רש"י/קידושין/ג/א
התם הא קמ"ל. דטעם דאזלינן ביה אחר לקיטה משום אורחא דמילתא הוא:
מפני שדרכו ליגדל על כל המים. שמשקין אותו במים שאובין כירק דהיינו טעמא דירק כדאמר בר"ה (דף יד.) גורן ויקב כתיב גבי מעשר כדגן מן הגורן כו' מה גורן ויקב מיוחדין שגדלין על רוב מים דהיינו גשמים ומתעשרין אחרי השנה שעברה כדאמרינן בר"ה (דף יב:) דאזלינן בתר שנה שהביאו שליש בה ולא אחר לקיטתו וילפינן לה מקראי אף כל שגדלין על רוב מים דהיינו אילנות מתעשרין לשעבר ואע"ג דמעשר דידהו דרבנן הוא אסמכינהו אקראי יצאו ירקות שגדלין על כל מים מתעשר לשנה הבאה:
כוי. ספק חיה ספק בהמה:
יש בו דרכים כו'. דכיון דמספקא לן ניזיל ביה לחומרא:
שוה לחיה. וטעון כיסוי דם:
ולבהמה. חלבו אסור:
ושוה לבהמה וחיה. טעון שחיטה:
שאין שוה לא לחיה ולא לבהמה. אסור הרבעה עם בהמה וחיה:
זו אחת מן הדרכים. שהמביא גט או שחרור ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם בפ"ק דגיטין:
דאיכא פלוגתא. חילוק בדרכיו בדרך זו הוא דומה לכאן ובדרך זו אינו דומה כגון מתני' בג' דרכים למעוטי חופה דלא קניא ודזב הכי הוא דהוי אונס לזיבה ולא אונס אחר ודגטין באלו שוה ולא באומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דחוזר בגט ואינו חוזר בשחרור דזכין לו לאדם שלא בפניו:
דיקא נמי. דהיכא דלא הוי ליה פלוגתא תנא לכל דבר:
מניינא דרישא. ג' דרכים:
מניינא דסיפא. וקונה את עצמה בשתי דרכים:
למעוטי חופה. שאם מסרה לה אביה לחופה לשם קדושין אינה מקודשת בכך:
ולרב הונא כו'. לקמן בשמעתין (דף ה.):
חליפין. קנין סודר:
מה שדה מקניא בחליפין. דכתיב (רות ד) וישלוף נעלו והתם שדה הואי:
חליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה. דקי"ל בפרק הזהב (ב"מ דף מז.) קונין בכלי אע"פ שאינו שוה פרוטה: