשב מודה במקצת. כנלענ"ד. דברי ידידו:
הק' שמואל סג"ל לנדא:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |